מילון חבורה-עברי, מהדורת 2015

השפה, כידוע לכל בלשן, היא ישות חיה ומתפתחת ללא הרף. ואכן כך: שש שנים עברו מאז שפרסמתי את מילון חבורה-עברי הקודם, ובינתיים התפתחו מושגים חדשים.

ג'יג'י, אני מת, אני מת (פתגם): משחק טוב, יפה, מעולה, נהניתי, מה-זה נהניתי, עד כדי שמתתי.
לחילופין, אני מת כי שמעתי חדשות מזעזעות, וספציפית, שאין מפגש השבוע.
כן, אותו פתגם יכול להגיד שני דברים שונים, הפוכים לגמרי זה מזה, בתלות בזמן בו הוא נאמר, בין אם בסוף מפגש או במהלך שיחה בקבוצת הוואטסאפ של החבורה.

מקור: ג'יג'י על בסיס GG, קיצור של "משחק טוב" בלעז, סלנג מקובל הנאמר בסופה של פעילות משחקית חברתית, כדוגמת פשיטה על נבל-על במשחק מרובה משתתפים מקוון.

"רועי מוסר שהוא לא יכול להריץ בשבת."
"אני מת, אתם הורגים אותי, מתתי."

"וזהו, הרגתם את הדרקון! איזה קרב יוצא מהכלל."
"ג'יג'י!"
"ג'יג'י, אני מת, אני מת."

הילת כישלון (ש'): תופעה פנים-חוץ-משחקית מופלאה, לפיה שחקנים שדמותם קרובה לדמות של שחקן שמגלגל גרוע, יגלגלו גם הם גרוע.
מקור: לפלאדינים יש בדרך כלל יכולת שמשפיעה ב-"הילה" סביבם. יכולת ההילה של דמות הפלאדין אותה אני משחק היא, כך מסתבר, לגרום לכשלון בגלגולים של השחקנים של הדמויות שקרובות אליה.

"אני לא מאמין, שוב פעם החטאתי!"
"עד כמה אתה קרוב לזמלופיה?"
"שיט, צודק, לא שמתי לב שאני בטווח הילת הכישלון."
אני: "כולכם נבלים."

דרוש [מקצוע] (פתגם): הכרזה הנאמרת בידי אחד מחברי הקבוצה, לאו דווקא בהיעדרו של בן לאותו מקצוע, אלא בדרך כלל כאשר אותו אדם לא מבצע את המצופה ממנו כתלות באותו מקצוע.

מקור: שוב חוזרים אנו לסלנג המקובל במשחקי אונליין, בהם נוהגות לעתים חבורות להכריז בראש חוצות, בערוץ השיחה המרכזי, "דרוש כוהן (לדוגמא) עבור פשיטה על [מבוך כלשהו]".

"בן, נו, תטיל עליהם כדור אש כבר, הם מתקרבים!"
"דווקא נראה לי שאמשיך לקרוא את הכתבים על הקיר, לדעתי זה חשוב מאוד."
"דרוש קוסם!"

X מיתי (ת'): הכי X.

מקור: במערכה בה אנחנו משחקים כעת, בשיטת פאת'פיינדר, יש מנגנון התקדמות נוסף מעבר למנגנון ההתקדמות הרגיל. הדמויות אותן אנחנו משחקים הן "מיתיות", מסוגלות למעל ומעבר ממה שיכולות דמוית רגילות (יותר לכיוון של הנשגבים, פחות לכיוון של למות מאיזה קוץ חלוד במבוך נשכח), וזה מתבטא בצורת "רמות מיתיות" בהן מתקדמים לצד הדרגות הרגילות, ובלי קשר אליהן. עקב כך, מיתי זה יותר – לא חשוב במה מדובר, זה פשוט יותר.

"יהודה מוסר שהוא עוד רגע מצטרף, שנתחיל בלעדיו."
[שעה וחצי לאחר מכן]
יהודה: "הי כולם, הגעתי!"
"איזה עיכוב מיתי."

אסייתי (ת'): שחקנים בקבוצה שגרים ביבשת אסיה.
דורש התייחסות מיוחדת, כי בחבורה שלנו יש לפחות שני שחקנים שגרים ביבשות אחרות.

מקור: היסטורי.

איבדת ת'בושה (פתגם): ביצעת הישג משחקי מכאני בלתי סביר בעליל, אבל טכנית חוקי. למשל, גרמת 45 נקודות נזק בסיבוב אחד, כשאתה בדרגה שלישית והאויב הוא שד אימתני עם הפחתת נזק.

מקור: הקו המבדיל בין פאוור גיימר, שחקן שנהנה ממיקסום יעיל של השיטה, לבין מנצ'קין, שחקן שסוחט לה את הצורה באופן שבבירור מפספס את כוונת המשורר, עשוי לעיתים להיות דק למדי. הראשון לגיטימי, השני מביש – ולכן, כאשר אתה מוכן לשים את עצמך במקום בו אתה מותח את יכולות השיטה עד תומה אבל עדיין הכל תקין לגמרי מכאנית ואפילו נשאר נאמן לקונספט הדמות, אתה עדיין בצד ה-"נכון" של הקו, אבל בבירור לא איכפת לך לדחוף אותו ככל האפשר. איבדת את הבושה.

"זה נוכרי מרושע?"
"מה, השד? כן, הוא מסוג נוכרי מרושע."
"סבבה." [מגלגל] "אז ברין עושה חמש התקפות בקשת ארוכה, שתיים פגיעות קריטיות, אישרתי את שתיהן, 124 נזק. הוא מת?"
"איך לעזאזל–"
"סיירת עם התמחות בקשתות, נוכרי מרושע כאויב מועדף, כשרון ירי רב, חצים מברזל קר שחודרים הפחתת נזק, כישרון לוידוא פגיעה חמורה. הכל מספר החוקים הבסיסי."
"איבדת ת'בושה."
"דרוש קברן."

עלינו דרגה? (פתגם) ברכת שלום בסוף מפגש.

מקור: עממי.

"יפה, איזה כיבוש מטורף. בפעם הבאה נפגשים ביום שבת."
"ג'יג'י, ג'יג'י!"
"עלינו דרגה?"
"עליתם דרגה לפני חצי שעה!"
"אוקי, אז?"
"איבדת ת'בושה, בחיי."

נשלח ב אישי עם התגית: ,

השאלה השבועית – בוגדים ונהנים

ספויילרים חמורים להרפתקה השנייה של מסלול "חרון הצדיקים!"

השאלה השבועית נשלחת כל שבוע (בערך), ומוצגת כאן לפי סדר התשובות שהתקבלו. 

במפגש האחרון (בוגדים ונהנים) נורה זרעה לא מעט בלבול ותחושות לא נעימות בכל אחד ואחת מכם. ספרו על הלילה בו נורה שתלה את זרעי הסוגסטיה במוחכם. אתם יכולים לתאר איזה סיפור או ריקוד היא הציגה בפניכם כדי לשתול את הפקודה וכדומה. לחילופין אתם יכולים לתאר את התחושות והתרחשות הקרב מנקודת מבטה של הדמות עקב הפעלת הסוגסטיה.

קארוליוס

לא ברור אם זה זכרון של קארוליוס מנערותו, או זכרון מגלגול של אחד מאבותיו, או בכלל חיזיון עתידי של צאצאיו.

הוא היה מעורב עם נערה בשם אוויאנה. אבל ההורים שלה לא קיבלו את מערכת היחסים ביניהם.
בחור בשם סבר (אח? הורה? דוד? סתם שודבאג שרצה אותה לעצמו?) הפליל אותו בפשע שלא ביצע, כדי להפריד ביניהם.
הוא התעמת עם סבר! זה הגיע למכות! היה דם!
הוא נכלא, והיה עלול להישפט למשך שנים רבות. אולי אפילו גזר דין מוות. הארולד, חבר קרוב עזר לו לברוח.
כך עזב את עיר הגמדים, ולא שב עוד.

לכן, אתם מבינים, קארוליוס ראה בעיני רוחו את אוויאנה, שנמצאה בצרה. ומי גרם לצרה הזאת? סבר המנוול!
תחת השפעת ההצעה, הייתה לקארוליוס 50% להתקיף את המטרה שהתכוון להתקיף, אבל בכל מקרה הוא ראה את סבר, בכל מטרה.
זמלופיה לקחה את תפקיד הארולד, כי עליה קארוליוס סומך במיוחד. אך אבוי! הארולד בגד בו. עצר בעדו להגן על אוויאנה ולהתנקם בסבר המנוול.

ואז, נשברה השפעת הלחש.

ג'ק באקל

גיגית המים, שכולם קראו לה (בטעות) 'אמבט' כמעט והייתה מלאה.

ג'ק נשא ארבעה דליי מים חמים ומגבת לבנה שנתלתה סביב צווארו. שערו הארוך והזהוב דרש טיפול רב והייתה זו הזדמנות טובה למקלחת טובה וסרוק יסודי. ניתזי דם אויביו דבקו לשערו וכנקמה אחרונה פיתלו קשרים שהכאיבו בעת פרימתם. ג'ק הסיר את בגדיו ובחן את מגוון הצלקות שאסף על גופו. אחת מהן הזכיר לו חיוך תנין, ג'ק חייך אליה בחזרה בעודו נזכר כיצד קילף את צווארו של השד שעשה אותה.
השכיבה במים נעמה מאוד לג'ק. המים החמים ריככו את שרירו והסירו אבק, שערות ודם. ג'ק שלח ידו לצד הגיגית וחפן צרור עלים ריחניים שאסף. עם שפשוף העלים עלה גם ריח הדרים קל, וכשהכל היה נקי, הותיר ג'ק את הצרור הריחני במים. לאחר שג'ק סיים לנקות את גופו, פנה למלאכה הקשה – סירוק השיער. נשימה ארוכה אחת מילאה את ריאותיו והוא משך את ראשו אל תוך המים. שקט הסתרר סוף סוף. בועות אוויר קטנות עלו מאפו. ג'ק עצם את עיניו.
קול נקישה עמום ניתק את ג'ק ממחשבותיו וכשפקח את עיניו ראה מבעד המים דמות הנושאת פגיון בידה. ג'ק המתין רגע ובחן את תנועת הדמות מבין העלים שצפו מעליו. הדמות התכופפה קדימה והשתהתה לרגע. בתנועה חלקה ניתרה ידו של ג'ק ותפסה את ראש הדמות, ארבעת אצבעותיו ננעצו כקרסים בתוך פי הדמות בעוד בוהנו לוחצת על הצוואר מלמטה. הדמות התפתלה בעוד ג'ק הוציא ראשו מהמים.

'או! נורה…, אני מצטער.' אמר ושיחרר את לפיתתו.
נורה החזירה לעצמה את נשימותיה ואחזה בצווארה 'ראיתי שנכנסתה לחדר עם מסרק ביד, ורציתי להביא לך את זה…' אמרה והציגה מברשת שיער שאחזה בידיה. 'ציפיתי לשמוע תודה, אך לא ציפיתי שתגיב ככה.'
'אני לא מגיב טוב למסתתנים, זה הרגל ישן.' ענה ומשך עצמו מטה עד שהמים כיסו את סנטרו.
'טוב… מה שהיה נשכח. אני רק מקווה שלא נגרם לי שום נזק. השארת עלי סימנים?' שאלה נורה בקול רך.
'מממ… לא.' ג'ק הביט על נורה מביטה בו, וכעבור זמן ארוך של חילופי מבטים אמר 'המסרק שלי שימש אותי מאז ומעולם. אינני יודע איך לעבוד עם מברשות שיער, ובפעם האחרונה שהשתמשתי באחת היה זה על גדי'
נורה נראתה מבולבלת ולאחר רגע מילאה את החדר בצחוק פעמונים, 'ג'ק, ג'ק, ג'ק… מה יהיה איתך..? ספר לי קצת על עצמך, אני רוצה לדעת הכל' אמרה נורה וחייכה.
ג'ק משך מכתפיו וענה 'אין הרבה מה לספר. אני לא טוב עם מברשות.'
'אתה באמת תמים, ג'ק, תן לי ואראה לך כיצד משמשות אותנו – ארוכי השיער-מברשות '. ועם סיום מילותיה משכה נורה מעל לגופה את הטוניקה שלבשה, ונכנסה ערומה אל הגיגית שכולם קראו לה (בטעות) אמבט.

 

זמלופיה "אין מן הנמנע" בילהאר

זה היה בערב שלפני הפלישה הראשונה לתוך המצודה.

זמלופיה ישבה בתוך הבניין החצי-הרוס שהוקדש לנשקיה, ושייפה את זוהר. תפילות הערב כבר נאמרו, ובעיקרון היא אמורה היתה ללכת כבר לישון – זמלופיה אפילו לא היתה בשריון, אלא בבגדי מסע ארוכים כנגד הלילה הקריר של דרזן – אבל משהו השאיר אותה ער. איזה רצון להישאר עם החרב הקדושה עוד כמה רגעים, דווקא הלילה. בפעם הקודמת שזוהר נלקחה לתוך ארצות פצע העולם, האבירה שנשאה אותה בידה לא חזרה. זמלופיה חשבה על כך לעיתים.
"חרב מרשימה מאוד." אמרה נורה, נכנסת לחדר דרך הדלת, אפילו שהקיר שלו היה מט ליפול, עם כל כך הרבה חרכים, שלא היה צורך לשים בתוכו לפיד בשל אור הירח שהגיע מבחוץ.
זמלופיה נדה לעברה, עוברת לשמן את החרב. היא הרימה קנקן שמן מבורך קטן, שקנתה במיטב כספה בקנברס. אפילו הטיפול בלהב הזה דורש מעמד מסוים, רמה מסוימת. למרות שהיה זה ברור שאנשים רבים העריכו את חרבה – נורה כבר העירה על נפלאות החרב בעבר, למשל – זמלופיה חשה שאף אחד חוץ ממנה לא מסוגל לתת לה את הטיפול והכבוד הראוי, לעמוד ברמה הראויה. זו אחת מהסיבות, אם לא העיקרית, בזכותן הרשתה לעצמה להתייחס לזוהר כאל חרבה שלה. כי היא יודעת שעליה להוכיח מחדש מדי יום שהיא ראויה לשאת את החרב, והיא אכן עושה זאת.
"את מכירה את הסיפור על 'הנאמן מכולם'?" שאלה נורה, נשענת על הקיר, פניה מוארות בידי הירח.
זמלופיה הרימה את ראשה. על כזה אזכור בולט אין צורך שתגלגל ידע דת, וגם לא היסטוריה. "נאמן? כמו ב-'הנאמנים של יניאל'?"
נורה נדה בראשה, בזמן שזמלופיה החלה להעביר את המטלית הלבנה הרקומה על פני זוהר.
"'הנאמנים של יניאל' היה שמם של האבירים והמשרתים שליוו את האלופה האגדית כשחזרה מתוך פצע העולם לראשונה. והם אלו שליוו את החרב שאת מחזיקה בידך בחזרה לקנברס, אחרי שיניאל נפלה ביציאתה השנייה לתוך הארץ הארורה הזו."
זמלופיה נדה בראשה, מביטה בפייטנית בציפייה להמשך.
"מה שלא רבים יודעים, או זוכרים, הוא שליניאל, כמו לאלופים רבים, היה נאמן אחד שהיה קרוב אליה יותר מכולם."
"פלאדינים נוטים למשוך חסידים." אמרה זמלופיה כציון עובדה, "ולעיתים, כן, אם יש להם כישרון של ממש," שברה זמלופיה את הקיר הרביעי, "אחד מהם הופך למלווה אישי."
"אותו מלווה אישי של יניאל נקרא הפיסטוס, והוא בכלל היה צ'לקסיאני במקור." זמלופיה הרימה גבה, אבל נורה הניחה יד על חזה. "אני נשבעת בשם אירורי, כך נאמר בסיפור שסופר לי. בכל מקרה, הוא זה שהשיב במו-ידיו את זוהר לקנברס, והסיפור מספר שהדבר נעשה בניגוד לרצונה של יניאל."
"שקרים והטעיות." מלמלה זמלופיה את הוריאציה החביבה עליה על "חזיז ורעם".
"הקשיבי עד הסוף, ותשפטי בעצמך." אמרה נורה, ממוללת דבר מה בידיה, משהו שנראה כמו חוט, אם כי למעשה היתה זו לשון נחש. זמלופיה לא יחסה לכך חשיבות. "לפי המעשייה, בסופו של הקרב בו ספגה יניאל את הפצעים האנושים, היא זימנה לצידה את הפיסטוס. 'קח את האחרים, וחזור למנדב', היא הורתה לו. 'זמני קצר, אך בזמן שנותר לי בכוונתי להיכנס עמוק ככל האפשר לתוך הפצע, ולחתוך אותו מבפנים.' אך הפיסטוס, שאהב את יניאל כמו שרק אדם המעריץ את הדגולים ממנו מסוגל לאהוב, סירב. 'לא נותר בך כוח לחימה', הוא אמר, 'במקום זאת, הניחי לי לקחת את החרב בחזרה למקום מבטחים'. היא התרעמה –"
– זמלופיה נדה בראשה בזעף –
"–אבל הפיסטוס התעקש. 'אני כאן לצידך, כי את סומכת עלי יותר מכל, מכבדת את מילתי לפני מילותיהם של אחרים. המלווים יגידו לך להמשיך, אבל הם עיוורים בשל תהילתך הזוהרת – אל תיתני לה לעוור גם אותך. אני רואה אישה שנמצאת בקצה הדרך, שלא נותר בה עוד כוח. אישה שעשתה את כל שביכולתה, וכעת עליה לתת לתהילה לעבור הלאה – ולא לשקוע ולהיאבד לעד בתוך בור מלא שדים.' בעודו אומר זאת, הניח את הידיים על החרב, והיא הבינה את כוונתו. יום אחד יבוא מישהו אחר, מישהי אחרת–" נורה הצביעה לעבר כיוונה הכללי של זמלופיה וזוהר, "— ועל מנת שיוכלו להיות ממשיכי דרכה של יניאל, עליהם להחזיק באותה תהילה זוהרת, באותה חרב, שבה החזיקה היא."
נורה התקרבה לעבר זמלופיה, בת-המחצית הנמוכה עומדת בערך ראש-לראש מול זמלופיה היושבת על הספסל, והביטה לעיניה. "הפיסטוס אמר לה, 'את בוטחת בי יותר מכל, ואני אוודא שהחרב תגיע לאדם ראוי. בידי היא תהיי בטוחה. תני לי את החרב.' והיא נתנה לו את החרב."
זמלופיה הביטה לתוך עיניה של נורה, נדה בראשה באיטיות.
הן נותרו עומדות כך עוד כמה רגעים, עד שזמלופיה מצמצה, והבינה שהפסיקה לשפשף את השמן על החרב. מוזר. בכל מקרה, נראה שהטיפול הסתיים.
"תודה לך על הסיפור." היא חייכה מעט לעבר נורה, מתחילה לארוז את ערכת הטיפול. "אבל לדעתי הגיע הזמן לישון. יש יום ארוך מחר, יום גדול."
נורה חייכה בחזרה. "ללא ספק. אם כי אין לי ספק שתוכלי להתמודד עם כל העומד בדרכך, אלופה דגולה! את כבר מצוידת כמו שצריך," היא הנהנה לעבר החרב, "אבל אולי עוד חסר לך איזה מלווה אישי, שתוכלי לבטוח בו מעל הכל?" משכה נורה בכתפיה, וקרצה. "משהו לחשוב עליו."
מחשבה פתאומית חלפה בראשה של זמלופיה – נכון, הרי אי אפשר באמת לבטוח באיש, אפילו לא במעגל חבריה הקרוב. היא ניערה את המחשבה מראשה, והיא חלפה בן רגע.
נורה הסתובבה ויצאה מהחדר, משאירה את זמלופיה לסיים להכניס את זוהר לנדן. בכל מקרה, אני באמת צריכה מלווה אישי. חשבתי על אהרון קיר, אבל נורה הזאת? נראה שהיא מבינה אותי. חשבתי שהיא לא יותר מגיאוגרפית מוכשרת וקשקשנית גדולה, אבל מסתבר שיש בה יותר מכפי שנראה מלכתחילה. זמלופיה הניחה יד על קרנה הימנית, ממששת את צורתה, מבלי להבחין בכך, כמו שנהגה לעשות כשהיתה בספקות כלפי משהו – מה שלא ממש קרה בתדירות גבוהה בחודשים האחרונים – והרהרה לגבי העתיד, עוזבת את החדר בדרכה לישון.

תוספת, aftermath (אושר על ידי יהודה)

היתה זו שעת בן-ערביים, וקולות צרחות ליוו את אבירי קנברס בדרכם בחזרה בחוצות מצודת דרזן. שדים מעופפים, שדים מרוחקים, שדים מכל עבר – המצודה המשיכה לרכון מעליהם, גוש בזלתי ענק, עתיק ומאיים, מלא ברשע, כאילו למרות שתי הגיחות עד כה לא הצליחו לשנות בו דבר, לא הצליחו להמעיט מעוצמת הנבזות שבמקום.
אבל הפעם, הביאו עימם הוכחות שהראו שדווקא הצליחו.
חבולה, מלוכלכת בדם ומסריחה מממינוטאורים מושחתים, הלכה נורה בין החיילים והאבירים, כפותה בידיה – אחת מהן חבושה בסחבה מדממת – פיה סתום, אבל עיניה יורות ברקים.
זמלופיה נפרדה משאר הקבוצה ופנתה לאוהלה, אחרי שווידאה את סידורי השמירה על נורה. הפלאדינית הסירה את הקסדה, המתכת מרעישה בזמן שהיא מחליקה על קרניה, והניחה אותה על שולחן העץ. היא הסתובבה – מישהו עמד בפתח.
ג'וד הביט בה.
"יום אחד תבוא נקודת תפנית," נזכרה זמלופיה בשאלה השבועית לפני שבועיים, "שבה ג'וד וזמלופיה לא יראו עין בעין – זה לא עניין של האם, אלא של מתי."
זמלופיה מנעה מג'וד להרוג את נורה, וכמעט שנדרשה לכך אלימות. את העניין הזה צריך לסגור כאן ועכשיו.
הזדה פתחה את פיה כדי להתחיל לדבר, אבל ג'וד קטע אותה, בשלוש מילים. "היא תחת אחריותך."
זמלופיה השתתקה, והשניים חזרו להביט זה בזה בשקט לכמה רגעים.
היא הבינה את כוונתו. האינקוויזטור שפט ומצא את נורה כראויה למות. זה לא משנה שזמלופיה רוצה משפט איומדיאני לפי חוקי מנדב, השיפוט של ג'וד כבר נעשה. אם זמלופיה היא זו שמעוניינת בגורל אחר לנורה, אזי על גופה ועל נשמתה מוטלת כעת האחריות לאותו גורל, ולכל מעשיה של נורה. אם נורה תשתחרר, אם תזיק לעוד אדם… מבחינתו של ג'וד, יהיה הדבר גם על כתפיה של זמלופיה, וגם היא תצטרך לענות על כך.
זמלופיה נדה בראשה. ג'וד נד פעם אחת בחזרה, והסתובב לצאת מהאוהל.
הפלאדינית, שחשה מעט אבודה, ביקשה לייצב את עצמה עם דבר-מה מוכר וחזק, ושלחה יד אחת לנדן. אך לא היה שם דבר.

אגייר החכם באדם

"וזה כח שלשדים אף פעם לא יהיה." סיכם אגייר.
"אז אתה אומר שעלינו לפעול ביעילות ובעקביות, גם כשזה אומר שעלינו לפעול בחוסר יעילות או בחוסר עקביות?" נורה נאנחה. האיש היה מ ת י ש. איכשהו היה נראה שהוא נהנה מהשיחה, תועה מנושא לנושא, כל הזמן נזכר, כל הזמן שוכח. מילים ברורות שהצטברו למשפטים מעורפלים.
"נכון. זה חלק ממה שאמרתי."
"אסור לי לאבד את הראש." אמרה לפתע, אולי התכוונה לכך, אולי לא. "ברגע האמת אי אפשר לאהוב או לשנוא. אי אפשר לסכן את המשימה."

אגייר עיצב את התהום השחורה במוחו והשליך אותה על הרצפה. הבור שנפער נראה אמיתי. אפל כשמי הלילה כשצופים בהם בשכיבה מאשנב עליית הגג ומחפשים מכשפות. פניה של רולה הבואשת, הדגולה במכשפות העתיד לבוא, ניבטו אליו מתוך האפילה. האם יכול להיות שהקרינה עצמה רקורסיבית מתוך המישור האסטרלי לתוך האשליה שלו!? הוא קפא, מסכן את המשימה, מאבד את הריכוז ואת הלחש ואת החיזיון. חבריו אולי הבחינו, אולי לא.

ברין 

נורה חייכה אל ברין. שפתיה נעו, אך ברין לא שמעה דבר.
חשש תהומי אחז לפתע בליבה. היא הביטה בחבריה, ששים אלי קרב, ובנורה הבוגדנית, מאחוריה שני תפלצי שאול מקורננים.
ברין לא הצליחה לחשוב בצורה השקולה והמתונה המאפיינת אותה כל כך. פרץ רגשות השתלט עליה.
היא לא יכלה לפעול בצורה מחושבת ונחושה. כל צעד היה הססני, כל מחשבה פזיזה.
מחשבות הציפו את ראשה. מה יהיה על חבריה? מה יהיה על מריק? מה יהיה איתה? האם היא בטוחה שתוכל לשלח חץ בנורה מבלי לפגוע בג׳וד? האם היא תוכל להמטיר מוות על המינוטאור השטני מבלי לסיים את חייו של ג׳ק גם כן?
דמעות זלגו על לחיה של ברין. היא לא שמה לב לכך. חבריה ביטלו זאת כזיעת הקרב.
גם עם סיום הקרב, הרגשות המשיכו לשטוף את ברין. אם ראשה היה במקום, היא הייתה מבינה שנורה קיללה אותם בכישוף נורא. הרי כולם לא התנהגו כעצמם. אך כשליבה הוא מה שמנחה אותה, היא הייתה עסוקה יותר בלדלות כמה שיותר מדי מידע, כמה שיותר מהר, מנורה, בכל מחיר שיהיה. כמה אירוני עבור הפייטנית.

נשלח ב

מה אני עושה בביגור 2015

אז שוב מגיע סדר פסח ויש לי בית ריק,
כן אני חוזר מחו"ל לאכול גפילטע, דג מלוח,
עם איזה קציץ בקר בטוח, ויש לי ימבה תוכניות לכל אירוח,
יש ביגור, יש סדרכבשן גמדים,
ואולי גם יום צילומים להקלטות סרטונים,
אז לא כדאי לאחר, ולא כדאי לוותר,
אז כן כדאי שתסתדר – וכדאי שתמהר,
כי על המשחקים שלי כולם בונים, כולם רוצים להיות בפנים, rule-lawyers מלוכלכים,
יש! גם!
טורניר מבוכים, פרסים לזוכים, שירשמו לו לפחות מאתיים חמישים (תשעים אחוז מנצ'קינים! – הישג מרשים לכל הדיעות)
וגם חבל שלא להיות – בהקלטה הזאת!

יהיה פיצוץ, פיצוץ יהיה, יהיה פיצוץ, פיצוץ יהיה

נשלח ב אישי עם התגית: , , , ,

טורניר חוקרי המבוכים 2015

טורניר חוקרי המבוכים הוא הרפתקה תחרותית בכנס ביגור 2015, בו חמש חבורות הרפתקנים עוברות את אותה ההרפתקה בו-זמנית, והשחקנים הטובים ביותר מכל קבוצה נבחרים לקבל פרסים.
המשחק יתנהל בשיטת "העידן ה-13", גרסה פשוטה ומעודדת יצירתיות של מבוכים ודרקונים. אם אתה יודע לגלגל ק20, אתה יודע איך לשחק.

הירשמו עכשיו!

טורניר? עם פרסים והכל?

בהחלט! השחקנים ימדדו בידי עמיתיהם והמנחה: מי גילם את הדמות המעניינת ביותר? מי תרם הכי הרבה להתקדמות החבורה? מי תרם ליצירת עולם וסיפור יצירתי ומגניב? ובסוף יחולקו פרסים למצטיינים!
המקום הראשון יזכה במגדיר המפלצות של העידן ה-13, המפוצץ ברעיונות מגניבים לשימוש במפלצות למשחק. שני המקומות הבאים יזכו בשוברי הנחה לחנות של Pelgrane Press, אחת החברות המובילות בחדשנות בעולם המשחקים כיום.

מה משחקים?

העידן ה-13 היא מבוכים ודרקונים בלי הבלגן ועם כל הכיף. הנה כמה דוגמאות לחוקים מהשיטה:

  • קובית ההסלמה – כל סיבוב קרב, הגיבורים מקבלים 1+ הולך ומצטבר לכל ההתקפות, כדי להאיץ את הקרב.
  • אייקונים יוצרים סיפורים – כל דמות מקושרת לשני אישים חשובים מאוד בעולם, ויכולה להשתמש בקשר הזה כדי להשיג יתרונות במהלך ההרפתקה, חפצים קסומים ועוד – אבל לעיתים, יש תסבוכים!
  • הדבר הייחודי שלך – לכל דמות יש משהו יחודי, בלעדי, שמבדיל אותה מכל אדם אחר בעולם – ויכול להשפיע על הסיפור באופן מהותי.
  • להיכשל קדימה – גם אם לא הצלחת בגלגול, זה לאו דווקא אומר שהחטאת\נכשלת. לעיתים קרובות זה דווקא יגיד שהצלחת, אבל במחיר לא צפוי ולא רצוי.

כל החוקים יוסברו בתחילת המשחק, שיתנהל כולו בעברית, לנוחות כולנו.

איך להתכונן לטורניר?

הקשיבו להקלטה של המנחים לומדים את המשחק, ולמדו אותו בעצמכם! בנוסף, תנו מבט בדפי הדמות, והכירו אותם עוד לפני שאתם ניגשים לשולחן.

 

(בהערת צד, דפי הדמות האלו אינם מייצגים לשיטה; הם כוללים פחות יכולות, או יכולות פשוטות יחסית, עקב צרכי הטורניר)

איך עובד השיפוט?

בסוף ההרפתקה כל שחקן יקבל דף עם הסעיפים הבאים:

  • עם מי מהאחרים בשולחן היה לו הכי כיף לשחק.
  • מי היה הכי יצירתי עם השיטה, והשתמש יפה באייקונים שלו, בדבר הייחודי שלו, וביכולות שלו כדי לקדם את החבורה.
  • מי גילם את הדמות באופן הכי מעניין, כך שהיה כיף לצפות בה והיא יצרה סיפור מעניין.

המנחה בינתיים מדרג שני שחקנים שהיו הכי סבבה לטעמו.

השחקנים שזכו בציונים הגבוהים ביותר מכל השולחנות הם המועמדים לפרס. או-אז יעלו השחקנים האלו בפני המנחים, שיקשיבו להם מתארים את הקטע הכי מגניב של דמותם מהמשחק, ויתנו ניקוד בהתאם. השחקן במקום הראשון מקבל את מגדיר המפלצות! המשחק והשיפוט מתרחשים כולם ברוח ספורטיבית טובה – הכי חשוב לנו שכולם יהנו מהמשחק, עם מלא הרפתקאות שיהיה כיף לספר עליהן אחר כך.

מה עוד?

השחקנים יחולקו לשולחנות לפי טווחי גילאים. כל שולחן מקבל את אותן דמויות מוכנות, כל דפי הדמות בעברית.

השחקן יצטרך להחליט מהו הייחוד של דמותו. הנה כמה דוגמאות לייחודים, אך במשחק תתבקש להמציא משלכם!

  • נשמתי האלפית התגלגלה לגופו של גמד, ומעולם לא התרגלתי לכך.
  • אני הוא האחרון משושלת רוכבי הדרקונים, ועלי לשמור על המסורות הנשכחות שלנו.
  • טרול נשך את רגל ימין שלי, אך למרבה ההפתעה היא גדלה לגמרי מחדש בתוך כמה שעות. מאז נראה שיש לה רצון משלה!
  • גודלתי בידי מפלצות מבוך מילדות, ואני כמו שמוגלי היה בג'ונגלים, רק במבוכים.

לאחר מכן יתבקש השחקן לבחור בשני האייקונים שדמותו קשורה אליהם, מתוך רשימה. יהיה עליו להחליט כיצד להשתמש בהם במשחק, באופן יצירתי ומועיל (החוקים לכך יוסברו כבר ליד השולחן). בשנה שעברה היו אייקונים כמו שליט המתים, מלך הגמדים, נסיך הצללים. מי יהיו האייקונים השנה? מה יהיה הקשר שלך אליהם?

  • אולי הלוחם שלך נשבע להשמיד את שליט המתים, שאינו אלא סב-סבו? אולי במהלך ההרפתקה יסתבר שהוא יודע סודות חשובים על שליט המתים.
  • אולי הכוהנת שלך נשלחה למשימה בידי מלך הגמדים, אך החליטה לברוח מהאחראיות? אולי בדיוק ברגע הנכון יתגלה שהיא מחזיקה עדיין באחד החפצים הקסומים שניתן בידה.

איך ההרפתקה שלכם תתפתח, כשהקשרים האלו יבואו לידי ביטוי במשחק? אתם מחליטים!

הירשמו כאן!

 

הטורניר מתרחש זו השנה השנייה; הטורניר הקודם הסתיים בהצלחה, וניתן גם להוריד את ההרפתקה שנכתבה עבורו.

נשלח ב אישי עם התגית: , , , ,

חרון הצדיקים 2-14 – עלובים ואלופים

הקלטת המשחק השבועי שלנו – ההרפתקה השנייה של מסלול ההרפתקאות Wrath of the Righteous של פאת'פיינדר. הצטרפו אלינו בהרפתקה להציל את מנדב מהשדים!

הרשמה באייטיונס, או ב-RSS

המנחה: רועי, המובחר באדם

לפי סדר הליכה:

ברין אשת אייסלי (גיל): בת-אנוש סיירת 7, ילידת מנדב ובת לאבירים צלבנים, המבקשת להמשיך את מורשתה ולוודא את בטחונה של אחותה האבודה.

זמלופיה "אין מן הנמנע" בילהאר (אני, ערן): זדה פלאדינית של איומדה 7, המחפשת לזכך את נשמתה הכלואה בגוף טמא, מאז שזכתה בהתגלות אלוהית בצעירותה.

ג'ק באקל (בן): אלף ברברי 7, חבר החיות, חופר באויביו בציפורניו בלבד, נושא שק בצלים.

אגייר החכם באדם (בנבון): בן-אנוש אשף 7, סודות לאינספור מכבידים עליו, מחשבותיו חוקרות כל נתיב.

קארוליוס (אביב): גמד אורקל של מסתורין הזמן 7, תולדות חייו אבדו בנבכי זכרונותיו הרואים עתיד ועבר גם יחד.

ג'וד (יהודה): בן- אנוש אינקוויזיטור 7, מופיע ונעלם במסתוריות!

נשלח ב

השאלה השבועית – מלא גועלים של גועל

השאלה השבועית נשלחת כל שבוע (בערך), ומוצגת כאן לפי סדר התשובות שהתקבלו. 

השבוע הרגנו אל מתים. נתקלנו באל-מת מיוחד למדי שיכול לשלוח את רוחו החוצה ולמרבץ אותנו. אח"כ ברין נתקלה באנטי ברין והפכה אותו לכרית סיכות.
בסשן השני נכנסו לקבר ושם נתקלנו שוב באל מת משחרר הרוחות. אחרי שהוא פגע בג'וד ובאייגר ושאב לנו קצת חוסן. ג'וד הלך לו בלי להגיד מילה לאף ודקר למוות בחורה חסרת אונים לבושה בשריון של צלבנית.
לאחר מותה היא שינתה צורה והפכה לאל מת משגר הרוחות. מה הדבר שעבר לדמויות שלכם כשראיתם את ג'וד מבצע את המעשה הנורא הזה?

ג'וד

לאחר שהמגה-גועל מת בקרב, נשאר רק האל-מת הנורא.
הוא הופיע בכל מקום והתקיף ללא רחם.
לאחר כמה פעמים שפגע בג'וד ובאייגר, ג'וד החליט שצריך לטפל בו פעם אחת ולתמיד.
ג'וד וברין לא מצאו דלת סתרים אשר תוביל לגופו הפיזי, אך ג'וד לא התייאש, הוא התרכז וחיפש רוע. בהתחלה הוא איפס את חושיו כנגד הרוע הכללי שבאזור ואז החל לחפש רוע בולט יותר. מקור הרוע היחיד שהופיע היה בסביבת הצלבנית חסרת ההכרה.
בזמן ששאר החבורה ניסתה להלחם באל-מת, הוא פסע לכיוונה. ג'וד ידע שלעולם לא יוכל לסלוח לעצמו אם הוא יהרוג אישה חפה מפשע ולכן החליט להטיל מסביבה מעגל נגד רוע במטרה לנסות לקטוע את הקשר בינה לבין רוחו של האל מת.
הלחש עבד חלקית, האל-המת נפגע ועזב את הקבוצה להתקיף את ג'וד. בתגובה ג'וד נעץ את חרבו בידה של האישה על מנת להעיר אותה ולקטוע סופית את הקשר. האישה התעוררה בזעקה והיצור נעלם. היא פנתה לג'וד ואמרה לו, "ארורים תהיו, לא תוכלו לנצח אותי". מבלי לחשוב פעמים הוא נעץ את חרבו בליבה עד אשר היא ננעצה בריצפה ואז הוא המשיך עוד קצת.

הוא לא הסתכל על חבריו, הוא לא רצה לראות איך הם מגיבים למעשה. לאחר כמה רגעים לחש שינוי הצורה פג ובמקום הצלבנית שכב האל מת חסר חיים. ג'וד שלף את חרבו ניגב ממנה את הדם השחור, פנה לברין ואמר לה "בואי, צריך להפגש עם האב הקדמון שלנו לראות אם מה שעשינו פה משנה משהו." ויצא מהקבר.
ברין וזמלופיה הלכו איתו וראו כיצד צבא רוחות הצלבנים העתיקים התייצב לצד צבא הפאלדינים כנגד צבא הגועלים ועזר לו להשמידם סופית מדרזן.

ג'ק באקל

ג'ק הביט בג'וד בזמן שלהב הסכין ננעצה בחזה הפלדינית, ובעוד הלהט התפשט על פני ג'וד, ג'ק חש חוסר אונים ומבוכה.
בקרב המתפתח זינק ג'ק קדימה. לפעול לפני זלומפיה, לפני אייגר, לפני ג'וד, לפני שמישהו אחר יפעל. בראשו ברין הייתה צורחת בכאב בעודה נופלת ארצה להתבוסס בדמה.

בשבועות הלחימה שעברו התרגל ג'ק להסתמך על קריאות ההיסתערות של זלומפיה, על תזמוני הקסמים של אייגר, על יכולות הריפוי של ג'וד, על אזהרותיו של קרוליוס (נא לתקן אם טעיתי בשם) והנורא מכל – על מהירות חציה וקור רוחה של ברין, שהייתה כאלה שתנועותיה מכתיבות את קצב הקרב. כעת הייתה ברין מכווצת, חלשה וצווחת, כאותם זדים, גולים ושדים שהרג במו ידיו. בעוד ברין צונחת מתה, שקל ג'ק לרגע את האפשרות לגאול אותה מייסוריה אך כאשר ראה כי זלומפיה ניגשת להניח ידיים על ברין שינה את תשומת ליבו והתמקד בלהרוג את הצרחות האימה שהידהדו בראשו, ועם כל חבטה, חבט ג'ק בעצמו לנפץ את התחושה.

ג'ק לא הביט על ברין. לא כשעמדה על רגליה לצד זלומפיה ונדמה שהצבע חזר לפניה, לא כשג'וד ניגש אליה וברכות ליטף את עורה, לא כשאייגר אמר לה בהקלה כי שמח שלא קרה לה דבר. בראשו של ג'ק ברין צרחה והייתה עוד רגע מתה. ג'ק עשה מה שידע והתרגל לעשות, לרוץ ולפרפל קדימה. כל המקום היה מחראת זרדים קלטית והוא החליט לעקור את כולם. גופו של ג'ק נשא את מילותיו ובעוד יריבו מחודד האוזניים סיפר לג'ק כי הם דומים, ידע ג'ק כי יריבו צדק ומסיבה זו ריסק את גופו. רק שהשאר לא ידעו כי אכן ג'ק אינו שונה מכל היריבים שמולם לחם.

ג'ק האמין כשהיצור המחודד אוזניים אמר כי יהרוג את הצלבנית ששכבה, האמין כי ידע שיש אמת בדבריו, ולאחר שהרגו פנה להעיר את הצלבנית. היא לא הגיבה. בתסכולו ג'ק זינק קדימה להגן על אייגר ולהכות ביריב שמולו אייגר עמד. גם זה היה חסר טעם, כי ידיו חלפו דרך היצור.

כשג'וד נעץ את החרב בגוף הצליינית, הרגיש ג'ק מבוכה ובושה. ג'ק היה חלש. היה זה הוא שנועד לעקור את לב הצליינית, אם לא בשביל לנצח את הקרב, אז לפחות בכדי לגאול את יסוריי ברין הצורחת בראשו. בשניהם כשל.

ברין אשת אייסלי

ברין בחנה את חדר הכניסה לקבר אך לא הצליחה למצוא שום כוך נסתר או נישה סודית. כשג׳וד חלף על פני פתח החדר, הוא צעד בנחישות כאילו גילה דבר מה, וברין לא יכלה שלא לעקוב אחריו בעניין.
ג׳וד עמד מעל גופתה המעולפת של הצלבנית, קורן באנרגיה מוכשפת שמנעה מהיצור המכונף המתועב להתקרב אליו, על אף מאמציו הרבים. לפתע, ללא מילה נוספת, נעץ ג׳וד את חרבו בידה של האישה השרועה על הקרקע. ברין הופתעה לחלוטין.
האישה משה ממקומה, אך לפני שברין הספיקה לעכל את הנעשה, הניף ג׳וד את חרבו שוב וקבר אותה בתוך חזה של הצלבנית, מפלח את ליבה. ברין קפאה במקומה, מבולבלת ממה שמתחולל לנגד עיניה. האם השתלט היצור הנאלח על ג׳וד? האם היא וחבריה יהיו המטרות הבאות של ג׳וד?
לפני שברין הספיקה להבין את פשר הדברים, נעלמה גופת הצלבנית, ובמקום בו הייתה נותרה גופתו הרקובה של אדון הקבר. ההבנה של מה שקרה החלה לחלחל. משהו בתת מודע של ברין אותת לה כבר קודם לכן שמשהו אינו כשורה כאן. אביר המוות האפל איים שיוציא להורג את הצלבנית, אך לא מימש את האיום שלו.
ברין מצמצה פעמיים. היא הופתעה לגלות שגופה היה מתוח ודרוך, ושידה אחזה בקשת בחוזקה, כאילו הייתה מוכנה כנגד כל איום, גלוי ונסתר כאחד.
ג'וד שלף את חרבו בנונשלנטיות, ניגב ממנה את הדם השחור, פנה לברין וקרא לה לבוא איתו ולראות האם לאירועים בקבר הייתה השפעה מחוצה לו. ברין הסתכלה על ג׳וד ותהתה האם הם באמת חולקים דם. אביה של ברין סיפר לה בילדותה שמשפחתו היגרה מצפון סרקוריס לקנברס כשאביו שלו היה עוד ילד. לאמא של ברין יש שורשים הן במנדב והן בסרקוריס. מי היה אותו אלרוס ששניים מצאצאיו עמדו כעת בקבר רדוף בפאתי עיר נטושה אי שם בארץ חרבה?

זמלופיה "אין מן הנמנע" בילהאר

אחרי שהכל נגמר, ייתכן שהיתה צריכה זמלופיה לשאול את עצמה למה לא ניסתה היא בעצמה לחוש ברוע? למה התעלמה, כך שג'וד היה צריך להיות זה שבוחן את הסביבה לנוכחות רשע? אך היא לא שאלה את עצמה, וחבל.

זמלופיה לא ניסתה לחוש ברוע, כי היא חשה שאינה זקוקה לכך יותר – היא כבר ידעה לזהות רשע במבט אחד. האל-מת החיוור, חסר הגוף – זהו הרוע. כל רגע שמוקדש כדי לעמוד ולהתרכז, כל פעולת תנועה שמבוזבזת על הפעלת היכולת, היא השהייה מיותרת נוספת בדרך למכת החרב אותה יש להנחית, ולהנחית בכוח.

כשהחדיר ג'וד את חרבו לליבה של הצלבנית – האם זו גופה? לא, היא דיברה לפני רגע – התחלחלה זמלופיה, צמרמורת של ממש עוברת במורד גבה, מתחת לשריון. לא עקב המעשה – זמלופיה החלה להתייחס בזלזול מה למוות, בימים האחרונים – אלא מכך שיתכן שג'וד הוא רוע שלא הצליחה להבחין בו בזמן. האם… הוא הבוגד?! האם הוא היה לידי כל הזמן, ולא ידעתי?!

זמלופיה סיננה פסוק של נקמה ושחיטה, וכבר לקחה צעד אחד לעברו של ג'וד הרוכן על הקרקע, כאשר הצלבנית התפוגגה ובמקומה הופיעה אותה ישות אל-מתה טמאה. תכסיס, מרמה, שקרים. אבל לא של ג'וד, אלא של הברלבנג.

כנראה.

זמלופיה צמצמה את עיניה, ועקבה היטב אחרי תגובותיהם של האחרים. היא נותרה עומדת ושותקת, אך הקשיבה לכל מילה ובחנה כל מבט.

"השקר הוא אויב התהילה, מתהדר בגדולה לא לו; אוי לו לבנאי שיסודות מקדשו בשקר, שכן רוח פרצים תמוטט אותו, ורוח הצדק תמחה אותו!" – ספר 11 המעשים של איומדה, כרך 3, פסוק 263

נשלח ב

חרון הצדיקים 2-13 – מלא גועלים של גועל

הקלטת המשחק השבועי שלנו – ההרפתקה השנייה של מסלול ההרפתקאות Wrath of the Righteous של פאת'פיינדר. הצטרפו אלינו בהרפתקה להציל את מנדב מהשדים!

הרשמה באייטיונס, או ב-RSS

המנחה: רועי, המובחר באדם

לפי סדר הליכה:

ברין אשת אייסלי (גיל): בת-אנוש סיירת 7, ילידת מנדב ובת לאבירים צלבנים, המבקשת להמשיך את מורשתה ולוודא את בטחונה של אחותה האבודה.

זמלופיה "אין מן הנמנע" בילהאר (אני, ערן): זדה פלאדינית של איומדה 7, המחפשת לזכך את נשמתה הכלואה בגוף טמא, מאז שזכתה בהתגלות אלוהית בצעירותה.

ג'ק באקל (בן): אלף ברברי 7, חבר החיות, חופר באויביו בציפורניו בלבד, נושא שק בצלים.

אגייר החכם באדם (בנבון): בן-אנוש אשף 7, סודות לאינספור מכבידים עליו, מחשבותיו חוקרות כל נתיב.

קארוליוס (אביב): גמד אורקל של מסתורין הזמן 7, תולדות חייו אבדו בנבכי זכרונותיו הרואים עתיד ועבר גם יחד.

ג'וד (יהודה): בן- אנוש אינקוויזיטור 7, מופיע ונעלם במסתוריות!

 

אוי, איזה קטע, למחרת היום שיחקנו עוד שעה ומשהו – אם כי לצערי יכולתי להשתתף רק במשך כשעה, ולכן הסוף של המפגש לא הוקלט.

נשלח ב
Visit Us On LinkedinVisit Us On Google PlusVisit Us On YoutubeVisit Us On TwitterVisit Us On Facebook

הרשמה לעדכונים במייל

וי בריבוע

ארכיון

אני רק אשים את זה כאן