מחשבות על מהדורה 4, חמישה חודשים אחרי

אני משחק את מהדורה 4 כבר כמה וכמה שבועות ברצף, ויש לי אי אלו מחשבות לגביה. בנוסף, שלשום ערכנו בחנות מפגש מנחי משחקי תפקידים (יוזמה של העמותה לשיפור איכות ההרצה של מנחי חוגים), בו הצגתי את מהדורה 4 ודיברנו עליה ועל הדרכים בה היא מעצבת את ההרצה שלנו, ועלו לי מחשבות נוספות עקב כך.

בגדול, אני אוהב את 4. היא נוחה, קל מאוד לשנות בה דברים בהתאם לטעם (הנה כמה דוגמאות) ומבלי לחשוש מהשלכות נוראיות שיהרסו את כל האיזון, ואולי הכי חשוב, היא כיפית לאללה. מלבד עניין ריבוי המקצועות, שהוא היהלום שבכתר מהדורה 3, היא עדיפה על קודמתה בכל צורה. אבל מרוב שהיא טובה בלהיות מערכת לחימה מגניבה, הצד של משחק התפקידים נפגע.

לקח לי זמן להבין למה, מה בעצם "פוגע" במשחק התפקידים ב-4. הרי 3 היתה קרבית בדיוק באותה המידה, אין בה שום חוק או ניואנס שנוגע בכלל להתרחשויות מחוץ לקרב (מלבד שתיים שלוש מיומנויות, שיש גם ב-4). אז מה מקורה של התחושה הזו?

הבנתי, שכוונתי במשחקי תפקידים אינה נוגעת כלל למשחק עומק או דמות, או כל העניינים האלו. מו"ד 4 לא מנסה בכלל לתת חוקים לפעילות שכזו, אף מו"ד מעולם לא התיימרה לכך. השיטה יודעת בדיוק מה היא רוצה להשיג. תחושת חוסר משחק התפקידים נובעת אם כך מהתנהלות הקרב. אני מרגיש פחות כמו גיבור בעולם חופשי, ויותר כמו מפעיל רובוט, לוחץ על כפתורים שונים כדי לגרום לו להגיב לדברים שמתרחשים סביבו. אנחנו משחקים אותה באופן שדומה יותר למשחק לוח שבו לדמויות יש אופי, ולא כמו משחק תפקידים שיש לו חוקים לניהול קרבות. למה זה לא קרה ב-3?

ראשית, חשוב לי להבהיר שזה לא רע בעיני, זאת אפילו בחירה מודעת. אני משחק כבר שבועות ארוכים ומאוד נהנה מאופן המשחק שלי. למעשה, כולנו בחבורה מסתכלים על מפגשי המו"ד שלנו כדרך להרגע ולגלגל קצת קוביות – אנחנו ניגשים למו"ד בחיפוש אחר אתגר טקטי, לא משחק תפקידים של ממש. זוהי החלטה משותפת, והיא תואמת לנו לגמרי. אני עדיין אוהב משחקי תפקידים "אמיתיים" יותר, כמובן, וזה גם האופן שבו אני מריץ בחנות ובמשחקים אחרים, אבל במפגשי המו"ד שלי אני מחפש אחר משחקיות הלוח, ונהנה מתוספת התפקידים בצד. זאת ממש לא הדרך היחידה שבה ניתן לשחק מו"ד 4, חשוב לציין.

אבל העובדה היא שדבר במו"ד 4 לא עודד אותנו לסטות מהגישה שבה נכנסו אליה. אני גם רואה בבירור שזה לא משהו שמו"ד 4 תוכננה לעשות – היא מצהירה בפירוש שהיא בעד הרפתקנות וביצוע דברים נועזים. המדריך לשליט המבוך מעודד מהלכים מיוחדים והמצאות על המקום, כמו למשל להעיף את הגחלים לעבר עיניו של האורק שמולכם (דוגמא שלקוחה מתוך המשה"מ). אבל בתכל'ס, החבורה פשוט לא עושה את זה.

מה שאנחנו עושים, סיבוב אחר סיבוב, זה לבחור באחד הכוחות שלרשותנו ולהשתמש בו. אנחנו יכולים להעיף גחלים לעבר עינו של האורק, אבל זה פשוט לא עובר לנו בראש! ברגע שנתנו לי רשימת כוחות מפורטת ובכך הגדירו לי אלו בחירות זמינות בפני, אין לי עוד צורך להמציא בחירות חדשות, משלי. המכאניקה של מו"ד 4, דווקא בגלל שהיא כל כך הדוקה, גם מדעיכה את היצירתיות.

האירוניה היא שבו-בזמן זה גם מאוד קל, מכאנית, לבצע מהלכי קרב מקוריים. יש הרבה מצבים שניתן לכפות על היריב, טבלת נזק גנרית, ואוסף רב של תוספי התקפה אפשריים למול הגנות אפשריות. למשל, במקרה של העפת הגחלים לעיני האורק, זה בבירור התקפת זריזות נגד תגובה או קשיחות, שעושה נזק מועט (כפי שמצוין בטבלה המדוברת) והופכת אותו לעיוור לסיבוב או עד להצלה.

ראוי לציין שבמהדורה שלוש המצב היה יותר גרוע. בואו נודה בכך, גם במהדורה 3 לא היינו יצירתיים במיוחד. לרוב פשוט התקרבנו ליריב והתקפנו, אפילו אם החדר היה מלא ברהיטים לקפוץ עליהם או שטיחי קיר לעטוף איתם את האויב. בנוסף, היה קשה להגדיר את המצב מבחינה מכאנית: כשאני משליך שטיח קיר על אויב, מה אני מגלגל? נגד מה? האם זאת התקפת קפא"פ? אבל זה אומר שהיא מבוססת כוח, ולא ברור מה הקשר לכוח. וגם לא הגיוני שאגלגל אותה נגד הדרג"ש של היריב, אין קשר בין איכות השריון להתעטפות בשטיח. האם זה היאבקות? שלא נכנס בכלל לחוקי ההיאבקות! אולי היריב צריך בכלל לבצע הצלת תגובה? אבל נגד איזה ד"ק?
(ומאידך, במו"ד 4 זאת עשויה למשל להיות התקפת זריזות נגד תגובה, והיריב מרוסן עד להימלטות. פשוט להפליא, כל שה"מ עם ניסיון של שתיים-שלוש פגישות יכול להמציא משהו כזה ברגע)

מצד שני, אם החבורה שלך היתה יצירתית ב-3, אז מגניב לך, ומיליון אחוזים שהיא תהיה כזו גם ב-4. כי זה אופי קבוצתי, זה בכלל לא קשור לחוקים; המכאניקה, כאמור, רק מעודדת או מדעיכה, והמצב הטבעי של החבורה תמיד חזק ממנה. אבל איך פותרים את המצב בשביל כל האחרים? איך גורמים לשיטה לעודד אותי לעשות דברים מגניבים, לתגמל אותי מכאנית על זה, או לפחות לא לשים את חומת הכוחות מול עיני?

חשבתי על פתרון אפשרי לעניין, והוא פשוט להפתיע. נראה לי שהפתרון הזה יאפשר לי לשמור על מלוא העוצמה שמעניקים לי הכוחות של מהדורה 4, ובו-בזמן לעודד יצירתיות.
מה אם מבטלים את הכוחות לפי רצון? אתה נותר עם כוחות התקלות ויומיים, כלומר, רק עם משאבים מוגבלים. ניתן להגביל אותם אפילו יותר, אם מצמצים את כמות הכוחות שמקבלים או שעוברים לשיטת "מאנה" שמבטלת את קונספט ההתקלות כולו. (עניין לפוסט נפרד; זאת מכאניקה פשוטה למדי שמחליפה את המצב הנוכחי מבלי לפגוע בו, והופכת את אופי המשחק לדומה יותר לתחושה שהיתה ב-3, שלא היתה מבוססת התקלויות)
מאחר וכל הכוחות שלך עכשיו מוגבלים באופן כזה או אחר, הם הופכים להיות דומים יותר ללחשים של מהדורה 3, כלומר, משהו שאתה מעדיף להשתמש בו רק אחרי שכבר ניצלת את המשאבים האחרים שלך – למשל, הסביבה. אתה תעדיף תמיד להעיף חול בעיני היריב, או לקפוץ עליו מהנברשת, מאשר לבזבז כוח שניתן להשתמש בו רק פעם אחת! כך משיגים את היעד של הגברת הפעילות והיצירתיות, מבלי לאבד את הכוחות לגמרי.
אם נוסיף לכך דגש על זירות קרב מעניינות ומלאות פרטים – כמו שמו"ד 4 בכל מקרה מאיצה בנו לעשות – אנחנו ממש מגישים לשחקנים את המגניבות על מגש של כסף.

עד היום חשבתי שכאשר ארצה לשבת ובאמת לשחק מערכה רצינית, אעדיף לעשות זאת עם Pathfinder, השיטה החדשה מבית Paizo שלוקחת את מו"ד 3.5 והופכת אותה ל-3.75. היא נראית כמו יופי של שיטה, שמשפרת את מה שלא אהבתי ב-3.5, אבל אינה נופלת למלכודת המכאניות הקרה של 4. אלא שזה כבר לא נראה כך – הפתרון הפשוט עם הכוחות לפי רצון, ביחד עם מערכת מאנה ושינוי קטן במכאניקת הנק"פ הופכים בעיני את 4 לבדיוק מה שחיפשתי.
זה אולי נשמע כאילו "נאלצתי" לעשות הרבה שינויים, אבל בהתחשב בכמות השינויים שעשתה Pathfinder ל-3.5, עשיתי פחות. מה גם שהבסיס של 4 פשוט יותר מהנה מהבסיס של 3 (אני חושב שזה כל כך ברור שזה כמעט אוביקטיבי, בחיי), ועדיף לי לבנות על מה שיותר מהנה.

אחרי כמה חודשי משחק, זאת המסקנה שלי: 4 היא כיפית לאללה, אבל האופי שלה, בו בזמן שהוא מציע מבחר טקטי מעולה, מנטרל חלק מתחושת החופש שלך. אלא שזה בכלל לא קשה לבצע כמה התאמות, כמו בכל שיטה, כך שאופיה יתאים למה שאתה מחפש. ממש חבל לזנוח אותה ולחזור ל-3 רק בגלל עניין קטן כזה או אחר. (כן יואב ואורי, אני מדבר אליכם)

למחשבות והערות על עניין העלמת הכוחות לפי רצון עצמו, מומלץ להגיב בת'רד שפתחתי לעניין בפורום כוכבי כסף, או בפורום העמותה.