בפעם הקודמת הרגנו טיטאן, בפרטי פרטים, וכעת נהרוג דמות שחקן, במעט פחות פרטנות מפורטת.

סיכום הרקע הרלוונטי בפסקה אחת
בעולם אברון יש אלוהות שנקראת "הלהבה הכסופה", שמייצגת לחימה בחושך וביצורים מרושעים בכל מחיר באופי שמזכיר את ארכטיפ הפאלאדין הקלאסי. הלהבה נמצאת ממש במיקום פיזי בעולם, בקתדרלה ענקית. בתוך הלהבה יש, כך מספרים הכופרים, גם רסיס של שד שנכלא בה כאשר היא הובערה מלכתחילה לפני כמה מאות שנים. הוא מכונה "הצל שבלהבה" בכתבים, והוא מסוכן בטירוף, בין היתר בכך שהוא, בעצם, חלק ממנה, ולעיתים מוסר לאנשי הדת מסרים מעוותים כשהם חושבים שהם שומעים אותה. אחת הדמויות בחבורה היא סיסיליה, מגזע הדווה – ישויות נצחיות שמתגלגלות בחזרה לגוף חדש בכל פעם שהן מתות. הדוות באברון הן בעצם משרתות של הלהבה, מזה עשרות אלפי שנים. החבורה, כבר בדרגה 16, מתערבת בתוכניות של ישויות מרושעות חזקות, שמנסות לעוות את גורלן ולחסל אותן. ספציפית את סיסיליה קשה לחסל באופן מוחלט, ועל כן נשלחו כוחות הגורל לחסל את נשמתה ולגמור עניין. 
בצד המשחקי, יואב, השחקן של סיסיליה, רצה לקחת כישרון חדש שמאפשר לו ליישם את עניין "אני זוכר אלפי תקופות חיים" באופן חדש, וכאחד שאוהב להוביל את דמותו בקשיים שונים, ביקש להביא את דמותו לסף המוות לפני כן, כדי להסביר את הכישרון בצורת גילויים פנימיים חדשים לאחר הטראומה. פעם קודמת הוא ביקש לאבד את העיניים שלו, אז זה שיפור יחסי!

אז מה קורה כאן
במהלך המפגש הקודם התרחש קרב נגד שתי נאגות שחורות, מבשרות הגורל הנורא, שליחות הצל, והכי חמור – עם הגנות גבוהות. ובכל זאת הן הובסו, עד שהסתבר שגופן הפיזי אינו אלא מעטפת זמנית. ממש בסוף המפגש, אחת מהן חוסלה כך, ורוחה זינקה לתוך סיסיליה במטרה לחסל אותה מבפנים, בעוד סיסיליה נופלת חסרת הכרה וחיוורת על הקרקע. שם עצרנו. דרמה!!
אז הכרזתי שבמפגש הבא נשחק בעולמה הפנימי של סיסיליה, את מגוון גלגוליה הקודמים שמנסים להגן על ה-psyche שלה מפני התקפות כוחות הצל. 

עולמה הפנימי של סיסיליה
רציתי לעשות מפגש יוצא דופן, עם מני מכאניקות מגניבות חד-פעמיות. גיבשתי כמה רעיונות ודיברתי עם יואב כדי לפתח אותם, כי זאת בכל זאת דמותו. 

ראשית, אפשר להתפרע. זה עולם פנימי, אפשר לתאר אותו באופן מופרך לגמרי. חוץ מזה, הדמויות בדרגה 16, זה כבר לגמרי הזמן לעשות אזורי משחק מופרכים לגמרי. 
החלטתי שבמרכז נשמתה של סיסיליה יש להבה כסופה אדירה, בעצם אותו רסיס של הלהבה הכסופה האמיתית. הוא בוער באמצע ספירה גדולה, שבה מרחפים מבנים שונים, מזכרונותיה של סיסיליה. עשרות אלפי יצורי חושך בוקעים מהערפילים (של חוסר ההכרה), כדי להתקיף את המבנים (זכרונות מעברה, המייצגים חלקים שונים של תודעתה), בניסיון לכבות את הלהבה שבמרכזה. 

שנית, התמה היתה, בבירור, הגנה: צריך לשמור על בסיס נשמתה של סיסיליה מפני פלישה. דמיינתי את הגלגולים הקודמים עומדים על חומות מבצר ושומרים מפני התקפת אינספור יצורי צל. ונכשלים. ידרשו מאמץ ותושיה כדי לעצור את עוצמת הצל, זה לא ניצחון מובן מאליו – וידרשו קורבנות כבדים. כמו כן, יש אפשרות אמיתית שכוחות הצל יצליחו. 
בחרתי להשתמש במכאניקה של Tower Defence כדי לדמות את תחושת הלחץ הזו. הצללים יכנסו בהמוניהם, בגלים חוזרים, והשחקנים ינסו לעצור אותם באמצעות כוחותיה הנפשיים של סיסיליה. בו-בזמן, אויבים קשוחים יותר ינסו להיכנס גם הם, וידרשו מהדמויות להתעמת איתם ישירות – השחקנים יצטרכו לפצל את תשומת הלב שלהם בין כמה זירות קרב.

שלישית, השחקנים כמובן לא יכלו לשחק את דמויותיהם, וזו בכל מקרה הזדמנות מצוינת לשחק משהו מעניין אחר. גלגוליה הקודמים של סיסיליה, כמובן.
כאן ביקשתי ספציפית מיואב שימציא כמה טיפוסים. הוא אוהב להתייחס מדי פעם לאישיויות (ככה כותבים?) הקודמות של סיסיליה, אז רק ראוי שהוא זה שיכתוב אותן. 

אז איך זה פעל
השתמשנו במפת קרב מחיקה בגודל פוסטר סטנדרטי. במרכזה ציירתי עיגול שמייצג את הלהבה שבמרכז הנשמה, ובתוכו רשמתי 30 – מספר המייצג את שלמות הנשמה. אל תתנו לו להגיע ל-0. שאר המפה חולקה לשלושה חלקים: החלק הראשון היה ספרייה, כי סיסיליה היתה ספרנית, וספרים זה קלאסי בשביל זכרונות וכו'. היא היתה מעוצב על בסיס שלב שאהבתי ב-Orcs Must Die. החלק השני היה קתדרלה, כמו הקתדרלה שסיסיליה מסוגלת לזמן באמצעות טקס, שמשקפת את הקודש והרוגע שבתוכה. את השליש האחרון השארתי ריק בינתיים. המבנים נראו מגניב, מרחפים בחלל עם קירות פתוחים כאלו, קצת כמו אזורים מסויימים ב-WOW.

בספריה היו שני פתחים, אחד ממנו הגיעו הצללים והשני מחובר לנשמה. הצללים עוברים את כל המסלול הפתלתל במעלה הספריה, וכל צל שמצליח להגיע לסוף מוריד נקודת שלמות נשמה. 
הצללים נכנסים בגלים, שהולכים ונעשים כבדים יותר. בכל סיבוב הצללים פועלים ביוזמות 30, 20 ו-10, בכל פעם נכנסת קבוצה חדשה וכל הקבוצות שכבר בפנים נעות 6 משבצות קדימה. אם מישהו עומד בדרכם הם גם מתקיפים (הם כולם חפ"שים), אבל אחרת, מתעלמים מהכל וממשיכים קדימה כל הזמן. בסיבוב הראשון נכנסים 5 צללים בכל גל שכזה (אז 15 צללים לאורך כל הסיבוב), ובכל סיבוב מתווספים עוד 5 צללים, מחולקים בין כל הקבוצות. כך שהמצב הולך ונעשה לחוץ יותר.
בכנסייה בינתיים נכנסו היצורים הקשוחים יותר, בסיבובים 1, 3 ו-7. בסיבוב הראשון נכנסו צל חתרן ומשריץ ספקות. הראשון הוא גוש שחור כדורי שמתגלגל מתחת לרגליך וחותר תחת המבנה הנפשי של סיסיליה, משתמש בנתונים של Xorn. משריץ הספקות הוא Assassin Vine, ספציפית מהסוג שמשריץ חוטרים קטנים, וכך הספקות לוכדים אותך במחושיהם המוחצים, וגם הולכים וגוברים. שניהם מנסים לחצות את הכנסייה מהר ככל האפשר לצידה השני, כדי להיכנס בשער וכך לתוך הלהבה – וכל אחד מהם שווה 5 נקודות. 
בסיבוב 3 נכנסו עוד חתרן וגם תחושת האשמה הנוראית של סיסיליה (הידרת להבים; האשמה חותכת לפצע מדמם, וכל אשמה שמביסים רק חושפת שתיים מתחתיה!), ובסיבוב האחרון נכנס הצל העמוק עצמו, זה שבא להשמיד את הלהבה ממש (המבוסס על Human Mystagogue). הוא שווה 10 נקודות, ומיד עם כניסתו הצללים מפסיקים להיכנס כי כבר לא נותרו עוד, ואפשר להתרכז בקרב האחרון הזה.

בתחילת סיבוב 3 מתחילים צללים להיכנס גם דרך הכנסייה, וללכת בדרך קיצור ישירות לתוך הספרייה.
בתחילת סיבוב 5 קורה דבר מה נוסף: בשליש האחרון במפה ציירתי חלק מהלבירינט, מקום ארור דמוי-שאול שנמצא באברון והרבה מגלגוליה הקודמים של סיסיליה נלחמו שם בשדים. עכשיו גם משם התחילו להיכנס צללים, בדרכם לעבור בדרך קיצור לקתדרלה.

אז מה השחקנים יכולים לעשות?
לפני הגעת הצללים היה לשחקנים זמן "לקנות" ולמקם מאפיינים נפשיים של סיסיליה המבוססים על כוחותיה של הדמות, שכולם משפיעים על הצללים. נקודות הנשמה שימשו גם לרכישת ההגנות האלו (אך הן לא "בוזבזו" עקב כך, המספר לא הופחת). בסוף כל סיבוב, 2 נקודות נוספות מתווספות לסה"כ, עד שנכנס הצל הגדול, אז מפסיקים לקבל נקודות נוספות.

3 נק' צעקה קנאית – דוחף 1ק12 צללים 3 משבצות. פועלת ביוזמה 25 
2 נק' קרן אור קדושה ממעל –  הורג 1ק6 צללים. פועלת ביוזמות 25, 15
4 נק' סופה כסופה – מחליק 1ק6 צללים 3 משבצות, הורג 1ק6 צללים. פועלת ביוזמה 5
4 נק' הלהבה שונאת – מסנוור\מעכב תנועה ל-1ק10 צללים. פועלת ביוזמות 35, 20.
3 נק' משואת תקווה – צובר 1 נק"פ על כל אויב שמת בפרץ 3. ביוזמה 0 בכל סיבוב דמות אחת מקבלת את כל הנק"פ. 

השחקנים משתמשים בדפי דמות מוכנים מראש של הגלגולים השונים, שהוגרלו באקראי ביניהם, ומבוססים על מפלצות שונות בהתאם לתיאורים שנתן לי יואב, עם רק שניים-שלושה כוחות לכל אחד, שאיזה אחד מהם התקלותי. לכל גלגול יש רק כ-200 נק"פ, והם בהחלט עתידים למות, ואז להיות מוחלפים בידי גלגול אקראי אחר. השחקן מקבל תיאור של פסקה של אותו גלגול, ודוחקים בו שיגלם את הבחור\ה בהתאם, באופן מוגזם כראוי.

השחקנים יכולים גם להשתמש במיומנויות הבאות, כולן עם התוסף של סיסיליה, כי הם בכל זאת בתוך המוח שלה:
איום (משנית): לסמן אויב עד סוף הסיבוב הבא. זה גם גורם לו לפנות אליך ולהתקיף אותך, במקום להמשיך הלאה. חשוב מאוד כנגד היצורים הגדולים, שגם מהירים יותר וגם מסוכנים יותר. ללא סימון או התקפה שנעשית נגדם, הם פשוט ימשיכו קדימה. 
תובנה (תנועה): הבנת נבכי נפשה של סיסיליה, מאפשר להשתגר למבנה אחר. אם אתה בכנסייה, אתה יכול לעבור לספרייה, למשל. אתה תצליח בכל מקרה, אבל אם תכשל בגלגול (והסיכוי נמוך), תגיע למיקום במרחק מספר משבצות כהפרש בין הגלגול שלך לד"ק. אי אפשר להשתגר בתוך אותו מרחב נפשי.
היסטוריה (משנית): בספריה, אפשר למצוא ספר שמייצג זיכרון של סיסיליה, ומאפשר בעצם לשים הגנה נוספת איפה שרוצים במפה, אם יש לקבוצה מספיק נקודות נשמה.
דיפלומטיה (רגילה): זמין רק ליד הלהבה עצמה, ולשם כך צריך להשתגר לשם במיוחד עם תובנה. זוהי בעצם פנייה למעמקי תודעתה של סיסיליה בניסיון לזעזע את זירת הלחימה, ובתכל'ס, לשנות את החוקים. מאחר ולא היה לי מושג אם מכאניקת ה-Tower Defence שלי עובדת, רציתי שלשחקנים תהיה הזדמנות לעשות עיקום כלשהו בחוקים, אבל רק פעם אחת במהלך הקרב. בסוף הם השתמשו בו, כדי לגרום לשתי ההגנות שפועלות רק פעם אחת, צעקה קנאית וסופה מהקרקע, לפעול פעם נוספת, ביוזמה 10.

וזהו! זה עבד מצוין, 2-3 גלגולים של סיסיליה נהרגו ולא ישובו, ובזכות ברבוריו של הצל הראשי השחקנים למדו פרטים חשובים. בסוף-בסוף החבורה נכשלה מלעצור את הנבל, למרות שהשתמשו בהגנות גם עליו, העומס היה די נורא והוא הצליח לחצות את גבול השער ולהוריד את נקודות הנשמה… בדיוק לנקודה 1 אחרונה.

ההשלכות לכך יהיו נוראיות. נוראיות כל כך.

מחשבות נוספות
בפעם הבאה אעשה כנראה שינויים קלים בהגנות – אהפוך אותן לתגובות ופעולות מיידיות, ואולי אעשה את עניין העיכוב לכדאי יותר לרכישה. מעבר לכך, דווקא זרם יפה, ואני לא זוכר מסקנות בולטות.