אחרי דבריו של אורי בנושא, אוסיף כמה מחשבות משלי. כמו אצל אורי, גם הרשימה הזו מורכבת אך ורק מדברים שעשיתי גם – ולא דרשו שום השקעה כספית. חלקם אפילו לא דרשו השקעה משמעותית של זמן. הדבר העיקרי שנדרש זה אנשים, ועל זה אדבר בסוף.
* כתבו על זה. העלו חוויות ממשחק לפייסבוק. שתפו קישור לחדשות על משחק שאתם אוהבים. זה יוצר מודעות, מעניק לגיטימציה, מעורר עניין, ושומר על ההתלהבות שלכם, וכמו שכתב אורי, אין לזלזל בחשיבותו של זה האחרון. ההתלהבות היא הכוח שמניע את כל השאר. כתבו בבלוג שלכם מחשבות שעלו לכם פתאום על נושאים תיאורטיים, זה קורה לפעמים סתם כך ("פתאום חשבתי על משהו נחמד שאפשר לעשות כששחקן משחק שתי דמויות"). אם אין לכם בלוג או משהו דומה, כתבו כמה שורות ושלחו לגמדים או לאורי, כדי להרים את "נקודת ניסיון", המחליף העתידי של "משחק בתיאוריה" עליו הוא מדבר בפוסט שלו.
* שחקו במקום ציבורי. באופן חד פעמי, עשו את המפגש שלכם בבית קפה, בספריה, בקפיטריה באוניברסיטה. או בחוץ, אם זה יום נעים ואין יותר מדי רוח. פתחו מסך מנחה (או לא, ראו את הפרק הקודם של הפודקאסט, היהי), חלקו דפי דמות, חממו קוביות, ושחקו שלוש-ארבע שעות באווירה אחרת (מנחה: ראוי לנצל זאת בתוך המשחק) ותוך כדי שעוברים ושבים מסתכלים, אולי גם ניגשים ושואלים. בשביל נקודות בונוס, שחקו בכוונה מפגש שקל מאוד להיכנס אליו – אולי חד"פ כלשהו, במקום המשחק השבועי הרגיל שלכם – הכינו גם דפי דמות, והיו מוכנים לצרף למשך 5-10 דקות צופה סקרן שרוצה לנסות.
* הרימו משחק הדגמה באירוע שאינו של משחקי תפקידים. מארגנים לידכם אירוע מגניב כלשהו שאתם רוצים ללכת אליו? כנס באפי, אירוע פנטזיה בקניון, ערב הקרנות סרטי מד"ב, המופע של רוקי? אולי יש מקום לסדר שם שולחן עם משחק בתמה של האירוע, ולפתות כמה חבר'ה לשחק. אולי לפני האירוע המרכזי, אולי אחריו. איפשהו בצד בטח יהיה מקום, ולמארגנים בטח לא יהיה איכפת. מסכמים איתם מראש, מציגים את זה באופן מעניין וחיובי, מכינים הרפתקה ודמויות בשיטה פשוטה, ומכירים את התחביב ל3-4 שחקנים חדשים. ואם משהו מהשלבים האלו נראה טריקי – ואגלה לכם סוד, כולם קצת טריקיים – אפשר להיעזר בי בנושא.
* שחקו עם המשפחה המרוחקת. בדיוק היה עכשיו הסדר, בקרוב יהיה יום העצמאות, ובהמשך אולי תצאו לאיזה על-האש או משהו בפארק הירקון במהלך הקיץ. במהלך הארגון מראש – שנעשה לרוב בין אימהות, אבל אולי נעשה אצלכם במייל בין מספר חברי משפחה – הציעו את האפשרות שתביאו משחקים. ואכן תביאו משחקים, כמה משחקי לוח פשוטים (קרקסון או מצודות הם אידאליים), אבל, איזה קטע, גם משחק תפקידים פשוט כלשהו, עם הרפתקה מוכנה ודפי דמות זעירים. אולי בלי דפי דמות, רק קוביות מעניינות ואיזשהם סמני זכוכית כדי לייצג משהו מעניין כלשהו. משהו שאפשר לשחק עם שני בני דודים ודודה שמחזיקה תינוק, רגע לפני שהיא צריכה לקום כדי להביא את הפיתות. טעימה של עשרים דקות, אולי חצי שעה, של חוויה שלא הכירו עד היום. ואם כולם כבר שמעו על "המשחק הזה שאתה משחק, הזה עם המבוכים", בדרך כלל אפשר לנצל את זה, כי יש שם סקרנות מסויימת, יש איזו תהייה בקרב בני המשפחה – מה בעצם קורה שם? הנה הזדמנות לבדוק, באופן בלתי מתחייב, פשוט ומהיר.
* תפסו אחד מהנושאים המופיעים כאן וקחו עליו אחריות. מאחורי הקישור יושב סיכום מפגש של העמותה, בו הועלו נקודות רבות וחשובות שראויות להתייחסות, כל מני דברים שמפריעים לתחום משחקי התפקידים בארץ, או חסרים בו. העמותה לא תעשה את זה לבד – העמותה היא בסה"כ סך האנשים שמרכיבים אותה ומחליטים לעשות דברים. אז החליטו לעשות אחד מהדברים האלו, משהו שקורץ לכם בכל מקרה, משהו שאתם אוהבים. למשל, אין מספיק חומר בעברית: אז תרגמו התחלות מהירות של משחקים באנגלית, פרסמו הרפתקאות שכתבתם לחבורה שלכם בפייסבוק\נקודת ניסיון, הפכו למתרגמים של מו"ד. אין תמיכה בתעשייה המקומית: אז בדקו את המחירים של א.א.א. או חץ הזמן, עלעלו במוצרי הפונדק הוצאה לאור, ושאלו את עצמכם אם לא שווה כמה עשרות שקלים בשביל הספר הזה, במקום עוד איזה PDF אמריקאי. לא צריך להתחייב לקנות רק ישראלי, אבל לפחות היו מודעים לאפשרויות הישראליות, מתוך מודעות רחבה יותר לחשיבותו של שוק מקומי לתחום כולו. אין מאגר תוכן נוח בעברית: יש לא מעט תוכן שיושב בארכיון העמותה, אבל הוא לא מאורגן טוב, ולא קל לגשת אליו. אם אתם בראש של תיכנות, ומגניב אתכם לעשות משהו שכזה, הרימו איזה מסד נתונים, עצבו ממשק משתמש מגניב, ועשו לכולם חיים קלים יותר.
וכן הלאה.
* ארגנו כנס. כהתפתחות של הצעד הקודם. אנשים רבים רואים בארגון כנס את שיאו של סולם התרומה העצמית – אם הצלחת לארגן כנס, אזי נתת את כולך למשחקי תפקידים בארץ. בולשיט גמור, כנס הוא אחת הדרכים הכי פחות יעילות לתרום לתחום – הוא חד פעמי, הוא קטן, הוא פונה לרוב רק לקהל שכבר מכיר את הנושא. רוב הנושאים האחרים שהועלו במסמך ההוא יביאו לשינוי מקיף ומתמשך הרבה יותר. ועדיין, זה חשוב, אפילו מאוד. אתה מוכיח לעצמך שאתה יכול לארגן משהו יחסית מורכב, מה שאומר שכאשר תרצה בהמשך לגשת לפרויקט חדש, הוא כבר לא יראה מאיים בהשוואה. הכנס ממצב אותך בעיני אחרים כמישהו שרוצה, ומסוגל לעשות דברים גדולים, וזה חשוב בהחלט אם אתה רוצה לתרום באמת – שום דבר לא משכנע אחרים שכדאי להקשיב לך ו\או לעזור לך, יותר מאשר הוכחות בשטח לכך שאתה מסוגל לקום ולעשות דברים. ולסיום, כנס זה כיף.
מה לא לעשות:
* לא לפתוח אתר\פורום למשחקי תפקידים. זה נראה כמו ה-"פתרון" הפשוט והקל ביותר עבור מי שרוצה לתרום לתחביב, אבל זו טעות גדולה, אפילו שתיים. ראשית, בגלל שזה פשוט לא עומד לעבוד, נקודה. לא כאן המקום להרחיב על המוני הסיבות לכך. שנית, בגלל שעבור הבחור או החבר'ה שמאחורי האתר, זה מרגיש כמו "הנה, ניסינו לתרום", כלומר הם מרגישים שמספיק להם והם לא צריכים עוד. איזה חירבון נורא של רוח היצירתיות והמרץ, שהיתה יכולה להיות מועילה ממש אילו היתה מנותבת לכיוון אחר.
* לא לצפות שהעמותה תעשה את זה. העמותה לא "עושה" שום דבר, העמותה היא הגדרה טכנית בלבד. היא מורכבת מאנשים, והם אלו שעושים, אבל הם כולם עושים אך ורק מה שהם רוצים. זה לא דבר "רע", זו עובדה שיש להתחשב בה – אם אתה חושב שצריך להרים בארץ כנס שיטות, אז פנייה לעמותה (דרך הפורומים, מפגשי השולחן העגול שהם מארגנים לפעמים, או פייסבוק), כנראה לא תביא לזה, אלא אם תצליח לתפוס אדם ספציפי ולשכנע אותו שזה מגניב וכדאי להרים את זה. ואז, שוב, אתה גורם לאדם מסויים לעשות את זה, לא ל-"עמותה". כנראה שבסוף תצטרך להרים אותו בעצמך – והעמותה תוכל לתת עצות מצוינות כיצד לעשות זאת, כי מה שכן יש בה, זה אנשים שיודעים לאיזה אנשים לפנות בנושא עצות. העמותה היא כלי עזר שניתן להשתמש בו עבור העניינים הטכניים של חשבון בנק וביטוח לאירוע, שהם דברים שצריך ומסובך להשיג, אז איזה יופי שאפשר להשתמש בעמותה לשם כך. אבל היא לא ארגון שמייצג אותנו, שחקני התפקידים, והיא לא ארגון הגג שלנו, והאמת היא, שהיא בכלל לא באמת "ארגון", כי היא לא מארגנת שום דבר, היא רק עמותה. ביגור לא מאורגן בידי העמותה – הוא מאורגן בידי שניים-שלושה אנשים, שלא עושים שום דבר אחר "בשם העמותה" במהלך כל שאר השנה, אלא אך ורק את ביגור. אגב, העמותה מכירה בכך שהיא אינה גוף שמארגן אירועים ולא רואה בכך בעיה – ואני מסכים לגמרי.
אל תצפו לשום דבר מהעמותה. היעזרו בה, השתמשו בה, היו מודעים אליה, אבל אל תפנו אליה בדרישות. פעם גם אני הייתי בא אליה בטענות, או מחכה שיישמו עבורי דברים שהצעתי. אבל זה לא עובד ככה, ולמעשה, אם יש משהו בארץ שמקדם את רוח היזמות במשחקי תפקידים, הרי הוא העמותה, כי אחרי שאתה מבין שהיא לא תרים לך שום דבר, מתברר לך שהברירה היחידה היא להרים וליזום בעצמך. ואז מסתבר שזה גם לא כזה סיפור.
וכעת הסתייגות: הגזמתי לא מעט בפסקה הקודמת, במטרה להעביר את המסר. ה-"בעיה" אינה בעמותה, היא בנו, ובציפיות שלנו. העמותה כן מסוגלת לארגן דברים, ומספיק לעקוב אחרי היעדים שהיא שמה לעצמה, והעדכונים שהועד מעלה, כדי לראות שדברים קורים. אבל אלו הם לאו דווקא הדברים שאתם רוצים, וגם לאו דווקא הדברים המועילים ביותר לפיתוח התחום, וזו הנקודה בעיני. אני מסכים, למשל, שכנס היכרות עם שיטות תואם לחלוטין את מטרות העמותה כפי שהן מוגדרות כרגע. רק אל תצפו שזה אומר שאם תציעו להם כנס שיטות, הם יעשו כזה. במקום זאת, הכירו בכך שאם וכאשר תארגנו כנס שכזה, העמותה תשמח לעזור במספר דרכים. אל תשכחו שהדברים היחידים שהעמותה מצליחה לעשות, זה מה שהחברים שבה החליטו שהם רוצים לעשות.
* לא להכניס את הראש לפה של אריה. זה מסוכן מאוד!
בסופו של דבר, הדרך העיקרית להביא לשינוי אמיתי היא באמצעות הפצת בשורת היוזמה לאנשים אחרים. אפשר ליזום דברים קטנים כגדולים, אבל הדבר שהכי כדאי לעשות, הוא שבסופו של יום, יצאו אל העולם כמה יזמים קטנים שירצו גם הם לעשות משהו, בסביבה שלהם. שיתופי פעולה זה טוב, עבודה בצוותים זה אחלה, היעזרות באחרים זה מצויין. אף אחד מהדברים האלו אינו פשוט לביצוע, ובדרך יש מכשולים שמי שעוד לא התנסה בהם עוד לא מכיר – אבל צריך לנסות. ואחרי שנכשלים, לומדים, ומנסים שוב, והפעם מצליחים. ואז מסתבר שזה לקח מעולה גם לקריירה שלכם, תהא אשר תהא.
