אז בחמישי הקרוב אנחנו עורכים ברומ"ח שני סבבי משחקים שעיקרם וורהאמר (אבל לא בהכרח), ובערב, מפגש משחקי לוח.
פורים נראה כמו הזדמנות טובה לנסות את מה שאני זומם כבר זמן מה, להלביש את החוקים של וורהאמר פנטזי על Deathwatch, ולהריץ משחק WH40K עם הקוביות הצבעוניות (ודפי דמות custom-made) של WFRP!
בפעם הקודמת החלטנו ליצור משחק, בכך שהחלטנו מי זה "החלטנו", ניסינו להבין איזה "משחק", והשארנו את ה-"ליצור" בינתיים בצד. הגיע הזמן להתחיל עם הדבר הזה, ה…כתיבה וכל זה.
איסוף והשפרצה
בשלב ראשון אספתי את כל מה שכבר ידעתי על "לב הקריסטל", מכל המקורות בהם הצלחתי להעלות בדעתי שאי פעם שימשו אותי. מצאתי את דפי הדמות המקוריים שנכתבו לפי שיטת BESM (ז"ל), חיפשתי בקדחתנות אחר הרישומים שכתבתי לעצמי (ומצאתי רק חלק, כשאני בטוח שיש עוד), ועשיתי חיפוש בבלוג, באינטרנט בכלל, ובכל פורום שאי פעם כתבתי בו.
את כל המידע הזה אספתי והשלכתי על גבי קובץ גוגל דוקס בשם "מסמך עבודה", כמו יצירת אמנות מודרנית, כתמים מסתוריים המופיעים בצבעים סותרים כאן ושם, קטעי טקסט מבוהלים הנמלטים מפני פסקאות אדירות, מני מילים חסרות משמעות בטור סדור, ומעליהן הערת אגב שמקורה לא ידוע. דברים כמו:
פוקס – שדה כוח
קרוקר – ביוקוגןצמיגים עשויים ציקלפיד – מאחה את עצמו תמיד
שלדה עשוייה אנאובטניוםבתחילת כל פרק המנחה מספר לשחקנים לאן הגיעו הדמויות, במהלכו הן מתמודדות עם המתרחש סביבן, ובסופו הן יוצאות שוב לדרך לקראת הרפתקאות חדשות בפרקים הבאים. כל פרק עומד בנפרד, ולשחקנים אין שליטה משמעותית על המקום הבא אליו יגיעו.
בוקר שטוף גשם במישורים הבוציים. או ערב שטוף גשם, למען האמת, בבוגוביה קשה היה לדעת. הבוקר עלה, והרמז היחיד לכך היה קרן שמש בודדה וחיוורת שהצליחה לפלס דרך בין העננים כאילו כדי להביע נוכחות, ונעלמה מיד.
וואו. סיכומי סשנים שכתבו השחקנים (ספציפית אביב, תודה אביב!) בשנת 2005 בפורום בתפוז, הערות שוליות שכתבתי כחודש לפני (ולא עלה בחיפושים, הייתי צריך לחפש עמוד-עמוד בתקווה שיהיה משהו), כתבים מסתוריים בצידו של דף, שפעם אמרו לי משהו והיום אני יכול רק לנחש.
סידור וזיקוק
אבל למה צריך את כל זה, בכלל? כדי שיהיה לי חומר ראשוני לעבוד איתו. אהבתי את לב הקריסטל, נהנתי ממה שיצרנו אז, ורציתי לבדוק איך גרמתי לזה כדי שאוכל לשחזר את התופעה. כעת עלה הצורך לזקק מתוך כל המילים רק את מה שצריך.
עברתי על גבי פסקאות של סיכום סשנים שנכתב באופן ציורי וסיפורי, וחתכתי אותם בגסות, עם אנטרים ומחיקות. השארתי את כל מה שנראה מעניין כתוכן משמעותי – איך קבר האביר היה בנוי, מה אמרו השלדים – ומחקתי את כל השאר. השארתי תיאורי נוף כלליים, אולי יהוו השראה בעת כתיבת תיאורי הנוף שארצה לכתוב לארצות השונות. את השורות האקראיות של מני תכנים אחרים סידרתי לפי סידור הגיוני: כל מה שנגע ללבות, נאספו במקום אחד. כל הפרטים האזוריים, וכל התרחשות עלילתית, קובצו תחת הארצות המתאימות. מה שלא הבנתי גם אחרי כל זה, מחקתי.
אז ניגשנו רועי ואני לבדוק את התוצאה, ולשאול: האם הבנו מה היה אופיה של אותה מערכה? האם אנחנו נשארים איתו, ואם לא, איזה שינויים אנחנו עושים? מהם הקווים המנחים של לב הקריסטל, המאפיינים הבסיסיים? מה השחקנים עושים, ואיך מתנהלות הרפתקאות?
החלטנו שאנחנו אוהבים את הטיזר הנוכחי, ואת מה שנובע ממנו. החבורה היא קבוצה של ארגון-על רב עוצמה, שמסוגלים להשתיל במקום ליבם קריסטלים שמעניקים יכולות רבות עוצמה. תושבי העולם תופסים מהם, יש להם סמכות, או לפחות רושם של סמכות, ובכך יש דמיון קל ל-Dogs in the Vineyard וסוג הצרות החברתיות בהן נתקלות הדמויות בו. הם חוקרים את העולם, ארץ אחרי ארץ, כל אחת באופי אחר, והן כולן מלאות במני קברים עתיקים, ערים נשכחות, ומני מקומות שבהם עוברים הרפתקאות של שודדי-קברים. הם חסרי ניסיון בהתחלה, אבל ככל שהם צוברים קריסטלים והתנסויות, הם גם מגלים ששום דבר אינו כפי שחשבו – לא הארגון ששלח אותם, ולא העולם שחשבו שהכירו.
אחלה, אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים לעשות – כעת, איפה מתחילים?
לפני זמן מה התרחש מפגש המאזינים של עושים היסטוריה בשיתוף עם ספק סביר, והערב כלל מני הרצאות: אחת ארוכה מפי רן, ושלוש קצרות מפי אנחנו. בחרתי לדבר על נושא הגדרת האתאיזם – איפה שמים את ה-"לא", עקב ויכוחים רבים בפייסבוק (בעיקר), בהם מסתבר שרבים משתמשים במילה בדרכים שונות, ונגרם בלבול נורא. אז קצת על אתאיזם, אגנוסטיות, מי טוען מה, מטריאליזם ומוסר.
בלבולי מונחים גורמים להמון נזק. אני אתאיסט, וזהו נושא שאני מתעסק בו הרבה, וככזה, נכנס להמון ויכוחים באינטרנט. הבעיה הנפוצה ביותר היא, שרבים לא יודעים מהו אתאיסט. הבעיה הגדולה עוד יותר היא, שאין באמת מוסכמה ברורה אחת, ולמעשה, בכל מני מקומות משתמשים בכל מני הגדרות, מה שהופך אותן למוכרות בקרב קהלים גדולים, אלא שהן שונות ואפילו סותרות.
הנה כמה מהגדרות הבולטות בחסות גוגל:
The belief that God does not exist (מכללת טריטון בארה"ב)
The religious doctrine that deities do not exist (אתר מיושן למדי בשם "דרואיד פלאנט" המתעסק בכל הבולשיט הזה)
Denial of the existence of God. An atheist accepts only the material and physical world or what can be proven by reason (איזו כנסיה)
ואחרי שצחקנו, כמה מההגדרות היותר חשובות. הנה למשל מיריאם-וובסטר: one who believes that there is no deity. מעציב לראות שזה המצב.
רב-מילים אומר: תפיסת עולם השוללת את קיומה של אלוהות. ניסוח מעורפל ומצער.
לבסוף, וויקיפדיה: דחיית הטענה שקיימות ישויות אלוהיות. ובאנגלית, A person who does not believe in the existence of God or gods. שימו לב להבדל בניסוח.
אז מה זה אתאיסט?
אטימולוגית, המילה מגיעה מלטינית, ולפני כן מיוונית עתיקה, a-theos, ללא אלוהים, או חסר אלוהים. נעדר-אלוהים שכזה.
פרקטית, ישנם למעשה שני סוגי אתאיסטים, וההבדל ביניהם הוא מקור כל הצרות.
אתאיסט חזק הוא: A person who believes that no deities exist. הוא טוען, טענה פוזיטיבית, שאין אלוהים. או ישויות עליונות אחרות, לא משנה באיזה אל מדובר כרגע. טענות פוזיטיביות צריך להוכיח, ולכן חובת ההוכחה היא על האתאיסט החזק להראות שהוא צודק ואכן אין אלוהים.
האתאיסט החלש הוא: A person who does not believe that any deities exist. הוא לא טוען כלום, פשוט לא מחזיק בטענה מסויימת, הטענה "יש אלוהים". כמו שניתן לראות, ההבדל ביניהם הוא איפה שמים את השלילה: אני לא מאמין שיש אלוהים, לעומת אני מאמין שאין אלוהים. אם אני מאמין ב-X, עלי לגבות אמונה זו. אם איני מאמין ב-X – ובכן, פשוט איני מאמין ב-X.
אני אתאיסט חלש, בדומה לרוב האתאיסטים הפעילים בעולם. כן, גם ריצ'ארד דוקינס. למה? כי להחזיק בטענה פוזיטיבית שלא ניתן להוכיח זה טפשי. זה טפשי בין אם הטענה היא "יש אלוהים" או "אין אלוהים", היא בכל מקרה דורשת ממך לצאת ולהראות שזה אכן המצב, ובחיי שאין שום דרך לעשות כזה דבר. צריך תחילה להתחיל בהגדרת "אלוהים", וכבר זה כל כך בעייתי, שיש מצב שזהו מושג חסר משמעות בכלל, ואז לכל השאלה אין משמעות גם כן, ואז מה אנחנו בכלל עושים פה.
אני אתאיסט כמו שאני א-פייתיסט – אינני מחזיק בטענה שיש פיות. אבל אינני טוען שבהכרח אין – אומנם לגמרי לא סביר בעיני שיש, אבל אין לי שום דרך (או עניין) להתחייב לכך שאין פיות. אולי מחר נגלה שיש?
אז מהו אגנוסטי?
אגנוסטי חזק: מי שמחזיק בטענה הפוזיטיבית שלא ניתן לדעת האם יש או אין אלוהים. שיש משהו בשאלה הזו, שמעצם טבעו הינו בלתי פתיר.
אגנוסטי חלש: פשוט אדם שלא יודע, או שנותר בספק לגבי השאלה. אולי חושב שאין מספיק מידע, ובכל מקרה, לדעתו נכון להשהות בינתיים את ההחלטה בשאלת קיומו של אלוהים. לא מאמין, אך גם לא שולל את קיומן של אלוהויות.
ברור שאגנוסטי ואתאיסט (החלשים) אינם בהכרח מנוגדים, ויכולים לחפוף בקלות. אני למשל אתאיסט אגנוסטי: איני מאמין בקיומה של ישות אלוהית, וזאת מאחר ואיני מסוגל לגבות טענות פוזיטיביות בעד או נגד. הטענה "יש אלוהים" נתפסת בעיני בדיוק כמו כל טענה יישית אחרת – דורשת הוכחה. ועד לאותה הוכחה, איני רואה סיבה להאמין בה, אך לא פוסל, באופן נחרץ, את אפשריותה.
בעיות נפוצות
איני מאמין בפיות, אבל אני לא קורא לעצמי א-פייתיסט. אז למה דווקא כן לקרוא לעצמי אתאיסט? זה עניין פרגמטי. אנחנו חיים בעולם שמלא באנשים שטוענים שיש אלוהים, ושהוא אמר להם לעשות ככה וככה. אני מתנגד לכך, כאשר אותם אנשים כופים עלי התנהגות. מעבר לכך, עצם הפופולריות של טענת האלוהים רחבה כל כך, שמי שלא מחזיק בטענה מוצא עצמו חייב להמציא מילה לעצמו כדי להבדיל מהשאר. שזה באמת קצת מטופש, אבל אין מה לעשות, זו הטענה חסרת הביסוס הנפוצה ביותר בעולם. אני מגדיר עצמי כאתאיסט מחוסר ברירה – אינני רוצה להגדיר עצמי בשלילה, אבל זה מחוייב המציאות. הייתי מעדיף שלא היה בכך צורך.
מהי העמדה המוסרית של אתאיסטים?
שום דבר בכלל. העמדה היחידה שלהם, כאתאיסטים, נוגעת לקיומן של ישויות אלוהיות. לשמחתנו, זה לא הדבר היחיד שמגדיר אתאיסטים – אתאיסטים יכולים להחזיק בכל מני עמדות, הם כל מני דברים.
אישית, מבחינה מוסרית, אני הומניסט. אני מאמין, וזוהי אמירה פוזיטיבית, שהמוסר מגיע מתוכנו, נקבע על ידינו, ומטרתו לשרת אותנו בעולם. זה שאני אתאיסט עוזר לי להגיע לעמדה הזו, אבל, לא בהכרח, וגם לא לבד – צריך גם להיות מטריאליסט למשל.
האם אני יכול להיות אתאיסט ולהאמין ברוחות? או חס ושלום בהומאופתיה?
בהחלט כן, אני יכול להחזיק במגוון אמונות מיסטיות אחרות. אני יכול אפילו להיות בודהיסט, ישנם זרמים ששוללים את קיומו של אל. אני יכול להאמין בהרבה בולשיט חסר ביסוס, או פשוט להיות חסר כל ידיעה – תינוקות הם אתאיסטים כברירת מחדל, עד שמישהו אמר להם "עכשיו אתם מאמינים בככה וככה".
בשביל אתאיסט, המדע הוא דת!
וואו, שתי שגיאות בבת-אחת. הראשונה היא, שאתאיסט הוא רק מי שאינו מאמין באלוהים, אף אחד לא אמר שהוא מאמין במדע. לרוב בעצם רוצים להגיד "אתה רציונלי, אתה ספקן, בשבילך המדע הוא דת!" וגם זה לא נכון. אני לא מאמין במדע במובן של Faith, אני מסכים איתו, ובתקווה, בגלל שאני מבין אותו, ובגלל שהוצגו בפני הוכחות מספיקות.
..אז אתאיזם, הוא-הוא דת!
אתאיזם אינו דת, כמו ש-"לא לאסוף בולים" אינו תחביב. כמו שמסך כבוי אינו ערוץ טלוויזיה. הוא היעדר תופעה, היעדר האמונה.
(עקב התשואות שקיבלתי על השוואת הבולים, חשוב לי להדגיש שוב: לא אני המצאתי את המשפט הנהדר הזה, הוא נפוץ ברחבי קהילות האתאיסטים, והאינטרנט טוענת שהוא במקור של פן ג'ילט)
אתאיסטים אומרים שהיקום נברא משום דבר! הם אומרים ככה! הם אומרים אחרת!
הם לא אומרים כלום. למעשה, זה מה שמגדיר אותם – הם לא אומרים "יש אלוהים". כל השאר, למרות שהם נושאים מעניינים, לא קשורים לאתאיזם. שוב, ישנו בלבול נפוץ בין ספקנים ורציונלים לבין העמדות שלהם. אני אתאיסט כי אני ספקן – התקיפו את הספקנות שלי, לא את היעדר האלוהים.
אז סיכום
השאלה האמיתית איננה האם אני אתאיסט, אגנוסטי, או אתאיסט אגנוסטי טרנס-היומניסט מטריאליסט. השאלה היא מהן עמדותי, לא עד כמה הן תואמות להגדרות המעורפלות מדי של מילים מסוימות, והשאלה החשובה עוד יותר היא, האם אני יודע כיצד הגעתי לעמדות אלו. כך שכמו תמיד, זו שאלה של חשיבה ביקורתית, לא של אטימולוגיה.
עם זאת, בהגיעך לויכוח באינטרנט, הדבר הראשון לעשות הוא להיסגר היטב על האטימולוגיה, ולהגדיר בדיוק נמרץ את עמדותיך. "כשאני אומר אתאיסט, אני מתכוון…" וכו'. אחרת, הבלבול האטומי עלול להוביל מצב בו כולם נגד כולם – כשייתכן שכולם בעצם חושבים אותו דבר – פשוט בגלל שימוש לא נכון במילים. כשמתחיל הדיון, חשוב שהצד השני יבין בדיוק למה אני מתכוון כשאני אומר אתאיסט – ואם לא ברור לך למה הוא מתכוון, שיגדיר זאת הכי טוב שהוא יכול. כי אולי אינך אתאיסט כמו שהוא חושב, למשל. ואני מזכיר שיש בעולם אנשים שחושבים שאתאיסט הוא "מי שמאמין באבולוציה".
לפני זמן מה סיפרתי בקצרה על לב הקריסטל, וסיפרתי כך:
"רק אספר שאחד מפרויקטי הרקע שלי כרגע הוא איסוף כל קו העלילה, כל הפרקים שהתבצעו ותוכננו, והוצאתם באיזה PDF. זהו פורמט לא סטנדרטי להגשת מערכות – במקום "הנה העולם, לכו תבנו הרפתקאות!" ובמקום "הנה סדרה של 12 הרפתקאות שלוקחות אתכם מדרגה 1 עד 20!", זה משהו בערך באמצע."
ההפסקה הממושכת לאחרונה בבלוג נובעת מעיסוק גובר בפרויקט הרקע הזה (ועוד איזה עניין או שניים), אבל, למה? למה לעצור מלעדכן? למה לא להמשיך לעסוק במה שבלוגרים כל כך אוהבים, לדבר על עצמם?
רגע, בחו"ל לא נוהגים לעשות יומני עבודה על עיצוב משחקים? כל מני חברות קטנות ומגניבות עושות את זה, כדי לשמור על קשר עם הקהל, לעדכן אותם במתרחש, וליצור עניין. הייתי רוצה לחשוב שאני חברה קטנה ומגניבה. קראתי לעצמי שמן?
להלן יומן העבודה הראשון, שיחשוף את תהליך העבודה שאני ושותפי עורכים כשאנחנו ניגשים לפרויקט. אשתדל לעדכן מדי שבועיים בהתפתחויות, אם כי, מאחר ולמעשה התחלנו לפני כבר חודשיים, אולי יקח זמן מה עד שאעשה catch-up למקומנו הנוכחי, כי כבר התקדמנו מעבר למה שמפורט בהמשך.
רק שאלה, לפני הנושא עצמו. האם מישהו עשה כזה בארץ? מישהו ראה כזה בארץ? בתחום משחקי המחשב, אולי? האם איזה מעצב משחקים בארץ עשה יומן עבודה בכלל? לא מצאתי כזה.
מאיפה לעזאזל מתחילים לעבוד
אהא, זאת שאלה מכשילה. עוד לפני שמתחילים לעבוד, ישבתי לעשות את הקדם-עבודה: למצוא שותפים (פפפט, כאילו אני יכול להניע את עצמי לעשות את זה לבד), ולהחליט איתם מהם גבולות הפרויקט.
הגיוס היה מהיר, וכלל את רועי, אחוק המנוסה היטב ברזי שיטות ומ"ת, המוכר בפורום הפונדק בשם Hugh. וואו, אם זה ימשיך להיות כל כך קל, אנחנו גומרים את זה בתוך חצי שנה מקסימום!
אז על גבולות הפרויקט עבדנו בערך חודש.
ככה לעזאזל מתחילים לעבוד
ישבנו וענינו על השאלות הבאות לפי הסדר.
מה אנחנו רוצים? לכתוב מעין עולם מערכה סלאש סדרת הרפתקאות שעוסקות בעולם המגניב ועם הקונספט המגניב של לבבות וכו'. ישנו סיפור רקע מגניב (שלא נחשף לשחקנים מעולם, כי לא הספקנו לרדת לעומקו במערכה המקורית), ויש בסיס פלאפי לעבוד איתו. אנחנו רוצים מוצר אחד, שיספק את הכל – רקע לעולם, הרפתקאות, מכאניקה נדרשת.
באיזו שיטה נשתמש?
רגע, רגע, האם נשתמש בשיטה? אולי נכתוב רק את הפלאף, רק את הרקע, עם הצעות כלליות בלבד לרמות קושי? "הדלת הזו נעולה היטב (בדיקה קשה)", וניתן למנחים לטפל במכאניקה בעצמם. כאן התרחש השלב הראשון במחקר: נכנסים ל-drivethrurpg, מחפשים מוצרים שכבר עושים דברים כאלו, ועוברים בין הביקורות לראות מה עמדת הקהל. המסקנות היו בהירות למדי: יש מעט מאוד מוצרים כאלו, וכנראה יש לכך סיבה. זה תואם היטב לרושם שאני מקבל ממעקב אחרי כ-15 בלוגים אמריקאיים בתחום המ"ת. אנשים אוהבים שיטה, מצפים לשיטה, ומתן תוכן ללא שיטה נחשב ל-"עצלנות". המנחים מספיק savvy כדי לדעת לפרק את התוכן משלד השיטה ולהתאימו לשיטה משלהם, אם הם רוצים; הציפיה היא שהמוצר יפנה לשיטה מסוימת, ובכך גם לפחות יש לו קהל מסוים.
מילא אם היינו עושים "101 התקלויות עירוניות". אבל רקע מערכה וסדרת הרפתקאות? אין מצב. צריך שיטה.
אז באיזו שיטה נשתמש?
יש כאן שני גורמים לשקול. האחד, באיזה שיטות בכלל מותר להשתמש. אין הרבה. השנייה, שחקני איזו שיטה ירצו בכלל כזה מוצר? האם שחקני מו"ד 4 ירצו עולם מערכה עם לבבות קריסטל בסגנון אנימה? כן, גם אני חשבתי כך.
האפשרויות הצטמצמו מאוד, והמועמד הבולט היה Savage Worlds, שיטה גנרית שלמדתי להכיר בזמן האחרון, ועושה לא מעט רעש כבר כמה שנים, אם כי ממש לא בארץ. אפילו שאיתמר מהמשחקיה תרגם את חוקי ההתחלה המהירה שלהם. הקהל של SW מצפה לעולמות מוזרים ומעניינים, המכאניקה קלה יחסית לתפעול, ואנשי SW מוכנים לתת אישור להוצאת מוצר שלטעמם עומד בסטנדרטים.
אולי הכי מעניין, ולא לגמרי צפוי – מסתבר ש-SW תומכת, למעשה אפילו גיבשה, פורמט מאוד דומה לזה שהתכוונתי להציע, ה-"משהו בערך באמצע" בין עולם מערכה לנתיב הרפתקאות מוגדר. זה נקרא Plot Points, ויש כבר 15 או 20 עולמות מערכה שיצאו בפורמט הזה. כאן הגיע השלב השני במחקר, לקנות ולקרוא אותם. ואז להתגבר על היצר לשחק בכולם עכשיו, ובמקום זאת, לחזור להתמקד בנושא.
בשלב הזה נפלה ההחלטה – לב הקריסטל יצא כמוצר PDF, מעוצב ברמה גבוהה, ל-Savage Worlds, לפי פורמט נקודות העלילה. כאן הסתיימה קדם-העבודה, והחלה העבודה.
אתמול סיימתי את הרפתקת הוורהאמר האהובה עלי בקול תרועה רמה, זו הפעם הרביעית. בעצם, אחרי שסיפרתי איך ארבע חבורות שונות התחילו אותה, ראוי שאתמצת איך הם סיימו אותה (תוך המנעות מלאה מספויילרים): החבורה הראשונה גילתה ונזהרה, השנייה נגעלה ונמלטה, השלישית הקדימה והצילה, והרביעית העזה וגורשה מהעיירה בבושת פנים. וזו כנראה ההרפתקה החביבה עלי בכל הזמנים.
עם סופה של ההרפתקה הפעם, הגיע הזמן להחלפת מנחים בקבוצה הרביעית. סוף סוף אהיה שחקן, ועוד בוורהאמר, זוהי לי פעם ראשונה. בתחילה רציתי לגלגל דמותי אקראית-אקראית, משל הייתי סומך גורלי ביד עלומה. אבל אחרי הרהורים ולחישות בשעות לילה מאוחרות, עלתה בי דמות בעלת מאפיינים טובים לרוב. אבל אז פסלתי אותה, ובמקום זאת עשיתי דמות פי אלף יותר שווה.
ברוסטרקה, המכשפה הבלה
אישה זקנה, או יותר נכון, סחבה מיושנת, כפופה ומקרקרת, עטופה בשמלות קרועות וכיסויי ראש עלובים. היא תצטרף לחבורה בכך שתתחיל להשתרך מאחוריהם ולא תפסיק. בהתחלה היא תציק, עם הזמן תשתתק, ודי מהר אפילו תתחיל להועיל. "ברכותעלראשךבמטבע! ברכותעלראשךבמטבע! אותות וסימנים, יום שחור הוא זה! ברוסטרקה… לאילאליאליאלאי! אל תכה בי, גמד אציל, גמד מכובד, אדון נאה, זאת רק ברוסרטקה, עיניה העצלות לא יביטו עוד בזקנך, שלא יזדהם… תפילות וברכות על ראשך! ברכות על ראשך במטבע!"
האם היא אינה אלא יצור עלוב והוזה, הטוען לראות את דרכי האלים הנסתרות, קבצנית שמוטת יד? או שמא היא הולכת עיוורת בנתיבי הגורל, שליחה של כוונות עליונות שאינה מסוגלת להכיל בדעתה המסובבת, והגעתה לקבוצה מבשרת על יעוד גדול לכל חבריה? האם זו הפעם הראשונה שהחלה להשתרך אחרי קבוצת אנשים אמיצים, מתוך תחושת בטן פתאומית – בין אם עקב תחלואי מעיים או כמסר מן האלים – או, שכמו הציפורים, נוכחותה לצד הקבוצה מעידה על הכוונה ממעל? אך האם הזקנה המקרקרת עטופת השחורים לא דומה יותר לעורב, המבשר מוות? אחרי כמה קבוצות היא כבר השתרכה, ומה קרה להן?…
אם ברוסרטקה בכלל יודעת מי מהתשובות האלו, הרי שהן אבדו מזמן ביכרתיי העיסה שבין אוזנייה.
ההשראה לברוסרטקה מגיעה מכמה מהתיאורים המוצלחים שבספרי וכלפי הקריירה של וורהאמר מצד אחד, Granny Weatherwax מצד שני, ודמות משנה שולית מאוד ממערכונים של היפופוטם, לסיום.
כוח 3 – ברוסרטקה אומנם כחושה ושבירה, אבל היא יודעת לבקע שברי עצים לאח או לבעוט בדלת כשצריך.
חוסן 2 – אני רוצה שהיא תקבל מחלות מגעילות. גורלה של ברוסטרקה הוא למות, באופן נורא, חולה ונגועת תוהו.
זריזות 3 – כאמור, יותר גמישה מכפי שנראה.
תבונה 4 – ברוסרטקה לא בטוחה איזה מספרים יש מעבר ל-17 בערך, אבל היא ראתה הרבה בימיה, והיא מלכת הפולקלור, הפרטים הקטנים, והחוכמה הנסתרת.
רצון 4 – ברוסטרקה אולי לא בדיוק איתנו, אבל חוסר היציבות שלה יציב להפתיע. מחשבותיה הן כמו סירה במערבולת, סחור סחור אבל באותו מסלול. סביר שהיא תקבל שגעונות עקב הפיכתה ל-strained, (עם החוסן הזה, ואחווה 3, זה סביר), ולא עקב הפיכת הרצון ללחוץ. שזה טוב, כי כשאתה strained, מתוח, השגעונות מגיעים יותר בקלות ונשארים יותר בקלות. מצוין.
אחווה 3 – ברוסרטקה יודעת לצרוח את הדברים הנכונים, או ללחוש את הדברים הנכונים האחרים, כדי להוציא איזה מטבע ממישהו, לאיים על כפריים בורים, או להמנע מכך שירביצו לה מכות עקב הצקותיה.
אימון מיומנויות:
אבחנה, כי מכשפה חייבת להיות חדת עין.
פולקלור, כמו שאמרנו מקודם.
ראייה קסומה, כי היא באמת רואה דברים נסתרים.
מאחר והיא לא דמות מתחילה, ויש לנו 9 התקדמויות לחלק, אני אקנה לה גם אימון בראייה קסומה, ותובנה, לפחות. עוד לא החלטתי לגמרי איך לחלק את ההתקדמויות.
3 קלפי פעולה:
chink in the armour, התקפה שמבוצעת באמצעות אבחנה. לברוסרטקה יש קלע, והיא פוגעת איפה שכואב, ובדרך כלל ממקום מחבוא, ובדרך כלל אחר כך רצה וצורחת.
trivial knowledge, לתת קוביות לבנות לשחקנים אחרים בגלגולי ידע. דרך נהדרת בשבילי לזרוק פרטים קטנים שאני מכיר על העולם, והשחקנים האחרים לא, בכל גלגול שמישהו עושה. זה תואם למה שרציתי לעשות עם היכולת המיוחדת של קריירת ה-mystic, לתת את קובית הגורל שלה לדמויות אחרות בקרבתה. בנוכחותה, המזל משחק לכולם.
לגבי הקלף השלישי, אני מתלבט. חשבתי לתת לה קלף petty magic, שמעיד על יכולת טבעית פחותה לערוך קסם, מספיק כדי להצדיק צעקות ואיומים מידי כוהני סיגמאר אבל לא מספיק בשביל באמת שתהיה ראויה אפילו שיהרגו אותה, ובכל מקרה הוא כמעט בלתי מורגש והסיכוי שיעלו עליו נמוך. עם זאת, זה דורש ממני להשקיע במיומנות תורת הלחשים, וזה קצת כמו התאבדות מבחינת כמות ההתקדמויות הנדרשת לשם כך. חשבתי להתקדם איתה בהמשך לכיוון של קריירת שוליית אשפים של המסדר השמימי, שמאוד מתאים לה עם כל החיזויים והקללות והנבואות, אבל בטח נתקשה למצוא הסבר מוצדק ללימודים שלה, אפילו אם אלו הם לימודים בבקתה מידי מכשפה אחרת. אני מעדיף להמשיך לקריירת ה-seer, שהיא המשך טבעי של ה-mystic.
2 כשרונות מיקוד
adaptable, בגלגולים נמהרים המבוססים על תבונה, לא סופג לחץ בתוצאת טיפה אלא אם יוצא יותר מסמן לחץ אחד.
אינטואטיבי, קוביה לבנה לבדיקות תובנה.
עושר: ברוסרטקה מתחילה ענייה, ותשאר ענייה.
ברוסרטקה!
