הנחיה אולימפית – מסתורין!

היה זה ערב סוער וקודר – די סטנדרטי בלונדון, אז לא מפתיע – כשהמחשב צפצף והכריז על הודעה חדשה מאחד, איתמר וייסברג.

"מה רוצה הזה," סיננתי, וקמתי בזהירות, כדי שלא לבלגן מדי את זירת הפשע. גופתה של האישה המסתורית, והסיבות המסתוריות לכך שהיא כעת גופה וכבר לא אישה, תאלצנה כולן להמתין! וייסברג בטלפון.
כלומר, במחשב. אני לא משתמש בטלפון.

"אני צריך אנשים בשביל הנחיה אולימפית," אמר וייסברג. "מנחה, שופט. שחקן. מה שתרצה. אני זקוק לך ערן." נהם.

אני לא יכול לסרב לנהמות; כזה אני, נהמיליסט.

"אני בפנים." אמרתי לו. "אבל אני לא יודע שום דבר על מסתורין אז כדאי שלא אהיה שופט למה אין לי מושג מה לשפוט."

"תתפוצץ," סיים וייסברג בברכת השלום המסורתית, ויותר לא שמעתי ממנו. לעולם.


שלושה חודשים לאחר מכן נפגשנו בכנס ביגור, שם איחרתי בכמה דקות, למה הייתי עסוק בלהסביר את PACG למתחילים, וחשבתי שזה מתחיל בשתיים, אבל במייל שאיתמר שלח כתוב שזה מתחיל באחת, וזאת גם לא פעם ראשונה שלי אז אני אמור לדעת שזה מתחיל שעה אחת לפני למנחים, כי הם צריכים שעה כדי לכתוב את ההרפתקה, זה בערך כל הקטע באירוע

"אלו הם הרכיבים," נהם וייסברג באוזני. "תכשיט, בית תפילה, סכסוך עובד מעביד."

"קנית אותי." אמרתי.

"אני לא רואה איך זה רלוונטי, התחייבת לעשות את זה כבר לפני חודשים, נו גש כבר לחדר עם שאר המנחים ותתחיל לעבוד," נהם וייסברג, והפעם היתה זו נהמה מהסוג הפחות אירוטי.

הדבר העיקרי שלמדתי לגבי משחקי כנס, חשוב אפילו יותר מהדבר החשוב ביותר במשחק (לשמור על קצב שהולם חד"פ), זה להכין דמויות. למדתי את זה כמובן מתוך טעויות העבר – כשבאתי למשחקים ללא דמויות מוכנות, כי התמקדתי בהרפתקה (אם כי סביר שגם ההרפתקה לא היתה מספיק מוכנה).

בהנחיה אולימפית בפרט, אבל גם במשחקי כנס בכלל, אני מעדיף לאלתר את ההתרחשות על בסיס כמה נקודות עיקריות; הנקודות העיקריות ביותר הן הדמויות, אבל כדי לדעת איזה דמויות יהיו מעוררות מספיק בשביל להעסיק את השחקנים ולקדם אותנו בסיפור, אני בכל זאת צריך לדעת משהו על הסיפור. אז יאללה, נחזור לרכיבים.

התכשיט חייב להיות מקגאפין, למה אין לי רעיון יותר טוב מה לעשות איתו. אבל עדיף שיהיה מקגאפין מעניין. אז בוא נשים אותו על אחת הדמויות ונעשה אותו כביכול שולי, ברמת התיאור בלבד – קיבלתי "חפתים בצורת גלגלי שיניים", אז לאחת הדמויות יהיו כאלו. חשוב לתאר אותם מוקדם. בסבב הראשון השחקנים עוד לא יודעים מהם הרכיבים, אז זה סתם יתפס כתיאור; בסבב השני הם כבר יודעים, ויחשבו שסתם הכנסתי את התכשיט כדי לצאת ידי חובה. בכל מקרה, בשני הסבבים השחקנים יופתעו לגלות שיש להם תפקיד רלוונטי בהמשך – לקראת סוף המשחק הם לפתע יקבלו חשיבות. למה כי הם קסומים או משהו. אנחנו משחקים Esoterrorists, קראתי את השיטה במיוחד לקראת התחרות, בעיקרון בשביל המכאניקה, אבל גם העולם שהיא מתארת עובד לי. יש בו קסם, זה משהו מסוכן ולא צפוי. בהמשך אצטרך לחשוב למה יש לאחד השחקנים את החפתים, אבל העיקר שכבר יש לי תפקיד בשבילם. ויש לי בסיס לדמות – מישהו שמחזיק במשהו מסוכן.

בית תפילה – הממ. טוב, נכניס בית תפילה כזירת התרחשות. חלק מהקטע בעולם של המשחק זה חשיבותו של סימבוליזם לתהליכי קסם, אז נוודא שההרצה מסתיימת בסצינת אקשן מותחת בבית תפילה גדול ומרשים, כי עושים שם טקס או משהו.

סכסוך עובד מעביד – איזה רכיב מעולה. אוקי, בעולם המשחק יש מסדר גדול וסודי שמנסה לעצור את האזוטרוריסטים, מנסה למנוע מהם לשבור את המציאות (תופעת לוואי מצערת לשימוש בקסם). דמויות השחקנים הם סוכנים של המסדר. אז בואו נעשה להם בעיה עם הבוסים. זה אומר שצריך להכניס את הבוסים באופן ישיר מאוד לתוך המשחק – אז שאחת הדמויות תהיה בוס! והנבל אחריו רודפים – בואו נעשה אותה נבלית – היא עובדת לשעבר שבגדה. הנה, יש איזה בסיס לסיפור, ואיזה בסיס לדמות אחת לפחות.

אז מה המסתורין? לא יודע. יהיה מסתורין. בוא נעשה דמויות, זה יותר חשוב.

אחד הדברים המעניינים בשיטה בה השתמשתי היא שדף הדמות שלך הוא בעצם רשימת מיומנויות בהן אתה בטוח מצליח באופן מושלם בכל פעם שאתה משתמש בהן. הדירוג של המיומנות הוא מספר הפעמים בהן תוכל להשתמש בה במהלך ההרפתקה. יש לך "ארכיאולוגיה 3"? זה אומר ששלוש פעמים במהלך ההרפתקה תוכל למצוא רמז שמוביל לסצינה הבאה (ככה עובדת השיטה), בטוח, 100%, והוא יהיה מועיל ונכון. לא צריך לגלגל. זה נהדר, כי זה זורם היטב עם סגנון האלתור שלי – השחקן אומר במה הוא רוצה להשתמש, ואני ממציא משהו שמציג תסבוכת חדשה אפשרית בסיפור. (עד לשלב שבו אני מרגיש שיש מספיק סיבוך, ואז רמזים נוספים באים לגבש את "מה בעצם קרה כאן", עליו אני נסגר באותם רגעים, פלוס מינוס). אז אני לא ממש צריך עלילה, אבל כדאי שיהיו לי לפחות וקטורים. המיומנויות של הדמויות יעזרו לי לגבש כאלו.

יאללה, אז יש את הבוס. הוא בעצם קרא לשאר הדמויות, כדי לרדוף אחרי המורדת. והוא שומר על זה בשקט משאר הבוסים, כל המבצע הזה הוא סודי, כי המורדת היתה בעצם תלמידה שלו, וזה יהיה איום ונורא אם יסתבר לאחרים שעבדה תחתיו מורדת שכזו. אז הוא מעולה בלהתחזות, והוא יבוא בתחפושת ועם שם מזויף.

קרעתי רבעי דפים, התחלתי לכתוב עליהם מיומנויות, ואז קרעתי עוד רבעי דפים והתחלתי לכתוב עליהם "מידע סודי לשחקן". בתכל'ס רק אחד מהם סודי – הבוס – ולכל האחרים סתם כתבתי את מה שרציתי שהם ידעו על הדמות שלהם, ובכל מקרה עמדתי להגיד בתחילת המשחק. אבל בכך שאני נותן להם דפים כאלה, אני מסתיר את העובדה שאחד מהם באמת מקבל סוד משמעותי. וזה גם עוזר לי להסגר על הדמויות עצמן.

כתבתי כל אחת בפסקה אחת, מסיים בשורת מחץ שבאה לדחוף קדימה את השחקן במידה והוא לא בטוח איך לגלם את הדמות. את הדמויות יצרתי לפי שילובי מיומנויות שחשבתי שעדיין חסר בחבורה, לפי רשימת המיומנויות של אזוטרוריסטים, שהיתה פתוחה לי בנייד.

הדמות השנייה היתה יאנוס, פרופסור מזדקן שמבין בהיסטוריה וכל מני דברים כאלה, כי מישהו צריך "לדעת" דברים. זה עוד לא מעניין, עוד לא גמור, צריך לחזור אליו.

הדמות הבאה היתה סנדרה, שמעולה ביחסי אנוש, אבל משהו בה צריך להיות מקולקל כדי שתהיה מעניינת, אז בוא נגיד שהיא ענייה ומתקשה לסגור את החודש. היא מצולקת, פיזית ונפשית, כי היא עושה מלא משימות בשביל המסדר, כי הם משלמים טוב.

אחר כך באה קיילי. מישהו צריך להבין במחשבים, ואם כבר, אז בוא נשים לה גם הבנה בניתוח גופות. איך מחברים בין הדברים האלה? אוקי, היא היתה האקרית, רוכבת על אופנוע, אוהבת ריגושים, נרדפת על ידי החוק, ובוחרת להסתתר דווקא במרתף של המשטרה, כמנתחת גופות. או איך שלא קוראים למקצוע הזה. אף אחד מהשחקנים לא ראה iZombie, שאלתי.

אחרון בא רפי, עם המיומנויות שנשארו – מה שקשור ללהיות שוטר, אבל, בוא ניתן לו גם היסטוריה של האמנות. מכאן באה האישיות שלו – שוטר חביב על הבריות ומוצלח בעבודתו, אבל בפנים יש לו נפש של משורר, שהוא לא מצליח לבטא. אז בואו נגיד שאם כבר מתוסכל, אז עד הסוף – הוא גם בעלה לשעבר של קיילי. והבן של יאנוס! שיהיו מחוברים.

זה הזמן לחזור למוסא – השם הבדוי של הבוס – ולהחליט מה הקטע עם החפתים. אין לי מושג. אז נגיד שהם קסומים באופן שגם הוא לא יודע, והוא מחזיק אותם עליו כדי "לשמור" עליהם. בסוד, כמובן, כמו שהוא שומר בסוד את כל המרדף אחרי התלמידה שלו.

סבבה, אבל מה בעצם המסתורין.

לא יודע.

נגמר הזמן, צריך להתחיל!


החבורה הראשונה מגיעה, ואני מסביר איפה אנחנו – עיר אירופאית קוסמופוליטית גנרית כלשהי, שעת לילה. כי אני מריץ XCOM מחר וזה הסטינג שיהיה שם. הדמויות הן סוכנים של מסדר סודי שנלחם בעל-טבעי, אבל יש להן חיי יום יום שגרתיים. הן קיבלו הודעה להגיע למגרש חניה (כי… ככה, זה מקום שנפגשים בו. לא? לא יודע), אבל ההודעה לא שגרתית (מיד מתחיל להכניס סכסוך עובד מעביד). מבקשים מהם לחסל מישהי, שזה מאוד לא נהוג, וגם נותנים ממש מעט פרטים.

תארתי מעט את הדמויות – לא שכחתי את החפתים – והסברתי את העיקרון מאחורי השיטה: אתם תמיד מצליחים למצוא רמז, זה פשוט עולה שימוש במיומנות שבחרתם. חילקתי דפי דמות, הזהרתי שלא להראות לאחרים את הדף עם הפרטים הסודיים, וידאתי שהבחור של מוסא ואני מחליפים מבטים ומהנהנים בזמן שאני שואל "כולם מסתדרים עם הדמויות?", והתחלנו.

החלטתי שמגרש החניה הוא ספציפית של סופרמרקט, כי בחזרה לעתיד. השחקנים עושים קצת רולפליי, מנסים קצת את הדמויות שלהם. הסכסוך בין הזוג הנשוי לשעבר עולה – בשתי ההרצות, כמובן – ואני מציין שזה מוזר שבכלל הזמינו את שניהם לאותה משימה. אבא יאנוס מכריז שהוא מחבב את קיילי, ומצטער על הגירושין. אדיר. מוסא הוא זר ומוזר, מגיע מ… עיר ב'. אף אחד בקבוצה לא עבד איתו בעבר, אבל הוא יודע את הקוד הסודי (משפט בלטינית, כפי שהחליט אחד השחקנים), כך שהוא אחד משלנו, זה בסדר. אני מציין שאפשר לתקשר חופשי עם הבוסים האחראיים בארגון – לא באופן ישיר, אבל אפשר להשאיר להם הודעות, והם בדרך כלל חוזרים מאוד מהר. אני רוצה שיהיה פתח לשיחה, כדי שאוכל בכוונה להכניס דרכו אמירות סתומות. הבוסים הם נגד מה שקורה כאן, מסיבות שאני עוד לא יודע. העיקר שיהיה סכסוך. בין העובד למעביד, כלומר.

הנחתי שהסופר יהיה סצינה מספר 1, והוא יוביל לסצינה 2, ואז לסצינה 3 האחרונה, שתהיה, כאמור, בבית תפילה כלשהו. נגיד קתדרלה ענקית. אבל אחרי שהתחלנו, הסתבר שהסופר עצמו הוא שתי סצינות, ובתכל'ס לוקח לפחות חצי מהמשחק בעצמו. תארתי מכונית שעומדת לבד במגרש החניה – כי תמיד יש כזו, אפילו באמצע הלילה, היא בטח נטושה שם כבר שנים או משהו – ואחד השחקנים לקח את זה כפרט רלוונטי והחליט לחקור. אז כמובן שזה חשוב! מה, זו בעצם המכונית השכורה איתה הגיעה לכאן אניה. וכשפורצים למצלמות האבטחה, מגלים שהיא עזבה את הרכב לעבר הסופר לפני כשעתיים, ולא יצאה. וגם… לקחה איתה שק גדול. כי זה משהו מסתורי לא ידוע, שאוכל להשתמש בו בעתיד כשאצטרך לשלוף פתרון כלשהו. רגע, יש גם סמלים מוזרים מרוססים על הקירות של הסופר (למה? כי צריך להיות שם משהו), ועוד יותר מוזר, מסתבר שאין להם שום משמעות מיסטית (למה? כדי להמשיך לסבך דברים).

בדיעבד, אני מבין שזו הסצנה הראשונה במשחק; הסצנה השנייה התחילה אחרי שהם עקפו את המבנה וגילו את כניסת הספקים ואת המחסן של הסופר, והמחסן מלא בדם, מללאאא בדדדדדםםם

…כי הגיע הזמן להכניס משהו דרמטי.

אבל אין גופה! יש כל מני חלקי גופה, מפוזרים. וגרמלינים זעירים שסוגדים להם! למה גרמלינים? כי אני עובד על משחק XCOM שיש בו גרמלינים, זה למה. אבל בעיקר גם כדי שיהיה עם מי לדבר, כי בשלב הזה אני מבין שחבר'ה כמו סנדרה, שיש להם הרבה מיומנויות שיחה, לא יכולים להשתמש בהן אם אין מישהו באזור לחקור אותו, או לשכנע אותו, וואטאבר. (ובהרצה השנייה הוספתי משאית חונה, עם דב"ש בפנים, שיוכל לספק רמזים נוספים).

הדם מפוזר בדרכים מוזרות! לא יודע למה. אבל אני מתחיל להבין מה קורה כאן. היה בהחלט איזה טקס מאגי, או משהו כזה. אניה, הדב"שית שכולם רודפים אחריה, השתתפה בו. כנראה. אני מתחיל להבין שאניה היא לא הנבל – היא קורבן. ואז, כשהחבורה משחזרת את מצלמות האבטחה, הן מגלות שאניה נחטפה מכאן בידי זוג טיפוסים מוזרים.

בינתיים, אגב, השחקן של מוסא חופר בתיק שאניה הביאה לכאן, ומוצא את היומן שלה, שכתוב בקוד, ושומר אותו לעצמו, בסוד. בשתי ההרצות. כבר החלטתי שהיא בעצם ניסתה לעצור אזוטרוריסטים, ויש כאן בלבול איום ונורא עם הבוס. זה כבר נרמז מכך שמישהו חוטף אותה, מה שגורם לשחקנים לחשוב שהתמונה הגדולה שונה מכפי שחשבו. אם וכאשר מוסא יפענח את הקוד, הוא יגלה את השאר.

מנסים לעקוב אחרי הרכב שחטף את אניה – בשתי ההרצות, השחקן של השוטר משתמש במיומנות "דיבור עם שוטרים" כדי לבקש פרטים על הרכב. נקודה מצוינת להכניס בה עוד WHAM – ג'יימי בחמ"ל אומר לשוטר, איזה קטעים, כבר ביקשת פרטים על הרכב הזה לפני כמה חודשים. אני משלים את החסר: השוטר שלנו היה במבצע אחר לגמרי מטעם המסדר, והמבצע התחרבש, והנבלים גנבו את הרכב של המסדר. שהוא הרכב הזה. בסוף אותה משימה הצליחו השוטר וחבריו להשיב את הרכב – מה שאומר שהוא עדיין שייך למסדר.

מישהו מתוך המסדר חטף את אניה!

סכסוך עובד מעביד!

יאללה לבית התפילה.

החבורה מגיעה לקתדרלה (בהרצה השנייה, מסגד – כדי לגוון), בדרך יש לי עוד הזדמנות לציין את הגשם הנורא, את התחושה הכללית של העיר. אין לי מושג איך נראית הקתדרלה, אז אני פונה לשחקנים, ושואל אחד – איך קוראים לה? ושואל אחר – מה מיוחד בה, פיזית? תודה ואנור!

בינתיים כבר הספקתי להעזר בשאלות ובהחלטות שבוצעו לאורך המשחק, כדי להחליט מה קורה כאן. אז כשהם נכנסים, הם רואים קבוצה של טיפוסים בגלימות, מסביב לאניה המעולפת, עושים איזה טקס איום ונורא. בחור מכוסה בתכשיטים בבירור אחראי על המתרחש כאן – אחד מאלו שראינו שחטפו את אניה. והאנשים עצמם, בגלימות? הם כולם חברים שלנו! מה, הנה גרושתו השנייה של רפי השוטר! והנה בנו האובד (והסודי) של יאנוס! והנה אחיה של סנדרה!

כולם חברים במסדר, כולם אמורים להתנגד לקסם ולמנוע אותו. מה הם עושים! מה! הם! עו! שים! וכדי להבהיר שהכל קצת מבהיל ולא ברור – אזוטרוריסטים הוא בעיקרון משחק אימה – נראים שהגוף של אניה מתפרק לנחשים קטנים שעושים דרכם לעבר הטיפוסים בגלימות.

מכאן זה בלגן גדול, שמסתיים בכך שעוצרים את הנבל, אבל לא לפני שמסתברים הפרטים הבאים: כל האנשים בגלימות חולים מאוד; נראה שהטקס בא לרפא אותם; הם כנראה היו נואשים והאיש עם התכשיטים ניצל את זה – אולי אפילו שתל את המחלה בעצמו; ומה שבעצם קרה, זה שאניה ניסתה לעצור אותם מלבגוד במסדר, אבל לא יכלה לדבר עם הבוסים – כולל מוסא – כי היא לא ידעה במי לבטוח. בלבול לא נעים, הרי מוסא היה בטוח שהיא זו שבוגדת. (בהרצה הראשונה, מוסא מצליח לפענח את היומן בעודו בגשם בחוץ, והוא נכנס לקתדרלה בצעקות ובהלה, עצרו, עצרו. בהרצה השנייה, מוסא מנסה לירות באניה לפני שמישהו מנסה להעיר אותה, כדי לשמור על כבודו).

רגע, זה לא הסוף – את הנבל מצליחים לתפוס, בין היתר, בזכות החפתים. יאי, הם חשובים! מסתבר, לגמרי במקרה, ורק בגלל שאני צריך להכניס אותם לפני שהכל מסתיים, שיש איזו אינטראקציה לא רצויה בין החפתים לבין התכשיטים של הנבל. כשהנבל מרים את הידיים – גם מוסא מרים את הידיים. שניהם מאוד מופתעים מזה, ומוסא מנצל את זה כדי לעזור לשאר הקבוצה לתפוס את הנבל בטרם יברח. מה הקטע עם התכשיטים? איך יכול להיות בכלל שמישהו הכניס כישוף לתוך חפצים, הרי זה בלתי אפשרי, כמו שאמרתי בכוונה מספר פעמים במהלך ההרפתקה? ובכן, זה כבר מסתורין לפעם אחרת!


זהו. GUMSHOE, השיטה שמאחורי אזוטרוריסטים, עשתה את עבודתה. עד כמה מדויק שהרצתי אותה, כלומר (בטח לא מאוד). הכנסתי אלמנט קטן של מיומנויות פיזיות, כי ידעתי שהשחקנים ירצו, וכי זה מעניין לגלגל – שלא כמו מיומנויות חקירה, את הפיזיות דווקא מגלגלים. הלכתי בדרכה של פארנויה XP, ואמרתי, "כשאתם צריכים לעשות משהו, אז תמציאו את המיומנות הזו. אתם יכולים לעשות את זה פעמיים, 3 נקודות לכל אחת". וזה עבד אחלה.

זכיתי במקום השני, לא בגלל שהמסתורין שלי היה מורכב או קוהרנטי במיוחד – זוכרים למשל את הקטע עם הסמלים על הקיר של הסופרמרקט? גם השחקנים כנראה לא זכרו, וטוב שכך, כי לא היה לי מושג מה לעשות איתם – אלא בגלל שהמשחק היה מבדר, והנחיה אולימפית היא, בראש ובראשונה, לגבי השאלה "האם השחקנים נהנו", ופחות לגבי "עד כמה היה המשחק נאמן לז'אנר הנבחר". אז כמו כל משחק כנס, כלומר.

 

יש הנחיה אולימפית בכל אייקון וביגור, ולפעמים גם בכנסים אחרים. אם אתם לא הולכים להנחות או לשחק באחד – האזוטרוריסטים כבר ניצחו.

לקריאה נוספת: איך בניתי את ההרפתקה להנחיה אולימפית 4.

נשלח ב אישי עם התגית: , , , , ,

איפה תראו אותי באייקון

אני מוצא את עצמי בישראל למשך חג סוכות (וקצת אחריו), ובזמן הזה אתגורר בראשל"צ אבל ליבי יהיה במרכז תל-אביב. הנה מה שאני עושה בפסטיבל אייקון:

יום שלישי

11:00-12:00 מבוכים ודרקונים 5, שער כניסה
היכרות למי שלא שיחק משחקי תפקידים מעולם, ורוצה לנסות! קבלו דמות, הרימו קוביה, וצאו להרפתקה במשך כשעה.

13:00-17:00 מו"ד 5, ליגת ההרפתקנים
"צרות בהילספר", סדרה של מספר סיפורים קצרים במהלכן הדמויות חוקרות אירועים מוזרים בחוות וביערות מסביב לעיירה שונאת הזרים, הילספר. הביאו דמות מוכנה או קבלו דמות במקום, עלו דרגות והתקדמו בין ההרפתקאות במהלך הכנס!

18:00 הנחיה אולימפית
אירוע ההנחיה התחרותי המובחר, הפעם על טהרת פאת'פיינדר, ואני אחד השופטים. מנחי פאת'פיינדר מתחרים זה בזה ביצירת הרפתקה על בסיס שלושה רכיבים סודיים, ואז עליהם להריץ אותה באופן המהנה ביותר לחבורת הרפתקנים נמרצים. בואו להיות הרפתקנים נמרצים!

 

יום רביעי

11:00-12:00 פאת'פיינדר, שער כניסה
היכרות למי שלא שיחק משחקי תפקידים מעולם, ורוצה לנסות! קבלו דמות, הרימו קוביה, וצאו להרפתקה במשך כשעה. תוך כדי כך, למדו להכיר את השיטה הפופולרית שיוצאת בימים אלו בעברית, פאת'פיינדר.

13:00-14:00 מבוכים ודרקונים 5, שער כניסה
היכרות למי שלא שיחק משחקי תפקידים מעולם, ורוצה לנסות! קבלו דמות, הרימו קוביה, וצאו להרפתקה במשך כשעה.

16:00-20:00 מו"ד 5, ליגת ההרפתקנים
"צרות בהילספר", סדרה של מספר סיפורים קצרים במהלכן הדמויות חוקרות אירועים מוזרים בחוות וביערות מסביב לעיירה שונאת הזרים, הילספר. הביאו דמות מוכנה או קבלו דמות במקום, עלו דרגות והתקדמו בין ההרפתקאות במהלך הכנס!

23:00 החבורה האחרונה
אני מקווה שיהיה לי זמן לבוא להקרנה החינמית של הסרט, שאני מחכה כבר הרבה זמן לראות.

יום חמישי

12:00-14:00 הגמדים חופרים ומחשלים
כמדי כנס, אורי ואני נשב עם מיקרופון פתוח, נביא אתכם לדבר על נושאים משלכם ונענה על שאלות. והפעם גם נקדיש חלק מהזמן לבצע חישול מערכה; ראו את הפרק שעשינו, לפרטים.

14:00-17:00 פאת'פיינדר, אגודת מגלי הארצות: בין הקווים
הקפטנית וולסה יול, האחראית על אחד מסניפי האגודה בעיר הסוחרים הענקית קאטפש, כועסת מאוד על הקפטן פלגוס, האחראי על סניף האגודה השני בקאטפש, שכן הוא איפשר לתיבה עתיקה המכילה ידע קדום להילקח בטרם יספיקו אנשיו לאסוף אותה מהקבר בו הוסתרה. כעת שולחת אתכם וולסה לרכוש את התיבה מהסוחר לידיו התגלגלה, ב-"שוק הלילה" הידוע לשמצה של קאטפש, בו נמכרים רעלים, חפצי קסם מקוללים, וגרוע מכך. הסוחר ישמח להעביר לידיכם את התיבה, אם רק תעשו בשבילו כמה דברים תחילה… אך וולסה מבטיחה לכם כי האוצרות שבתיבה שווים את המאמץ.
הביאו דמות מוכנה או קבלו דמות במקום, והמשיכו איתה בין ההרפתקאות בכנס!

 

איך פוגשים אותי

בואו לגמדים חופרים, או הרשמו למשחק שאני מריץ, זה הכי קל. אם אתם רוצים לשחק במשחק אגודת מגלי הארצות, כדאי גם שתרשמו את עצמכם כאן. מעבר לכך, בשאר הזמן כנראה אהיה בסביבות הדוכן של מאנקי טיים, בחדר של אגמא"ר, או בפונדק.

נשלח ב אישי עם התגית: ,

אין זה ירח, כי אם תחנת חלל היא

לפעמים יוצא לנו סטריפ שעובד רק באנגלית, והפעם באמת שאי אפשר היה לתרגם לעברית, אבל בכל זאת עשיתי את זה.

 

נדב: הושיעני אמילי, את לי תקוותי האחרונה!
אמילי: ברוכים הבאים והנמצאים, עיינו במגוון מוצרי ללא מפרע. יש ברשותי את כל אשר ברצונכם, הלא כך?
חבצלת: בטני סובבת, ראשי רועש; מרגש מרושע אותי רוגש.
נדב: ברצוני לנסות את זה המשחק, מיניאטורות אקס-ווינג!

חבצלת: פח יקוש! התנסות מובילה לערכה. הערכה מובילה להרחבות! סופן של הרחבות הוא בטורניר!!
נדב: הצטרפי אלי, ויחדיו נשחק בזה המשחק, כבעל ואישה!
נדב: פרחח שכמותך!
חבצלת: פרחח? נושא הדבר חן בעיני.

נדב: קוביות – לאו; מטרד רב זה לי הוא. הציגי בפני הרחבות אשר לך, סוחרת.
אמילי: ותשחק נא ללא ערכת הבסיס? אמיץ אתה מששערתי.
נדב: בל ינקב מחירו של הלה! מהן הספינות אשר ברשותך?
אמילי: הישנות. או החדשות. אין לנו דרך לתרגם את הבדיחה הזו.

נשלח ב אישי עם התגית: ,

מילון חבורה-עברי, מהדורת 2015

השפה, כידוע לכל בלשן, היא ישות חיה ומתפתחת ללא הרף. ואכן כך: שש שנים עברו מאז שפרסמתי את מילון חבורה-עברי הקודם, ובינתיים התפתחו מושגים חדשים.

ג'יג'י, אני מת, אני מת (פתגם): משחק טוב, יפה, מעולה, נהניתי, מה-זה נהניתי, עד כדי שמתתי.
לחילופין, אני מת כי שמעתי חדשות מזעזעות, וספציפית, שאין מפגש השבוע.
כן, אותו פתגם יכול להגיד שני דברים שונים, הפוכים לגמרי זה מזה, בתלות בזמן בו הוא נאמר, בין אם בסוף מפגש או במהלך שיחה בקבוצת הוואטסאפ של החבורה.

מקור: ג'יג'י על בסיס GG, קיצור של "משחק טוב" בלעז, סלנג מקובל הנאמר בסופה של פעילות משחקית חברתית, כדוגמת פשיטה על נבל-על במשחק מרובה משתתפים מקוון.

"רועי מוסר שהוא לא יכול להריץ בשבת."
"אני מת, אתם הורגים אותי, מתתי."

"וזהו, הרגתם את הדרקון! איזה קרב יוצא מהכלל."
"ג'יג'י!"
"ג'יג'י, אני מת, אני מת."

הילת כישלון (ש'): תופעה פנים-חוץ-משחקית מופלאה, לפיה שחקנים שדמותם קרובה לדמות של שחקן שמגלגל גרוע, יגלגלו גם הם גרוע.
מקור: לפלאדינים יש בדרך כלל יכולת שמשפיעה ב-"הילה" סביבם. יכולת ההילה של דמות הפלאדין אותה אני משחק היא, כך מסתבר, לגרום לכשלון בגלגולים של השחקנים של הדמויות שקרובות אליה.

"אני לא מאמין, שוב פעם החטאתי!"
"עד כמה אתה קרוב לזמלופיה?"
"שיט, צודק, לא שמתי לב שאני בטווח הילת הכישלון."
אני: "כולכם נבלים."

דרוש [מקצוע] (פתגם): הכרזה הנאמרת בידי אחד מחברי הקבוצה, לאו דווקא בהיעדרו של בן לאותו מקצוע, אלא בדרך כלל כאשר אותו אדם לא מבצע את המצופה ממנו כתלות באותו מקצוע.

מקור: שוב חוזרים אנו לסלנג המקובל במשחקי אונליין, בהם נוהגות לעתים חבורות להכריז בראש חוצות, בערוץ השיחה המרכזי, "דרוש כוהן (לדוגמא) עבור פשיטה על [מבוך כלשהו]".

"בן, נו, תטיל עליהם כדור אש כבר, הם מתקרבים!"
"דווקא נראה לי שאמשיך לקרוא את הכתבים על הקיר, לדעתי זה חשוב מאוד."
"דרוש קוסם!"

X מיתי (ת'): הכי X.

מקור: במערכה בה אנחנו משחקים כעת, בשיטת פאת'פיינדר, יש מנגנון התקדמות נוסף מעבר למנגנון ההתקדמות הרגיל. הדמויות אותן אנחנו משחקים הן "מיתיות", מסוגלות למעל ומעבר ממה שיכולות דמוית רגילות (יותר לכיוון של הנשגבים, פחות לכיוון של למות מאיזה קוץ חלוד במבוך נשכח), וזה מתבטא בצורת "רמות מיתיות" בהן מתקדמים לצד הדרגות הרגילות, ובלי קשר אליהן. עקב כך, מיתי זה יותר – לא חשוב במה מדובר, זה פשוט יותר.

"יהודה מוסר שהוא עוד רגע מצטרף, שנתחיל בלעדיו."
[שעה וחצי לאחר מכן]
יהודה: "הי כולם, הגעתי!"
"איזה עיכוב מיתי."

אסייתי (ת'): שחקנים בקבוצה שגרים ביבשת אסיה.
דורש התייחסות מיוחדת, כי בחבורה שלנו יש לפחות שני שחקנים שגרים ביבשות אחרות.

מקור: היסטורי.

איבדת ת'בושה (פתגם): ביצעת הישג משחקי מכאני בלתי סביר בעליל, אבל טכנית חוקי. למשל, גרמת 45 נקודות נזק בסיבוב אחד, כשאתה בדרגה שלישית והאויב הוא שד אימתני עם הפחתת נזק.

מקור: הקו המבדיל בין פאוור גיימר, שחקן שנהנה ממיקסום יעיל של השיטה, לבין מנצ'קין, שחקן שסוחט לה את הצורה באופן שבבירור מפספס את כוונת המשורר, עשוי לעיתים להיות דק למדי. הראשון לגיטימי, השני מביש – ולכן, כאשר אתה מוכן לשים את עצמך במקום בו אתה מותח את יכולות השיטה עד תומה אבל עדיין הכל תקין לגמרי מכאנית ואפילו נשאר נאמן לקונספט הדמות, אתה עדיין בצד ה-"נכון" של הקו, אבל בבירור לא איכפת לך לדחוף אותו ככל האפשר. איבדת את הבושה.

"זה נוכרי מרושע?"
"מה, השד? כן, הוא מסוג נוכרי מרושע."
"סבבה." [מגלגל] "אז ברין עושה חמש התקפות בקשת ארוכה, שתיים פגיעות קריטיות, אישרתי את שתיהן, 124 נזק. הוא מת?"
"איך לעזאזל–"
"סיירת עם התמחות בקשתות, נוכרי מרושע כאויב מועדף, כשרון ירי רב, חצים מברזל קר שחודרים הפחתת נזק, כישרון לוידוא פגיעה חמורה. הכל מספר החוקים הבסיסי."
"איבדת ת'בושה."
"דרוש קברן."

עלינו דרגה? (פתגם) ברכת שלום בסוף מפגש.

מקור: עממי.

"יפה, איזה כיבוש מטורף. בפעם הבאה נפגשים ביום שבת."
"ג'יג'י, ג'יג'י!"
"עלינו דרגה?"
"עליתם דרגה לפני חצי שעה!"
"אוקי, אז?"
"איבדת ת'בושה, בחיי."

נשלח ב אישי עם התגית: ,

השאלה השבועית – בוגדים ונהנים

ספויילרים חמורים להרפתקה השנייה של מסלול "חרון הצדיקים!"

השאלה השבועית נשלחת כל שבוע (בערך), ומוצגת כאן לפי סדר התשובות שהתקבלו. 

במפגש האחרון (בוגדים ונהנים) נורה זרעה לא מעט בלבול ותחושות לא נעימות בכל אחד ואחת מכם. ספרו על הלילה בו נורה שתלה את זרעי הסוגסטיה במוחכם. אתם יכולים לתאר איזה סיפור או ריקוד היא הציגה בפניכם כדי לשתול את הפקודה וכדומה. לחילופין אתם יכולים לתאר את התחושות והתרחשות הקרב מנקודת מבטה של הדמות עקב הפעלת הסוגסטיה.

קארוליוס

לא ברור אם זה זכרון של קארוליוס מנערותו, או זכרון מגלגול של אחד מאבותיו, או בכלל חיזיון עתידי של צאצאיו.

הוא היה מעורב עם נערה בשם אוויאנה. אבל ההורים שלה לא קיבלו את מערכת היחסים ביניהם.
בחור בשם סבר (אח? הורה? דוד? סתם שודבאג שרצה אותה לעצמו?) הפליל אותו בפשע שלא ביצע, כדי להפריד ביניהם.
הוא התעמת עם סבר! זה הגיע למכות! היה דם!
הוא נכלא, והיה עלול להישפט למשך שנים רבות. אולי אפילו גזר דין מוות. הארולד, חבר קרוב עזר לו לברוח.
כך עזב את עיר הגמדים, ולא שב עוד.

לכן, אתם מבינים, קארוליוס ראה בעיני רוחו את אוויאנה, שנמצאה בצרה. ומי גרם לצרה הזאת? סבר המנוול!
תחת השפעת ההצעה, הייתה לקארוליוס 50% להתקיף את המטרה שהתכוון להתקיף, אבל בכל מקרה הוא ראה את סבר, בכל מטרה.
זמלופיה לקחה את תפקיד הארולד, כי עליה קארוליוס סומך במיוחד. אך אבוי! הארולד בגד בו. עצר בעדו להגן על אוויאנה ולהתנקם בסבר המנוול.

ואז, נשברה השפעת הלחש.

ג'ק באקל

גיגית המים, שכולם קראו לה (בטעות) 'אמבט' כמעט והייתה מלאה.

ג'ק נשא ארבעה דליי מים חמים ומגבת לבנה שנתלתה סביב צווארו. שערו הארוך והזהוב דרש טיפול רב והייתה זו הזדמנות טובה למקלחת טובה וסרוק יסודי. ניתזי דם אויביו דבקו לשערו וכנקמה אחרונה פיתלו קשרים שהכאיבו בעת פרימתם. ג'ק הסיר את בגדיו ובחן את מגוון הצלקות שאסף על גופו. אחת מהן הזכיר לו חיוך תנין, ג'ק חייך אליה בחזרה בעודו נזכר כיצד קילף את צווארו של השד שעשה אותה.
השכיבה במים נעמה מאוד לג'ק. המים החמים ריככו את שרירו והסירו אבק, שערות ודם. ג'ק שלח ידו לצד הגיגית וחפן צרור עלים ריחניים שאסף. עם שפשוף העלים עלה גם ריח הדרים קל, וכשהכל היה נקי, הותיר ג'ק את הצרור הריחני במים. לאחר שג'ק סיים לנקות את גופו, פנה למלאכה הקשה – סירוק השיער. נשימה ארוכה אחת מילאה את ריאותיו והוא משך את ראשו אל תוך המים. שקט הסתרר סוף סוף. בועות אוויר קטנות עלו מאפו. ג'ק עצם את עיניו.
קול נקישה עמום ניתק את ג'ק ממחשבותיו וכשפקח את עיניו ראה מבעד המים דמות הנושאת פגיון בידה. ג'ק המתין רגע ובחן את תנועת הדמות מבין העלים שצפו מעליו. הדמות התכופפה קדימה והשתהתה לרגע. בתנועה חלקה ניתרה ידו של ג'ק ותפסה את ראש הדמות, ארבעת אצבעותיו ננעצו כקרסים בתוך פי הדמות בעוד בוהנו לוחצת על הצוואר מלמטה. הדמות התפתלה בעוד ג'ק הוציא ראשו מהמים.

'או! נורה…, אני מצטער.' אמר ושיחרר את לפיתתו.
נורה החזירה לעצמה את נשימותיה ואחזה בצווארה 'ראיתי שנכנסתה לחדר עם מסרק ביד, ורציתי להביא לך את זה…' אמרה והציגה מברשת שיער שאחזה בידיה. 'ציפיתי לשמוע תודה, אך לא ציפיתי שתגיב ככה.'
'אני לא מגיב טוב למסתתנים, זה הרגל ישן.' ענה ומשך עצמו מטה עד שהמים כיסו את סנטרו.
'טוב… מה שהיה נשכח. אני רק מקווה שלא נגרם לי שום נזק. השארת עלי סימנים?' שאלה נורה בקול רך.
'מממ… לא.' ג'ק הביט על נורה מביטה בו, וכעבור זמן ארוך של חילופי מבטים אמר 'המסרק שלי שימש אותי מאז ומעולם. אינני יודע איך לעבוד עם מברשות שיער, ובפעם האחרונה שהשתמשתי באחת היה זה על גדי'
נורה נראתה מבולבלת ולאחר רגע מילאה את החדר בצחוק פעמונים, 'ג'ק, ג'ק, ג'ק… מה יהיה איתך..? ספר לי קצת על עצמך, אני רוצה לדעת הכל' אמרה נורה וחייכה.
ג'ק משך מכתפיו וענה 'אין הרבה מה לספר. אני לא טוב עם מברשות.'
'אתה באמת תמים, ג'ק, תן לי ואראה לך כיצד משמשות אותנו – ארוכי השיער-מברשות '. ועם סיום מילותיה משכה נורה מעל לגופה את הטוניקה שלבשה, ונכנסה ערומה אל הגיגית שכולם קראו לה (בטעות) אמבט.

 

זמלופיה "אין מן הנמנע" בילהאר

זה היה בערב שלפני הפלישה הראשונה לתוך המצודה.

זמלופיה ישבה בתוך הבניין החצי-הרוס שהוקדש לנשקיה, ושייפה את זוהר. תפילות הערב כבר נאמרו, ובעיקרון היא אמורה היתה ללכת כבר לישון – זמלופיה אפילו לא היתה בשריון, אלא בבגדי מסע ארוכים כנגד הלילה הקריר של דרזן – אבל משהו השאיר אותה ער. איזה רצון להישאר עם החרב הקדושה עוד כמה רגעים, דווקא הלילה. בפעם הקודמת שזוהר נלקחה לתוך ארצות פצע העולם, האבירה שנשאה אותה בידה לא חזרה. זמלופיה חשבה על כך לעיתים.
"חרב מרשימה מאוד." אמרה נורה, נכנסת לחדר דרך הדלת, אפילו שהקיר שלו היה מט ליפול, עם כל כך הרבה חרכים, שלא היה צורך לשים בתוכו לפיד בשל אור הירח שהגיע מבחוץ.
זמלופיה נדה לעברה, עוברת לשמן את החרב. היא הרימה קנקן שמן מבורך קטן, שקנתה במיטב כספה בקנברס. אפילו הטיפול בלהב הזה דורש מעמד מסוים, רמה מסוימת. למרות שהיה זה ברור שאנשים רבים העריכו את חרבה – נורה כבר העירה על נפלאות החרב בעבר, למשל – זמלופיה חשה שאף אחד חוץ ממנה לא מסוגל לתת לה את הטיפול והכבוד הראוי, לעמוד ברמה הראויה. זו אחת מהסיבות, אם לא העיקרית, בזכותן הרשתה לעצמה להתייחס לזוהר כאל חרבה שלה. כי היא יודעת שעליה להוכיח מחדש מדי יום שהיא ראויה לשאת את החרב, והיא אכן עושה זאת.
"את מכירה את הסיפור על 'הנאמן מכולם'?" שאלה נורה, נשענת על הקיר, פניה מוארות בידי הירח.
זמלופיה הרימה את ראשה. על כזה אזכור בולט אין צורך שתגלגל ידע דת, וגם לא היסטוריה. "נאמן? כמו ב-'הנאמנים של יניאל'?"
נורה נדה בראשה, בזמן שזמלופיה החלה להעביר את המטלית הלבנה הרקומה על פני זוהר.
"'הנאמנים של יניאל' היה שמם של האבירים והמשרתים שליוו את האלופה האגדית כשחזרה מתוך פצע העולם לראשונה. והם אלו שליוו את החרב שאת מחזיקה בידך בחזרה לקנברס, אחרי שיניאל נפלה ביציאתה השנייה לתוך הארץ הארורה הזו."
זמלופיה נדה בראשה, מביטה בפייטנית בציפייה להמשך.
"מה שלא רבים יודעים, או זוכרים, הוא שליניאל, כמו לאלופים רבים, היה נאמן אחד שהיה קרוב אליה יותר מכולם."
"פלאדינים נוטים למשוך חסידים." אמרה זמלופיה כציון עובדה, "ולעיתים, כן, אם יש להם כישרון של ממש," שברה זמלופיה את הקיר הרביעי, "אחד מהם הופך למלווה אישי."
"אותו מלווה אישי של יניאל נקרא הפיסטוס, והוא בכלל היה צ'לקסיאני במקור." זמלופיה הרימה גבה, אבל נורה הניחה יד על חזה. "אני נשבעת בשם אירורי, כך נאמר בסיפור שסופר לי. בכל מקרה, הוא זה שהשיב במו-ידיו את זוהר לקנברס, והסיפור מספר שהדבר נעשה בניגוד לרצונה של יניאל."
"שקרים והטעיות." מלמלה זמלופיה את הוריאציה החביבה עליה על "חזיז ורעם".
"הקשיבי עד הסוף, ותשפטי בעצמך." אמרה נורה, ממוללת דבר מה בידיה, משהו שנראה כמו חוט, אם כי למעשה היתה זו לשון נחש. זמלופיה לא יחסה לכך חשיבות. "לפי המעשייה, בסופו של הקרב בו ספגה יניאל את הפצעים האנושים, היא זימנה לצידה את הפיסטוס. 'קח את האחרים, וחזור למנדב', היא הורתה לו. 'זמני קצר, אך בזמן שנותר לי בכוונתי להיכנס עמוק ככל האפשר לתוך הפצע, ולחתוך אותו מבפנים.' אך הפיסטוס, שאהב את יניאל כמו שרק אדם המעריץ את הדגולים ממנו מסוגל לאהוב, סירב. 'לא נותר בך כוח לחימה', הוא אמר, 'במקום זאת, הניחי לי לקחת את החרב בחזרה למקום מבטחים'. היא התרעמה –"
– זמלופיה נדה בראשה בזעף –
"–אבל הפיסטוס התעקש. 'אני כאן לצידך, כי את סומכת עלי יותר מכל, מכבדת את מילתי לפני מילותיהם של אחרים. המלווים יגידו לך להמשיך, אבל הם עיוורים בשל תהילתך הזוהרת – אל תיתני לה לעוור גם אותך. אני רואה אישה שנמצאת בקצה הדרך, שלא נותר בה עוד כוח. אישה שעשתה את כל שביכולתה, וכעת עליה לתת לתהילה לעבור הלאה – ולא לשקוע ולהיאבד לעד בתוך בור מלא שדים.' בעודו אומר זאת, הניח את הידיים על החרב, והיא הבינה את כוונתו. יום אחד יבוא מישהו אחר, מישהי אחרת–" נורה הצביעה לעבר כיוונה הכללי של זמלופיה וזוהר, "— ועל מנת שיוכלו להיות ממשיכי דרכה של יניאל, עליהם להחזיק באותה תהילה זוהרת, באותה חרב, שבה החזיקה היא."
נורה התקרבה לעבר זמלופיה, בת-המחצית הנמוכה עומדת בערך ראש-לראש מול זמלופיה היושבת על הספסל, והביטה לעיניה. "הפיסטוס אמר לה, 'את בוטחת בי יותר מכל, ואני אוודא שהחרב תגיע לאדם ראוי. בידי היא תהיי בטוחה. תני לי את החרב.' והיא נתנה לו את החרב."
זמלופיה הביטה לתוך עיניה של נורה, נדה בראשה באיטיות.
הן נותרו עומדות כך עוד כמה רגעים, עד שזמלופיה מצמצה, והבינה שהפסיקה לשפשף את השמן על החרב. מוזר. בכל מקרה, נראה שהטיפול הסתיים.
"תודה לך על הסיפור." היא חייכה מעט לעבר נורה, מתחילה לארוז את ערכת הטיפול. "אבל לדעתי הגיע הזמן לישון. יש יום ארוך מחר, יום גדול."
נורה חייכה בחזרה. "ללא ספק. אם כי אין לי ספק שתוכלי להתמודד עם כל העומד בדרכך, אלופה דגולה! את כבר מצוידת כמו שצריך," היא הנהנה לעבר החרב, "אבל אולי עוד חסר לך איזה מלווה אישי, שתוכלי לבטוח בו מעל הכל?" משכה נורה בכתפיה, וקרצה. "משהו לחשוב עליו."
מחשבה פתאומית חלפה בראשה של זמלופיה – נכון, הרי אי אפשר באמת לבטוח באיש, אפילו לא במעגל חבריה הקרוב. היא ניערה את המחשבה מראשה, והיא חלפה בן רגע.
נורה הסתובבה ויצאה מהחדר, משאירה את זמלופיה לסיים להכניס את זוהר לנדן. בכל מקרה, אני באמת צריכה מלווה אישי. חשבתי על אהרון קיר, אבל נורה הזאת? נראה שהיא מבינה אותי. חשבתי שהיא לא יותר מגיאוגרפית מוכשרת וקשקשנית גדולה, אבל מסתבר שיש בה יותר מכפי שנראה מלכתחילה. זמלופיה הניחה יד על קרנה הימנית, ממששת את צורתה, מבלי להבחין בכך, כמו שנהגה לעשות כשהיתה בספקות כלפי משהו – מה שלא ממש קרה בתדירות גבוהה בחודשים האחרונים – והרהרה לגבי העתיד, עוזבת את החדר בדרכה לישון.

תוספת, aftermath (אושר על ידי יהודה)

היתה זו שעת בן-ערביים, וקולות צרחות ליוו את אבירי קנברס בדרכם בחזרה בחוצות מצודת דרזן. שדים מעופפים, שדים מרוחקים, שדים מכל עבר – המצודה המשיכה לרכון מעליהם, גוש בזלתי ענק, עתיק ומאיים, מלא ברשע, כאילו למרות שתי הגיחות עד כה לא הצליחו לשנות בו דבר, לא הצליחו להמעיט מעוצמת הנבזות שבמקום.
אבל הפעם, הביאו עימם הוכחות שהראו שדווקא הצליחו.
חבולה, מלוכלכת בדם ומסריחה מממינוטאורים מושחתים, הלכה נורה בין החיילים והאבירים, כפותה בידיה – אחת מהן חבושה בסחבה מדממת – פיה סתום, אבל עיניה יורות ברקים.
זמלופיה נפרדה משאר הקבוצה ופנתה לאוהלה, אחרי שווידאה את סידורי השמירה על נורה. הפלאדינית הסירה את הקסדה, המתכת מרעישה בזמן שהיא מחליקה על קרניה, והניחה אותה על שולחן העץ. היא הסתובבה – מישהו עמד בפתח.
ג'וד הביט בה.
"יום אחד תבוא נקודת תפנית," נזכרה זמלופיה בשאלה השבועית לפני שבועיים, "שבה ג'וד וזמלופיה לא יראו עין בעין – זה לא עניין של האם, אלא של מתי."
זמלופיה מנעה מג'וד להרוג את נורה, וכמעט שנדרשה לכך אלימות. את העניין הזה צריך לסגור כאן ועכשיו.
הזדה פתחה את פיה כדי להתחיל לדבר, אבל ג'וד קטע אותה, בשלוש מילים. "היא תחת אחריותך."
זמלופיה השתתקה, והשניים חזרו להביט זה בזה בשקט לכמה רגעים.
היא הבינה את כוונתו. האינקוויזטור שפט ומצא את נורה כראויה למות. זה לא משנה שזמלופיה רוצה משפט איומדיאני לפי חוקי מנדב, השיפוט של ג'וד כבר נעשה. אם זמלופיה היא זו שמעוניינת בגורל אחר לנורה, אזי על גופה ועל נשמתה מוטלת כעת האחריות לאותו גורל, ולכל מעשיה של נורה. אם נורה תשתחרר, אם תזיק לעוד אדם… מבחינתו של ג'וד, יהיה הדבר גם על כתפיה של זמלופיה, וגם היא תצטרך לענות על כך.
זמלופיה נדה בראשה. ג'וד נד פעם אחת בחזרה, והסתובב לצאת מהאוהל.
הפלאדינית, שחשה מעט אבודה, ביקשה לייצב את עצמה עם דבר-מה מוכר וחזק, ושלחה יד אחת לנדן. אך לא היה שם דבר.

אגייר החכם באדם

"וזה כח שלשדים אף פעם לא יהיה." סיכם אגייר.
"אז אתה אומר שעלינו לפעול ביעילות ובעקביות, גם כשזה אומר שעלינו לפעול בחוסר יעילות או בחוסר עקביות?" נורה נאנחה. האיש היה מ ת י ש. איכשהו היה נראה שהוא נהנה מהשיחה, תועה מנושא לנושא, כל הזמן נזכר, כל הזמן שוכח. מילים ברורות שהצטברו למשפטים מעורפלים.
"נכון. זה חלק ממה שאמרתי."
"אסור לי לאבד את הראש." אמרה לפתע, אולי התכוונה לכך, אולי לא. "ברגע האמת אי אפשר לאהוב או לשנוא. אי אפשר לסכן את המשימה."

אגייר עיצב את התהום השחורה במוחו והשליך אותה על הרצפה. הבור שנפער נראה אמיתי. אפל כשמי הלילה כשצופים בהם בשכיבה מאשנב עליית הגג ומחפשים מכשפות. פניה של רולה הבואשת, הדגולה במכשפות העתיד לבוא, ניבטו אליו מתוך האפילה. האם יכול להיות שהקרינה עצמה רקורסיבית מתוך המישור האסטרלי לתוך האשליה שלו!? הוא קפא, מסכן את המשימה, מאבד את הריכוז ואת הלחש ואת החיזיון. חבריו אולי הבחינו, אולי לא.

ברין 

נורה חייכה אל ברין. שפתיה נעו, אך ברין לא שמעה דבר.
חשש תהומי אחז לפתע בליבה. היא הביטה בחבריה, ששים אלי קרב, ובנורה הבוגדנית, מאחוריה שני תפלצי שאול מקורננים.
ברין לא הצליחה לחשוב בצורה השקולה והמתונה המאפיינת אותה כל כך. פרץ רגשות השתלט עליה.
היא לא יכלה לפעול בצורה מחושבת ונחושה. כל צעד היה הססני, כל מחשבה פזיזה.
מחשבות הציפו את ראשה. מה יהיה על חבריה? מה יהיה על מריק? מה יהיה איתה? האם היא בטוחה שתוכל לשלח חץ בנורה מבלי לפגוע בג׳וד? האם היא תוכל להמטיר מוות על המינוטאור השטני מבלי לסיים את חייו של ג׳ק גם כן?
דמעות זלגו על לחיה של ברין. היא לא שמה לב לכך. חבריה ביטלו זאת כזיעת הקרב.
גם עם סיום הקרב, הרגשות המשיכו לשטוף את ברין. אם ראשה היה במקום, היא הייתה מבינה שנורה קיללה אותם בכישוף נורא. הרי כולם לא התנהגו כעצמם. אך כשליבה הוא מה שמנחה אותה, היא הייתה עסוקה יותר בלדלות כמה שיותר מדי מידע, כמה שיותר מהר, מנורה, בכל מחיר שיהיה. כמה אירוני עבור הפייטנית.

נשלח ב

מה אני עושה בביגור 2015

אז שוב מגיע סדר פסח ויש לי בית ריק,
כן אני חוזר מחו"ל לאכול גפילטע, דג מלוח,
עם איזה קציץ בקר בטוח, ויש לי ימבה תוכניות לכל אירוח,
יש ביגור, יש סדרכבשן גמדים,
ואולי גם יום צילומים להקלטות סרטונים,
אז לא כדאי לאחר, ולא כדאי לוותר,
אז כן כדאי שתסתדר – וכדאי שתמהר,
כי על המשחקים שלי כולם בונים, כולם רוצים להיות בפנים, rule-lawyers מלוכלכים,
יש! גם!
טורניר מבוכים, פרסים לזוכים, שירשמו לו לפחות מאתיים חמישים (תשעים אחוז מנצ'קינים! – הישג מרשים לכל הדיעות)
וגם חבל שלא להיות – בהקלטה הזאת!

יהיה פיצוץ, פיצוץ יהיה, יהיה פיצוץ, פיצוץ יהיה

נשלח ב אישי עם התגית: , , , ,

טורניר חוקרי המבוכים 2015

טורניר חוקרי המבוכים הוא הרפתקה תחרותית בכנס ביגור 2015, בו חמש חבורות הרפתקנים עוברות את אותה ההרפתקה בו-זמנית, והשחקנים הטובים ביותר מכל קבוצה נבחרים לקבל פרסים.
המשחק יתנהל בשיטת "העידן ה-13", גרסה פשוטה ומעודדת יצירתיות של מבוכים ודרקונים. אם אתה יודע לגלגל ק20, אתה יודע איך לשחק.

הירשמו עכשיו!

טורניר? עם פרסים והכל?

בהחלט! השחקנים ימדדו בידי עמיתיהם והמנחה: מי גילם את הדמות המעניינת ביותר? מי תרם הכי הרבה להתקדמות החבורה? מי תרם ליצירת עולם וסיפור יצירתי ומגניב? ובסוף יחולקו פרסים למצטיינים!
המקום הראשון יזכה במגדיר המפלצות של העידן ה-13, המפוצץ ברעיונות מגניבים לשימוש במפלצות למשחק. שני המקומות הבאים יזכו בשוברי הנחה לחנות של Pelgrane Press, אחת החברות המובילות בחדשנות בעולם המשחקים כיום.

מה משחקים?

העידן ה-13 היא מבוכים ודרקונים בלי הבלגן ועם כל הכיף. הנה כמה דוגמאות לחוקים מהשיטה:

  • קובית ההסלמה – כל סיבוב קרב, הגיבורים מקבלים 1+ הולך ומצטבר לכל ההתקפות, כדי להאיץ את הקרב.
  • אייקונים יוצרים סיפורים – כל דמות מקושרת לשני אישים חשובים מאוד בעולם, ויכולה להשתמש בקשר הזה כדי להשיג יתרונות במהלך ההרפתקה, חפצים קסומים ועוד – אבל לעיתים, יש תסבוכים!
  • הדבר הייחודי שלך – לכל דמות יש משהו יחודי, בלעדי, שמבדיל אותה מכל אדם אחר בעולם – ויכול להשפיע על הסיפור באופן מהותי.
  • להיכשל קדימה – גם אם לא הצלחת בגלגול, זה לאו דווקא אומר שהחטאת\נכשלת. לעיתים קרובות זה דווקא יגיד שהצלחת, אבל במחיר לא צפוי ולא רצוי.

כל החוקים יוסברו בתחילת המשחק, שיתנהל כולו בעברית, לנוחות כולנו.

איך להתכונן לטורניר?

הקשיבו להקלטה של המנחים לומדים את המשחק, ולמדו אותו בעצמכם! בנוסף, תנו מבט בדפי הדמות, והכירו אותם עוד לפני שאתם ניגשים לשולחן.

 

(בהערת צד, דפי הדמות האלו אינם מייצגים לשיטה; הם כוללים פחות יכולות, או יכולות פשוטות יחסית, עקב צרכי הטורניר)

איך עובד השיפוט?

בסוף ההרפתקה כל שחקן יקבל דף עם הסעיפים הבאים:

  • עם מי מהאחרים בשולחן היה לו הכי כיף לשחק.
  • מי היה הכי יצירתי עם השיטה, והשתמש יפה באייקונים שלו, בדבר הייחודי שלו, וביכולות שלו כדי לקדם את החבורה.
  • מי גילם את הדמות באופן הכי מעניין, כך שהיה כיף לצפות בה והיא יצרה סיפור מעניין.

המנחה בינתיים מדרג שני שחקנים שהיו הכי סבבה לטעמו.

השחקנים שזכו בציונים הגבוהים ביותר מכל השולחנות הם המועמדים לפרס. או-אז יעלו השחקנים האלו בפני המנחים, שיקשיבו להם מתארים את הקטע הכי מגניב של דמותם מהמשחק, ויתנו ניקוד בהתאם. השחקן במקום הראשון מקבל את מגדיר המפלצות! המשחק והשיפוט מתרחשים כולם ברוח ספורטיבית טובה – הכי חשוב לנו שכולם יהנו מהמשחק, עם מלא הרפתקאות שיהיה כיף לספר עליהן אחר כך.

מה עוד?

השחקנים יחולקו לשולחנות לפי טווחי גילאים. כל שולחן מקבל את אותן דמויות מוכנות, כל דפי הדמות בעברית.

השחקן יצטרך להחליט מהו הייחוד של דמותו. הנה כמה דוגמאות לייחודים, אך במשחק תתבקש להמציא משלכם!

  • נשמתי האלפית התגלגלה לגופו של גמד, ומעולם לא התרגלתי לכך.
  • אני הוא האחרון משושלת רוכבי הדרקונים, ועלי לשמור על המסורות הנשכחות שלנו.
  • טרול נשך את רגל ימין שלי, אך למרבה ההפתעה היא גדלה לגמרי מחדש בתוך כמה שעות. מאז נראה שיש לה רצון משלה!
  • גודלתי בידי מפלצות מבוך מילדות, ואני כמו שמוגלי היה בג'ונגלים, רק במבוכים.

לאחר מכן יתבקש השחקן לבחור בשני האייקונים שדמותו קשורה אליהם, מתוך רשימה. יהיה עליו להחליט כיצד להשתמש בהם במשחק, באופן יצירתי ומועיל (החוקים לכך יוסברו כבר ליד השולחן). בשנה שעברה היו אייקונים כמו שליט המתים, מלך הגמדים, נסיך הצללים. מי יהיו האייקונים השנה? מה יהיה הקשר שלך אליהם?

  • אולי הלוחם שלך נשבע להשמיד את שליט המתים, שאינו אלא סב-סבו? אולי במהלך ההרפתקה יסתבר שהוא יודע סודות חשובים על שליט המתים.
  • אולי הכוהנת שלך נשלחה למשימה בידי מלך הגמדים, אך החליטה לברוח מהאחראיות? אולי בדיוק ברגע הנכון יתגלה שהיא מחזיקה עדיין באחד החפצים הקסומים שניתן בידה.

איך ההרפתקה שלכם תתפתח, כשהקשרים האלו יבואו לידי ביטוי במשחק? אתם מחליטים!

הירשמו כאן!

 

הטורניר מתרחש זו השנה השנייה; הטורניר הקודם הסתיים בהצלחה, וניתן גם להוריד את ההרפתקה שנכתבה עבורו.

נשלח ב אישי עם התגית: , , , ,