פאוורפוינט קריוקי
איקון היה נחמד מאוד, תודה ששאלתם, אבל ברצוני להתייחס ספציפית לאירוע האחרון בו הייתי, זה שסגר את הכנס "מבעד למראה". איקון TLV עוד ממשיך איזה יום-יומיים, אבל אין לי בו דוכן, אז יש לי הרבה פחות צורך להגיע לאזור הסנימטק שוב.
פאוורפוינט קריוקי הוא רעיון בידורי נחמד מאוד, בוודאי בהשראת Argumental, תוכנית הומור בריטית מוצלחת. הרעיון הוא לקחת בחור ולבקש ממנו להרצות על נושא שקיבל רק ברגע זה, ועל רקע מצגת שאינה קשורה לנושא בשום אופן. אנשים מוזמנים להירשם מראש, ובזמן האירוע הבחור אחראי מגריל שם לכל הרצאה, קורא לבחורה או לבחורה לעלות לבמה, ונותן לו לבחור נושא מרשימה. אז יש לו 2 וחצי דקות לדבר על הנושא, וטוב שלא יותר או פחות מכך.
זה יכול להיות מצחיק לאללה, או שזה יכול להיות פלוף גדול, תלוי ביכולתו של הבחור לבדר קהל.
הנה הבעיה: רוב האנשים לא יודעים לבדר קהל. אבל הם חושבים שהם יודעים, ולכן נרשמים לקריוקי (למה קריוקי?).
היינו כשעה וחצי, יצאנו לפני שנגמר כי כבר היינו עייפים, ומתוך בערך 15 או 18 מרצים, רק שלושה היו באמת מצחיקים: אורי ליפשיץ, אלון גור אריה וזיו קיטרו. היו כמה חצי מצחיקים, אבל בערך מחצית היו פשוט לא מצחיקים או מביכים ממש. בזבוז זמן, פשוט חבל.
אני מציע שני שינויים אפשריים לפורמט, וגם אשלח את ההצעות האלו למארגנים של הקריוקי (למה קריוקי?), שבוודאי ימשיכו לערוך אותו באירועים עתידיים.
1. להפוך את עניין המרצים הגרועים לחלק מהפורמט. למשל, שהקהל יוכל להתחיל לקרוא בוז, או שיהיו שופט או שניים שיוכלו לעצור את המרצה לפני הזמן במידה והוא סתם גרוע. זה פתרון אכזרי לטעמי ואני לא אוהב אותו, אבל גם זה פתרון.
2. לקבוע קאסט של בין 4 ל-6 מנחים מקצועיים, טיפוסים שיודעים לעמוד מול קהל ובעלי חוש הומור, ולתת לכל אחד לעלות פעמיים או שלוש, בסבב שכזה. ככה לפחות יש בקרת איכות, ומובטח שלא נבלה בערך 45 דקות בצפייה במרצים שפשוט לא מצחיקים, ועוד 20 דקות בכאלו שהם רק בינוניים. אני רואה ערך מסויים באפשרות לקרוא לכל אחד לעלות לבמה – הערך הקהילתי – אבל הוא פשוט לא חשוב מספיק, אם זה לא מצחיק מספיק. אחרי ערב אחד כזה, החוויה כבר מעייפת אותי. לא אבוא לעוד אחד, כי אני יודע כמה מצ"וקמק זה עתיד להיות, ואין לי עניין לנבור בבינוניות בחיפוש אחר 3-4 הרצאות מצחיקות. זה לא מצדיק את הזמן שלי.
אנשים שהם הליצנים של קבוצת החברים שלהם אינם בהכרח גם מצחיקים על במה. נדרש ניסיון רב כדי לעמוד מול קהל, כדי ללמוד את הטריקים, כדי לדעת כיצד ולאן למתוח את הדיבור שלך. אורי ליפשיץ השתמש מצוין במצגת שלו, עד שקשה לשכוח את התמונה עם הזרנוק המכוון על הילד; אלון גור אריה השתמש בגאגים ויזואלים מצוינים אחד אחרי השני; זיו הבין שהמצגת שלו מחורבנת וכמעט זנח אותה לחלוטין, משתמש רק בנושא שקיבל ועושה ממנו מטעמים. לכולם יש ניסיון בבידור, בין אם כשה"מ ותיק, במאי והומוריסט ותיק, או… מה שזה לא יהיה שזיו קיטרו עושה. מרצה בכנסים, כך מתקבל הרושם.
אחראי קריוקי נכבדים (באיזה אופן זה קריוקי?), אנא, תפסו לכם קבוצה של מומחים – זה לא קשה בכלל, לפחות בתחום קהילת איקון וסביבתה (אני יכול לזרוק עוד שלושה שמות מומלצים) – ובדרו אותנו היטב בפעם הבאה. או שפשוט אין טעם לבוא שוב.
בראבו
זה מזכיר לי את "של מי השורה הזו" שאירגנו באחד הביגורים.
התוצאות היו די דומות למה שאתה מתאר, היו לא מעט נפלים בלתי מצחיקים, וזיו קיטרו היה מוצלח ביותר.
מסקנה: צוות שימור ידע.
אתה צודק.
עכשיו שעברנו את הנקודה החשובה מאוד הזו, ואני מסכימה עם מיכאל מעלי, זה קריוקי כי בדומה לקריאוקי לאדם יש שיר- כלומר מצגת במקרה הזה- שהוא צריך לאלתר עליה ולהופיע איתה. זה כמובן שומה משיר, אבל גם כאן האדם צריך להצמד למוזיקה ולמילים, כלומר לנושא ההרצאה ולתוכן המצגת, גם אם הם לא ממש מתאימים אחד לשני. ואני חושבת שככה קראו לזה באנגלית וזה אירוע שמישהו ראה איפשהו, אז תאשים את הממציאים המקוריים.
היי כולם, אני אהוד ממארגני הקריוקי והמנחה שלו באייקון. ערן אתה מכיר אותי – התארחת בפודקאסט שלי ושל ארז.
נתחיל בלמה זה קריוקי למרות שאין שירה. התשובה היא שאני לא יודע. את המשחק לא הגיתי – מדובר בפורמט שמסתובב בקרב גיקים, הייטקיסטים וכל מיני קבוצות בעולם ואני שמעתי עליו מחבר ששיחק אותו באנגליה.
אסף שגיא ואני ניסינו לפרמט אותו לבמה, ואנחנו לומדים ומשנים מפעם לפעם (קיצרנו, למשל, ל-2:30 דקות בדיוק בשביל שהערב יזרום). אחרי מספר משחקונים בבית – זהו המשחק השלישי שהעלנו על במה עם קהל רחב.
אני מבין למה עזבת מוקדם – ואתה לא היחיד. גם בגלל שעלינו באיחור של כ-40 דקות מהמתוכנן, וגם בגלל שאני הייתי עייף (לפני ואחרי יום עבודה, אחרי הקלטת והנחית פודקאסט באייקון) ובגלל שהקהל התחיל לעזוב – הייתה לי התלבטות אם להמשיך ולמשוך את זה ולכן התייעצתי עם הקהל ושאלתי למי יש כוח.
דור צח כתב לי בטוויטר שמצד אחד היה ארוך מדי, ומצד שני אם הייתי מקצר – הוא לא היה זוכה לעלות. זה מאוד קשה למצוא את הנקודה הספציפית שבה אפשר לעצור וזה לא יהיה יותר מדי אבל גם לא יהיה קצר מדי ויצור אכזבות. אז אין פה תשובה חד משמעית.
פתרון 1 הוא מאוד קשה. בשביל לעלות לבמה צריך נסיון כמו שאמרת (לי אין הרבה, אגב, ובכל זאת אני חושב שהנחיה שלי עבדה), אבל צריך אומץ. זה לא תמיד כיף לחטוף ירידות, גם אם זה הקטע. אגב, עם מצגת גרועה, גם המרצה הכי מצחיק עלול להתבלבל ולהיחנק על הבמה מול יותר ממאה אנשים.
אני כן מסכים שצריך ליצור תמהיל של אנשים טובים במהלך ההרצאות. הבעיה, וזה מנסיון של שני האירועים הקודמים, היא שאנשים באים בידיעה שזה אירוע בהשתתפות הקהל, ולא מופע עם קאסט שבאים רק לצפות בו. זה חלק מהכיף והקסם של אירוע, כאשר המחיר הוא אכן מרצים פחות טובים. גם פה אין לי עדיין תשובה חד משמעית.
אני ואסף קיבלנו, בלי הגזמה, עשרות פניות מאנשים שחייבים להופיע ושנו תארגן לי להיות ברשימה, ונו אני חייב לעלות לבמה. לכולם, כולל חברים טובים ויקרים, אמרנו באופן חד משמעי לא, עם כל הצער שבדבר. בגלל זה גם ייסדנו את ההגרלה, בניגוד לפעמים קודמות.
אין פתרון מושלם והמשחק אף פעם לא יהיה מושלם, ואנחנו גם כל הזמן מתלבטים ביננו לבין עצמנו איך לשנות את הפורמט ואת סדר ההרצאות בשביל שיהיה הכי כיף ואני בטוח שבפעם הבאה נכניס עוד שינויים.
מקווה שלמרות הכל, בכל זאת נהנתם.
אגב, לא הכרתי את ארגיומנטל. ביוטיוב שנתת מי שעולה להרצות הוא ג"ימי קארר, שהוא גאון קומי ובימתי באיזה 324,000 צורות.
גילי: אבל בקריוקי אין אילתור! יש אפילו את המילים של השיר, מופיעות על מסך, במיוחד בשביל הזמר החובב שלא סגור עליהן.
לא שממש איכפת לי, פאוורפוינט קריוקי זה שם שעובד.
אהוד: בוודאי מכיר אותך, ואם כבר מהללים, אז קטעי הקישור שלך היו מצוינים, וההנחייה בכלל היתה עניינית וזורמת.
לגבי הפורמט, לא ידעתי שמקורו בתרבות הגיקית, ואני מתחיל לחשוד שאולי לו ולפורמט של ארגיומנטל יש מוצא משותף מסתורי כלשהו. בכל מקרה, אני ממליץ בחום לראות עוד קטעים של ארגיומנטל, הפאוורפוינט קריוקי שלהם הוא לרוב נהדר.
אפשר מבחינתי לשים בצד את בעיית ההתחלה המאוחרת, כי זה חלק מהמשתנים הסביבתיים שאין מה לעשות, הם פשוט שם. ככה זה אייקון, בטח אף אחד לא מופתע.
מעבר לכך, אני מסכים עם כל מה שאתה אומר (ואני שונא את פתרון 1, שונא!), רק שאני מרים גבה מהורהרת לגבי עניין השתתפות הקהל. אין ספק שזה גורם משיכה – פחות או יותר לזה התכוונתי כשכתבתי ערך קהילתי – אבל מהיכרותי עם אירועים בתחום קהילת שחקני התפקידים, יש גורמי משיכה נוספים שיכולים לפצות ואף להתעלות על כך.
כאשר אנשים באים להקראה של KODT, הם עושים את זה כי הם רוצים לראות מקריאים מיומנים, וכשהם באים להופעה של צבי הים או למופע פתיחה או סיום של כנס, הם עושים את זה כי הם סומכים על השמות שהם מכירים (גורודין, ג"וני, ועוד) שיבדרו אותם. ואם מישהו עוד לא מכיר את השמות האלו, אז הוא כנראה מכיר מישהו אחר שכן מכיר את השמות האלו, או שהוא היה בסדנא או הרצאה או משחק שבו אנשים אחרים דיברו על האירוע המתקרב. השם "קיטרו" בעצמו יוצר מספיק באזז כדי למלא את אולם 1 של האשכול בלי שום בעיה.
כאמור, אני יכול רק להרים גבה מהורהרת לגבי העניין, מאחר ולכם יש כבר ניסיון מסוים בארגון הקריוקי, וברור לגמרי שכבר יישמתם לקחים. בכל זאת, מול קהל גדול, דברים עובדים אחרת, במיוחד בהתחשב בהשלכה השלילית של הבחירה הזו: שרוב הקהל הגדול הזה, עדיף לו שישב ויצחק מאשר שיקום וינסה להצחיק.
דווקא מעולה בעיני שקיבלתם עשרות פניות – במיוחד אם אתם כבר מכירים את האנשים! הגרילו מתוכם, זה הרבה יותר טוב מ-4 עד 6 דוברים כפי שהצעתי. אני בטוח שחוש השיפוט שלכם בעניין הזה מצוין. אבל אל תאפשרו לאנשים שאתם לא מכירים בכלל להיכנס לרשימה – מותר, ולדעתי צריך, להפעיל כאן סינון. לטובת כולם.
הבהרה לסיכום: בהחלט נהנינו, ואפילו היינו נשארים עד הסוף, אילולא אישתי החולה מעט. וכשאני רואה בתגובה שלך את תשומת הלב שאתם נותנים לאירוע, אין ספק שאבוא גם לבא.
אגב, יש פורמט לאירועים בהשתתפות הקהל שמאפשר העלאת "סתם" אנשים מהקהל בלי פגיעה אנושה בהנאת הצופים. הפתרון שאני מכיר הוא לקחת שניים עד ארבעה אנשים מתאימים, וליצור מצב שבו הם יכולים להיות באינטראקציה עם האדם שעולה מהקהל בזמן ההופעה שלו. כשעולה אדם שיודע מה הוא עושה, הצוות נותן לו את הזמן וומרכז הבמה ולכל היותר מרים לו להנחתות. כשעולה מישהו שלא יודע לזהות הומור – הצוות לוקח מקום יותר מרכזי.
באירוע כמו הפאוורפויינט קריוקי, אלה יכולים להיות שלושה "שופטיים מומחים", שיכוולים להעיר הערות בסוף או באמצע, להרחיב, לשאול שאלות וכו". כאמור – הפונקציה המרכזית שלהם היא שגם במצב שבו עולה נבעך לא מצחיק – הם עושים את המצחיק סביבו (או איתו – אבל לא באמת על חשבונו).
היי, אני ארגנתי עם אהוד את הפאוורפוינט קריוקי.
קודם כל, אני חושב שמגיעה לך תודה על כך שלקחת את הזמן ואת תשומת הלב לכתוב את הפוסט הזה. זה מאלץ אותי ואת אהוד לשבת ולחשוב. זה טוב.
מצטרף לביקורת שלך ולכל מה שאהוד כתב לפני. אין לי מה לערער או להתווכח.
אני כן רוצה רק להגיד שבמשחקים הקודמים שאירגנו – דהיינו, המתקיימים בבית ליוויק ולא באייקון, אין רשימת נושאים שהמרצה צריך לבחור ממנה. מה שקורה זה שמפעילים מצגת אקראית ובו במקום על המרצה לבחור נושא להרצאה. כמובן שזה גמיש והוא יכול באמצע ההרצאה שלו לגלוש לנושא אחר ואף אחד לא יכעס עליו. פורמט ה-"לוח נושאים" הוא פורמט שפיתחנו במיוחד עבור אייקון, ואנחנו לא יודעים אם הוא ישמש אותנו מחוץ למסגרת הזו.
בוא למשחק הבא, תראה איך תרגיש – ונשמח שוב לקבל פידבק. יש לך את המייל שלנו, גם.
וארגיומנטל זה מעולה. לא הכרתי, ותודה לך. בריטים, סמוך עליהם לעשות משהו מצחיק =)
מאוד חיבבתי את הצורך לבחור נושא, זה מתאים היטב לכנס שעוסק בנישה מסוימת. כנראה שמול קהל של מקום עבודה או משהו כזה, זה פחות מעניין.