פעם תכננתי להריץ משחק של צבאות אלמוניים (אחד השמות הטובים ביותר ever), אז כדי לפתות את השחקנים הפוטנציאלים ולהכין אותם, כתבתי את זה. כמו שאתם מתארים לעצמכם, זה דרש לא מעט זמן, אבל זה בדיוק מסוג הדברים שיבטיחו שמשחק שתוכנן אכן יתרחש. כשהשחקנים רואים את רמת ההשקעה, הם מבינים שאתה מוכן להשקיע בהם; כשהם קוראים את התקציר, הם מקבלים את ה-premise של העולם במהירות ובאופן שממגנב אותם; וכשהם גומרים עם המייל, יש להם כבר דמות בראש, והם רוצים לשחק אותה.

צבאות אלמוניים

ישנם בעולם הזה דברים שאיננו מבינים. זה לא סתם דברים, זה לא החשיכה שבצללים – זה השלד עליו בנוי הכל. יש משהו מתחת להכל, יש איזה משהו, יש אמת שאנחנו עדיין לא רואים.
אבל יש מי שרואה אותה. יש כל מני. הם מסתובבים בינינו, אבל הם יודעים יותר מאיתנו. הם לא מאוחדים, אין שום ארגון, כל אחד והחברים שהוא מכיר – ככה זה עובד. הם מחזיקים בכוח, כוח אמיתי, הכוח לעשות שינוי אמיתי בחייהם, כוח שאני רוצה… אבל הם לא רוצים לחלוק. אני אצטרך לגלות לבד. אצטרך למצוא את הדרך שמובילה למקום בו הם נמצאים, להלך בין אנשים חסרי פנים, בין טיפוסים אמיתיים יותר מהמציאות, בין הצבאות האלמוניים.

  המשך קריאה