פרק 15 – לכתוב בין מפגשים

 על כתפי גמדים: אורי ליפשיץ מצטרף לערן אבירם מדי שבוע, בפרקים בני 20-30 דקות בהם נדבר על משחקי ושחקני תפקידים, עם נושאים שונים מהארץ והעולם. 
כתובתנו: gamadim@roleplay.co.il, שלחו לנו מחשבות משלכם על מה שאמרנו, דברים מעניינים שקרו במשחקכם, או נושאים שמעניינים אתכם. 
צרו איתנו קשר גם דרך דף הפייסבוק של הפודקאסט
וכאן עמוד האייקאסט, להרשמה לפרקים עתידיים.

 [audio:http://pod.icast.co.il/8548535f-cdb7-4752-b622-5c945edc7c23.icast.mp3]

בתוכנית הפעם: 

אורח: אבשלום גיסין מתארח ומדבר על דברים מגניבים שאפשר לעשות עם כתיבה יוצרת.

0:52 פתיחה
תציעו נושאים מעניינים, נזמין גם אתכם!

1:13 פיתוח דמות באמצעות כתיבה יוצרת
למה מטלות כתיבה בין מפגשים זה רעיון מעולה: שומר על עניין, מאפשר פיתוח דמות, ועוד! תקשיבו לפרק ותגלו.
לאבשי יש תואר שני בספרות אנגלית. וגם הוא וגם אורי מנוסים בתחום הכתיבה היוצרת.
הזדמנויות כתיבה! הרבה יותר טוב מ-"מטלות".

2:23 מה זה כתיבה יוצרת?
כל אחד יכול, אל פחד. צריך רק לשבת בין מפגשים, עם קצת זמן לנסח ולכתוב דברים לגבי הדמות. הדמות עדיין חיה, גם מחוץ למפגש, ובכתיבה יש לך זמן לעשות איתה דברים שאי אפשר לעשות בזמן המשחק.
למשל, להבהיר לאחרים דברים שאתה רוצה להראות בדמות ולא באו לידי ביטוי במהלך המשחק.
אחרים יכולים להגיב – בכתיבה, או בתוך המשחק – כך שזה לא רק אתה והסיפור האישי שכתבת לעצמך, אלא הזדמנות להפוך את המשחק כולו לעשיר יותר.

4:26 אני רוצה לפתח דמויות בין מפגשים – מה עושים?
שאלה שבועית: מישהו, לאו דווקא המנחה, פשוט מישהו שאחראי, שולח מדי שבוע שאלה וכולם עונים לגבי הדמויות שלהם (ממה הדמות מפחדת? מהו הזיכרון הראשון שלה? מהו פריט המזון שהיא הכי אוהבת?). כל מני אנשים לוקחים לכיוונים שונים.
יש שמעדיפים תשובה קצרה ומשעשעת, יש מי שמפרט מאוד, יש מי שלא מתחבר בכלל.אבל כמו כל מוסכמה אחרת בקבוצה – צריך לוודא מראש שכולם בראש הזה.
יש דברים שעוברים רק בין השחקן והמנחה, בלי שאחרים רואים. גם זה לטובה: השחקן מוסיף צדדים לדמות, וזה מאפשר למנחה להוסיף קרסי עלילה ולקחת תוכן מהרקע של הדמות, וזה מעשיר את המשחק לכולם.

6:56 לפתח אינטראקציות בין דמויות
לשלוח התכתבויות בין הדמויות עצמן. אפשר ליצור תיבות דואר יעודיות לדמויות. כדאי לעדכן את המנחה, אם כי אפשר גם בדיעבד, אחרי שההתכתבות הסתיימה.
אפשר גם סתם לשבת אחד-על-אחד, שני שחקנים, אבל להתכתבות יש יתרונות: זה מתועד, אפשר ליידע את המנחה, יותר זמן להתנסח ולחשוב לעצמך אם זה מה שהדמות היתה עושה.

9:40 הפן הטכני
להבדיל בין מידע משחקי (קראנץ') לתיאור פנים-עולם (הפלאף) – פשוט צריך להחליט על נוהל. 

11:00 איך לתגמל על כתיבה
אני לא חושב שמנחה צריך לתת מוטיביציה חיצונית (כדוגמת נק"נ) על דבר שכזה. עצם השימוש בתוכן שנוצר, זה כל התגמול שצריך. בין אם כקראנץ' או כפלאף: למשל לתת 1+ לחפץ שתואר כחשוב לדמות, או להכניס פרטים שתוארו לעלילה של המשחק.
עצם השימוש הוא פידבק שמעודד התנהגות. השקעת? תראה, ההשקעה השתלמה. תעשה עוד, תקבל עוד.

13:45 לשמר עניין מחוץ למפגשים
למשל, אם נפגשים רק פעם בשבועיים, מטלות כתיבה מותירות את העניין במשחק. להמשיך לחשוב על המשחק, לזכור מה שקרה, להמשיך להיגנב מהמשחק.

14:10 דוגמאות נוספות לסוגים של תרגילי כתיבה
לבקש מהדמויות לתאר את החוויה האישית שלהן מאירוע חשוב שהתרחש במפגש האחרון.
אחרי דילוג בזמן, לתאר מה הדמות עשתה בינתיים, ושמירה על רצף העלילה.
לתכנן קדימה לקראת שדרוג מכאני רצוי – כשאתה כבר יודע לאן תרצה לקחת את הדמות, מבחינה מכאנית, אפשר לתת כבר עכשיו בנייה מוקדמת לקראת זה.
הכתיבה היא גם הזדמנות לעשות קצת מחקר ולגלות דברים מעניינים על העולם האמיתי, ולקבל מהם השראה הלאה.
זו גם הזדמנות לראות איך הדמות שלך רואה את האחרות – האם התיאורים שלך עובדים? האם אתה מציג את מה שאתה רוצה? כדאי לחזור על זה מדי כמה זמן.
טיפ למנחים: ששחקנים יכתבו שמועות ששמעו על המבוך, או דברים שלמדו על המפלצת. ואז, להשתמש בזה.
להשתמש בכתיבה אחרי החלפת דמות – כדי לשמור על הדמות שנמצאת "מחוץ למסך" עדיין בחיים, הרפתקאותיה עדיין רלוונטיות.

22:20 מעבר לטקסט סיפורי
כל סוג של יצירה עובד באותה מידה: שחקנים עשויים להעדיף להביע את עצמם בדרכים אחרות, למשל הקלטה, איורים, מפות, מתכונים, קטעים מתוך אנציקלופדיה בדיונית, כל מה שתרצו. לא חייב להיות רק טקסט שנראה שנלקח מתוך סיפור.

23:48 גם המנחה יכול לכתוב
בין אם מנקודת הראות של דב"ש ששחקנים אוהבים, או לכתוב "בינתיים…" (meanwhile), ליצירת מתח, בשביל רמזים מטרימים, בשביל לסגור קצוות שלא נסגרו במשחק.

25:35 התכתבות כפתרון
שימוש בהתכתבות כדי להעלות על פני השטח ויכוח שרץ בין שחקנים\דמויות, לפתח ולפתור אותו מחוץ למפגש (כי בזמן המפגש – משחקים).

27:10 מערכות נגמרות, אבל התיעוד נשאר
ממש כיף להיזכר בכל מה שעברנו ביחד, תוצאות הסיפור שסיפרנו. כיף להיזכר גם כשהמשחק עוד רץ, כשקוראים דברים שנכתבו לפני שנתיים. נותן תחושת עומק, רואים את תהליך השינוי לאורך זמן.

28:31 קצת חוויות אישיות
לאורי יש קבצים של עשרות עמודים, לפי מערכות, של יצירות שחקנים. לא רוצים שגם לכם יהיה כזה?…
באחת המערכות של אורי הוא היה כותב עיתון, על דברים שקורים ברחבי היבשת, ככה הדמויות לומדות. עם הזמן חלק מהדמויות תרמו לעיתון כתבות.
פעם במערכה אצלי דמות שלחה מכתב נוקב לכנסיה, זה נתן לשחק זמן לשבת ולהתנסח היטב, וגם להמציא את מבנה הכנסייה תוך כדי.
כשאתה משקיע, בין אם בכתיבה\יצירה בין מפגשים או אחרת, אתה מעודד עוד השקעה במשחק, באופן כללי.

31:50
שלחו לנו מיילים! איך אתם השתמשתם בכתיבה ויצירה מחוץ למפגשים? איזה מן דברים אתם עשיתם, מעבר להצעות שאנחנו העלנו?

עדכון: שכחתי להכניס אותם במקור, אז הנה הם, קישורים למספר קטעים שכתב אורי על שתיים מהדמויות שלו, שונאן ומרקוס אולין, מהגלריה של אורי. חשוב להזכיר שזו לא דוגמא לאופן בו "צריך" לעשות את זה, זו דוגמא לאופן בו אורי נהנה לעשות את זה. אתם תעשו איך שאתם רוצים.

פרק 14 – ואנור, משחק תפקידים ישראלי

 על כתפי גמדים: אורי ליפשיץ מצטרף לערן אבירם מדי שבוע, בפרקים בני 20-30 דקות בהם נדבר על משחקי ושחקני תפקידים, עם נושאים שונים מהארץ והעולם. 
כתובתנו: gamadim@roleplay.co.il, שלחו לנו הודעות, נקריא אותן, ונדבר על הנושאים שאתם מעלים. 
צרו איתנו קשר גם דרך דף הפייסבוק של הפודקאסט
וכאן עמוד האייקאסט, להרשמה לפרקים עתידיים.

 [audio:http://pod.icast.co.il/33fd5096-38bc-4f6b-9e46-c629c410ff8f.icast.mp3]

בתוכנית הפעם:

אורח: אביב מנוח, אייסל, והאיש שמאחורי ואנור, ספר משחק תפקידים ישראלי חדש שעובר עכשיו מימון המונים ועתיד לצאת בקיץ הקרוב. גילוי נאות: אני העורך של הספר.

לנוחיותכם, הפרק מחולק לשני חלקים, קפצו למה שמעניין אתכם: דיבור על תהליך היצירה של ואנור, והצגת שיטת המשחק.

חלק א': איך נוצר ואנור

00:33
ארבעה-עשר, כןכן, אני יודע.

1:38 קצת רקע
מיהו אביב, מאיפה הוא בא. יש קצת רעש רקע אצל אביב, כןכן, אני יודע.
איך ואנור נולד: בפורום העז הכאוטית (ז"ל) במשחק פורום של מלחמת אלים, ומשם התפתח העולם והתגבש.

3:40 מהו בעצם המוצר ואנור
ובכן, זה ספר משחק תפקידים. בחלקו הראשון הוא כולל רשומון על העולם, עם דגש על קרסי הרפתקאות ועלילה. בכל תיאור על העולם יש משהו מעניין מבחינת השחקנים, משהו לעשות.
חציו השני הוא תרגום של שיטת Dungeon World, עולם המבוך, שאפשר לקרוא באופן חופשי כאן (משוחררת תחת Creative Commons)
הספר הוא משחק שעומד בפני עצמו, שכולל גם עולם, גם כללים, וגם הסבר שמיועד למנחים ושחקנים חדשים לגמרי לתחום.

6:08 הקהל העיקרי הוא שחקנים חדשים
כי קהל שחקני התפקידים אינו בדיוק כוח קניה גדול.

7:18 המילה טכנומאגיה נאמרה
אורי מנחש מה זה אומר, אביב מסביר לו: טכנולוגיה עם מאגיה, כדוגמת גולם המלחמה האנארי, שמשתמש באבני חן קסומות מודולריות שמוטמעות בו.
הפן הטכנומאגי של ואנור התפתח בפורום הפונדק לפני כחמש שנים, דרך תיאורי מכונות, המצאת מקצועות, ויצירת מכשירים מבוססי קסם, שהפכו, כמובן, לאוצרות שממתינים להרפתקנים שמסתובבים בעולם.
אורי כבר החליט לשחק חפצאי שמחליף בין אבנים קסומות בשביל השפעות שונות.

9:21 תהליך היצירה
זה לא התחיל בלשבת ולכתוב ברצף במשך שבועות. אני לא חושב שמשהו מתחיל ככה. במקום זאת, ואנור התחיל בהחלטה להוציא משהו לאור, באוגוסט האחרון.
אנשים לא יקנו סתם עולם מערכה, צריך להוסיף שיטה. במקור אביב חשב להוציא בפאת'פיינדר, אבל אז החליט שהוא רוצה לתת מוצר שלם, שגם מתאים לשחקנים חדשים, אז משהו שדומה למבוכים ודרקונים אבל לא בדיוק. ואז צצה עולם המבוך.
כבר מההתחלה נכתבו גם יומני עבודה, הנה הראשון.
קבוצת הביקורת של ואנור: חגי גומפרט, איתמר וייסברג, בן שלום, נועם קמחי, דניאל רוזנברג, עומר גולן-יואל
אגב, בקרוב תהיה גם קבוצת בטא, זמינה לכל מי שישתתף במימון מרמת ההרפתקן ומעלה.

12:36 מה הפריע בתהליך ההוצאה לאור
בהתחלה התכוון להוציא רק כמוצר דיגיטלי, כדי לחסוך את כאב הראש של הדפסה. אבל יש בעיה בלהוציא מוצר דיגיטלי בארץ, הקהל לאו דווקא מכיר או מתעניין, וקהל היעד העיקרי – אנשים חדשים לגמרי – לאו דווקא מודעים לאפשרות של רכישת ספר דיגיטלי, וכנראה לא רואים בו משהו לגיטימי.
הפונדק הוצאה לאור עוזרים להוציא מהדורה מודפסת. 
העמותה נתנה 1000 ש"ח כמענק אחרי שואנור זכה במכרז שהציעה לפרויקטים בתחום פיתוח משחקי תפקידים בארץ.
אנשי מקצוע עולים הרבה, לכן גם נעשה קמפיין מימון ההמונים, להביא את הספר לרמה גבוהה וללטש עד שיבהק.

17:32 דברים שלומדים בתהליך
עם הזמן לומדים שיש הרבה דברים שצריך לחשוב עליהם, שלא ידעת שקיימים.
יש רמות שונות של איורים: החל מאלו שמוזמנים במיוחד ועולים הרבה כסף, ועד לזולים אך גנריים שניתן למצוא באתרי PDF-ים.
להרים ולתחזק קבוצת ביקורת כדי לוודא את איכות התרגום.
סגנון הטקסט, ה-"קול", האם לעשות בגוף שני או שלישי.

21:80
הבטחה לפרק בונוס – יצירת דמות בשיטה, את הגמד המכשף של אורי (רובי בן ספיר), כדי להראות איך היא עובדת.
בדומה לפרק בונוס אחר שאני מתכנן, הסבר על שיטת מלחמת הכוכבים שציינתי מספר רב של פעמים אך מעולם לא ממש פרטתי איך היא עובדת. והנה התחייבתי לעוד אחד.

חלק שני: על שיטת עולם המבוך

21:45 על שיטת עולם המבוך
שיטה חדשה יחסית, מ-2011, אבל כבר זוכה לכבוד ופרסום. הנה האתר שלה, והנה שוב היא עצמה. הספר עצמו יצא רק בדצמבר, אחרי שעבר קיקסטרטר מוצלח מאוד.
לא ציינו בפרק, אבל היא במקור מבוססת על Apocalypse World.
עולם המבוך ומו"ד מספרות את אותו סיפור: על הרפתקנים בעולם פנטזיה, שנלחמים במפלצות ומשיגים אוצרות. אבל בזמן שבמו"ד אתה מקבל חוקי סימולציה (איך העולם עובד) בעולם המבוך אתה מקבל חוקי נראטיב (איך לעזור לך לפתח סיפור). זה לא פלצני כמו שזה נשמע.
ישנם מקצועות, לכל אחד מהלכים יחודיים שמאפיינים אותו – המכשף יודע דברים נסתרים ומטיל לחשים, הלוחם ממש קשוח, הכוהן זוכה לעזרת האלים – שעוזרים לפתור את השאלה "מה קורה עכשיו?". מהלך הוא בסך הכל גלגול 2ק6 + תכונה, בניסיון לעבור את 10, עם סיכויים לסיבוכים מעניינים.
להסברים נוספים על השיטה, ראו גם את הפרטים שחגי ואביב כבר כתבו.
זה קצת כאילו מישהו עבר על Tvtropes והפך את החוקים שקודדו שם, לאופן בו סיפורים מתפתחים, לכדי חוקי משחק.

26:52 פרק המנחה
החוקים מספקים כלים גם למנחה, בקנה מידה של בניית עולם (איך ישובים מתפתחים באופן שיעשה סיפור מעניין) ופיתוח סיפור ("חזיתות" שעוברות שינויים ועושות בלגן לשחקנים), מבלי להיות מסובכים בעצמם.
אורי מציין שזה בעצם איך שהוא היה פועל אינטואטיבית, השיטה פשוט נותנת שמות והגדרות כך שגם מנחים חדשים יכולים ללמוד מאפס.
יש גם פרק יעודי לפגישה הראשונה, לוקח את השחקנים ביד מבלי להתייחס אליך כמטומטם.

29:20 מפלצות ללא תכונות
לכל מפלצת יש קובית נזק ונקודות פגיעה, ופחות או יותר זהו.
לכל מפלצת יש יצר: זה מה שהיא מנסה לעשות, ככה משחקים אותה. משהו פשוט, המנחה כבר יפתח איך היא משיגה את זה. זומבי, למשל, רוצה braaaaaaiiinnnss…
אופיין של המפלצות, וכיצד המפגש איתן אמור "להרגיש" מוסבר באמצעות התגיות שלהן. למשל, אחת התגיות של הדרקון היא "הרסני", אז מפגש איתו אמור לכלול דברים כמו איברים קטועים, תקרת מערה מתמוטטת, וכו' – כל מה שמרגיש למנחה מתאים. תגית אחרת שלו היא "תבוני", כך שזוהי מפלצת שעשויה לפתור דברים באופן ערמומי, או אולי פתוחה למשא ומתן. התגית היא פשוט כלי מנחה, עבור, ובכן, המנחה.
כל היכולות המיוחדות של היצור ניתנות בשורת תיאור כל אחת, ללא נתונים משחקיים. למשל אנקהג משפריץ חומצה. מה זה בדיוק יעשה מבחינה מכאנית? את הנזק הקבוע שלו, בתור התחלה. מה עוד? תלוי במצב בסיפור וכנראה שגם בגלגולים של השחקנים – הלוחם עשוי לקפוץ בדרך הסילון כדי להגן על המכשף, עם מהלך "מגננה", ולקבל גלגול נמוך, מה שאומר שהמגן שלו מושמד מהחומצה.

31:54 עצות ליוצרים עצמאיים
אין לנו בארץ הרבה אנשי מקצוע בתחום משחקי התפקידים: מאיירי פנטזיה, קרטוגרפים (למפות), עימוד שמשלב בין הדרכה לנוחות, עריכה משחקית, עיצוב גרפי משחקי, ועוד. לא קל למצוא אותם.
אביב ממליץ שלא לשמור בסוד על הפרויקט שלכם. תהיו פתוחים, תבקשו עצות, תראו מה אתם עושים. רק ככה תגיעו לעוד אנשים, ואי אפשר לעשות את זה בלעדיהם. בנוסף, זה יוצר ציפיה אצל הקהל, ובכך זה דוחק בכם בחזרה לעבוד ולהוציא את המוצר.

34:37 סיום ותודות
המערכה לעצמאות ואנור – השקיעו והשפיעו! או קבלו עותק דיגיטלי של ואנור, או מודפס, או מה שאתם רוצים, יש כל מני אפשרויות שם בצד.
היום גם עלה תוכן העניינים הצפוי לספר, כדי להבהיר מה בעצם יש בו.

…ולבסוף, עוד איזו מילה על עלפים.

רשמי מסעי השני, חלק ט"ו; עם תום תנומתי

עם יורדי על פני גרם מדרגות העץ, נזהר שלא להשאיר חותמי בשטיח החום שזה מכבר הוברש, הבחין בי אדינגטון ממקום עומדו בתחתית.

"הוי! הנעמה עליך שנתך?" התריס בי בחיוך נועז.

"די די, רגלי הזקנות אינן מורגלות עוד בסיור שכזה, נעמה חברתך היתה ככל שהיתה." נאנחתי בעודי משים רגלי על תחתית המדרגות, משתעל רק קלות. "היתה זו תנומה ולא עוד, בל נפריז."

אדינגטון נבח את צחוקו הקצר בעודו מלווה אותי אל ההסבה. "כבר חששתי כי אורפאוס עצמו ישב ליד מיטתך, ובאוזנך שר תרדמת שכזו, עד שלא תקום עוד לעולם!" המשיך העלם להפריז, שכן, בכל הרצינות, נמתי רק שעות ספורות, ואולי אפילו היתה זו לא יותר משלושת-רבעי השעה.

עם שבתנו על כורסאות הזמש רכן אדינגטון לעברי. המשרתת הנעימה, אותה אחת שנבוכתי לגלות כי היה זה יום הולדתה אתמול, והרי ברח מזכרוני, הגישה לנו מאפי שקדים המצופים בדבש, לצד כריכי פרוסות מלפפון דקות בקרם גבינה על לחם שיפון טרי.

"ישנו עניין," החל אדינגטון, "שלא היה זה המקום להעלות עת ישבנו עם הלורד בשעות הבוקר, אך בכל זאת מן הראוי להביאו בפניך."

נדתי בראשי, שכן לא אדבר בפה מלא מאפה, לבטח! די עם גרגרנותי – התחייבתי בפני עצמי זו הפעם האינספור – לעס בזהירות ובנגיסות קלות, כפי שגם דורש ממך הרופא.

"זכיתי לאחרונה להתנסות בדבר מה חדש, מהסס אני לכנות זאת 'המצאה', יותר כמו 'חידוש'." אמר הבחור, ברק קל בעיניו. "אמור לי, האם שמעת על וילון אמבט?"

הגיחוך הקל שבקע משפתי לווה במטר פירורים קל, לבושתי הרבה. הוצאתי מכיסי את מברשת הביגוד והסרתי אותם מעל זקני ומקטרוני בתנועות קלות. "וכי מה מקומו של וילון באמבט, תמהני. לבטח מתכוון אתה למקלח העומד, מתקון המקובל מעבר לתעלה, כמדומני."

אדינגטון הנהן. "אכן, כזה חוויתי גם, מתקן עומד ובו הזרנוק, ראשו מחורר, עומד ממעל כמו מגדלור המשגיח על הקירצוף. אך לא, לא בזאת כוונתי."

"מה עוד יכול להיות הוא, הדבר?" שאלתי, שולח את ידי לעבר כריך המלפפון, ומוסיף תנודת תודה של ראשי לעבר המשרתת הנעימה, שעמדה בפינת החדר והשיבה קידה. "אולי בכוונתך ל…" נאלמתי דום לרגע. "תיפח רוחי, המילה אבדה לי, והרי היתה על קצה לשוני."

"אולי בלעת אותה לצד המאפה," צחק אדינגטון, "שכן החליקה על פני זיגוג הדבש במורד גרונך!"

"הס, הס," היסיתי, "אה כן. כוונתי היתה לשמפו, מקצף עשוי סבון והשד יודע מה עוד, הנראה כנוזל בגוון כזה, עד שלו היה עומד כאן על השולחן לידי, לבטח הייתי חושב אותו כקרם מתקתק ומורח על המאפה!" התבדחתי מעט על חשבוני, הלצה שכזו עוזרת להקל מכובד האגו המצטבר לעיתים בירכתי הדעת.

אדינגטון צחק מהבדיחה הטובה, אך נד בראשו. "לא, שמפו שכזה, בעודו מרווה את העור ומעניק לשיער תכונה של בריאות וכושר עמידות, אינו במרכז ענייננו כעת. הקשב נא, שכן כוונתי תואמת במלואה את דברי כפי אומרם: וילון, המצוי באמבט, ובהסתה נע על פני מחצית החדר ומסתירו, מפריד בין מתחם המקלחת, הרטוב, לבין שארית המקום, אם כי בל נא ישתמע מדברי כי החלוקה חייבת לחלק את המרחב באופן שווה, ולהבנתי, נהוג לכלול בתחומה רק את האמבט."

לא הפרעתי לידידי בזמן דבריו, שכן אינני נוהג במנהג הברברים הממהרים (או הצעירים הפוחזים), ועל כן המתנתי עד שיסיים את שטף הדיבור בטרם הבעתי פליאתי. "בהסתה? הסתה של מה, במטוטא? מדוע לך להסיט וילון, ואז… הזכר לי?"

"לחלק את החדר, כמו היה–"

"כן כן, לחלק את החדר, כזה או אחר. שהרי לו הייתי רוצה את חדר האמבט מחולק, הייתי מרכיב קיר במרכזו! הרמם!" נאנחתי במלוא ההומור.

אדינגטון לקח אצבעו לפיו, כשוקל את דברי. הוא נד מעט, מחשבותיו בוודאי מתערבלות למול תובנתי המצוינת. "כך הוא," אמר לאחר רגעים, ובטון שלא אגזים אם אכנה מהוסס. "אך במקומות מסוימים עשוי השוכן בחדר האמבט, בעת קילוחו, לבקש את מניעת זרימת המים אל מעבר לגבולה הצר של קערת האמבט, ועל כן יבחר לכסות בוילון, שכן תועלת בו בעוד משפריץ הברז מימיו, כך שעל הוילון יותזו ולא על הרצפה."

"במקומות מסויימים, שוכן כזה או שוכן אחר," נחרתי, "מהו לי ולאלו. מקלחתי מצוינת, וכך גם מקלחתך, אם יורשה לי לשבח." אדינגטון נד בתודה, "וגודלה, צורתה ואף צלילה אינם הם אלא בחירות אסתטיות המנעימות את העין והגוף."

"והאוזן." הוסיף.

"כך כך, לבטח." מצמצתי בשפתיי, אות שהתקבל אצל המשרתת הנעימה כסימן נכון להבאתו של תה אחר הצהריים.  "איזה 'חידוש' של ממש מצאת לנו, אך מהי תועלת בחידוש שאין בו תועלת! הרמם!" נחרתי בשנית, ונקודתי הובהרה. אדינגטון המובס הרים ידיו, אומנם קלות, אך בתבוסה בכל זאת.

"אם כך הדבר, שיוותר כפי שהוא." אמר.

"אכן, אכן." המהמתי, נשען בחזרה לאחור כמו תואם הדבר מראש עם ידידי, אשר נשען גם הוא בכסאו. 

הבטנו מחוץ לחלון בעודנו חולפים על פני ירחו הפחות של מארס.

פרק 13 – אוכל מסביב לשולחן

 על כתפי גמדים: אורי ליפשיץ מצטרף לערן אבירם מדי שבוע, בפרקים בני 20-30 דקות בהם נדבר על משחקי ושחקני תפקידים, עם נושאים שונים מהארץ והעולם. 
כתובתנו: gamadim@roleplay.co.il, שלחו לנו הודעות, נקריא אותן, ונדבר על הנושאים שאתם מעלים. 
צרו איתנו קשר גם דרך דף הפייסבוק של הפודקאסט
וכאן עמוד האייקאסט, להרשמה לפרקים עתידיים.

[audio:http://pod.icast.co.il/4a9bf60c-d265-4f00-b398-afb872b32b7c.icast.mp3]

בתוכנית הפעם:

אורחת: אביב אור, מאיירת, אוהבת לאכול.

1:39 הנושא המרכזי
אוכל מסביב לשולחן. לא בתוך המשחק, לזה נקדיש כבר פרק אחר. 
אוכל נשמע כמו משהו קטן כזה, אבל הוא לא נושא שולי, הוא עולה בכל קבוצת משחק ומופיע בכל מדריך למנחה. משחק תפקידים הוא מפגש חברתי, ואוכל זה חלק חשוב מכל מפגש חברתי. אוכל עלול שלא להיתפס כחשוב – אבל זו טעות.

6:11 מחטיפים ועד ארוחה
אורי מפרט 2ק12 פריטים שהיו על השולחן במפגש האחרון שלו. 
לפרט אוכל בתוך המשחק עוזר להעביר אווירה של סצינה.

7:38 לכלוך
כדאי להביא חטיפים שלא מתפוררים: שוקולדים קטנים כמו M&M, ג'לי בינז קטנים כאלה, ביסלי מסויימים (פיצה, המרובעים), בייגלה ללא שומשום. ירקות זה חטיף מוצלח להפתיע. אבל חייבת להיות החלטה קולקטיבית שיש רק ירקות, כי אם יש גם חטיפים מתוקים\מלוחים, הירקות ישארו בצד.

9:33 להמנע מריבים על חטיפים
אנחנו מציעים כמה דרכים לחלק באופן שוויוני את האחראיות על חטיפים. עוד אפשרות היא להביא דברים שאפשר לנשנש אבל אינם בדיוק חטיפים. דיפים, מאפים קטנים, בייגל עם ממרחים.

11:10 נקודות נוספות שכדאי לסכם בחבורה
מי מזמין\מכין את האוכל, תפקיד חבורתי בדיוק כמו ממפה, אחראי יוזמה, אחראי ציוד, וכו'. אצל אורי היה אחראי שסיכם חצי שעה לפני המפגש, במסרונים, מי רוצה להזמין מה. תפקיד המזמין הוא סוג של מיומנות נרכשת – לא, ברצינות.

14:08 מי משלם
לפעמים המנחה לא משלם, מתוך איזו מוסכמה שהמנחה משקיע במשחק מעבר לשעות המפגש. אורי תוהה עד כמה זה נפוץ ומבקש שתתנו את ההתנסות שלכם.
עוד אפשרות: 10 ש"ח לקופה קטנה חבורתית, ממנה קונים חטיפים.

15:50 מה הנוהלים בחד"פ
המנחה הוא בדרך כלל המארח, ובדרך כלל לוקח אחראיות לארגון חטיפים. אם מדובר באוכל של ממש, אידאלית זה יאורגן בשלב הלוגיסטי המוקדם, שבו גם מבררים מתי ואיפה יתרחש החד"פ.
בכלל, לדעת העדפות של כולם משפר את חווית המשחק. אורי אירגן טבלה של הזמנות הקפה של החבורה שלנו, ממש כאן.

18:05 תיזמון
שההזמנה וההכנה לא יפריעו למהלך המשחק. ראוי להיסגר על האם תהיה הזמנת אוכל, ואיזה אוכל, ב-15 דקות המפגש החברתי הראשוני שבתחילת המפגש. ואז, המנחה גם יודע מתי האוכל מגיע, ויכול לכוון לעצור אז כדי שלא יפריע. 
כדאי להתחשב גם ברמת ה-"כובד" של האוכל, שלא לפגוע בחלוקת הקשב בזמן הלא נכון.
אביב אומרת שצריך להגיע להסכמה מראש – שפשוט לא מפריעים עם דיוני אוכל\חטיפים באמצע קטעים חשובים במשחק. בעייתי במיוחד בחטיפים, כי אותם כאילו "מותר" לאכול בכל זמן, ולכן הם עלולים להפריע בכל זמן, בזמן שאוכל "אמיתי" לרוב אוכלים בזמן עצירות מתוכננות מראש.

22:25 קצת ניקיון
אביב מציעה קופסא של מגבונים לחים.

22:53 להכין אוכל
למרות שברוב החבורות סביבי אני רואה שהכנת אוכל זה סטנדרטי, אני חושד שזה עדיין לא מקובל מספיק בחבורות רבות. וזה יכול להוסיף למשחק, גם כחוויה חברתית.
Spoon and Fork הוא ספר בישול שמיועד לשחקנים שולחניים, עם מתכונים שקל להכין, קל לנייד, מתאימים לאכול מסביב לשולחן, מחולק לפי רמות קושי.

25:55 ארוחה גדולה
אירוע מיוחד, נקבע מראש, היה בתמה של המשחק (אם כי לא חלק מהמשחק), דרך יפה להציג את אופיין של ארצות בעולם.
לא חייב להיות הכל ממטבחו של שחקן אחד, אפשר לעשות הכנה עבודה משותפת.

28:20 מה הספרים אומרים
המדריך לשה"מ של מו"ד 4 והמדריך למנחה של פאת'פיינדר מתייחסים שניהם לנושא האוכל ברצינות הראויה, ומעלים הרבה מהשאלות שהעלה מיכאל, ושדיברנו עליהן.

30:24 אוכל כמטא-משחק
אפשר לארגן מפגש מיוחד שבו משתמשים באוכל כדי לתת תוספים בתוך המשחק. אורי מפתח מזה שיטת משחק עם כוס מים.
אכילה אתגרית – יצא לך כישלון בקוביות? תאכל עוגיה עם תרד.
שימוש בעדשי שוקולד כנקודות מאנה – מעודד הטלת לחשים רבה, כי אנשים רוצים כבר לאכול את השוקולדים.

33:33 סיכום וסיום
ניסיתם משהו ממה שדיברנו עליו? יש לכם דברים לפתח בנושא? שלחו לנו מייל.
אורי רוצה לצבור ניסיון – ספרו לו על החוויות שלכם! עזרו לאורי לעלות דרגה.

פרק 12 – סדנאות אימפרוביזיציה

על כתפי גמדים: אורי ליפשיץ מצטרף לערן אבירם מדי שבוע, בפרקים בני 20-30 דקות בהם נדבר על משחקי ושחקני תפקידים, עם נושאים שונים מהארץ והעולם. 
כתובתנו: gamadim@roleplay.co.il, שלחו לנו הודעות, נקריא אותן, ונדבר על הנושאים שאתם מעלים. 
צרו איתנו קשר גם דרך דף הפייסבוק של הפודקאסט
וכאן עמוד האייקאסט, להרשמה לפרקים עתידיים.

[audio:http://pod.icast.co.il/336ea1c9-97e9-4a33-bb73-7e0812b525ef.icast.mp3]

בתוכנית הפעם:

אורח: איתמר קרביאן מקבוצת האימפרוב לאמאבאטי
בפרק נדון בסגנון הופעה שמכונה אימפרו או אימפרוב, שכמעט ואינו מוכר בארץ. לקריאה נוספת בוויקיפדיה.

1:12 למה להעביר סדנת אילתור בכנס משחקי תפקידים?
איתמר מסביר מה ביקש להעביר בסדנת אילתור לשחקנים. לנער אותם מהקיבעון, שלא רק ימתינו להוראות המנחה, אלא יזמו ויאלתרו בעצמם, כדי להעשיר את הסיפור ואת התנהגות הדמות.
איתמר גם נותן כמה דוגמאות לתרגילים שביצע בסדנה.

6:08 יחסי שחקן ומנחה – מי קובע עובדות
שחקן, אל תהסס להציע למנחה עובדות חדשות. מנחה, היה מוכן לשקול אותן, "שחרר" לשחקנים מרחב חופשי מסויים. זהו דיון מתמשך, חלק מיצירת הסיפור המשותפת, ולא חלוקת תפקידים נוקשה.

8:47 אימפרוב על במה
קצת על נוהל העבודה של מאלתרים בהופעה.

11:06 שימוש בעוגן לדמות
להחליט משהו אחד שנכון לגבי הדמות, ולשחק אותה כך. תנועה גופנית, צורת התנהגות, תיאור סופרלטיבי. לאחר מכן, להחליט מדוע הדמות עשתה זאת, למצוא הצדקה בדיעבד.
דוגמא עם הרוזן פונשטוקן, החינני כל כך!

15:07 איפה היה האימפרוב עד היום
הדיון התיאורטי במשחקי תפקידים עוסק לרוב במכאניקה או בפן החברתי, אבל כמעט ואין התייחסות לפן ההופעה, כמעט ואין הצגה של טכניקות האימפרוב האלו. בשבילי, לפחות, מדובר בדברים חדשים לגמרי. למה זה?
שני התחומים – אימפרוב ומ"ת – צעירים יחסית ומתפתחים זה לצד זה.
אני חושב שסנדאות הן דרך יעילה במיוחד להעברת המסר, שלא כמו בדיון תיאורטי במכאניקה, למשל, בו גם ספרים יכולים להספיק.

18:23 ההבדלים בין מופע אימפרוב לאלתור במשחק
באימפרוב, בתכל'ס, כולם מנחים. אנחנו מהרהרים קצת לגבי הדמיון למשחקי אינדי שבהם כולם מנחים, שקצת מטשטשים את הגבול בין משחק להופעה.
אורי העביר משחק לקבוצה של מאלתרים מקצועיים, וזה לא היה קל.

20:45 סדנת האלתור למנחים
אורי מספר על הסדנה שהוא הריץ, איך לעזור למנחים להתמודד עם השלכות של החלטות שחקנים פתאומיות.
הכלי העיקרי: תבניות ושבירת תבניות. תפוס פרט אחד בתבנית המוכרת (הפונדקאי מנקה כוס) ושבור אותה (זו לא כוס, זה חתול), ושאל את עצמך – למה הפרט הזה השתנה? (הפונדקאי הוא בעצם דרואיד, יש כאן הרבה בעלי חיים). 
איתמר מציין שמדובר במהלך דו-שלבי: שבור את המצב הרגוע עם משהו מקורי, ואז מצא דרך לחזור לאותה רגיעה, לאור הפרט החדש.

25:11 שיתוף השחקנים באלתור
שימוש בשחקנים כדי לקבל השראה, או כדי לעזור להחליט על תוצאת מצבים.
כמו כן, הסבר על ק. אורי, שיטת task resolution מקורית משהו, כחלופה לקוביות.
ק. אורי הוא במקור D-Wayne, מהפודקאסט Fear the Boot.

28:24 לקחים מעולם המ"ת, לאימפרוב
איתמר חושב שכמעט כל המאפיינים של הנחיית משחק תפקידים, הם בסיס לאימפרוב.
אורי ממליץ לשחקנים ומנחים ללכת לסנדאות אימפרוב, להכיר טריקים חדשים, לרכוש את הכלים להיות מוכן מבלי להתכונן, וללמוד דרכים להתמודד עם דברים במשחק ומחוץ לו.
ואני מתלונן שאין מספיק שימור של תוכן מסדנאות והרצאות בכנסי מ"ת.

32:16 מימון הרועה האחרון
כבר כתבתי למה לדעתי ראוי להשקיע ברועה האחרון – סרט פנטזיה ישראלי בשלבי התהוות, מידיהם של חבורת יוצרים מוכשרים כמו שדים דרגה 16.