מה עושים גנבים – מחרוזת שירי מו"ד

, 0

בשנת 1997 היה לנו משעמם בשיעורים אז כתבנו גרסאות מו"ד לשירים קיימים. אז עדיין לא הכרנו את המילה פילק, אך זה בסדר – גם היום, כשאני כבר מכיר אותה, אני עדיין לא משתמש בה. רוב השירים מהתקופה הזו אינם, בעצם, שלי, אלא של חבר ואח. הם כולם נוגעים למו"ד, וספציפית, מוד"מ – כלומר AD&D – אז חלק מהבדיחות לא יחזיקו לימינו. 
שנים רבות לאחר מכן כתבתי עוד כמה, בטווח רחב יותר של משחקי תפקידים, ובתקווה, גם באיכות יותר גבוהה, והם מופיעים בסוף. 'מתקיף אותו' כבר הופיע כאן בבלוג בעבר, אבל בנפרד, בגפו, כישות עצמאית – וזה מסוכן מאוד! אז קיבצתי אותו מיד לכאן.

יש אפילו עוד כמה שירים, אבל הם לא עברו את סף האיכות (הנמוך למדי, כפי שתראו), ולכן ישמרו גנוזים.
מה צופן העתיד? שירים נוספים. ופתרון לבעיית המוות האנושי הטבעי, אבל שלב-שלב.

מה עושים גנבים (מה עושים העצים\ע. הלל)

מה עושים גנבים – מאומה,
ומה לוחמים עושים – מהומה,
ומה עושה כהן – טוב נורא,
וכדור אש עושה לי רע,
ואיך עושה גובלין: "איה!"
וככה גם עושה כל אורק,
ומה עושים הדרקונים?
הורגים אותנו מרחוק,
הורגים, הורגים, הורגים,
הורגים, וזה ממש לא צחוק.

קובולד נלחם (איך שיר נולד\יהונתן גפן)

קובולד נלחם כמו אדיוט,
זה בכלל לא כואב,
הצחוק מתגלגל החוצה,
קובולד נלחם כמו אדיוט,
ואם פוגעים לו בלב,
הדם אז משפריץ החוצה,
וכולם שמחים ופתאום איזה יופי,
הנה עוד אחד,
קובולד נלחם כמו אדיוט.

מקהלה עליזה (מקהלה עליזה\לאה נאור)

בתוך מבוך, במרכזו, שמחה והמולה,
הקרב כל כך גדול שזה נראה כמו מלחמה,
מדרקונים עד קובולדים אותנו מכסחים,
יהיה מזל, מאוד גדול, אם רק נצא – חיים

קיל-קיל, קריק-קראק, לו לו לו לו לי לה
לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה
וכל מי ששמע אמר "אח, זה נורא כאב!"

אני מת (אני מת\יורם טהרלב)

אני מת, מחץ ישר למצח, אני מת,
אני מת, כי לא אחיה לנצח, אני מת,
פגיון אחד בגב – ואני מת,
פגיון אחד בגב – ואני מת ברגע,

ולא איכפת לי המרגש,
ולא איכפת לי הדרג"ש,
אני מת, באמת

אני מת מרעל או מקסם, אני מת,
אני מת מכל דבר בעצם, אני מת,
שלושים נק"פ הלכו ואני מת,
שלושים נק"פ הלכו ואני מת לגמרי,

ולא איכפת לי המרגש,
ולא איכפת לי הדרג"ש,
אני מת, באמת

אבטיח (אהבתיה\שלמה ארצי)

היא בלבי עכשיו,
בתוך תוכי,
זו חרב פלוס אחת,
תקע אותה גמד,
כמה נחמד

אני גוסס עכשיו,
בקושי זז,
הנה נפלה לי יד,
תראו הנה גמד,
הוא לא לבד

אאאאאאבטיח, פתאום נפל לו על הראש,
אאאאאאבטיח, חיסל גמד, חיסל שלוש…

הנה כהן פתאום,
בא לעזור,
לבוש הוא בשחור,
אני רואה ת'אור,
היו שלום

קסמים שרציתי לומר (דברים שרציתי לומר\יענקל'ה רוטבליט)

יש קסמים שרציתי לומר, שאינם מוטלים לי,
הם יהיו ברשותי, שוב מחר אם אלמד
רק מחר כבר יהיה מאוחר, כי עכשיו יעזרו לי
לחשים חזקים, חזקים במיוחד

ואת כל הקסמים שלמדתי אמש – הטלתי,
ששרפו יצורים והרגו מפלצות כה רבות
אך עכשיו כשהוטלו, ומיד נשכחו, עם פגיון רק נשארתי,
וניצב מולי טרול – בחיי, זה ממש לא כוחות.
 

את ראשו של הקוסם (בת שישים\דידי מנוסי)

את ראשו של הקוסם מישהו כרת פתאום,
ויוצאים ממנו ליטרים של דם אדום,
והרגל של הטרול מתחדשת במהירות,
הגנב – הוא התפגר כבר,
הכהן מרוט

אור בוהק מאיר לפתע, זה דרקון אדום גדול,
הוא יורק עלינו בוחטה ונשרף הכל! (נשרף הכל)

כי אמיתי הוא ולא פגר וגם לא אשליה,
הוא ישרוף אותנו ככה גם בלי להגיד מילה,
והוא גדול קצת, ואדום קצת, והוא גם כועס נורא,
העבר מאחורינו, לא נצא בחתיכה,
העבר מאחורינו, לא נצא בחתיכה

 
במדינת הגמדים (במדינת הגמדים\אלה אמיתן)

במדינת הגמדים רעש מהומה
כי נכנס אלפון קטן אל המערה,
הגמדים לא מסמפטים אלפים וגזעים דומים,
ולכן לו מצפה מסיבונת קטנטנה…

לה להלהלה לה לה להלה לה להלהלהלהלה….

האלף מובל במהירות אל חדר העינויים,
שם עומד להיות קצת כיף והגמדים שמחים,
"אוו!" קורא האלף בקול כבר אחרי דקירה קטנה,
להתראות אלפון חמוד, נתראה בעולם הבא…

לה להלהלה לה לה להלה לה להלהלהלהלה….
 

הלחש האחרון (הקיץ האחרון\שפיות זמנית)

זה הלחש האחרון שלי נשאר
ואני עומד למות כי אני מכותר,
אני מתחיל קצת להזיע, אני מתרגש,
והלחש שנשאר לי הוא כדור אש,
רעיון פתאום עלה בי: "הי אתם,
תעמדו כולכם ביחד, אני מצלם"

"אז תזכרו שהבטחתם לא לזוז
פשוט כי אין לי כוח לעשות את זה שוב,
אז תעמדו שניה בשקט
ואל תשימו לב למלמולים, שלי…" 

תם המבוך הגדול (שלל שרב\מאיר אריאל)

תם המבוך הגדול, אחרי ימים הגענו לסוף,
הרבה קרבות קשים, מלכודות,
חידות וצרות נאלצנו לסבול
ומתפלל הכהן שזהו, כבר הגענו סוף-סוף,
ועכשיו מגיע דרקון
ואז האוצר ואפשר כבר לנשום

ולא ידענו כמה שווה כל טרול,
ולא ידענו כמה שווה הכל,
ואם בכלל היה כדאי,
מבחינת ה-XP,
לעשות את הטריפ

ונכנסים למערה, וווואואואו,
יו, איזה דרקון,
זה פשוט אסון,
ונמלטים עוד כשאפשר,
הלוחם הוא כבר עפר,
נמלט מהר,
או שנתפגר…

החגיגה נגמרת (החגיגה נגמרת\נעמי שמר)

ולפעמים
החגיגה נגמרת
כבר אין כוחות
והקבוצה אומרת
זה זמן לישון
אזלו כל הכוחות, מלבד כוחות תכלית,
לקום מחר בבוקר
ולמרבץ מבראשית

לקום מחר בבוקר עם סך נק"פ מלא,
כולם בריאים לגמרי, פשוט כי ככה זה,
לחזור אל המבוך כשמוכנים נפשית,
ולמרבץ מבראשית

מבראשית
כי כשקמים בבוקר
הכל חוזר
פרצי ריפוי חזרו הם
וגם כל הכוחות
ואז אל המבוך, נפלושה בשנית
לקום מחר בבוקר
ולמרבץ מבראשית

לקום מחר בבוקר עם סך נק"פ מלא,
כולם בריאים לגמרי, פשוט כי ככה זה,
נקודת הפעולה היא כמו אישור אישי
כדי למרבץ מבראשית

מתקיף אותו (מכיר אותו\יוני בלוך)  

הכוהן המלומד
אני מתקיף אותו מיד
הקובולד הישן
אני מתקיף אותו גם כן
סוחר בן-מחצית, שהציע לי לקנות את מרכולתו
מתקיף אותו
מתקיף אותו
מתקיף אותו

תראו לי גמד
ביחד או לבד
שיושב במסבאה
כל היום שותה לשוכרה
את הנשק הקסום שלי החדרתי בקלות לכל אורכו
מתקיף אותו
מתקיף אותו
מתקיף אותו
מתקיף אותו

את כולם
את כולם אני מתקיף
כל אחד בעולם
ובדרגה גבוהה עדיף
דב"שים, כמה שינסו אותם להסתיר
אני מתקיף אותם
אני מתקיף,
אני מתקיף אותם, אני מתקיף

אבל פעם מזמן זה לא היה ככה
אפילו לא גילגלתי ליוזמה
היה השה"מ אומר לי
"הי, רוצה להילחם ברשע?"
הייתי אומר לו "לא נראה לי"
עד…

שפאוור-גיימר בא ופתאום אמר לי
"הי אתה ברברי
שחק אותו נכון
עם גרזן אדיר ברוטלי קטלני בוער רועם של מחסלים,
אלמד אותך מה עוד עושייייייים

אתה רואה?
קח ביד קוביה אחת
ותוסיף חצי דרגה וכוח מיוחד
של גרזן אדיר ברוטלי קטלני בוער רועם של מחסלים,
עכשיו שחט אותם כמו כבשייייים

מאז אני,
(את כולם)
את כולם!
את כולם אני מתקיף!
כל אחד בסביבה
וגם מי שלא צריך
דב"שים, כמה שינסו אותם להסתיר
אני מתקיף אותם
אני מתקיף

תראו לי בוהה
עליו אני עולה
לא צריך אדם נוסף
וגם אם אין לי שום תוסף
אנקר את כל עיניו ואקווה שאקבל מזה נק"ן
מתקיף אותו
מתקיף אותו
מתקיף אותו
מתקיף אותן.

חלק התקפה אחת מזדמנת
וחלק אני מתקיף מרחוק
אבל רק לטאי עליון חצי-שטני ערפד מוטנטי
להתקיף כזה לא יצא לי עוווווד…

חלק התקפה אחת מזדמנת
וחלק אני מתקיף מרחוק
אבל רק לטאי עליון חצי-שטני ערפד מוטנטי
להתקיף כזה לא יצא לי עוווווד!

את כולם!
את כולם אני מתקיף!
כל דב"ש שבכפר
כל מפלצת מסביב
שחקנים, הם בוהים בי אבל זה לי לא מזיז
אני מתקיף אותם
אני מתקיף,
אני מתקיף אותם, מתקיף אותם, מתקיף אותם! מתקיף.
 

ספירת מלאי (ספירת מלאי\יוסי בנאי)

התקפה אחת, פעמיים דם,
וגלגול פגיעה ולנזק גם,
פיצה אחת, עגולה,
לחם שום אחד, לכל החבורה
יש שה"מ אחד ושלוש דמויות,
כבר דרגה שישית, מוכנים לעוד,
אחד מבוכינו, מבוכינו, מבוכינו,
משש בערב, בוא נמרבץ

תוצאה גבוהה בגלגול ההתקפה
שתי מכות מזדמנות ואחת רגילה
לחש הגנה, לחש חץ חומצה,
יכולת על טבעית שימושית למחצה
המכשף מטיל, והטרול מבחיל
וחצי תריסר דרקונים – מבהיל!
אחד מבוכינו, מבוכינו, מבוכינו,
משש בערב, בוא נמרבץ

כתב חידה עתיק, שני חורים – זה טריק,
האחד עוין השני מעיק,
הרפתקה אחת קשה, סופה של הפגישה,
ומי שרוצה אוצרות – בבקשה
הלוחם רועש, האשף רוגש
וב-ק20 רק יוצא לי שש
אחד מבוכינו, מבוכינו, מבוכינו,
משש בערב, בוא נמרבץ

שחקנים שלושה, עייפים כבר שעה,
ושבעים קובולדים נכנסים בריצה,
שלושה פיהוקים יצאו לחופשי,
שליט מבוך יקר, אל תיקח את זה אישית,
זה הזמן, זה הרגע, לסוף הפגישה,
נפגש כרגיל בשבוע הבא,
אחד מבוכינו, מבוכינו, מבוכינו,
משש בערב, בוא נמרבץ

פרק 40 – אבני דרך ורגעים מכוננים

, , 2

על כתפי גמדים הוא פודקאסט שבועי, בו אורי ליפשיץ וערן אבירם מדברים על משחקי ושחקני תפקידים, מתמקדים מדי פרק בנושא מסויים או במייל שקיבלנו.

לחצו להאזנה לפרק הנוכחי: 

(לחצו כאן בכפתור ימני כדי להוריד את הקובץ).

כתובתנו למשלוח מיילים: gamadim@roleplay.co.il. שלחו לנו מחשבות משלכם על מה שאמרנו, דברים מעניינים שקרו במשחקכם, או נושאים שמעניינים אתכם. 
עקבו אחרינו בדף הפייסבוק של הפודקאסט, או בעמוד הגוגל+ שלנו.
הרשמה לפרקים עתידיים דרך iTunes או iCast. (ניתן להירשם גם ב-RSS)

בתוכנית הפעם: אבני דרך, לרגל אבן הדרך אליה הגיע הפודקאסט.

1:22 אבן דרך במו"ד 4
אורי ואני מתלבלים, ומנהלים דיון טכני בעניין אבן דרך, מושג במבוכים ודרקונים 4.

3:21 אז מה זה אבן דרך
באימפריה הרומית היו שמים אבן, על דרך, כדי להראות שעברת אלף פאסום (צעדים) מאז האבן הקודמת.
אורי משתטה ועושה קולות כמו ניייייאאאווווו.

4:52 אבני דרך בהרפתקה
אבן דרך זה כשהגענו למשהו חשוב, כשסיימנו משהו חשוב, ולפנינו עוד משהו חשוב.
יעד ביניים, או עמק של רוגע בין פסגות של אקשן ופעילות.
פיתוח סיפורי של הדמות, וגם מכאני, נוטה להיות בנקודות האלו.
אורי רוצה להכניס בהגדרה של אבן דרך גם משהו שנותן לשחקנים תחושת הישג.
Warhammer Fantasy Roleplay. ספר השחקן לרכישה ב-DriveThruRPG.
כאשר מתרחש Rally, כולם יכולים לקחת נשימה עמוקה, להתרענן, ולהמשיך. זה יכול לקרות בכל הפוגה באקשן – בין אם המנוחה בערב לצד המדורה, או הרגע שבו עוצרים מול הנבל הראשי אחרי שהבסת את צבאותיו, ואתם מנהלים מלחמת צעקות זה נגד זה לפני שתצאו להתקפה נגדו.
ההתרגשות במשחק (מתח, אקשן, איך שלא תקראו לזה) עולה ויורדת, והירידות חשובות כמו העליות. ללא רגעי שפל במתח, רגעי השיא לא מרגישים כמו שיא.
אני מציע לשמור את המונח אבן דרך רק לרגעי שפל במתח שבהם גם קורה משהו משמעותי עלילתית. דרך טובה לזהות כאלו היא לשים לב לתחושה של הישג, אבל גם לתחושת מפלה – שניהם משמעותיים באותה מידה. רגעים מכוננים.

13:35 אבני דרך בפיתוח הדמות
ב-FATE, וספציפית ב-Dresden Files, יש התייחסות ישירה לרעיון של אבני דרך, משלושה סוגים (מינורית, משמעותית, ואולטרא-משמעותית), ובכל אחת מהן יש אפשרות לשנות את האספקטים של הדמות – זו אחת הדרכים העיקריות לקדם את הדמות, ב-FATE. זהו ביטוי מכאני מצוין לאחד הדברים החשובים בכל דרמה: פיתוח הדמות אחרי אירועים מכוננים.
בפרק הבא נציג את FATE ונסביר הכל.
אבן דרך היא זמן טוב להסתכל לאחור על הדמות. אחרי רגע מכונן שכזה, אולי יש משהו חדש להגיד על הדמות, אולי זה נכון שמשהו בה ישתנה. לחשוב מחדש על מי היא הדמות, ולאן היא הולכת.

18:33 דוגמאות לפיתוח דמות
דמות עגולה לעומת דמות שטוחה.
אם אביר הקודש עובר משבר אמונה, גם אם הוא יוצא ממנו בדיוק אותו דבר, הוא עבר משהו מעניין, וזה מה שחשוב. אתם לא משחקים כדי להגיע לאיפשהו, אתם משחקים כדי להנות מהדרך לשם.
סיסילה, הדמות הדתית המדוברת, היא דווה (גזע חדש מספר החוקים לשחקן 2 – עכשיו בעברית!) בעולם של אברון, והחלטנו שכל הדוות הן בעצם שלוחה של הלהבה הכסופה.
מכאניקה משקפת את הסיפור, והסיפור משקף את המכאניקה. כמו שבעולם המבוך אוהבים להגיד שוב ושוב.
שונאן, איש השבט הצעיר המיומן בלחימה, היה טכנית במקצוע נוכל, וניסה לפתח פן של מגונן.

24:36 לתכנן את אבני הדרך אל היעד
אבני דרך לא חייבות להיות רק דברים מזדמנים, שקורים מטבעם במהלך השיאים והשפלים, אלא גם משהו שאפשר לתכנן מראש.
דיברנו בעבר על מניעים של דמויות (בפרק 22, מה עושים כשהחבורה פועלת לא כמו שציפית) והמלצנו שלכל דמות יהיה משהו לברוח ממנו ומשהו לרוץ אליו.
לאן הדמות שלך שואפת? זהו היעד. אתה או המנחה תצרו ביחד את אבני הדרך המובילות לשם, בהכנה מראש, או עם הזמן.

27:22 אבן דרך אפס
אבני דרך משמשות גם כדי למדוד את הדרך שעברנו עד כה.
אורי אוהב לתת לשחקנים משהו לשאוף אליו, בצורת דמות חזקה ומשפיעה מהם, כדי שאחרי שיעקפו אותה, יוכלו להסתכל עליה שוב ולראות איזו דרך ארוכה עברו.
גם ברמת הדמות, התפתחות המניעים של הדמות היא משהו שכדאי לשמור, כדי שאפשר יהיה להביט לאחור ולראות איזו דרך ארוכה עברנו מאז הדבר הראשון אותו רציתי, עד מה שאני רוצה עכשיו. הערך הנוסטלגי כאן חשוב ומועיל למשחק.
אורי ממליץ לבנות את הרקע של הדמות באופן דומה: להחליט על אבני הדרך שעברה עד שהגיעה לאיפה שהיא עכשיו.

32:35 אבני דרך כדרך להכתיב קצב וליצור Build-up
טבעות במו"ד 4 מתחזקות ככל שאתה עובר יותר הרפתקאות במהלך היום, ועוצמתה מתאפסת בחזרה למצב הנורמלי אחרי שאתה מבצע מנוחה ממושכת.
"יום ההרפתקה" – בדרך כלל מודד את כמות ההתקלויות והאירועים שאתה יכול לעבור ביום אחד, לפני שתחליט שגמרנו, נגמרו המשאבים לבינתיים, צריך ללכת לנוח שוב כדי להתרענן. זהו אחד השיקולים הבולטים בשיטות טקטיות אתגריות.
אפשר ליצור שיקולים חדשים ומעניינים עבור השחקנים אם מגדירים עבור חפצים או יכולות מסוימות סולם או מגבלה, שמתפתחים ככל שמתקדמים ביום ההרפתקה.

37:03 לסיכום
פרק 40, ואנחנו מרוצים.
למעשה, כבר כמעט 15,300.

חודש נובמבר המוקדש לכתיבה – חונומוכתי 2013

0

נובמבר הוא החודש החשוב בשנה, כי הוא הסתיו (העונה החביבה עלי), כי היומולדת שלי בו, וכי כך רשום בכתובים של אלו שמן הכוכבים באו, בשמם המבורך. מעבר לכך, זהו גם חודש נובמבר המוקדש לכתיבה, המתוקצר באנגלית באופן מטופש ל-NaNoWriMo, אז אני יכול לקצר אותו בעברית מטופשת לחונומוכתי.

בשנה שעבר נכשלתי כישלון חרוץ, אבל פרודקטיבי בחלקו. השנה החלטתי שלא להשתתף – יש לי שניים-שלושה פרויקטים על הראש כבר כך (חלקם עוד לא פורטו מעל דפי בלוג זה), והכישלון של שנה שעברה הביך אותי. מה שלא הפריע לי לכתוב 5,000 מילים מאז אתמול בסיפור שאני רוצה לספר כבר הרבה זמן, על שי ואורי. 

בשנת 2002 כתבתי סיפור בשלושה חלקים, בשם "קווים לדמותו של שחקן", שעסק במישהו שמגלה שדמותו (במוד"מ!), סיירת בשם חץ-כסף, הגיעה לעולם האמיתי. רציתי לעסוק ביחסים שביניהם, אבל לא ממש ידעתי איך; בקריאה נוספת, ברור למדי שלא ידעתי איך לעשות עוד די הרבה דברים (יש מצב סביר שאת רובם עדיין לא למדתי). אבל זה היה הדבר הראשון שכתבתי בגוף ראשון, סגנון שמאז מאוד מצא חן בעיני, והדבר השני שכתבתי בתחום הפנטזיה המודרנית, והמקום שבו נולדו הדמויות שי ואורי, וכעת גם מובהר לכולם שזהו אינו אורי ליפשיץ, אותו הכרתי רק שש שנים אחר כך. אורי הדמות הוא בחור נמוך ובלונדיני שמסתובב עם משקפי שמש ועושה פוזות. 

בינתיים גם עברו שינויים רבים על שי ואורי ועל מה שאני רוצה לעשות איתם, ובחיי, אני לא בטוח למה החלטתי שאתמול הוא זמן טוב להתחיל לכתוב את זה. אבל מצאתי את עצמי מחפש את הרישומים, מגוון הרישומים הבלתי נגמר, של רעיונות והערות וקטעים, שרק לאחרונה התחלתי לרכז ב-Evernote, אחרי שריבוי הספריות והקבצים ה-"זמניים" לשימור רעיונות כבר עלה על גדותיו. למרבה התסכול, לא מצאתי את מה שידעתי שהוא הרעיון הכי טוב שעלה לי לגבי השניים – בסיס לעלילה. לא יודע מה גרם לי לשבת ולהתחיל פשוט לכתוב אותו; אולי זה שילוב של מזג האוויר כאן, הקיקסטרטר שאתמול נחשפתי אליו, העבודה הקונסיסטנטית להפתיע שאני משקיע בפרויקט אחר כבר שבועיים, הידיעה שחונומוכתי מתחיל אוטוטו, או דרישה עצמית למצוא הצדקה לכך שאני עומד לקנות Note 2, שממשיכה להציק למרות שלא חסרות סיבות מוצדקות. כנראה כולם. מוח!

החלטתי לעדכן את סך המילים בעמוד שלי באתר חונומוכתי, אבל בשביל התיעוד והכיף, לא כיעד. אני עומד להזמין את הסלולרי הארור עוד יום או יומיים, אז אנסה לנצל כמה מהזמן שנותר לי כדי לנתב את האשמה באופן פרודקטיבי; מה יקרה אחר כך, אין לי כוונה להתחייב כרגע. ייתכן שהעולם יבוא לסופו באנחה שקטה, ואז מה הטעם בכל החלטותיו ורצונותיו של האדם!

אז פנדורה פתוחה בטאב אחד, בשלושה טאבים אחרים יש מתכונים לירקות שונים, ויש גם פרק של פודקאסט על מירוצללים, ספר של שרלוק הולמס, בחיי, ובשני הטאבים האחרונים פתוחים קבצי הגוגל דוק של שני הפרויקט שלי. ושככה יהיה לי טוב, אני עובד עליהם.

 

פרק 39 – לחזור מ-TPK

, , 3

על כתפי גמדים: אורי ליפשיץ מצטרף לערן אבירם מדי שבוע, בפרקים בני 30 דקות בהם נדבר על משחקי ושחקני תפקידים, עם נושאים שונים מהארץ והעולם. 
כתובתנו: gamadim@roleplay.co.il, שלחו לנו מחשבות משלכם על מה שאמרנו, דברים מעניינים שקרו במשחקכם, או נושאים שמעניינים אתכם. 
צרו איתנו קשר גם דרך דף הפייסבוק של הפודקאסט, או עמוד הגוגל+ שלנו.
היכנסו לעמוד האייקאסט כדי להירשם לפרקים עתידיים, או הרשמו ב-RSS לרשימות הפרקים עצמן.

לחצו להאזנה לפרק (או באתר iCast):

 [audio:http://pod.icast.co.il/1ffecaf0-952c-4ea6-a84c-bf246693c9e0.icast.mp3]

הודעה משמחת: על כתפי גמדים הוא כעת "שלוחה" של DriveThruRPG. אם תיכנסו לאתר דרך הקישור הזה, או דרך התמונה המופיעה מעתה בתחתית פס הצד של הבלוג, או דרך כל קישור לאתר שינתן בהערות הפרקים מהיום להבא, ותרכשו מוצר כלשהו באחת מחנויות DriveThru, הפודקאסט יקבל אחוז זעיר מההכנסה כקרדיט, באמצעותו נוכל לרכוש משחקים והרחבות מהאתר – או-אז נדבר עליהם בפרקים עתידיים, כמובן.
 

1:10 מהו TPK?
Total Party Kill: כשכל החבורה מתה בבת-אחת.
קרב בוס בסוף ההרפתקה, על גורל האנושות, שבו החבורה נהרגת כולה, זהו לא TPK לצורך הפרק הזה. חלק אינטגרלי מה-TPK הוא תחושת ההפתעה: לא ראינו את זה בא, לא המנחה ולא השחקנים.

3:33 לנצל את החיסול לטובה
כדי להמשיך, צריך דמויות עם מניע, ובעלות ידע חשוב שניתן עד כה בהרפתקה. שאלו את עצמכם איך משיגים את זה, היו יצירתיים. זוהי הזדמנות להחליט דברים מעניינים לגבי הדמויות המתות (אולי הנוכל בעצם שמר יומן סודי? אולי רוחותיהן חסרות המנוח חוזרות ומנסות לגייס ממשיכים לדרכן?) או לגבי המערכה כולה.
מה אם אחת הדמויות, או אחד החפצים, היה יחודי והכרחי למערכה כולה? לא יודע, אבל זו הזדמנות לתת דחיפה מפתיעה לעלילה. מנחה, הפתע את עצמך. זה הזמן לזנוח דברים שראית כהכרחי ומחייב, ולמצוא חלופה מעניינת.
אנדרומדה, סדרה נחמדה סה"כ.
הטובים הפסידו, הרעים ניצחו. עולם המערכה של Midnight.

11:58 הקלו על עצמכם, תאמו ציפיות
אם זה מסוג הדברים שאתם חושבים שעשויים לקרות במערכה, כדאי לתאם זאת מראש, עוד בתאום הציפיות הראשון. היו מוכנים עם פתרונות, לפחות ברמה כללית; כך שכולם יהיו מודעים לכך ש-TPK הוא לא סוף הדרך, הוא רק פנייה חדה.
דיברנו על החשיבות של תיאום ציפיות לקראת מוות של דמות בפרק 10, לגלגל בהחבא או מול השחקנים, כפתרון לשאלה הגורלית הזו. (בגדול: זה סבבה לגלגל מול השחקנים, אבל חשוב שכולם יבינו שמוות פתאומי הוא אופציה אפשרית לגמרי, ושיהיו פתרונות מוכנים למצב שכזה)

13:50 דרכים מעפנות לחזור מ-TPK
"זה היה רק חלום" – מוציא את כל העוקץ מהבחירות של השחקנים. התעלמות מההשלכות, במקום התמודדות עם ההשלכות.
Retcon למטרת תיקון – לחזור בך מטעות, אחרי שהמנחה זיהה בעיה שלא התייחס אליה בשעתו. לדעתי זה לא פתרון טוב ל-TPK, אבל זו כן דרך טובה למנוע אותו, אם עולים על זה במהלך הקרב עוד בטרם הוא נגמר.
נושאי הכלים ממשיכים את דרכם של הגיבורים – לגיטימי.
האחים התאומים של כל החבורה מתאספים בהלוויה ומחליטים לנקום – השלכות? איזה השלכות? חהחהחה! בואו נחזור להרפתקה כאילו לא קרה כלום.
החייאה – נושא בעייתי בפני עצמו. כמו שחזרתו של סופרמן לחיים מבזה את המוות בקומיקס בכלל. 
הגבלת לחשים במערכה, מהתעשייה הגובלינית ז"ל. טעיתי, ההסבר לא כל כך ארוך.
שדים\מלאכים משיבים אתכם לחיים, בתמורה למחיר – סבבה, השלכות!

21:18 איך נמנעים מ-TPK
להשתמש בשיטה שפשוט לא תביא למצב של TPK, שלא יתכן שהחבורה כולה תמות עקב החוקים (וגלגול כזה או אחר) באופן בלתי צפוי.
Edge of the Empire גורמת לך לחוש את הפציעות החמורות מצטברות, כך שתבין שכדאי לעצור את הלחימה. בנוסף, אי אפשר למות סתם כך, חייבים לצבור הרבה פציעות חמורות תחילה.
Mutants and Masterminds, ו-True20 (והנה ההתחלה המהירה שלה בעברית, קל20). אתה צובר מצבים שליליים חמורים יותר ויותר, ובכל מקרה, המצב החמור מכולם אינו מוות, אלא יציאה מכלל פעולה.
פרק 23 ו-24, גיבורי על! חלקים א' ו-ב'.
ואנור, העולם מסוכן ואתה עלול למות, אבל לא יתכן שהחבורה תמות כולה בהפתעה. המנחה פשוט לא ישתמש במהלכים אכזריים וקטלניים, שוב ושוב, אפילו אחרי שחלק מהחבורה מתה. (אחד העקרונות שלו הוא להיות בעד הדמויות)

27:35 מנחים קשובים
היה מודע לדברים שאינך מודע אליהם! יופי ערן.
מצד השחקנים, היו מוכנים לברוח במידת הצורך. מצד המנחה, היה מוכן לאפשר להם לברוח. לא כל קרב נמשך עד הסוף המר.
זה שינוי מחשבתי קשה, במיוחד בשיטות מבוססות אתגר, כמו מבוכים ודרקונים, שבהן ברור לכולם שקרב אינו אלא אתגר שאתה אמור להיות מסוגל להתגבר עליו. (והרי זוהי הסיבה לכך שכולם מופתעים כשמגיע ה-TPK).
"מכל אחד כפי יכולתו לכל אחד לפי צרכיו"
חיות פראיות לאו דווקא ינסו להרוג את כל החבורה, יש להן יצרים.
נבלים לאו דווקא ינסו להרוג את כל החבורה, יש להם מניעים.
השורדים מבין הדמויות יכולים להילקח בשבי. זה מקדם את הסיפור למקום מעניין וחדש.
מה שקרה בתפוז הסגול תועד בידי אביב בקומיקס מובחר זה.
הדמות של אורי השתנתה בעקבות המפגש הזה. והנה מה שבסוף קרה לקפטן פינגוס.
הספר Evil של AEG: איך לשחק (כדמות, וכמערכה) כרשע. חלק מסדרה שלמה שעסקה בהרחבות מעניינות.
מה אם הנבלים כן מתכוונים להרוג את כל הדמויות? ייתכן שהן פשוט לא מתו, ומצליחים להתאושש לאחר שהנבלים הולכים. שוב, מה שחשוב זה שיהיו השלכות. שתהיה לזה משמעות.
החוק שכיניתי only mostly dead מהשיטה המצוינת Dungeon Crawl Classics רלוונטי יותר למוות של דמות אחת, אבל הוא עדיין ראוי לציון.
במירוצללים 4 (ולדעתי גם ב-5, והנה חוקי ההתחלה המהירה שלה) אפשר לשרוד משהו שהיה הורג אותך בכך שאתה שורף Edge (נקודות המגניבות של השיטה) באופן קבוע, מאבד את הנקודה לנצח. במילים אחרות, במירוצללים, אפילו אם כולם חוסלו, הם יכולים לקום בסוף הקרב, והם בהחלט מרגישים אובדן.

37:24 סיום
עברתם TPK מזעזע? שלחו לנו! נשמח לשמוע. פרטי יצירת קשר מופיעים בראש הפוסט הזה.
ההרפתקה עם ביצות ה-TPK והדרקון השחור היתה Legacy of the Savage Kinds למו"ד 3.5, מסדרת Dungeon Crawl Classics. היא היתה סבבה לגמרי.

 

Attack on Titan, המלצה והשערות מסוף עונה 1

9

מדי כמה חודשים אני ממליץ על איזו אנימה שלדעתי ראויה לצפייה גם בידי מי שאינם חובבי אנימה; למעשה, עקב הסינון הקפדני למדי שלי, אלו הן האנימות היחידות שאני באמת רואה. (אז אני בעצם לא חובב אנימה, אני חובב סדרות טובות וחלקן הן אנימה).

Attack on Titan נופלת תחת המלצה חמה, אך עם הסתייגות: זוהי סדרה די גרפית. לא במובן של סקס ברוטלי עם טנטקלים; אבל מאחר וישנם אנשים ערומים ענקיים, אפילו שהם חסרי אברי מין, הם פשוט תופסים הרבה מקום. אז רואים מלא מהם, במגוון תנוחות ולפעמים מאוד מקרוב, ויש בזה משהו מאוד… גופני. בנוסף, הסדרה אומנם מכילה gore, אבל לא מפלצתי מעבר לכל תפיסה, וגם לא ברמה של פיצוצי מעיים ודם מדי פרק. להיפך, זה ברמה אנושית הגיונית, וזה קורה רק לעיתים, ודווקא זה מה שמחזק את האימפקט. 

על מה זה?

זו סדרה שעוסקת בשאלות מעניינות, שלא רואים הרבה באנימה. כן, להיות נחוש ונורא לרצות להצליח זה חשוב; אבל זה לא מבטיח ניצחון. זה אפילו לא מבטיח סיכויי הצלחה משמעותיים, ואז, חברים שלך מתים והכל קורס. הסדרה הזו יורקת לאידיאליזם של Tengen Toppa Gurren Lagann בפנים, מצליפה בה בעוצמה עם כאפה של כישלון מעוגן במציאות. איך יודעים מהי דרך הפעולה הנכונה? מהו המחיר שנכון לשלם? ומה עושים כשנכשלים בכל זאת? מהו בעצם מקומה של נחישות, במאבק?

ומה קורה שם?

יום אחד הופיעו טיטאנים, דמויי אדם במגוון גדלים, החל מ-"רק" 4 מטרים ועד 50, והדבר היחיד שמעניין אותם זה לאכול בני אדם. כל שרידי האנושות נסוגו אל מאחורי חומת ענק, והסתגרו בהצלחה מפני הטיטאנים. מאה שנים שרר שקט, עד לבערך שלוש דקות אחרי תחילת הפרק הראשון, או-אז מופיע טיטאן עצום ומרסק את שערי החומה בבעיטה. זה מתחיל השתלשלות אירועים שתלך ותעצים, תוך כדי שנחשפים פרטים חדשים לגבי מהותם של הטיטאנים ומצבם של בני האדם בכלל. הסדרה מלווה את מסעם של שניים-שלושה ילדים ניצולים מאותה התקפה ראשונית, שגדלים ומתגייסים ל-"צבא" האנושי (זה מכונה corps, וזה לא בדיוק צבא), אבל דמויות נוספות מצטרפות כל העת. זה לא מסע נעים לאף אחד, אבל הוא בהחלט מעניין לצפייה.

בקצרה, לכו לראות, לדעתי שווה.

 

מחשבותי בסוף העונה הראשונה – ספויילרים מחרידים מנקודה זו והלאה

במהלך הצפייה החלה והתגבשה אצלי השערה לגבי מהות החידה האונתולוגית שמאחורי הסדרה. מרגע זה אני מספיילר באופן חופשי לגמרי, ובסדרה שכזו, שמתמקדת באי-הידיעה של הדמויות והצופה, מדובר בהרס כמעט טוטאלי של החוויה, אז הקריאה על אחריותכם.

קוראי המאנגה! אני מתייחס לסדרת האנימה בלבד. אין לי מושג מה קורה במאנגה, ואני לא רוצה לדעת. אנא שמרו על שתיקה מנומסת בנושא.

אז הנה מה שאני חושב שקרה.

הכל מתחיל לפני כמאה וחמישים שנה, שזה בערך שנת 2075 שלנו. כמו שנרמז לנו בסדרה מספר פעמים, היא מתרחשת בעולם שלנו, בעתיד. האנשים שנמצאים בעמדות כוח – כנראה ארגון דמוי אילומינטי – מרגישים שהם מאבדים שליטה באנושות. יש יותר מדי אנשים, יותר מדי סכסוך, ויותר מדי כוח בידי האוכלוסיה. הם רוצים לוודא שהאנושות תשרוד, והם חוששים לקיומה. לדעתם, הדרך היחידה הנכונה לשרוד היא תחת הנחייתם (שליטתם), ובבירור צריך להדק את השליטה הזו. 

באותה תקופה מומצאת טכנולוגיה שמאפשרת יצירת חומר ביולוגי מורכב באופן מיידי, בהמרת אנרגיה. האילומינטי מנצלים זאת לטובתם, ומפתחים נאנובוטים שמאפשרים שליטה מסוימת בתהליך: כאשר מעגל כלשהו במוח מתחבר (ספציפית, הרצון לגרום כאב עצמי, בתוספת גרימת הכאב העצמי), הכוונה בה מחזיק האדם באותו רגע (מה שהוא רוצה) נקראת בידי הנאנובוטים, שמשדרים למערכת את הדרישה. המערכת, שמותקנת בעיקר בצורת לווינים במסלול מעל כדור הארץ, שולחת את האנרגיה מיד, והקונסטרקט הנדרש נוצר סביבו. במילים אחרות, ה-Titan Form של Eren, ושל כל אחד אחר בסדרה שיכול לבנות צורת טיטאן, הוא בעצם קונסטרקט ביולוגי שנבנה עבורו בידי מחשב שיושב במסלול, והברק הצהוב שמתלווה לשינוי אינו אפקטים מיוחדים, אלא האנרגיה הנדרשת ליצירת הטיטאן. ייתכן שאנני לא רצתה לרדת למנהרה כי היא יודעת ששם היא פשוט לא מסוגלת לבנות טיטאן – הקרן לא תגיע אליה.

האילומינטי הכינו את השטח לקראת ההשתלטות. הם הכינו את כל הארץ שבתוך החומות, ואת החומות עצמן, אך הסתירו אותן איפשהו. יום אחד, הם נתנו את הפקודה, והלווינים יצרו מיליוני קונסטרקטים אנושיים בעלי הכוונה אחת בלבד, אכילת אנשים. הם לא יותר מרובוטים ביולוגיים בצורה אנושית, אפילו יצר השרדות אין להם, וראינו שאין להם את היכולת לעבור בין מצבים מנטליים שונים, אפילו לא זעם או רוגע (כמו שגם נרמז מהבעות הפנים הבלתי משתנות). בני האדם הנותרים התכנסו מעבר לחומות, שהוכנו, כאמור, מראש. בסדרה לא נאמר לנו איך, בעצם, נבנו החומות, ואיך ייתכן שהצליחו לבודד אזור כל כך גדול מטיטאנים מלכתחילה, שלא לדבר על המאמץ ההנדסי העצום הנדרש כאן, ולא סביר שהצליחו לבצע אותו במהירות רבה במיוחד. אנחנו מקבלים רמז בולט לכך שהחומות הן חלק מהקונספירציה ברגע האחרון של הפרק האחרון, כשחלק מהחומה מתקלף ומתגלה בתוכה טיטאן – בהחלט ייתכן שהקונסטרקטים, אותם הרי אפשר ליצור יש מאין במהירות, היוו את הבסיס לחומות כולן. 

אנשי האילומינטי התיישבו בנוחות, כנראה בסביבות ראש הפרמידה השלטונית החדשה, אבל סביר להניח שלא לגמרי בראשה, שולטים מבין הצללים. כבר מאה שנה שהכל מתנהל בערך כמו שצריך. אך אז קורה אחד משניים: האילומינטי מחליטים שיש כבר יותר מדי בני אדם בין החומות וצריך לצמצם את הכמות, או ש- ב. אבא של Eren, שהיה חבר אילומינטי ובגד בהם, חושף את עצמו ברובע שיגאנשינה, וסוכניהם של האילומינטי מחליטים למחוק אותו מהמפה באמצעות הכלים שברשותם, הטיטאנים. אחד מהם מתגשם כטיטאן עצום (בטח הנבל הראשי שיובס בסוף הסדרה), ואחד אחר בתור הטיטאן המשוריין (ואני חושד שזה אחת הדמויות שאנחנו מכירים כבר, כלומר שאנני אינה הסוכנת הנסתרת היחידה שהוצגה לנו) וביחד הם מרסקים את השערים. האובדן של כל בני האדם האחרים הוא מחיר שהם לגמרי מוכנים לשלם – זה מוטיב חוזר אצל האילומינטי וסוכניהם, שהם לחלוטין מוכנים לשלם כל מחיר באנשים, על מנת לשמור על השרדות האנושות (כלומר, לשמור אותם בורים וחסרי יכולת, תחת שליטתם).

אבא של Eren לא טמבל, והוא היה מוכן בכל מקרה. הוא הזריק ל-Eren (אני לא רושם את שמו בעברית, כי זה בתכל'ס "ערן" וזה משגע אותי) את הנאנובוטים הנדרשים, כדי שיוכל לדאוג לעצמו, ואני די בטוח שבמרתף בביתו נמצא מרכז בקרה משמעותי כלשהו שהוא גנב מהאילומינטי כשנטש אותם.

המצב הנוכחי הוא שהאילומינטי יושבים בעמדות כוח בכל רחבי הממשלה והצבא, ובו-בזמן יש להם שליטה מלאה בטכנולוגיה ההרסנית הזו. הם שולטים בטיטאנים (כמו בעדר של יצורים, לא באופן ישיר), ויש להם לא מעט סוכנים מסורים ואדוקים, שמאמינים בכל מאודם בצדקת דרכו של האילומינטי. וזה, בתכל'ס, מה שהגיבורים עומדים מולו – קבוצת בני אדם, מתוך המדינה שלהם עצמם, ולא שום כוח עוין חיצוני מסתורי. שיהיה להם בהצלחה!