רשמי מסעי השני, חלק ט"ו; עם תום תנומתי
עם יורדי על פני גרם מדרגות העץ, נזהר שלא להשאיר חותמי בשטיח החום שזה מכבר הוברש, הבחין בי אדינגטון ממקום עומדו בתחתית. "הוי! הנעמה עליך שנתך?" התריס בי בחיוך נועז. "די די, רגלי הזקנות אינן מורגלות עוד בסיור שכזה, נעמה חברתך היתה ככל שהיתה." נאנחתי בעודי משים רגלי על תחתית…