חרון הצדיקים – שלולית דלוחה

הקלטת המשחק השבועי שלנו – ההרפתקה השנייה של מסלול ההרפתקאות Wrath of the Righteous של פאת'פיינדר. הצטרפו אלינו בהרפתקה להציל את מנדב מהשדים!

הרשמה באייטיונס, או ב-RSS

המנחה: רועי
לפי סדר הליכה:
ברין: גיל
זמלופיה: אני (ערן)
ג'ק באקל: בן
אגייר: בנבון
קארוליוס: אביב
ג'וד בא והולך: יהודה

נשלח ב

חרון הצדיקים – לא ככה ציפיתי להיתקל בכדור אש

הקלטת המשחק השבועי שלנו – ההרפתקה השנייה של מסלול ההרפתקאות Wrath of the Righteous של פאת'פיינדר. הצטרפו אלינו בהרפתקה להציל את מנדב מהשדים!

הרשמה באייטיונס, או ב-RSS

המנחה: רועי
לפי סדר הליכה:
ברין: גיל
זמלופיה: אני (ערן)
ג'ק באקל: בן
אגייר: בנבון
קארוליוס: אביב
ג'וד בא והולך: יהודה

נשלח ב

חרון הצדיקים – לצאת מארון קיר

הקלטת המשחק השבועי שלנו – ההרפתקה השנייה של מסלול ההרפתקאות Wrath of the Righteous של פאת'פיינדר. הצטרפו אלינו בהרפתקה להציל את מנדב מהשדים!

הרשמה באייטיונס, או ב-RSS

המנחה: רועי
לפי סדר הליכה:
ברין: גיל
זמלופיה: אני (ערן)
ג'ק באקל: בן
אגייר: בנבון
קארוליוס: אביב
ג'וד בא והולך: יהודה

הוידאו מחולק לשלושה חלקים, עקב עניינים טכניים.

 

 

 

 

נשלח ב

השאלה השבועית – צבא ההתקפה לזמלופיה

השאלה השבועית נשלחת כל שבוע (בערך), ומוצגת כאן לפי סדר התשובות שהתקבלו. 

הקרב היה מהיר ונחרץ, והסתיים בניצחון אדיר ראשון לצבא אבירי קנאברס. אווירה מרוממת שוררת בקרב החיילים האצילים ומשרתיהם, אך גיבורינו יודעים שזו רק ההתחלה. או שמא?!
מה עשיתם ברגעים שאחרי הניצחון? בין אם מדובר ברגעים שאחרי שנעשה ברור לכולם שהבסנו את הזדים, או כמה שעות לאחר מכן, כשסיימנו לעבור על האזור, לאחות את הפצעים ולהקים מאהל ללילה.

ברין אשת מנדב

מבטו נישא אל על, אל שמי הערב. השמיים היו צבועים בצבעי השקיעה, כאילו יד אומן שקדה שנים על יצירת התמונה המושלמת. הוא ניסה להזיז את ידו שאחזה בחרב, אך כל שהצליח לעשות היה לעורר מחדש את תחושת הכאב ששטפה את כל גופו. הוא ידע שזמנו תם. כבר לא היה איכפת לו ממאבקם של שדים ובני תמותה, לאן נשמתו תגיע, והאם בכלל יש חיים לאחר המוות. השקיעה הביאה לו שלוות נפש שהוא לא זכר מעולם. דמות עברה בקצה שדה הראייה שלו, לוחמת צעירה, פניה מלוכלכות מאבק הקרב, ובידה קשת בעיצוב שמעולם לא ראה. היא חלפה על פניו והוא תהה האם החץ שנעוץ בחזהו היה שלה. הוא לא ידע מי היא או מה שמה. זה לא היה איכפת לו. הוא רק ייחל שגם ברגעיה האחרונים היא תזכה לאותה שלוות נפש שהוא חש כעת, ועם מחשבה זו, עצם את עיניו לעד.

ברין פסעה בזהירות בין הגופות שהיו פזורות בחצר הפנימית ספוגה הדם. היא תהתה מדוע כל כך הרבה זדים הצטרפו לכוחותיו של דסקרי. היא הביטה בזמלופיה, שהייתה רכובה על סוסה במרכז החצר.
אחד הלוחמים ניגש אליה ודיווח שהסיירים מוכנים לצאת לדרך וממתינים לה על גדת הנהר. ברין הנהנה בראשה לאישור והחלה לעשות את דרכה אליהם. היא תידרכה אותם מבעוד מועד: עם סיום הקרב יהיה עליהם לצאת מיד, לחצות את הנהר, ולסייר בצידו השני. משימתם היא לבחון את השטח ולוודא שאין גורמים שעלולים לסכן את הצבא, כגון כוחות נוספים, מארבים, או מאחזי אויב.

"אנחנו צריכים לדבר," אמרה ברין.
שני החיילים שעמדו באוהל האספקה, עסוקים בסקירת המלאי, החליפו ביניהם מבטים נבוכים. הם יכלו להרגיש את המתח באוויר.
"עיזבו אותנו," אמר סר מריק, מבלי להרים את ראשו מהמסמכים שהיו מונחים על שולחנו, והחיילים צייתו להוראתו.
רגע ארוך ברין עמדה שם, משלבת ידיה בעצבנות, מחכה לתגובה ממריק, גבו עודנו מופנה אליה.
"ובכן?!" שאלה בתוקפנות.
"ובכן מה?" אמר.
ברין הניחה את כפות ידיה הקפוצות על השולחן שהיה ביניהם. "אתה לא חושב שהיה מן הראוי שתאמר לי שאתה פה?! שחזרת לקנברס?! סר מריק."
הוא הסתובב אליה והרים גבה אחת. "לא הייתי מודע לזה שאני חייב לך דין וחשבון," ענה בנונשלנטיות.
"אחרי כל מה שקרה, לא חשבת אפילו…" היא התבוננה בו. גופה היה מתוח, אך עיניה הסגירו את רגשותיה. כל מה שרצתה באותו הרגע זה לראות קצת חום בעיניו.
היא לקחה נשימת אוויר עמוקה, ולרגע קט הצליחה להרגיע את עצמה. "למה אתה בעצם פה, מריק?"
"שמעתי שמועות על גיבורת קנברס. הייתי חייב לראות את זה בעצמי," ענה.
"ולא טרחת לבוא ולראות אותי אישית?" רגשותיה של ברין החלו להציף אותה מחדש, וחוסר המענה של מריק רק ליבה אותם.
היא הסתובבה לצאת מהאוהל, אך קפאה במקומה כששמעה אותו אומר "יש עוד דבר אחד, ברין…"

"ברין…"
"ברין!"
ברין מצמצה. היא הביטה על אייגון ,שנראה מודאג מעט. הוא החליף מבטים עם אייסלי, שנראתה מודאגת כמוהו. ברין מצמצה שוב.
"אייסלי ואני חזרנו מהסיור. נראה ששביל הגישה הדרומי נקי," דיווח לאחר שהבין שזכה לתשומת ליבה של ברין.
ברין הנהנה לאישור, והורתה לקבוצת הסיירים לשוב למחנה הצבא.

זמלופיה "אין מן הנמנע" בילהאר

השמש כבר התחילה להעלם מאחורי ההרים במערב, כמו נבלעת בידי פצע העולם. אחרי שאחרון הזדים נתפס, אחרי שכל דגל טמא נקרע וכל סמל של שרי השדים טוהר ונקבר, נתנה זמלופיה את הפקודה לאסוף את האלופים, האבירים, נושאי הכלים, הגששים, כולם – לעזוב לרגע את הקמת וסידור המחנה, ולהתאסף ברחבה המרכזית.
למול המוני האדם, עמדה זמלופיה בשריון מלא, עדיין מיוזעת, לא היה לה רגע אחד לשבת ולהתנקות מאז תחילת הלחימה. פניהם של הגיבורים שמולה היו עייפות, אך מעודדות. זמלופיה וברין הצליבו מבטים – הסיירת כבר הסבירה לה כמה ארוך עתיד להיות המסע הזה, ואין ספק שעד סופו, יהיו האנשים עייפים הרבה, הרבה יותר.
"ניצחנו את משרתי השדים, ניצחון מוחץ!" קראה הזדה, מרימה את זוהר המפיצה אור אל-על, ועשרות קריאות הידד ענו לה בחזרה. "לנו התהילה! למי שעוד היה ספק בכך שאיומדה לצידנו -" ואז הביטה זמלופיה ישירות לעיניהם של אותם אבירים שהתלוננו על כך שהם מובלים בידי חבורה של אצילים חדשים לגמרי, ושל אלו שהתלוננו שהם מובלים בידי זדה – "ניצחוננו היום הוא סימן מובהק, שאין עוד מקום לספק! אין עוד מקום להיסוסים. מחר בבוקר אנחנו נכנסים אל ארץ השרצים, ומבורכים אנו במסענו!"
הידד, קרא שוב הקהל, וזמלופיה פרצה בבכי.
עברו כמה רגעים, בזמן שהגנרלית התייפחה, מוחה דמעות מפניה המאובקים, לוקחת נשימה עמוקה, ומהנהנת לעבר חבריה שהתקרבו בדאגה.
"הניצחון של היום הוא רק הראשון," היא אמרה, בקול רועד, מתייצב לאיטו. "אך לפניו כבר נחלנו תבוסה. יצאנו למסע יום אחד מאוחר מדי, וכפר שלם שילם את המחיר." השמועות על כך שברכת ואלה היה ביתה של זמלופיה כבר התפרסו ברחבי המחנה, ומלמולים נשמעו מפה ומשם. "אנו יוצאים כדי להבטיח שזה יהיה הכפר האחרון. המחיר האחרון שנשלם, על חולשתם של בני התמותה, שהביאה את השדים לפלוש לעולמנו!" הדמעות נותרו, אבל החרב הופנה בשנית. "אנו נחזיר לשדים מכה אחת אפיים, נשיב את חרב הגבורה מתוך מבצרם השמור, מעשה שיהיה ראוי להיכנס לדפי ההיסטוריה! אך יהיה זה רק סעיף ראשון מתוך האפוס בו יתואר כיצד פשטנו על פצע העולם, הדגל בידינו ורעד לא אוחז בנו, יד החרב מונפת וטוהר איומדה ממלא אותנו! ממלא אותנו!!" הקהל געש, וזמלופיה צרחה את המילים האחרונות, "ונמחה כל שד מעל פני הארץ, עד האחרון!!"

"'אין בושה בדמעות, גראגור,' אמרה האלופה למשרתה אשר הפנה מבטו לאחור, שמא תראה את העצב שנגע בעיניו, 'אך המתבוסס בדמעותיו ולא קם, סופו שיטבע.'" – ספר אחד-עשר המעשים, כרך שמיני, פרק שישים ושבע

נשלח ב

חרון הצדיקים – צבא ההתקפה לזמלופיה

הקלטת המשחק השבועי שלנו – ההרפתקה השנייה של מסלול ההרפתקאות Wrath of the Righteous של פאת'פיינדר. הצטרפו אלינו בהרפתקה להציל את מנדב מהשדים!

הרשמה באייטיונס, או ב-RSS

המנחה: רועי
לפי סדר הליכה:
ברין: גיל
זמלופיה: אני (ערן)
ג'ק באקל: בן
אגייר: בנבון
קארוליוס: אביב
ג'וד בא והולך: יהודה

נשלח ב

סביבת העבודה שלי, חלק א'

בחודשים האחרונים פיתחתי מערכת עבודה שאפשרה לי לארגן הקמת אתר חדש לגמרים, מרתון משחק, קמפיין מימון המון, פרויקט תרגום מאסיבי, והפיכה לאחראי אזורי של משחק מאורגן, וכל זאת תוך כדי שמירה על לו"ז פודקאסטים ושידור קבוע, ומבלי לרצות להתאבד. הנקודה האחרונה היא החשובה מכולן.

היתה לי כמובן עזרה בכל הדברים האלו, גם מאשתי המופלאה וגם מהפעילים או העובדים שעושים את הדברים האלו איתי, חלקם לוקחים תחומי אחראיות משמעותיים מאוד לעצמם (ספציפית אורי ליפשיץ, שהיה אחראי על העבודה מול מימונה ותפעול כל הלוגיסטיקה בישראל), אבל שום דבר מזה לא היה מתאפשר ללא – או, יותר נכון, בלי שלילה כפולה, כל זה התאפשר רק הודות – למערכת ארגונית יעילה שהלכתי ובניתי עם הזמן, ואני ממשיך כמובן לשפר.

כבר כתבתי בעבר על נהלי עבודה נכונים, ובסדרה הקרובה אציג את הכלים בהם אני משתמש. בהמשך הדרך אתמקד ספציפית באופן בו עשינו את המרתון, מהרעיון הראשוני ועד להפקת מסקנות בתחקיר.

 

טחינה על תכנון תוכנות

בחלק זה אציג את תוכנות הרשת עצמן, שהן עיקר סביבת העבודה, כולל שירותים שאני ממש משלם עליהם – מדהים, אבל נכון.

בגלל שאני עובד כמעט 100% מהזמן מול המחשב, הכרום שלי הוא עולמי. מכל מקום בו אתחבר, כמו מחשב אחר (כשאני בישראל לכמה ימים), או הנייד שלי (נקסוס 5), אני יכול לגשת לאותם דברים בדיוק, בזכות הסנכרון המלא והאוטומטי. הדבר היחיד בסנכרון אותו כיביתי הוא הטאבים – אני רואה את הטאבים כ-"שייכים" למחשב מסויים, ואני מעדיף להשתמש בטאבים שונים בנייד ובמחשב השולחני. מספיק לי סנכון הקישורים, ההיסטוריה, ומאוד חשוב, ההרחבות – עליהן אדבר בחלק ב'.

אז כך נראה החלק העיקרי של הכרום:

Untitled-1

בצד שמאל למעלה יש את ארבע האפליקציות היומיומיות שלי, בטאב מוצמד (pinned), כך שלא יקחו הרבה מקום ויהיו תמיד בצד – עדיין זמינות, אבל לא מפריעות. להלן הן לפי הסדר משמאל לימין.

Google Drive
בשנה האחרונה הפסקתי לשמור מסמכים על המחשב. זה מסורבל. כמעט כל מסמך ארצה לשתף עם אחרים בכל מקרה, בין אם בגלל שזו טיוטא שצריך לשפר או בגלל שזה מסמך שצריך להפוך לפומבי בכל מקרה; בנוסף, שיגע אותי שיש כמה מקומות שונים בהם יושב אותו הקובץ, בגרסאות שונות. אני צריך מקום אחד שבו יהיה הכל, ואפשר יהיה לגשת אליו מכל מקום.

מכל בחינה מעשית, גוגל דרייב הפך להיות הכונן העיקרי בו אני משתמש היום. בכל הקשור למסמכים מכל סוג, אני בקושי פותח ספריות על המחשב, ובמקום זאת לוחץ על הטאב השמאלי ביותר. אני פותח קבצי טקסט חדשים רק ב-Docs, כבר לא בוורד. כל ספריות הפרויקטים שלי יושבות בדרייב, ומשותפות עם האנשים הרלוונטיים.

מהרגע בו הבנתי שעברתי להשתמש בגוגל דרייב באופן מקיף שכזה, התחלתי לקחת אותו ברצינות, בעיקר בכך שסדרתי בו את הספריות וחילקתי לחלקן צבעים, כדי שיבלטו לעין. התקנתי גם את גרסת האופליין שלו, שמורידה את התוכן שלו למחשב ומסנכרנת ביניהם, אבל סימנתי רק ספריות מסוימות שירדו באופן הזה, רק אלו שיש בכך איזשהו טעם (למשל הספריה של ואנור, בה אנחנו עובדים עם קבצי וורד, אותם צריך לפתוח מהמחשב בכל מקרה).

לאחרונה העברתי את הדרייב שדרוג נוסף. הרבה מהמכרים שלי משתמשים בדרופבוקס, שאני אישית לא רואה בה צורך, בעיקר עקב השימוש המקיף שלי בגוגל דרייב. אני שואף לסנכרון מקסימלי, כדי שלא אצטרך להחזיק באותו הקובץ בכמה גרסאות שונות; that way madness lies. לכן החלטתי להתקין את התוכנה של דרופבוקס, שמורידה את התוכן למחשב, ושמתי אותה בתוך הספרייה של הדרייב, כך שכעת היא מסתנכרת עם הדרייב. זה אומר, למשל, שכאשר אביב משתפת איתי קבצים עבור שימוש בוובקומיקס העתידי, היא מעלה אותם לדרפובוקס שלה, הם יורדים לדרופבוקס במחשב שלי, עולים בחזרה לדרייב שלי, ולהיפך. זה אולי נשמע מורכב, אבל זה מתרחש אוטומטית ובמהירות מאחורי הקלעים, אני רואה רק את התוצאות. (ראוי לציין שיש לי מהירות אינטרנט מעולה)
אמשיך כך עד שאצליח לגרום לכולם להבין שהם חייבים לעבור לדרייב ולעזוב את דרופבוקס, כמובן.

ראוי לציין שבימים אלו, אחרי שהתחלתי לשלם לדרייב עבור 100 ג'יגה (ה-15 שמקבלים בחינם כבר לא מספיקים לקנה המידה בו אני עובד), התחלתי להשתמש בו גם ככונן הגיבוי העיקרי שלי.

Wunderlist
יש מלא דברים שאני צריך לשמור לזמן עתידי, כמו למשל שמות של אנימות מומלצות שעוד לא ראיתי, ספרים שעוד צריך לקרוא, טיולים שאני רוצה לעשות, או אפילו פשוט רשימת קניות. אז Wunderlist. רשימת הקניות שלי משותפת עם אשתי, כך ששנינו יכולים לצפות בה ולעדכן אותה, ורשימת "דברים שצריך לעשות בשביל הסינגולריות" משותפת עם אביב, מסיבה דומה. עם זאת, אני מרגיש שוונדרליסט לא חזק מספיק בשביל מעקב משימות (או שאולי העיצוב שלו פשוט לא מרגיש לי הולם), ולכן עברתי להשתמש ב-Trello ו-Todosit, ראו בהמשך.
יש לו כמובן גרסת נייד, זה הכרחי.

Sunrise
זהו יומן שנה, נוח וחכם, בעיקר כי הוא מסתנכרן עם בערך כל שאר השירותים שלי. הוא לוקח את המידע מלוח השנה של גוגל, מפייסבוק, מ-Trello, אני חושב שאפילו מ-Evernote. הוא מקל על הצגת המידע, מרכז את כל ההזדמנות שקיבלת במקום אחד, וקל לפתוח בו אירוע ולשתף מיד (מה שמקל על ארגון פגישות). בתכל'ס, זו דרך יפה לגשת לגוגל קלנדר שלי, שעדיין מהווה את שדרת הלו"ז העיקרית מבחינתי. בחלק ג' ארחיב על סוגי האירועים אחריהם אני עוקב.
יש לו כמובן גרסת נייד, זה הכרחי.

Trello
לפני כשנה העברתי מספר חודשים (!) בחיפוש אחר תוכנה יעילה מספיק למעקב אחרי משימות, ובסוף סוג-של התפשרתי על Trello. היא בסדר גמור בשביל התמונה הגדולה, אבל די קקי בניהול משימות פרטני, ולכן התחלתי להשתמש גם ב-Todoist. טרלו מאפשרת חלוקה די אלגנטית של משימות לפי כרטיסים, שאפשר לשים ברשימות שונות. לעיתים זה קצת יותר מדי "פתוח" בשבילי, מה שמבלבל אותי, אבל היא בסה"כ שירתה אותי יפה בארגון עד כה, ואני מאמין שאמשיך להשתמש בה.
יש לה גרסת נייד, אבל אני לא מוצא שום שימוש עבורה.

שאר הקישורים, שתדעו:
אינבוקס הוא "הג'ימייל החדש", בינתיים יש בו דברים שקצת מציקים לי, ואני מקווה שהוא ישתפר בעתיד. אני לא משתמש בו באופן שותף.
את The Big Picture באתר ה-Escapist אני מציע לכולכם לראות, אשתי ואני מסיימים עכשיו לעבור על כל פרקי העבר אחד-אחד.
שורת הקישורים של כרום היא כלי נהדר. "מסמכים" היא ספריה, כך שבלחיצת כפתור נפתחים עוד מגוון קישורים, במקרה הזה מסמכים שאני רוצה גישה מהירה אליהם (מסמך הנושאים של הפודקאסט, דף הדמות של זמלופיה, ספריית פאת'פיינדר בדרייב). לחיצה על כפתור אמצעי פותחת את הקישור בטאב חדש, לידיעתכם.
בקישור לדרייב אני עדיין משתמש לפעמים, כשאני לא רוצה "להפריע" למקום שבו אני נמצא כרגע בטאב השמאלי; זה כמו לפתוח ספרייה חדשה במחשב.
אני באמת משתמש בגוגל+, כן.
"על כתפי גמדים" ו-"טקטיקה" מובילים לעמודי הניהול של הוורדפרס של שניהם. מאז שנלקחה התמונה הצטרף אליהם אחד נוסף, u24p, שבינתיים הוא סוווודדדד
ארבעת אתרי התוכן היחידים אותם אני בודק באופן קבוע הם הפונדק, יוטיוב, האסקפיסט, ופנדורה בשביל מנגינה ברקע.

 

תוכנות רשת הכרחיות נוספות

הן לא מופיעות בתמונה למעלה, אבל הן הכרחיות לעבודה.

Todoist
זוהי רשימת "דברים לעשות" בה אפשר לחלק לתת משימות לפי פרויקטים ולקבוע זמנים למשימות, וזה בתכל'ס כל מה שצריך. כל משימה גדולה – נגיד, "להתחיל ניוזלטר דו-שבועי" – צריך לחלק למשימות קטנות, למשל "למצוא תוכנה למשלוח מייל", "למצוא מנגנון אוטומטי לאסוף את הידיעות שפרסמנו בפייסבוק", כאלה. בטרלו רשום היעד הראשי, עם דדליין; בטודואיסט רשומות המשימות הקטנות, אותן בתכל'ס צריך לבצע, עם תאריכים משוערים לביצוע. והכל מופיע גם ב-Sunrise.
הסיבה שטודואיסט אינו טאב מוצמד כמו האחרים היא שיש לו תוספת כרום משלו; פרטים בחלק ב'.

Hangout
אמצעי התקשורת היעיל ביותר בעולם, נקודה. אפשר לפתוח בהאנגאוט קבוצות, לחפש מילים שנאמרו בו בג'ימייל, לצמצם חלונות ספציפיים כך שלא יפריעו. לכולכם כבר יש האנגאוט, גם אם אתם לא יודעים את זה, מה שמקל על פתיחת שיחה (אם כי לעיתים האנגאוט עושה טיפה בעיות בהגדרת מיקרופון). התכוונתי לדבר על האנגאוט בפעם הבאה כשאדבר על תוספות, כי התוספת שלו לכרום מעולה, אבל זה יותר מדי חשוב – תורידו אותה עכשיו.

Pushbullet
נכון בימינו אמורה להיות דרך פשוט להעביר קובץ, או קישור, או תמונה, ישירות מהנייד שלך למחשב שלך? או פשוט לשלוח קובץ ישירות לחבר, מבלי לעשות את זה באמצעות מייל? אז יש דרך כזו, והיא Pushbullet. הורידה אותה לכל מכשיר, התקינו אותה גם בכרום, והחיים יהיו דבש. you're welcome.

Evernote
וונדרליסט שומר רשימות, אבל כשאני צריך לשמור גושים שלמים של מידע, תמונות או טקסטים, עמוד אינטרנט שלם (למשל דיון בפורום או בפייסבוק, שאני רוצה לשמור את כולו), אני משתמש באברנוט. זהו אמצעי הרישום העיקרי שלי, גם בנייד, אבל הוא סובל מבעיה חמורה – לא מסתדר כל כך טוב עם יישור לימין. זה אומר שאני מתקשה להשתמש בו גם בשביל מעקב אחרי משימות (ולכן, טודואיסט). במקום זאת, זהו ה-infodump שלי, בו אני שומר דברים שנראים לי חשובים, משתדל לתת להם כותרות שיקלו עלי למצוא אותם בחיפוש, ואז מתישהו בעתיד מחטט ומוצא אותם כדי לשאוב מהם מידע.
למשל, יש לי איפשהו עמוד דיון שלם מפורום הפונדק בו העלתי רעיון לאיזו הרפתקה עם שדים, שמצא חן בעיני. לא היה לי ממש איפה לשמור את זה, אז שמרתי אותו באברנוט, עם הכותרת "שדים הרפתקה רעיון" (כדי להקל עלי למצוא בחיפוש כל אחת מהמילים האלו), גם תייגתי ב-"משחקי תפקידים" (התגית בה אני משתמש לדברים שהם, ובכן, הבנתם), וזרקתי תחת "ארכיב" (התיקיה בה אני זורק את כל הפתקים שאמורים לשמש רק בשביל חיטוט עתידי, כדי שלא יפריעו במקומות אחרים).

IFTTT
שירות אינטרנטי פשוט ואלגנטי, שדואג לכך שאם זה קורה, אז גם זה יקרה. למשל, בכל פעם שמשותף קישור בעמוד הפייסבוק של הגמדים, יצורפו הקישור והתיאור שלו לפתק "קישורי גמדים" באברנוט. (אותו פתק גם משותף באופן פומבי, כדי שכולם יוכלו לראות, וכך כל הקישורים שלנו מרוכזים במקום אחד). רוב השירותים יודעים כבר להסתנכרן אלו עם אלו, אבל IFTTT משמש ליצירת תנאים ספציפיים, דברים מסוימים שאתם רוצים שיקרו. דפדפו בתפריטים כדי לקבל קצת השראה – ושתפו איתי תפריטים בהם אתם משתמשים!

Pocket
שירות לשמירת עמודי אינטרנט, כדי שתוכל לגשת אליהם אחר כך. אני לא ממש משתמש בו כמו שצריך, הוא הרבה יותר חזק מהשימוש שאני עושה בו (עם תגים, וכל מני), ומאז שבפייסבוק הוסיפו אופציה לשמירת קישורים אז בכלל הוא פחות מועיל, אבל זה עדיין המקום אליו אני זורק בלחיצת כפתור טאבים פתוחים שסתם מבלבלים אותי כשאני עובד עם הרבה טאבים, או דברים שנראים מעניינים בזמן נסיעה אבל אין לי זמן להתעמק בהם.

הערה אחרונה
אני משלם גם על פוטושופ, אבל זה בגלל שאני משתמש בה המון בשביל פרויקטים גמדיים, עיצוב דפי דמות ומשימות מזדמנות אחרות; זה לא כלי שחייב להיות למנהל פרויקט. אבל זה כלי שחייב להיות למישהו בפרויקט, שכן עיצוב גרפי איז דה בסט.

 

בפעם הבאה: הצד השני של הכרום שלי, עם כל התוספות בהן אני משתמש.

 

 

נשלח ב אישי עם התגית:

השאלה השבועית – כולנו אצילים

השאלה השבועית נשלחת כל שבוע (בערך), ומוצגת כאן לפי סדר התשובות שהתקבלו. 
בתחילת המפגש הבא אנחנו צפויים לצאת עם צבא של מאה פלאדינים צפונה, לעבר דרזן אחוזת השדים. אומנם עוד לא שיחקנו את זה, אבל המסע יקח כמה ימים, ובמהלכו בטח יקרו כל מני דברים מעניינים, אז הנה כבר שאלה לגבי מה שהולך לקרות:
איך דמותכם הסתדרה (או לא הסתדרה) עם מצבה החדש כאצילה שמובילה צבא, ביומיים הראשונים למסע?

זמלופיה "אין מן הנמנע" בילהאר

זמלופיה היתה מאוד נרגשת, וזו לא אמירה שנהוג להגיד לגביה. "נחושה", "מלאת עזוז", "בטוחה", "מסתערת", כל אלו הם התיאורים הזמלופיאנים הנפוצים, אבל במהלך בוקרו של היום הראשון, זמלופיה היתה נרגשת. היא היתה קצת שוב בת 9, מחכה שאבא יחזור מהמסע השבועי לעיירה עם איזה מאפה טעים חדש.
וזה בגלל שלזמלופיה היה סוף סוף צבא. רוב הילדות הקטנות רוצות שיום אחד יהיה להם תכשיט מופלא עם טבעת; זמלופיה רצתה צבא. היא היתה מוכנה לקבל גם תכשיט מופלא עם טבעת, אבל רק אם הוא באמת יקר ערך, כך שאפשר למכור אותו כדי לשכור צבא. אם כי שכירי חרב הם הרבה פחות נאמנים ומסורים מצבא שיוצא למשימה מתוך שליחות – וזה מה שבאמת שימח אותה, כי אי אפשר לבקש צבא יותר מוצלח ממאה פלאדינים!
זמלופיה ידעה שהיא אמורה להוביל את הצבא הזה. אומנם היא ידעה את זה רק אחרי שהחבורה הסכימה שזה המצב, ולפני כן היא די חששה, אבל עכשיו היא ידעה. זהו יעודה בעולם, אחרי הכל, להנהיג צבא בשמה של איומדה. ולכן, היא כמובן לא יכולה לטעות, וכמנהיגה מלידה, היא בוודאי תוביל את הצבא בהצלחה. כבר בהפסקת הצהריים הראשונה היא נפגשה עם מפקדי היחידות כדי להכיר אותם ולתת להם משימות; ובלילה הראשון היא הסתובבה אישית עם אחראי המשמרת כדי לוודא שכולם אמרו את תפילות הערב לפני עלייה על המשמר. היא ישנה באוהל נפרד, כדי להראות לכולם שהיא סמכותית ולשמור על דיסטנס. למחרת בבוקר, היא נתנה פקודות לסידור מחדש של מבנה הצעידה, כדי לשמור על האגפים במהלך התנועה לאורך הנהר. את החבורה היא ראתה רק לכמה דקות לפני ארוחת צהריים, וגם זה, כמעט במקרה.
בסוף היום השלישי נכנסה זמלופיה למעגל המדורה של החבורה, קרסה ליד ג'ק והורידה את הקסדה על הרגליים ברין, ולראשונה מאז, בערך, אי פעם, פלטה סדרה של אנחות ותלונות מיואשות. שום דבר לא עבד כמו שצריך, החזון שלה לא ממש מסתדר עם המציאות; האנשים מקבלים אותה אבל לא ממש זוכים בהשראה שהיא אמורה היתה לתת להם. כמובן שלרגע היא לא הפסיקה לחשוב שזהו היעוד שלה (ובכן, אולי היא חשבה את זה לרגע, אבל לא תגיד את זה), אבל כל הקטע הזה של הנהגה, זה לא מסתדר. ג'ק טפח לה על הגב, ברין הביעה הזדהות, אייגר נתן עצה לגבי שינוי סדר המשמרות, ג'וד שיתף איתה את התבשיל המעולה שהכין, קארוליוס הבטיח לה שהעתיד מלא תקווה, ואחרי כמה דקות היא הבינה – כמו שהיא לא יכולה להסתער לבדה, כך היא גם לא יכולה להוביל לבדה, היא צריכה את החבורה. עיניה נפקחו, ואבן גדולה ירדה מליבה, כשהבינה שבעצם זה מה שאיומדה עצמה אמרה לה כבר מאז התפרצות אבן המשמר – הרי כולם זכו ביעוד השמימי, ולכן, ברור שכולם צריכים להוביל יחדיו. באותו לילה זמלופיה ישנה שוב כמו שצריך, באותו אוהל עם שאר החבורה, ולמחרת היום למדו כל אנשי הצבא להכיר את מועצת היועצים שאחראים מעתה למגוון תחומי אחראיות בניהול הצבא והמסע – וזמלופיה תתמקד בדבר שאותו באמת נולדה לעשות, להיות המפקדת הנחושה בראש הכוח.

ג'ק באקל

ג'ק באקל בחן בעיניו את קבוצת האנשים שהתגודדה וקראה לעצמה 'צבא', הזכירה במעט מה שהוא הכיר כצבא ועם זאת התנהלותם עוררה בו מעט געגועים לשריון מלוטש שבוהק השמש נותר בו גם לאחר השקיעה, חרבות מאורכות בעלות קת אומן המייחדות כל לוחם וסגנון לחימה, קסדות קלות הנותרות ללא שריטה גם לאחר שנגחו בקיר או סלע, ויותר מכל עגה צבאית המשלבת כבוד עם הומור וטקטיקה. כל אלו היו שונים ממה שראה כעת בעיניו, חיילים אלו היו קולניים ועגתם הייתה התרברבות נימוסית וכוחניות מעמדית.
ג'ק הביט על חבריו החדשים שעימם עבר את השבועות האחרונים והוא עדין תהה מדוע הוא נותר ללחום לצידם. בעוד המחשבות נושאות אותו, הוציא ג'ק מסרק עצם מתרמילו והחל מתיר קשרים בשערו הארוך והזהוב. 'סלחי לי עלמתי' נשמע קול מאחוריו 'האם את האישה הנקראת ברין?' ג'ק לא חשב שהקול פונה אליו עד שכפפת מתכת אחזה בכתפו ובשנית הקול אמר 'העלמה ברין, שמענו כי הינך טובה בקשת ואנו מעוניינים כי…' בעל הכפפה לא הספיק לסיים את המשפט. כניתור החגב על קורבנו, זינקה ידו של ג'ק אל היד הנושאת את הכפפה וסובבה אותה, בעוד גופו נע בסחרור ימינה, נעצרה ידו השמאלית על גרונו של הדובר. לרגע אחד הזדמן לג'ק להביט אל פניו המופתעות של הפלדין שפנה אליו, וברגע השני לא יכל לעצור עצמו מלצחוק ממראה הפנים ההלומות שנגלו אליו.
ג'ק שיחרר אחיזתו בעודו צוחק בקול רם ואילו פני הפלדין הפכו ממופתעות, למובכות ולזעופות. 'העלמה ברין, אני מבקש. אפשרי לי לבצע את תפקידי ולהביאך עימי.' ג'ק ניפנף בידו מול פני הפלדין כמבקש לסלק זבוב טורדני 'לא קוראים לי ברין וארסק את פניך אם תקרא לי עוד הפעם עלמתי.' הפלדין עמד במקומו ובחן את ג'ק האוסף את שערו, 'אינני יודע מי אתה, אך אני סולח לפיך הרברבני בשם האלה הקדושה.' ועם תום מילים אלו הסתובב וצעד חזרה אל המחנה. מאוחר יותר בצהרי אותו היום הוצג ג'ק, על ידי זלומפיה, בפני קבוצת הקצינים הבכירה ובניהם ראה את הפלדין שפגש באותו הבוקר נועץ בו מבט. ג'ק נאנח בתוכו וסינן מבין שיניו 'אוף… צבא…'
שקיעת השמש ובוא הלילה הביאו עימם אוויר קריר למחנה. מדורות אש קטנות החלו מבצבצות וג'ק מצא עצמו אוסף זרדים, עלים ועצים ומקים מדורה אל מול האוהל שהוקצה לו ולחבורה עימה צעד. רגעים מספר לאחר שהצית אש, כמו משום מקום הופיעה ברין והתיישבה אל מול המדורה. 'יש לי סיפור בשבילך ולשמחתי היום הזה נגמר..' ברין חייכה וענתה 'לך יש סיפור על היום הזה, תקשיב מה לי קרה..' בעוד ברין מדברת הצטרפו אט אט שאר אנשי החבורה סביב המדורה והחלו מספרים על יומם. אחרונה להגיע הייתה זלומפיה שנראתה מעט מאוכזבת ועייפה. ג'ק, שהבין לרגשותיה, טפח על גבה להקל על תחושותיה וצחק בקול כדי לא לזכור כי בכל הקרבות הגדולים שלחם חלק מחבריו מתו.

אגייר החכם

חבורת האבירים היתה צעירה וחסרת ניסיון. הם הביטו מרחוק בג'ק, האלף הזועם, ובזמלופיה, שאת התלהבותה פירשו כחוסר ניסיון, והעירו הערות שנונות, עד שכדור מים אדיר הופיע יש מאין, ונשא אותם היישר לתוך מאגר המים. כשנישאו משם מבולבלים ראו את אגייר עומד במקום בו ניצבו. הם עצרו את נשימתם וכל אחד מהם נדר בליבו לנצור את לשונו להבא.
ביום השלישי כבר היו עסוקים בצעידה, מאבטחים את המאסף. ברין וג'ק צצו לפתע, ג'ק הרים לבדו את מיכלי המים הכבדים שנשאו שני אבירים תשושים. ברין סיירה מסביב, והעניקה לכולם את התחושה שמסוכן לפגר במאסף אך גם את הידיעה שהיא שומרת עליהם, ערה לבטחונם. היא הצביעה בשתיקה על מקומות שיש לעבור בהם, והפנתה את תשומת לבם של השומרים לסימנים חשודים. כולם האיצו בשתיקה.
ג'ק חזר במהירות, לאחר שהדביק את ראש הטור והציע לרבים לשתות לפני שהעביר את המים לאחרים שם. כשהמשקל האט אותם עד שהגיעו למאסף, עשה זאת שוב.
בדממה, הם צפו בקוסם המשתרך לאיטו, נאבק במלחמה משל עצמו. בעצירה הראשונה, שש שעות תמימות אחר כך, הם ראו את זמלופיה משוטטת בזמן שהאחרים אכלו ונחו. רק כשמצאה את אגייר ובדקה לשלומו התיישבה לאכול עמו. בדממה, התיישבה חבורת האבירים הצעירים סביבם. הם לעסו בשקט, ואחר כך החליפו את זמלופיה וליוו את הקוסם בדממה. איש לא העז לגעת בו, עד שמעד פעם אחת. "שמור את הכח שלך, קוסם", אמר ראג' והציע לשאת את תרמילו של אגייר. אגייר ראה בעיניו שהוא התבגר בשלושת הימים האחרונים. "בשביל השדים." הסביר הפלאדין הצעיר. אגייר נגע במצחו בקצה מטהו. רסיס האבן זהר, והפלאדין הצעיר חש לרגע שהוא עומד מול שערי הגיהנום, ותמה על כך שלא היה בו פחד.

ברין אשת מנדב

הערב החל לרדת על מחנה האוהלים שחנה בפאתי העיר החרבה. מבחוץ הוא לא נראה שונה במיוחד משאר המחנות של צבא הצלבנים שהגיע אל קנברס יחד עם המלכה גאלפרי. אך ברין ידעה שמדובר היה בצבא שמורכב ממיטב בניה ובנותיה של מנדב ומהארצות שמעבר. לוחמים אמיצים ועשויים ללא חת, כה חדורים בתחושת שליחות ונחישות שהיו מסוגלים להביט ישירות אל תוך תריסר עיניו של אדון השדים דסקרי מבלי למצמץ.
ברין צעדה אל עבר אוהל המפקדה, מחזיקה בידה אוסף מפות אזוריות. כשהמלכה גאלפרי העבירה את השליטה על הצבא לידיהם לא היה ספק בליבה של ברין שעל זמלופיה להובילם. היא זו שתעמוד בראש הכוח ותוביל באמצעות דוגמה. זה אחד משני הדברים שצבא מוצלח צריך. הדבר השני הוא אוסף יועצים שיוכלו לתעל את כוח המנהיגות הזה לכיוונים הנכונים. בשביל זה ברין ושאר חבריה נמצאים פה, כל אחד מהם מומחה בתחומו שלו ויוכל לייעץ לזמלופיה בעת הצורך.
בעודה חולפת בין האוהלים, הרגישה ברין את מבטי החיילים ננעצים בה. "אבירת מסע הצלב החמישי" היה התואר שהוענק לה, ועוד מידי המלכה של מנדב. אבל היא עדיין הייתה אותה ברין. לא השתנה בה דבר. התואר הזה, והמבטים שעכשיו ננעצו בה, גרמו לה למעט אי נוחות. פה ושם היא זיהתה פנים מוכרות. על יד מדורה אחת היא זיהתה את סר ברייס, סביבו קבוצת פאלאדינים שללא ספק התעניינו במעשיותיו של גיבור קרב מורטדאון. הוא הניד בראשו לכיוונה במחווה של כבוד והיא השיבה לו באופן דומה. רק אז הבינה כמה מוזר לה המעמד החדש שלה כגיבורת קנברס, ואיך מאזן הכוחות התהפך. עד כה היא הייתה בורג קטן במערכת הצלבנית וכעת היא עומדת בחוד החנית.
מאוחר יותר בערב נערך משתה גדול אחרון לפני היציאה למסע. בתחילה נישאו תפילות שונות לאיומדה, שתנחה ותגן עליהם במהלך המסע. אך מהר מאוד אלה פינו את מקומם למזמורים אודות גיבורי העבר שהובילה נורה. מורל החיילים היה גבוה והאומץ הנוזלי זרם כמו מים. ברין לא זכרה מתי בפעם האחרונה היא נהנתה כל כך. נראה שכל מה שקרה לפני נפילת קנברס היה בתקופת חיים אחרת.
לפנות בוקר, בטרם עלות השחר, ברין יצאה מחוץ לאוהל בו בילתה את הלילה. המחנה היה שקט ודומם. עוד מעט יקומו החיילים ויערכו את ההכנות האחרונות ליציאה למסע בבוקר. היא הייתה עסוקה ברכיסת חולצתה כשהיא הבחינה בו. הוא עמד ליד אחת מעגלות האספקה בצידו האחר של המחנה, עסוק בשיחה עם אדם אחר, אך הוא התסכל ישירות עליה. היא מיצמצה בעיניה פעמיים כדי להיות בטוחה שזה אכן הוא. הוא ראה שהיא מביטה בו אך פניו וגופו לא הסגירו שום תגובה. האדם שאיתו שוחח הניד בראשו והתפנה לעסקיו, והוא נותר לעמוד שם בידיים משולבות, מתבונן בה.
"המפקדת ברין," לפתע משך את תשומת ליבה אחד החיילים. לקח לה רגע קט להבין שהוא פונה אליה. היא לא חושבת שהיא אי פעם תתרגל לכינוי הזה. "המפקדת זמלופיה מבקשת את נוכחותך." ברין הודתה לו והפנתה את מבטה שוב אל עבר עגלות האספקה אך הוא כבר לא היה שם. "יכול להיות שזה באמת הוא?" שאלה את עצמה. "לא, לא יכול" שיכנעה את עצמה בעודה פוסעת לכיוון אוהל המפקדה.
נשלח ב
Visit Us On LinkedinVisit Us On Google PlusVisit Us On YoutubeVisit Us On TwitterVisit Us On Facebook

וי בריבוע

ארכיון

אני רק אשים את זה כאן