לידי בעלת הבית,
אחוזת וורשסטמאייהר,
צ"סטרפילד.
ג"זבל, אחותי היקרה,
יום ארוך עבר עלי ועל צוותי, בים סוער זה. עת עלות השחר יצאנו עוז אל הגלים; מבוקשנו: לצלוח את ים רמת-גן-גבעתיים, ולצאת כגיבורים, כלוכדי דירות שיזכרו לדורות. המסע היה קשה, וזאת על אף ארוחת הבוקר הלבבית. ממשרד הפנים, בו חידשנו תעודותנו, יצאנו באוטובוס צפונה, לעבר אחי, המושל באחת ממושבות האימפריה שהתבססו זה מכבר. ממנו אספנו את ה-"מרי גלבוע", ספינתי, שעגנה לחופיו זה חודש רב.
מצוידים במיטב הקולה וה-"מרי גלבוע", התחלנו במסע הדיג כהלכתו. אסכם לך זאת כבר כעת, ג"זבל היקרה: בתום שעות מספר, נותרנו כסנדלרים יחפים, כל השלל שתפסנו הושלך חזרה לים. דירה אחת היתה קטנה מדי בשביל זוג, אחרת היתה יקרה מדי ולא כללה זהו המקרר והזו מכונת הכביסה, שהשלישית דווקא כללה, אך לא היה בה מיקום מן הנוחות עבור שני שולחנות מחשב. או שאולי כן, לדירה אחרונה זו נשוב עוד, ונשלה אותה בשנית מן הים, שמה קשקשיה מבריקים מכפי שחשבנו מלכתחילה.
בל עוד נדון בי ובמעשי! ספרי לי יקירתי, כיצד מתנהל בציר המלונים? היבשו ערוגות התופינים? מיהו הגיבור, הכובש את יוצרו?
סמוך ובטוח אני כי בתוך ימים מספר נמצא את הדג בו נגור. אך עד אז, היי שלום ג"זבל המתוקה, ומסרי את אהבתי לטוף-טוף, כלבנו הסיבירי החום. את פומץ, כלבנו היסבירי האפור, ניתן להשליך החוצה מן האחוזה, אך תחילה יש לירות בו. מעולם לא נשא הוא חן בעיני.
להתראוווות!
