לכבוד המוות, על פי לכבוד הקיץ – דני סנדרסון

(היו לי כבר פליקים טובים מזה, אבל בשלב מסוים לא התחשק לי להמשיך לשפר אותו והמשכתי הלאה)

לכבוד המוות שהגיע, כתבתי שיר,
אמנם מכאן כבר לא אפציע, אך לפחות אשאיר,
יומן מסע עם הפרטים ששמו קץ לכל,
ארשום מהר כי כבר עכשיו אני רואה ת'אור,

עם חברים יצאתי פעם להתקלות קרבית,
גלימה מבד, פגיון ביד, ונוף סביב מרהיב,
מצאנו שביל שאז הוביל לעבר הטירה,
את השרביט הרמתי כבר, מגלגלים יוזמה

קליע לעיניים,
שריטות וציפורניים,
האורק כבר מסתער,
ואותי הוא מבתר.

והלוחם שוכב דומם, כידון בתוך גבו,
הכוהנים מתפללים, לאל לעזרתו,
והנוכל המתגלגל שלף סכין שחור,
הניף נשקו במיומנות, אך מת בסוף התור.

קליע לעיניים,
שריטות וציפורניים,
האורק כבר מסתער,
ואותי הוא מבתר.

סייר נחמד עם דוב מחמד שוכב כאן לידי,
אביר-הקודש מאגף, אך מת עם המצביא,
ובינתיים הדרואידית כשלה בהצלה,
שמרה היטב על האיזון, חזרה לאדמה.

קליע לעיניים,
שריטות וציפורניים,
האורק כבר מסתער,
ואותי הוא מבתר.

אחרי דקה הכל היה מלא באבדות,
אני ללא פרצי ריפוי, רואה כבר את הסוף,
והצבא של הפראים חלף ונעלם,
השאיר אותי שחוט כליל, ממש כמו כולם.

קליע לעיניים,
שריטות וציפורניים,
האורק כבר מסתער,
ואותי הוא מבתר.

3 Comments on “לכבוד המוות, על פי לכבוד הקיץ – דני סנדרסון

השארת תגובה