טליסמן חדש בעברית

עמדתי על טליסמן אינה סוד – לדעתי רוב משחקי ההרפתקה והפנטזיה טובים ממנו, ורוב האנשים בארץ פשוט לא מכירים אותם – אבל אי אפשר להתכחש למקום העצום שתופס המשחק הזה בתודעה הישראלית בכל הקשור למשחקי לוח, ולכן, אני מברך על התרגום של הגרסה החדשה, הטובה, והאיכותית יותר, ושמחתי להשתתף בתרגום שלה. בקרוב!

10924166_806072869439096_4626727080162459436_o

עם התגית:

עלילות עלילון, חלק ג'

בפעם שעברה:
"בוא נעשה קומיקס!"
"אוקי!"
"יאי!"
"אבל זה דורש מלא הכנה מראש!"
"בוא נכתוב על זה פוסט!"
"יאי!"

בינתיים אביב סיפרה על קורותיו של וי בריבוע.

כשהתברר שאנחנו עומדים לעשות וובקומיקס גיימרי חדש, כזה שפונה לקהל של שחקני מחשב, לוח ותפקידים, ישבנו ועשינו חושבים. היה לנו ברור שאנחנו רוצים המשך רוחני לוי בריבוע, שילוב של סטריפים אקטואליים וסיפור מתמשך עם דמויות משעשעות. עכשיו רק צריך להחליט מהו הסיפור הזה, ומי הן הדמויות.

העלנו ופסלנו די הרבה רעיונות, למשל "מה מתרחש בחברת עיצוב משחקים", או "שני חבר'ה על ספה" (הי, זה קלישאה כי זה עובד), אבל לא הצלחנו לחשוב על דרך לייחד אותם, או שלא הצלחנו להמציא יותר משלושה סטריפים התואמים לנושא. שלושה סטריפים זה כלל האצבע – אם אין לך לפחות שלושה ישומים לרעיון, הרעיון לא יכול לעבוד בתור מיכל לעוד רעיונות.

אז באיזו נסיעה הביתה באוטובוס ישבתי וחשבתי, הא, היום כשישבנו ודיברנו על הקומיקס, עלו הרבה בדיחות. אבל הן היו על הדברים שאנחנו חווים: על החיים באנגליה, על המשחקים שאנחנו משחקים, על יצירת וובקומיקס, כי זה מה שאנחנו עושים כרגע. כל הדברים האלו שעשעו אותנו, אולי אפשר לעשות מהם וובקומיקס? (חוץ מהאחרון, אנחנו לא רוצים להיות עד כדי כך מטא). אולי בעצם אפשר לעשות וובקומיקס, על אנשים שנמצאים באנגליה ומשחקים במשחקים?

השראה, לא העתקה

אז זה הרעיון שהעלתי בשיחה הבאה שלנו. קומיקס שאינו עלינו, כי אנחנו לא רוצים משהו אוטוביוגרפי וזה גם מרגיש אגואיסטי משהו, אלא כזה ששואב מסגנון החיים והסביבה שלנו. עם דמויות שנוצרו בהשראתנו, אבל לא כדי לייצג אותנו, אלא פשוט בגלל שקל לנו יותר לחשוב על דברים משעשעים עבורן – עולם התוכן שלהן יתבסס על שלנו.

מכאן והלאה, דברים התפתחו די מהר! בדומה למצבנו האקטואלי, הדמויות יהיו כולן ישראלים שעברו ללונדון, כי קל לנו לעשות בדיחות על ציפיות של ישראלי שחי בבריטניה, והמפגש בין התרבויות, במיוחד ברמה הגיימרית. זוג אחד גר כאן כבר שנה, הזוג השני הגיע רק עכשיו, שוב פעם בדומה לחיינו שלנו, וזה מקל עלינו משמעותית להציג את הבדיחות: הישראלים שכבר כאן יכולים להציג דברים לישראלים שרק הגיעו.

מצאנו משהו כמו 30 בדיחות בתוך זמן קצר, החל מרעיונות גסים ועד לקונספטים שאפשר כבר לפתח לסטריפ שלם, ואפילו לא התאמצנו יותר מדי. זה מצוין, כי זה הוכיח שמצאנו מסגרת רעיונית שכיף לנו להשתמש בה, וכיף זה חשוב, כי זה הגורם העיקרי ששומר על התמדה. כזכור מפעם קודמת, להתחיל מיזם זה קל, להתמיד זה קשה; וכשפיתחנו את הדמויות ואת הרקע הרעיוני, הרגשנו שוב שאנחנו בסביבה נוחה, כמו שהרגשנו בזמנו כשהמצאנו סטריפים עם ירון ורועי. יהיה לנו קל להתמיד עם זה.

הדמויות החדשות הן הגזמה קיצונית של מאפייני אישיות שלנו, בפיזור רחב. אני לא רוצה לספיילר יותר מדי, כי חלק מהקטע הוא לגלות אותן עם הזמן, אבל הנה סיכום קצר:
נדב מבוסס עלי, הוא גיק וגיימר שאוהב כל משחק. בת זוגתו (אישתו? עוד לא החלטנו) היא חבצלת, שלומדת לתואר שלושים ושבע אלף, בחורה חדה על גבול האכזרית.
רותם מבוססת על אביב, והיא גיימרית חובבת משחקי תפקידים שמפתחת התמחות במשחקי מחשב, קוספליירית ופאנגירל עזה. בן זוגה הוא גיא, בחור מקצועי ורציני, גיימר של משחקי מחשב וחובב גאדג'טים.

איזה סיפורים נספר עם החבר'ה האלה? מה שבטוח, לא סיפור מתמשך אחד ויחיד. נעשה קשתות סיפוריות, או בדיחות מתמשכות של 5-6 סטריפים, אבל אין לנו "סיפור אחד לספר". אנחנו משתמשים בהם כפלטפורמה לבדיחות, ובניגוד לוי בריבוע, הם יהוו את עיקר הסטריפ, כשמדי פעם נעשה בדיחות אקטואליה.

אה, רגע, שכחנו מהאקטואליה!

ואז נזכרנו באקטואליה

בשלב הזה היה לנו בסיס לסטריפ, ואפילו כבר פיתחנו את הסטריפים הראשונים, החשובים כל כך, כי הם אמורים להציג משהו או שניים על הדמויות, לבנות את הרקע, ובו-בזמן, להיות מצחיקים בפני עצמם. אבל הפורמט שלנו התעלם, בעצם, מ-"סתם" בדיחות אקטואליות, על משחקים או אירועים גיקיים שמתרחשים באותו השבוע. ישבנו ותהינו האם צריך אותן, והחלטנו שכן.

בדיחות אקטואליות הן חשובות מאוד. אנשים חוזרים לסטריפ כדי לראות את הדמויות שהם מכירים עושות דברים משעשעים, אבל אנשים חדשים בדרך כלל נחשפים לסטריפ באמצעות בדיחה אקטואלית כלשהי ששותפה בפייסבוק (או נגנבה והופצה מאות פעמים ברחבי האינטרנט ללא קרדיט הפניה למקור). חוץ מזה, כיף לחשוב על בדיחות אקטואליות, הן נוטות להיות אהבליות אפילו יותר מהרגיל.

אז הנה הלו"ז השבועי שלנו, הצעתי: ביום שני עולה סטריפ אקטואלי, וביום חמישי עולה סטריפ "עלילתי".
"אחלה," אמרה אביב, "אלא שיש לי זמן לעשות רק סטריפ אחד בשבוע."

סטריפ אחד בשבוע

למרות הפצרותי, אביב מסרבת להתפטר מהעבודה הקבועה שלה, ולכן נדרשנו למצוא פתרון ביניים.

מראש פסלתי את ההצעה שנעלה רק פיסת תוכן אחת כל שבוע. אם כל פיסת התוכן שמציג האתר הוא תמונה אחת עם שלושה פאנלים, הוא חייב, לטעמי, להתעדכן יותר מפעם אחת על מנת שירגיש חי. עקב כך, יצרנו תוכנית רב שלבית, שמורכבת בעיקר מזיעה ותקווה.

מדי יום חמישי יעלה הסטריפ – אם יש לנו משהו אקטואלי ומוצלח, אז יעלה אקטואלי. אחרת, יעלה הסטריפ העלילתי הבא. אנחנו יוצרים סטריפים עלילתיים ברקע כל העת, וצוברים מחסנית של סטריפים שבעצם אינם תלויים בתזמון ההעלאה. (כמעט; ממש היום פסלנו סטריפ אחד שמתאים ספציפית לחודשי החורף, אבל הוא צפוי לעלות רק במרץ, וזה כבר יהיה מאוחר מדי).

מדי יום שני יעלה סיכום חוויה משחקית כלשהי, שלי, ולפעמים של אביב. זה יכול להיות מבוסס על כל משחק, כל עוד זה קצר למדי, משעשע, ובאנגלית (הנקודה השלישית תוסבר בהמשך). בעתיד, אנחנו חושבים להעלות סרטוני Let's Play, אולי סטרימינג, כל עוד הכל נעשה באופן מבדר כמובן. בסופו של דבר אנחנו מקווים שהסטריפ יצבור מספיק פופולריות, כדי להצדיק מעבר לשני סטריפים בשבוע.
הסטריפ העברי מתארח באתר הגמדים, כחלק מאתר הגמדים, בו כבר עולה משהו כל יום שני – הפודקאסט. אפילו אם אתה, גולש X ישראלי חביב, בא לאתר הגמדים רק מדי חמישי, רק כדי לראות את הסטריפ, עצם העובדה שהאתר מתעדכן גם מעבר לכך שומרת על התחושה שהוא חי, והתוכן שמוצע בו מהווה, אנחנו מקווים, מספיק אלטרנטיבות שיעניינו אותך (כמו שאנחנו מקווים שחוויות המשחק שלנו יעניינו את הקורא באנגלית). וכעת נסביר למה אין לקומיקס בעברית אתר משלו.

עברית ואנגלית

מהרגע הראשון התמודדנו עם הדואליות שבטבענו – טוב מול רוע! סדר מול תוהו! וגם, הרצון העז לכתוב סטריפ שיפנה בו-זמנית לקהל שנהנה מוי בריבוע ו\או השקיע במימון ההמונים, ולקהל בחו"ל. כי בכנות, כמות העבודה הנדרשת פשוט לא מצדיקה את עצמה עבור קנה המידה שאנחנו צופים שנמשוך בקהל הישראלי. אנחנו מדמיינים עתיד שבו הסטריפ הזה, שלטעמנו הוא ברמה מקצועית (לדעתנו כבר וי בריבוע התבגר לרמה כזו), מממן ומחזיק את עצמו, וזה מחייב שנפנה לקהל קורא האנגלית. אז הסטריפ יהיה בשתי השפות. זה טריקי.

התחלנו עם האנגלית, כי זה יותר ברור ובטוח. למשל, בטוח שיהיה לסטריפ האנגלי אתר משלו, ועמוד פייסבוק משלו. בטוח שלא יהיה בהם עברית, כי קהל קורא אנגלית ירתע מאתר דו-לשוני. חשבנו לכלול את הסטריפ הישראלי בתוך האתר הזה, אבל הרעיון לא מצא חן בעיני, כי גם קהל ישראלי ירתע מאתר דו-לשוני. לכל אחד מגיע שירגישו שמשקיעים בו, שהוא באתר שפונה אליו. חשבנו לפתוח אתר נפרד לגמרי לעברית, אבל זה בתכל'ס אמר להכפיל את כמות העבודה ברמה המנהלתית – להעלות את הסטריפ החדש בכל אתר בנפרד, לכתוב טקסט לפוסטים בשתי השפות, ואחרי שהתקבל רעיון "יום שני הוא סיכום חווית משחק", זה אומר לכתוב מספר פסקאות בשתי השפות, כל שבוע. ואני מזכיר שאביב ואני עושים את זה בזמננו הפנוי, ושאני, שעיקר האחראיות המנהלתית והכתיבה נופלות על כתפי, מתפעל אתר תוכן שלם נפרד בזמן הפנוי הזה. אאאזזזז… לא, זה לא יעבוד.

אחזור על זה בפעם השלישית, זה מספיק חשוב: להתמיד זה קשה. אנחנו צריכים למצוא כמה שיותר דרכים להקל עלינו להתמיד. תוך שמירה על רמה גבוהה, כמובן, כי יש מקומות בהם אנחנו לא מוכנים להקריב איכות. אבל יש כאן גבול מורכב, וצריך לאזן אותו.

ממש בימים האחרונים החלטנו על הפתרון, והוא מיזוג מאמצים. "עד ארבעה שחקנים" יעלה באתר הגמדים, כחלק ממה שהופך בתכל'ס לאתר תוכן מקיף, אבל יזכה גם בדומיין נפרד וב-RSS נפרד, כדי שמי שמעוניין רק בו, יצפה רק בו. Up to Four Players יעלה באתר משלו, עם עמוד פייסבוק משלו, הכל באנגלית.

ב-18 בינואר יתחיל הסטריפ בעברית ובאנגלית, וכבר ביום חמישי שאחריו יתחילו להתעדכן הסטריפים על בסיס שבועי, לפי הלו"ז שניתן מקודם. אם הוא ימצא חן בעיניכם, אנא שקלו להפיץ את הסטריפים החביבים עליכם ברשתות החברתיות, זה חשוב במיוחד בחודשים הראשונים, ובמיוחד לקהל דובר האנגלית, שלא קל לנו להגיע אליו. שיהיה לנו בהצלחה!

שמות שנפסלו

לסיום, בואו נחזור כמה צעדים אחורה: אחרי שנסגרנו על המסגרת הרעיונית של הסטריפ, ישבנו לחשוב על שמות. כרגיל, זה היה מאוד קשה, ובסוף החלטנו על "עד ארבעה שחקנים", כי לדעתנו זה תופס יפה את העובדה שאנחנו מדברים על משחקים, ושיש ארבע דמויות ראשיות. למען הבידור, הנה שמות אחרים שהעלנו, ונפסלו כולם (אם כי חלקם נשארו ברשימה יותר זמן מכפי שהייתם מצפים!):
אין פה חומוס, או באנגלית Land of no Humus
מבוכים ודרכונים
חציית התעלה
אמר אף אחד, אף פעם
תורך
התעשייה הגובלינית
תרבות הפנאי
Engaged for amusement
Critical Brit
הצלחה בריטית, או באנגלית Britical Success
define:game
The play's the thing
תוכן להורדה, או באנגלית DLC

עם התגית: ,

סקירה: משחק ההרפתקה בקלפים של פאת'פיינדר

משחק ההרפתקה בקלפים של פאת'פיינדר, או במקור Pathfinder Adventure Card Game (מכונה בחיבה PACG, פאקג), הוא משחק שזכה לשם מדויק, גם אם לא תמציתי או יצירתי במיוחד, והוא בהחלט מקיים את כל מה ששמו מבטיח. הוא נהדר! נהדר!

למי זה מתאים

בדיוק כמו שמשתמע משמו, זהו משחק הרפתקה – להסתובב בעולם, להילחם במפלצות, להשיג אוצרות, כך שחלק גדול מההנאה נובע מהתקלות בדברים באופן אקראי. עם זאת, יש בו מידה הולמת בהחלט של שיקול דעת, עם די והותר מקום לבצע החלטות משמעותיות – המזל משפיע, אבל לא קובע.

המשחק מתאים ל-1 עד 4 שחקנים (או 6 עם הרחבה), והוא עובד סבבה בסולו. זהו משחק שיתופי, בו כולם מנצחים או מפסידים ביחד. נהוג לשחק אותו עם הקלפים של כולם פתוחים, ולבצע החלטות במשותף. עם זאת, מאחר וכל שחקן מפתח את החפיסה של הדמות שלו באופן עצמאי ולאורך מספר תרחישים, אף אחד לא מכיר את הדמות שלו טוב יותר ממנו – מה שאומר שבקבוצת משחק נורמלית, אפילו אם יש שחקן שמכיר את המשחק בכללותו טוב יותר מהאחרים, הוא יעשה בחוכמה אם לא "יקח פיקוד", כי זה פשוט לא מועיל. השחקנים מחליטים על כיוון פעולה ביחד עבור הקבוצה ונוהגים לתת עצות זה לזה, אבל המשחק מעודד אותם לתת לשחקן להחליט בעצמו מה לעשות עם הדמות שלו.

כל תרחיש אורך בין שעה לשעה וחצי, וכמות השחקנים משפיעה רק במעט, מאחר וכל תרחיש אורך תמיד 30 תורות. ראוי במיוחד לציון שאת המשחק הזה אמורים לשחק כמערכה, שכוללת 30 תרחישים, אבל דורשת רכישת חפיסות הרפתקה מעבר לערכה הראשונה. לטעמנו (אשתי ואני), המחיר הוגן לגמרי, וקיבלנו שעות רבות של הנאה.

 

התמונה עלולה להטעות; הקופסה גדולה למדי.

הרעיון הבסיסי

ראו, גיבורים! הנה מספר חפיסות קלפים, כל אחת מייצגת מיקום מסוים, כגון יער קודר, חוף ים שליו, מבוך קטלני, וכו'. עליכם לעבור ביניהם ולחקור אותם (בכך שאתם חושפים את הקלף העליון ומתמודדים איתו), בניסיון למצוא את הנבל ואת משרתיו. כאשר תמצאו משרת ותביסו אותו, תוכלו לנסות "לסגור" את המיקום שלו. כדאי לסגור כמה שיותר מקומות, כי כך תמנעו מהנבל לברוח כאשר תפגשו אותו. כאשר תמצאו ותביסו את הנבל, אם יש לו לאן לברוח (מיקום פתוח כלשהו), הוא יברח לשם, ואז, בעצם, לא השגתם הרבה. אבל כאשר תצליחו לתפוס אותו בפינה, מבלי שיהיה לו לאן לברוח, ניצחתם!

לכל אחד מכם יש חפיסה שמייצגת את החפצים, הלחשים, הנשקים, וכו' שנמצאים ברשות הדמות. יש לכם גם קלף דמות, שמראה עד כמה הדמות שלכם טובה במיומנויות שונות (התכונות הקלאסיות של מבוכים ודרקונים ופאת'פיינדר), אותן צריך לגלגל כאשר נתקלים בקלף – כדי להשיג אותו (קלף מועיל), או כדי להביס אותו (מפלצת או מכשול). קלף הדמות מציין גם שניים-שלושה כוחות מיוחדים לדמות שלכם, ויש להם השפעה עצומה על סגנון המשחק שלכם. החפיסה הזו היא גם נקודות הפגיעה שלכם – אם אתם אמורים לשלוף קלף, אבל לא נותרו קלפים לשלוף, הדמות מתה.

החלק המשמעותי ביותר במשחק, במיוחד למי שלא מכיר משחקי מערכה (זה קונספט חדש עדיין בעולם משחקי הלוח, אז לא רבים מכירים), הוא שהדמות שלך ממשיכה מתרחיש לתרחיש, מתפתחת ומשתפרת עם הזמן. קלף שהשגת עכשיו עשוי לבוא לעזרתך רק בעוד תרחיש או שניים, קלף שאתה מגרש לקופסה (ובכך הוא יוצא מהחפיסה שלך) הוא קלף שאבד לא רק למשחק הנוכחי, אלא גם למשחקים העתידיים. עם ההתקדמות, גם קלף הדמות שלך משתפר, ואתה מסמן עליו (או על דף שהדפסת בעצמך, כמובן!) תוספים לגלגולים ויכולות חדשות. יש לא מעט אפשרויות, ויהיו לך כמה בחירות קשות לעשות ככל שתתקדם במערכה, עד לסופה, עם תום ההרפתקה השישית (5 תרחישים בכל הרפתקה, אז 30 תרחישים סך הכל).

מושגים חשובים

לפני שנדבר על מהלך התור, כדאי להכיר כמה ממנגנוני המשחק.

מה עושים עם קלפים

פאקג יודע שהוא משחק קלפים, והוא משתמש בקלפים במגוון דרכים, מה שיוצר מרחב אפשרויות מגוון בהתאם. על כל קלף יש יכולת כלשהי, כל קלף עושה משהו, וכדי להפעיל את רוב היכולות האלו, צריך לעשות אחד מהבאים:

להציג: מספיק להראות שהקלף הזה נמצא ביד שלך, והיכולת שעליו באה לידי ביטוי. נפוץ במיוחד עם נשקים – הנשק לא "מבוזבז" בכך שמשתמשים בו, והוא נותר אצלך ביד, זמין גם לקרב הבא.

לרענן: כדי שהקלף יפעל, עליך לשים אותו בתחתית חפיסת הדמות שלך. זה נפוץ עם חפצים: הם מחילים את השפעתם ואז נעשים בלתי זמינים.

לזרוק: כדי להפעיל את הקלף, עליך לזרוק אותו לערימת הזרוקים האישית שלך. נפוץ במיוחד עם לחשים, כנהוג במבוכים ודרקונים ופאת'פיינדר. הקלפים בערימת הזרוקים עדיין שייכים לך, ואפשר אפילו לרענן אותם (להחזיר אותם לתחתית חפיסת הדמות שלך, כזכור) באמצעות יכולות ריפוי. בסוף התרחיש, הם מתערבבים מחדש לתוך החפיסה שלך. בינתיים, הם יוצאים ממחזור השליפה שלך – קלפים שנזרקו הם קלפים שכבר לא תשלוף – מה שאומר שגם הבריאות שלך נפגעה (אם אתה אמור לשלוף קלף ואינך מסוגל, אתה מת).

לקבור: כמו לזרוק, רק יותר. אי אפשר לרפא קלף שנקבר; לצורך העניין, הוא ישאר זרוק עד לסוף התרחיש.

לגרש: הקלף חוזר לקופסה, לעולם לא תראה אותו יותר, אלא אם יצא לך לפגוש אותו באופן אקראי בתרחיש עתידי. זוהי צורת ההפעלה הקטלנית ביותר, כי הקלף מפסיק להיות חלק מהחפיסה שלך, מעכשיו ולתמיד.

קלף הדמות

לכל דמות יש את שש המיומנויות העיקריות: כוח, זריזות, חוסן, תבונה, חוכמה וכריזמה, ובכל מיומנות יש לה קוביה כלשהי, בין 1ק4 עד 1ק12. סיאוני הכושפת היא כריזמטית להפליא, מגלגלת ק12 בכריזמה, אבל היא חלשה מאוד גופנית, מגלגלת רק 1ק4 בכוח. לכל דמות יש גם כמה מיומנויות נוספות, כדוגמת מאגיה, ידע, קשיחות, קפא"פ, ועוד, שמבוססות כולן על גבי המיומנויות העיקריות, למשל בצורה "קשיחות: חוסן + 2". כלומר, כאשר אתה מגלגל קשיחות, עליך לגלגל חוסן ולהוסיף 2 לתוצאה.

חלקו התחתון של קלף הדמות מפרט את כוחותיה של הדמות; המיומנויות אומרות "במה אני טובה יותר מאחרים", הכוחות אומרים "איזה דברים מיוחדים אני יודעת לעשות". אלו הן הדרכים בהן דמויות שוברות את החוקים הרגילים, מה שהופך את הלוחם ללוחם ואת הנוכלת לנוכלת. לא אתן כאן רשימה מלאה, אבל הנה כמה דוגמאות: מריסיאל, הנוכלת, יכולה לחמוק מכל התקלות – אם היא שולפת קלף, היא יכולה פשוט להחליט "לא, לא נתקלתי בו", ולערבב אותו בחזרה לחפיסת המיקום. זו דרך מצוינת להמנע מאתגרים מסוכנים מדי עבורה. סאוני, הכושפת, יכולה לזרוק קלף מהיד, לא חשוב איזה, כדי ליצור לחש יש-מאין ולגלגל התקפה כאילו היה לה קלף לחש (ואפילו עם בונוס 1ק6), כך שהיא תמיד מסוגלת להיכנס לקרב בביטחון.
אחרי סיום ההרפתקה השלישית, כל דמות בוחרת במקצוע יוקרה, כלומר באחת משתי רשימות של כוחות חדשים שמקדמים אותה לכיוון מסוים. מריסיאל, למשל, יכולה להיעשות אקרובטית, ולהתמחות בהמנעות (למשל להחליט שהקלף ממנו נמנעה נותר על ראש החפיסה; זה אולי נשמע שולי, אבל זה משמעותי מאוד) או להיעשות גנבת, שמתמחה בהשגת חפצים והתגברות על מכשולים.

צידו השני של קלף הדמות מציג את רשימת סוגי הקלפים מהם מורכבת החפיסה של אותה דמות. ואלרוס הלוחם מחזיק בהמון נשקים ושריונות, אבל אין לו אפילו לחש אחד; לאם הפייטן טוב קצת בכל דבר, ויש לו כמה קלפים מכל סוג. כל חפיסה כוללת סה"כ 15 קלפים, אבל כזכור, הדמות הולכת ומשתפרת עם הזמן. בעוד שזה כיף לקבל תוסף למיומנות, או לשפר כוח קיים, כל שחקן מחכה במיוחד לשיפור של גודל החפיסה, שמאפשר לו להוסיף קלף נוסף מסוג מסוים לבחירתו. (הדבר היחיד שמשתווה לכך בחשיבותו זה קבלת כוח חדש לגמרי, אחרי שמתחילים עם מקצועות היוקרה).

איזה גברבר אתה ואלרוס. כל אחד רוצה לוחם בחבורה.

מהלך התור

כשמתחיל תורך, אתה יכול לעשות את הבאים, לפי הסדר. הדברים היחידים שאתה נדרש לעשותם הם השלבים הראשון האחרון, כל האחרים הם אופציונליים.

קידום חפיסת הברכות: כאמור, כל תרחיש אורך 30 תורות. חפיסת הברכות היא הטיימר – כל תור זורקים ממנה קלף, ובתור בו אמורים לשלוף קלף ואי אפשר (כי היא נגמרה), התרחיש הסתיים וכולנו הפסדנו. יש סיבה לכך שזו חפיסה של קלפי ברכה דווקא, הן יכולות לבוא לידי שימוש; ראו בהמשך, תחת התקלות בקלף.

נתינת קלף: אתה יכול לתת קלף אחד מהיד שלך לשחקן אחר שנמצא באותו מיקום כמוך. קורה לעיתים רחוקות למדי.

תנועה: אתה עובר מהמיקום הנוכחי שלך למיקום אחר. קורה לא מעט, כי בדרך כלל אין סיבה להישאר במיקום שסגרת (אין בו יותר קלפים לגלות), ובנוסף, להרבה מהדמויות יש יכולות שמועילות לדמויות אחרות באותו המיקום כמוהן. כמו כן, לעיתים ניתן להציץ בקלפים הבאים בחפיסה מסוימת, ובהתאם למידע שנחשף, יתכן שנעדיף שדמות שמיומנת במיוחד בהתמודדות עם הקלף הזה תבוא לאותו מיקום כדי לעשות זאת.

חקירה: זהו עיקר התור, ולכן אפרט עליו בהמשך, תחת התקלות בקלף. כל דמות מקבלת חקירה אחת כל תור, אם כי היא עשויה לקבל חקירות נוספות באמצעות קלפים (בעיקר ברכות ובני ברית). לעיתים נדירות תעדיף שלא לחקור, בדרך כלל עקב שיקולים של כלל החבורה; למשל, כשנעדיף שתישאר במיקום מסוים כי אתה יכול לעזור במשהו חשוב לדמויות אחרות בו, אבל אנחנו יודעים מה הקלף הבא בחפיסת המיקום, ואתה לא מוצלח בהתמודדות איתו.

סגירת מיקום: אם חפיסת הקלפים של המיקום בו אתה נמצא ריקה (כלומר, אין יותר קלפים לחקור), אתה יכול לנסות לענות על התנאי לסגירת המיקום (בדרך כלל בדיקת מיומנות). אם הצלחת, המיקום נסגר – הנבל לא יוכל לברוח לכאן, יהיה לנו קל יותר לדחוק אותו לפינה ולסיים את התרחיש.

איפוס היד: שלוף או זרוק קלפים עד שאתה מחזיק במספר קלפים השווה לגודל היד של הדמות (הרשום על קלף הדמות). אתה יכול לזרוק כמה קלפים שתרצה לפני כן; זה נשמע כמו התאבדות, אבל למעשה לעיתים כדאי לעשות כן, כדי להעיף קלפים שאינם מועילים למצב הנוכחי, בניסיון להשיג קלפים שיכולים לעזור יותר.

התקלות בקלף

מי יודע איזו סכנה ממתינה לך בתוככי המערה החשוכה, או איזו עזרה תצליח לגייס בכיכר העיר? קדימה להרפתקה: הפוך את הקלף העליון בחפיסת המיקום!

כל הקלפים (כמעט) מתחלקים לשני סוגים: קלפים מועילים (Boon) וקלפי סכנה (Banes). יש גם קלפי תמיכה, אך הם מופיעים רק בחלק מערכות הבסיס, ובכל מקרה אי אפשר להיתקל בהם במקרה במיקום, הם יושבים במקום נפרד.

המנגנון להשגת קלף (מועיל) או להתגבר עליו (סכנה), זהה: מבצעים בדיקת מיומנות. על גבי הקלף מצוין דירוג קושי, המספר שצריך להגיע אליו כדי "לנצח" את הקלף, ולצידו מצוינות המיומנויות בהן ניתן להשתמש בשביל הגלגול, אפשר לבחור באיזו מהן שרוצים. תמיד מצוינת לפחות מיומנות עיקרית אחת, וכמעט תמיד מצוינת לפחות מיומנות נוספת. למשל, ייתכן שיהיה רשום "חוכמה" וגם "קדושה"; השחקן בוחר באיזו מיומנות להשתמש. אם יש לו "קדושה", כנראה שיעדיף להשתמש בה, כי (כזכור מלמעלה), כל המיומנויות הנוספות הן בעצם מיומנות עיקרית ועוד תוסף כלשהו (לדמות של הכוהנת יש את המיומנות "קדושה" כ-"חוכמה + 2", למשל). בכל מקרה, אפשר לגלגל גם מיומנות שאין לך, אבל עליך לגלגל 1ק4.

אם זהו קלף מועיל, גלגל את המיומנות. הצלחת? יאי! קח אותו אליך ליד. נכשלת? לא נורא, הוא מגורש לקופסה. זוהי הדרך העיקרית להשיג את הקלפים המועילים: נשקים, שריונות, לחשים, בני-ברית וברכות.

אם זהו קלף סכנה, המצב מורכב יותר – כי הוא מסוכן יותר! תחילה יש לקרוא את מה שרשום על הקלף, כי לעיתים קרובות היכולות שעליו משפיעות על הגלגול עוד לפני שבוצע, או דורשות בדיקות מקדימות.

ישנם שני קלפי סכנה, מכשולים ומפלצות. על מכשולים מתגברים באופן דומה להשגת קלף מועיל, מלבד שאם מצליחים לא מקבלים דבר מלבד לגרש את קלף המכשול, ואם נכשלים אז קורה משהו לא נעים (בדרך כלל לזרוק או לקבור קלפים, או הדרישה להתמודד שוב נגד המכשול שוב בתור הבא לפני שאפשר להמשיך לחקור את המיקום).

מפלצות מנסות לאכול אותך, נומנומנומ. בדרך כלל, על קלף מפלצת לא מצוינות שמות של מיומנויות, אלא פשוט המילה "קרב". כדי להילחם, כדאי שיהיה לך כלי נשק, לחש התקפי, או יכולת מיוחדת של הדמות, אחרת עליך להילחם בידיים חשופות – לגלגל את מיומנות הכוח בלבד. חלק משמעותי מהמשחק הוא להכין את עצמך לקרב, כדי שתוכל להתמודד עם כל מה שבא (או לפחות, כמה שיותר). אם הצלחת להביס את המפלצת, סבבה, הקלף מגורש לקופסה. אם נכשלת, אתה סופג נזק – עליך לזרוק מספר קלפים השווה להפרש בין התוצאה שלך לדירוג הקושי של המפלצת. אי אפשר לזרוק יותר קלפים ממה שיש לך ביד – אתה לא נדרש לזרוק קלפים מהחפיסה שלך – כך שזה בעצם לא כל כך נורא, נכון? לא! לא נכון בכלל! כי הקלפים האלו היו מועילים. הם היו חפצים שרצית להשתמש בהם, נשקים שהיו אמורים להמשיך לשמש אותך נאמנה, או לחשים יקרי ערך שהלכו פאקקטה. כדי להמנע מנזק אפשר להשתמש בשריונות או לחשים מסוימים, אבל הדרך הטובה ביותר, היא פשוט לנצח מלכתחילה.

כמו שאפשר לראות, יש גלגולים חשובים יותר ופחות. נגיד שמצאתי איזו קסדה, אבל אני כושפת, אז מי צריך את הקקי הזה, אז לא איכפת לי להיכשל. מצד שני, ייתכן שנתקלתי במפלצת שעלולה לגרום 1 נזק לכל הדמויות שנמצאות באותו מיקום כמוני. לשחקנים ישם מספר דרכים לשפר את סיכויי ההצלחה של עצמם, בעיקר באמצעות כוחות של הדמות, וקלפי חפצים ובני ברית, אבל הקלף השימושי ביותר לשיפור סיכוי הצלחה, והוא אפילו עובד על כל דמות בכל מקום, הוא ברכה.

הברכה הגנרית, "ברכת האלים", מוסיפה קוביה אחת לגלגול שלך. כלומר, אם אתה מגלגל ק10, עכשיו תגלגל שתי ק10. זה נפלא! אבל עוד יותר נפלא לגלגל שלוש ק10. רוב קלפי הברכה מייצגים ברכה של אלוהות מסוימת, שמשפרת, למשל, גלגולי זריזות ספציפית, או גלגולים שנעשים כדי להתגבר על מכשול. אפשר להשתמש בקלפים האלו כברכה גנרית, אבל אם משתמשים בהם בסוג הגלגול המתאים, הם מעניקים שתי קוביות נוספות במקום אחת. אפשר להשתמש בכל ברכה על כל גלגול, של כל שחקן, כך שזוהי הדרך העיקרית בה שחקנים יכולים לעזור אחד לשני; השיקול "האם להשתמש בברכה הזו עכשיו, או שעדיף לשמור אותה למשהו חשוב יותר בהמשך?" הוא אחד השיקולים הכי נפוצים במשחק. ניתן לעיתים לעזור לחברים באמצעות כוחות של הדמות (בעיקר מקצועות כמו הפייטן, למשל), או באמצעות חפצים מסוימים (בדרך כלל אפשר להשתמש בהם רק אם הדמות השנייה נמצאת באותו מיקום כמוך).

דברים משתנים כל העת

כמו בכל דברים בחיים, לכל כלל יש יוצאים מהכלל, וזה נכון במיוחד כאן, כי ישנם עשרות קלפים ששוברים את החוקים במגוון דרכים. כמעט כל תרחיש כולל חוקים מיוחדים, חלקם משנים את המשחק באופן דרסטי. להרבה קלפים, בעיקר בני ברית וחפצים, יש מספר שימושים שונים, ובזמנים שונים במהלך המשחק תדרש לעשות החלטות קשות לגבי השימוש בהם. חפיסת הברכות הולכת ומצטמצמת, הזמן הולך ואוזל, עד כמה אתה מוכן להסתכן ולהמשיך לחקור, בהתחשב במשאבים שנותרו בקבוצה?

זה אחלה משחק.

מידע חשוב לפני הקנייה

מאחר ו-PACG הוא משחק מערכה, אי אפשר פשוט לקנות אותו וגמרנו, כמו רוב משחקי הלוח האחרים. כדאי לדעת כמה דברים לפני כן.

ראשית, ישנן מספר ערכות בסיס שונות. כל אחת מהן נבדלת מהשנייה לא רק בקלפים שבה ובחוקים המיוחדים לה, אלא גם בחפיסות ההרפתקה ש-"ממשיכות" אותה. כשאתה קונה ערכת בסיס, אתה קונה כ-500 קלפים מכל הסוגים, והרפתקת מתחילים באורך 3 או 5 תרחישים (תלוי בערכה). בנוסף, אתה מקבל בפנים את חפיסת ההרפתקה הראשונה. אפשר לשחק בתרחישים הבסיסיים כמה שתרצה, אבל אז תפספס את כל הקטע של המערכה. אחרי שסיימתם את תרחישי ההתחלה, וגיבשתם את הדמויות שלכם (ואולי קיבלתם כבר איזו התקדמות או שתיים), זה הזמן להתחיל בהרפתקה הראשונה.

כאשר אתה רוצה להתחיל בהרפתקה, אתה צריך שתהיה ברשותך חפיסת ההרפתקה. הראשונה, כאמור, כבר בפנים, אבל את כל חמש ההרפתקאות הבאות צריך לקנות בנפרד. לטעמנו, כאמור, מחירן בהחלט שווה את זה, אבל איש-איש וארנקו. כל חפיסת הרפתקה כוללת חמישה קלפי תרחיש עבור ההרפתקה, וקלפים חדשים מכל הסוגים, אותם יש לערבב לתוך ערכת הבסיס, לפי הסוגים. כמובן, כדאי להבטיח שסיימתם את ההרפתקה הקודמת בטרם תוסיפו את הקלפים החדשים (והקטלניים\חזקים יותר) של ההרפתקה החדשה. כעת, פשוט שחקו את התרחישים של ההרפתקה לפי הסדר.

מה קורה אם נכשלים בתרחיש? פשוט מנסים שוב. מה קורה אם מתים? ובכן, לפי החוקים, אמורים להתחיל דמות חדשה (שמתחילה חזקה יותר מהרגיל, אם אתם משחקים הרפתקה מאוחרת). אנחנו לא נהנים מחוק המוות הזה, ולכן אצלנו מוות לא שונה מכשלון בתרחיש.

המשחק מגיע עם 7 דמויות, ומיועד לארבעה שחקנים. אפשר להרחיב לשישה שחקנים באמצעות חפיסת ההרחבה שמוסיפה קלפים בסיסיים שצריך עוד מהם, ו-4 דמויות נוספות. מאחר וחווית המשחק עם כל מקצוע שונה למדי, סביר להניח שאפשר להתחיל את כל המערכה מהתחלה עם מקצוע אחר, ולהנות לאללה כל הדרך. עוד לא ניסינו את זה, אבל אנחנו לא רואים שום דבר שעשוי להפריע להנאה.

צורת המשחק הרצויה עבור PACG, ומשחקי מערכה בכלל, הם חבורה של חבר'ה שנפגשים מדי פעם כדי להמשיך את אותו המשחק, עם אותן הדמויות. לעיתים יחסר שחקן, או ששחקן נוסף יצטרף – אנחנו מציעים שלא להסתבך, ופשוט לאפשר לדמות שלא משוחקת להתקדם עם האחרות בכל זאת, או ליצור דמות חדשה עבור השחקן החדש כדי שיוכל להצטרף לתרחיש הנוכחי. זה משחק, אז שחקו ותהנו.

מילה אחרונה על המשחק המאורגן

ל-PACG יש משחק מאורגן, בדומה לאגודת מגלי הארצות (המשחק המאורגן של משחק התפקידים Pathfinder). הוא לא זמין בארץ (עדיין?..), אבל כדאי שתדעו שהוא קיים.

במשחק המאורגן אתה משחק דמות שעומדת בנפרד מכל ערכת בסיס, היא מגיעה מ-Class Deck שיחודית למקצוע שלה. ישנה סדרה מיוחדת של תרחישים, אותם משחקים לאורך עונה (כחצי שנה), על בסיס אחת מערכות הבסיס. בעת כתיבת שורות אלו אנחנו בעונה 0 (עונת ניסיון ראשונית), ואנחנו משתמשים בערכת הבסיס של Skull and Shackles. הדמות שלך הולכת ומשתפרת, אך שלא כמו במשחק הרגיל, הקלפים של החפיסה שלך מגיעים מהקלאס דק שלך, לא מהערכה הבסיסית. אתה יכול לקחת את הדמות הזו, עם כל השיפורים שצברה וכל הקלפים שקיבלה, לכל שולחן משחק מאורגן בעולם, ולהצטרף, והדמות שלך תהיה "תקינה" ותוכל לשחק אותה כמו שהיא. זה די מגניב.

אני האחראי על המשחק המאורגן עבור אזור לונדון, אז אם יוצא לכם להגיע לאזור, תגידו משהו ואספר לכם איפה יש משחק בקרבת מקום.

מריסיאל, הקטלנית בנשים

זהו! PACG הוא יופי של משחק מערכה, אבל הוא לא היחיד מסוגו. כדאי לכם לברר גם על Shadowrun Crossfire, שמתרחש בעולם המגניב של מירוצללים ולא דורש חפיסות הרפתקה (הכל בא בקופסה אחת), או בתחום משחקי הלוח, Mice & Mystics, בו משחקים הרפתקה אחר הרפתקה בסיפור מתמשך (אפילו שהדמויות לא מתפתחות ביניהן). משחק נעים!

עם התגית: ,

עלילות עלילון, חלק א'

חזיז ורעם! בעוד שבוע ומשהו יעלה הוובקומיקס החדש-דנדש של אביב אור ושלי, אחרי כמה חודשים של תכנון ועבודה. אנחנו גאים בו, ואנסה להסביר למה.

פרולוג

אביב ואני נפגשנו לראשונה במסגרת קומיקס (כשבן שלום ואנוכי רצינו להמיר למשחק תפקידים את ארינאה, הקומיקס עליו עבדה אז עם ערן אביאני), כך שמהרגע הראשון יחסינו היו מרובעים באופיים ועם בועות דיבור. שנה-שנתיים אחר כך, במסגרת עבודתי כעורך באתר משחקי המחשב ויגיימס, עלה הרעיון לגוון את סוגי התוכן שאנחנו מציעים, ולעשות וובקומיקס גיימרי. בזמנו, להרבה אתרי משחקי מחשב היו וובקומיקסים שכאלו, וזה נראה לנו כמו התפתחות טבעית.

ישנם, בעיקרון, שני סגנונות שהתאימו לנו: סטריפים אקטואליים שמדברים על משחקים או אירועים שקורים ממש עכשיו, או סטריפ מתמשך עם עלילה מתפתחת. הנטייה הטבעית של אביב ושלי היא לכיוון השני (וראו גם את סינגולריות 1885 כדוגמה לפרויקט עליו מיד קפצנו שנינו כשהיה לנו קצת זמן פנוי), אבל בישיבה עם העורך הראשי דאז, אמיר לוטן, החלטנו שדווקא הסוג הראשון מתאים יותר לאתר  שרואה עצמו בעיקר כאתר חדשות, ועיקר התוכן שלו הוא אקטואלי.

כך התחיל וי בריבוע, ובימים הקרובים אביב תעלה פוסט בו היא מסקרת את התהליך שעבר הסטריפ, איך הכנסנו עלילה בכל זאת ומה היו התגובות על כך, ואיך התפתחו הדמויות – וסגנון הציור שלהן!

תקווה חדשה

וי בריבוע נגמר עקב דרישות לוגיסטיות – אפילו שאביב קיבלה עליו תשלום, הוא היה משהו שהיא עושה בשעות הפנאי, ולא בדיוק משלם את החשבונות. לכן, אחרי כמה שינויים בחייה ובחיי, לא היה לנו יותר זמן ומקום לסטריפ, ונאלצנו להפסיק. אבל לא ממש רצינו. זו הסיבה העיקרית שהחלטנו להתחיל פרויקט כלשהו במשותף – הסינגולריות – כי אנחנו נהנים לעבוד על קומיקס ביחד, ופיתחנו כבר שיטת עבודה מוצלחת מאוד.

שנים עברו, עברתי לאנגליה, ואז אביב עברה לאנגליה, ובינתיים פיתחתי תחביב לוגם-זמן עצום אחר, הפודקאסט על כתפי גמדים. במהלך קיץ 2014 החלטנו אורי ליפשיץ, שותפי לפודקאסט, ואנוכי, לשדרג את הפודקאסט משמעותית ולעבור לאתר חדש, עם לוגו וגרפיקה, אכסון בשרתים אמינים, כל מני כאלה. זה כבר דרש יותר כסף מכפי שהרגשנו בנוח להוציא בעצמנו, ולכן פנינו לקהל, למימון המונים.

ביקשנו 2,000 ש"ח כדי לכסות את ההוצאות האלו, וחשבנו שאולי נצליח להגיע עד 4,000, אם יסתבר שיש לנו הרבה יותר קהל (או קהל יותר עשיר) מכפי שחשבנו מלכתחילה. אחרי שעברנו את 5,000 בתוך חמישה ימים, הבנו שצריך – וראוי! – למצוא יעדים נוספים מוטרפים יותר מכפי שתכננו, כי אולי נצליח להגשים אותם, וזה יהיה מטורף ונהדר. מה כבר אפשר לשים ב-10,000? מתוך הנחה שכנראה שלא נגיע לזה, כמובן. ובכן, יהיה נחמד אם יהיה שוב וובקומיקס גיימרי קבוע של אביב ושלי.

שאלתי את אביב מה דעתה, והיא התלהבה, וגם אני התלהבתי. הכסף יאפשר לנו לרכוש תוספי וורדפרס שאולי נצטרך, ואת שמות הדומיין עבור האתר של הקומיקס, אבל בתכל'ס, אלו אינן הוצאות משמעותיות, והן לא מצדיקות מימון המונים. החלטנו לשים את היעד בכל זאת, משתי סיבות אחרות: הראשונה, זה עשוי לפתות קהל חדש, חובבי וי בריבוע, להשקיע במימון ההמונים (והכסף, בכל זאת, יושקע בפודקאסט ובווקומיקס בסופו של דבר), והשנייה, ובתכל'ס חשובה יותר, זה סוג של אישור שהקהל מעוניין, וסוג של קו שאם נחצה אותו אביב ואני נרגיש מחויבים כלפיו. התלהבות זה מצוין, אבל התלהבות זה לא מספיק!

כי הנה הבעיה העיקרית ביצירת וובקומיקס, וזו אותה הבעיה כמו ביצירת פודקאסט: להתחיל זה קל, להתמיד זה קשה. לכן, צריך למצוא מנגנונים שיעזרו לנו להתמיד. תחושת המחויבות היא אחת, אבל צריך עוד; בחלק הבא ארחיב על הדברים הנוספים שיעזרו לנו להתמיד, השמות שנפסלו, וההשלכות המבלבלות של ההחלטה לעשות את הקומיקס בשתי שפות: עברית ואנגלית.

אבל בינתיים, הנה השם שכן נבחר: עד ארבעה שחקנים.

אז בינתיים, כוונו את הדפדפנים שלכם לכתובת upto4players.com בשביל הגרסה האנגלית, או uptofourplayers.co.il לגרסה העברית, שתתארח באתר הגמדים (ועם עליית הסטריפ, תעבור להפנות ישירות אליו).

comingsoon2

עם התגית: ,

סביבת העבודה שלי, חלק ב'

בפעם שעברה התחלתי לדבר על סביבת העבודה שלי בכך שסקרתי את תוכנות הרשת איתן אני עובד. כתבתי בעבר על נהלי עבודה נכונים, ובסדרה הנוכחית אני מציג את הכלים בהם אני משתמש. בהמשך הדרך אתמקד ספציפית באופן בו עשינו את מרתון צריח הברקת, מהרעיון הראשוני ועד להפקת מסקנות בתחקיר.

אתחיל בהצגת הכלל החשוב ביותר בבחירת כלי עבודה: זה חייב להיות נוח לשימוש, אחרת לא תשתמש בזה. או, במילים אחרות, כדי שבאמת תשתמש בזה – כדי שזה באמת יהיה מועיל – זה חייב להיות נוח עבורך. דווקא הדברים הקטנים ביותר הם אלו שעלולים לשבש את חווית השימוש: למשל, אם התוכנה דורשת ממך ללחוץ על כפתור אחד יותר מדי, או לפתוח חלון חדש בשבילה, או שלוקח לה כמה שניות יותר מדי לעלות על הסמארטפון. זה עניין אישי, כל אחד מוטרד מדברים אחרים, אבל העיקרון נותר זהה.

יש כאן סכנה אמיתית – אם התקנת תוכנה כלשהי, שאמורה לשרת אותך אבל למעשה לא משרתת אותך, אז המקום בשכל שלך ששואל "זה בטיפול?" מרגיש מסופק (מצאתי תוכנה שמטפלת בזה! אני מסודר!) אפילו שלמעשה, זה לא המצב. מה שאומר שלא תחפש פתרונות מעשיים, ותשאר לא יעיל. אפילו חמור מכך, עם חלוף הזמן תתחיל להתפתח אצלך הרגשה של "הרממ, אני לא משתמש בזה, אני לא בסדר, אני צריך להתחיל", אבל הרי לא תתחיל, כי זה לא באמת נוח לך, אבל אתה לא מבין שזה המצב, ולכן במקום זאת תתחיל לחוש אשמה או תסכול מעצמך. הרגשות האלו אינם מבוססים, כי אין כאן אשמה, יש פשוט כלי שאינו משרת אותך, ובו-בזמן הם נהדרים ממש בלחרבן לך את תהליך העבודה ולוודא שתשאר לא יעיל.
לכן, כלי עבודה שנראה מגניב ומועיל ושימושי, אבל בתכל'ס לא מוכיח את עצמו (נגיד, אחרי חודש התנסות), הוא לא רק בלתי שמיש, אלא ממש מסוכן ליוזמה שלך.

ישנם יוצאי דופן מעטים מאוד. לעיתים ייתכן שתצליח לחנך את עצמך להשתמש במכשיר שאינו נוח, אבל זה לא פשוט, ויותר חשוב, בדרך כלל אין בזה שום צורך (עדיף פשוט למצוא כלי יותר נוח. זה לא אומר שאתם "חלשים", זה אומר שאתם פאקינג משיגים משהו סוף סוף). עשיתי את זה פעם או פעמיים, ואוכל להרחיב על זה בהזדמנות (העיקרון הבסיסי הוא לאלץ את עצמך ליצור הרגל חדש, ויש כלים שעוזרים בכך), אבל חשוב שוב שאבהיר: זהו מוצא אחרון, לא נקודת המוצא. אנשים רבים מתחילים להשתמש בכלי, מגלים שהוא לא באמת משמש אותם, ומתחילים להאשים את עצמם על כך שהם חלשים מכדי להביא את עצמם לעבוד ולשנות את סגנון העבודה שלהם. זה בגלל שהם מניחים שהם מסוגלים לשלוט בעצמם ולשנות את עצמם – אשליה נעימה, אבל לחלוטין ההיפך מהמציאות. בואו נהיה ריאליים: אתם לא תשתנו (לא בגלל שאתם "חלשים", אלא בגלל שאתם אנשים), ובכל מקרה אין בזה צורך, כי בכל מקרה סביר שיש שם בחוץ כלי שמתאים לכם.

אם יש משהו אחד שאפשר לומר בבטחה על אנשים שיושבים ומצטערים על כמה שהם לא מצליחים לעבוד, זה שהם לא מפיקים עבודה.
[חשוב להבהיר שב-"עבודה" אני לא מתכוון למשרה בתשלום, אלא פשוט ליצירת דבר מה שלא היה מקודם. כל יוזמה, בין אם שלכם, של הבוס, בשעות הפנאי או בשעות תעסוקה, שאתם מעוניינים להביא לידי יישום, היא "עבודה" מהבחינה הזו].

ההרחבות הנוחות לי

הפעם אתמקד בצד הימני של שורת החיפוש\כתובות של הכרום שלי, ואסביר לא רק מדוע אני משתמש בכל הרחבה, אלא גם איך.

chromeplugin

אלו הן ההרחבות (extensions) בהן אני משתמש. כל חודשיים בערך אני בוחן אותן מחדש – אם יש הרחבה בה לא השתמשתי המון זמן, שווה לשקול האם להמשיך להחזיק בה. אידאלית, עלי להחזיק רק הרחבות בהן אני באמת משתמש באופן תדיר, כי סביבת העבודה שלי חייבת להיות תואמת, ובכן, לעבודה שלי. הרחבות עודפות תופסות מקום מנטלי (דורשות ממני התייחסות או מחשבה), מקשות עלי למצוא הרחבות שאני צריך, או סתם מבלבלות את הכרום שלי (כי אולי הן מתנגשות עם הרחבות אחרות).

לא קל להיכנס לשורת ההרחבות שלי. רק לעיתים נדירות יוצא לי למצוא (בדרך כלל בזכות שיתופים של אנשים כמו אביב אייסל) הרחבות חדשות שראוי לשקול. אני בודק האם ההרחבה החדשה עושה משהו באמת חדש, או עושה משהו קיים רק יותר בנוחות (ונוחות זה ממש חשוב, כנאמר למעלה). אז אני נותן לה תקופת מבחן קצרה, וחלקן לא עוברות אותה. תהליך הסינון הזה רץ כבר כמה שנים, ולכן רק הרחבות מעטות מצליחות לעבור את הסף בימינו.

להלן ההרחבות, מימין לשמאל.

Todoist
רשימת ה-"לעשות" הנוכחית שלי (בחיי, כל כך קשה להשיג אחת שעושה ממש מה שאתה רוצה). הרשימה מוצגת בלחיצה אחת, וזה נוח לי יותר מאשר להחזיק טאב פתוח עבורה, כי זה אומר שאני יכול לפתוח את זה מכל מקום, כל הזמן. הרחבתי על Todoist בחלק א'.
הסיבה שאני מעדיף כיום את טודואיסט על פני תוכנות ניהול מקבילות, היא שאפשר בלחיצת כפתור אחת לדחות תאריך ביצוע (דדליין) למחר, שבוע הבא, או החודש הבא. זה מבריק, כי הדבר החשוב ביותר לגבי יעדים שלא הושגו בדדליין זה לקבוע להם מיד דדליין חדש (ארחיב על זה בחלק ג'); אם זה קריטי, אני בוחר מחר, אם זה צריך להישאר בתודעה, אני בוחר שבוע הבא, ואם זה לא חשוב כרגע אבל צריך לטפל בו, זה נדחה לחודש הבא.
אפילו שהיכולות הבולטות האחרות של טודואיסט – סימון מידת בהילות, חלוקה לפרויקטים – זמינות גם בוונדרליסט, עצם היכולת לשחק עם דדליינים בנוחות וגמישות מספיק מועילה לי כדי להצדיק את השימוש בתוכנה נפרדת. כזכור מחלק א', וונדרליסט משמשת אותי כדי לשמור רשימות של דברים – סרטים לראות, דברים שהייתי רוצה לשפר באתר שלי – בזמן שטודואיסט כוללת צעדים לביצוע שמנוסחים כמשימה. "להשלים את 'סביבת העבודה שלי חלק ב'", למשל.

Hangout
הבסיס התקשורתי שלי. בלחיצה אחת נפתח חלון עם כל השיחות האחרונות שעשיתי, בצ'אט או בוידאו (כי האנגאוט כולל את שתי האפשרויות), ואפשר לחפש בקודמים או לפתוח חדש מיד, בשורה אחת, בין אם באמצעות שם או כתובת מייל (כי זה מבוסס על הג'ימייל שלי כמובן). ליד כל האנגאוט יש תמונה גדולה של המשתתפים בו, מה שעוזר לי לבחור מיד, במבט אחד, את ההאנגאוט שאני מחפש.
מעבר לכך, הכוח החשוב ביותר של האנגאוט (אם כי לא ייחודי לו) הוא היכולת לפתוח שיחה בקבוצה, כלומר לצרף כמה אנשים לאותה שיחה. זה מאפשר להשאיר את כולם בלולאה, שזה א'-ב' של ניהול פרויקט רב-משתתפים. להאנגאוט קבוצתי אפשר לתת שם משלו – למשל, אורי ואביב ואני כלולים בהאנגאוט "גמדים" – והייתי שמח אם היו מדגישים את השמות האלו ברשימת ההאנגאוטים האחרונים, כדי להקל עלי להבדיל בין קבוצות שונות.
האנגאוט הגמדים מאפשר לנו לזרוק לאוויר רעיונות ובעיות מיד ועכשיו, דברים שצריכים לטפל בהם או לברר, מבלי להמתין, ומבלי להכניס אותם למערכת המשימות. מערכת המשימות, כלומר טודואיסט וטרלו וחבריהם, הם הכרח בלתי רצוי – משתמשים בהם כי חייבים, ולכן כדאי להשתמש בהם רק עבור המינימום, רק בשביל הצרכים שהם ממלאים. אם מישהו מקבוצת הפעילים יכול לפתור בעיה כאן ועכשיו, או אם אני יכול לפתור אותה וזקוק לעזרה או מענה לשאלה כלשהי, עדיף לעשות זאת. ולשם כך צריך תקשורת פעילה, מקום שבו אוכל לוודא שהאחרים קוראים את מה שאני כותב, אפילו אם הם לא זמינים שם כרגע.

Screencastify
מאפשר להקליט בוידאו את מה שמוצג על המסך. אתם לא צריכים את זה; לא בטוח שאני צריך את זה, אבל זה עשוי לשמש אותי במגוון סוגי ההקלטות והשידורים שאני עושה לאחרונה.

Inoreader
דוגמא לסיפור כישלון מעציב. אני לא משתמש בהרחבה הזו, אבל אני כנראה עדיין מעוניין לנסות לחנך את עצמי (זה טריקי, כאמור), כי זה יכול להיות הרגל מועיל.
זהו ממשק כרום של קורא ה-RSS (המומלץ) Inoreader. ההרחבה אינה מוצלחת לטעמי – היא מציגה את הפידים שלי בקצרה, אבל לא את תוכנם, ולחיצה על פיד פשוט פותחת אותו בטאב חדש, בממשק הווב של Inoreader. זה לא מה שאני רוצה, אני רוצה שיפתח לי בחלון הקטן עצמו, כדי שאוכל מיד להחליט האם זה מעניין אותי כרגע, יעניין אותי אחר כך (יאללה ל-Pocket) או לא מעניין אותי בכלל. בשנה האחרונה גיליתי שאני כבר לא פונה לקרוא את תוכן ה-RSS שלי, שזה מצער אותי, אבל כנראה שזה מעיד על כך שאני לא זקוק למידע שם או שאין לי זמן עבורו בכל מקרה. מתישהו בחודשים הקרובים אעשה חושבים מחדש על עצם השימוש ב-RSS, ואיך זה משתלב בסביבת העבודה שלי.

Tweetdeck
אתם לא זקוקים לזה. אני משתמש בה רק מאחר ויש לי שני ערוצי טוויטר – אישי ושל הגמדים – ואני גם רוצה לעקוב אחרי אזכורים שלי ושל הגמדים. (טוויטדק הוא מנגנון די חכם שמקל עליך לעקוב אחרי דברים בטוויטר).
כל מה שהכפתור הזה עושה, זה לפתוח את ממשק הרשת של טוויטדק בטאב חדש. אני מעדיף את זה ככה, מאשר פשוט להשאיר תמיד טאב טוויטדק פתוח – אני לא זקוק לעדכון שוטף, זה יהיה מטריד ומסיח דעת; אני רק צריך משהו בסביבת העבודה שלי שיזכיר לי שזה קיים לפעמים.

Timer
זהו טיימר שסופר לאחור, ואז עושה בליפ ומקפיץ התרעה. אפשר להגדיר לו 4 זמנים קבועים נפרדים, אם אתם נוהגים להשתמש באותן יחידות זמן מדי פעם. אני משתמש בזה כי כאשר אני רוצה לספור כמה זמן האוכל צריך להיות בתנור, לוקח יותר מדי זמן לפתוח את הטיימר של הסמארטפון. בחיי. הטיימר במחשב לוקח שתי לחיצות (ואני בכל מקרה מול המחשב), הטיימר בסמארטפון דורש, במינימום, לפתוח את הסמארטפון ולמצוא את הטיימר, כלומר הוא דורש בהכרח יותר לחיצות והתעסקות. נוחות, כבר אמרתי.

Pushbullet
הרחבתי על התוכנה המבריקה הזו בחלק א'. יש לה גרסה גם לכרום וגם למחשב עצמו – הורדתי את שתיהן, אני לא בטוח מה ההבדל ביניהן, ולא איכפת לי. הן לא מפריעות לי אף פעם, רק מועילות, אז יופי.

Pocket
בלחיצת כפתור אחת, העמוד הנוכחי נשלח לפוקט, ויוצא לך מהמחשבות. הרחבתי על פוקט בחלק א'; ההרחבה הזו לכרום היא הסיבה היחידה שפוקט היא יישום מעשי עבורי. בלי הנוחות של "שמור ושכח" בלחיצה אחת, לא היה בה שום טעם.
פעם בחודש-חודשיים אני נכנס לפוקט ועושה סדר בדברים. את הדברים החשובים מהזמן האחרון אני מעבד, מביא לידי שימוש, ומעיף. דברים ישנים יותר, או כל מני דברים שבתכל'ס עדיף שאשמור באברנוט (שם אני שומר גושי מידע, כזכור מחלק א'), אני בדרך כלל משאיר שם כי אני מתעצל להתעסק איתם. כנראה שאני לא באמת זקוק להם, כי עובדה שאני מסתדר מצוין גם בלעדיהם. בכל מקרה, בכל בחינת פוקט שכזו, פעם בחודש חודשיים, כדי לעבור על הכל-הכל, גם הדברים הישנים, רק ליתר ביטחון.
המהדרין יוסיפו תג לעמוד שהם שומרים, כי אפשר לעשות את זה בקלות דרך ההרחבה הזו. אני מתקשה לזכור איזה תגים בכלל יש לי, שזו בעיה. לצערי, ההרחבה לא מציעה רשימה של תגים נפוצים, מה שהיה פותר לי את הבעיה מיד ומאפשר לי להשתמש בפיצ'ר הזה באופן קבוע. שני תגים מומלצים: עבודה, בשביל מה שמעניין אותך מקצועית, ופנאי, בשביל מה שאתה רוצה לקרוא\לראות מתישהו כי זה מעניין.

Buffer
אתם לא זקוקים לזה. גם ההרחבה הזו משמשת אותי רק בגלל שיש לי שירות תוכן שנפרד ממני (כלומר, הגמדים). באפר הוא מכשיר מבריק: הוא מאפשר להפוך כל עמוד, או כל פיסת טקסט, לקישור שישלח לעמוד פייסבוק, גוגל+ וטוויטר, בשעה מוגדרת או לפי לו"ז מתוכנן מראש. מאוד נוח, מאוד גמיש, א'-ב' של צורת העבודה שלי בשמירה על הגמדים אקטואליים.

הוספה ל-Wunderlist
כזכור, וונדרליסט פתוח לי בטאב נעוץ בצד שמאל. ההרחבה הזו משמשת כדי להוסיף את העמוד הנוכחי לוונדרליסט, אבל ממש הרגע הבנתי שאני לא משתמש בזה כבר (כנראה בזכות פוקט, יש כאן כפילות מסוימת), אז ממש הרגע הסרתי אותו.

קליפר של Evernote
זו הרחבה חזקה ומועילה, שמאפשרת לך לתפוס עמוד שלם, חלק מעמוד, צילום מסך (שאחר כך אפשר מיד לצייר עליו! ממש סבבה אם רוצים להראות משהו ואז לשלוח לאדם אחר), ישירות לאברנוט, ולשתף אותו מיד, אם רוצים.

Checker Plus לג'ימייל
זוהי ההרחבה החשובה והמועילה ביותר שלי. היא מציגה מיילים חדשים, ומאפשרת לקרוא אותם מיד, ומיד להחליט האם לארכב, להגיב או למחוק אותם, ישירות על גבי הטאב הנוכחי. קשה לי להסביר עד כמה הדבר הזה חשוב לי – אני משלם עליו, עד כדי כך זה חשוב!

Checker Plus לקלנדר
זוהי ההרחבה החשובה והמועילה ביותר השניה שלי. למעשה, כל כך מועילה, שייתכן שאפסיק להשתמש ב-Sunrise (לוח שנה עליו דיברתי בפעם שעברה), בו אני בכל מקרה משתמש רק במעין תקופת ניסיון, כי צ'קר פלאס כל כך מועילה לי כבר כל כך הרבה זמן. הצץ בלוח השנה שלך בלחיצה אחת, ממוין בצבעים לפי לוחות שונים (כמו בקלנדר הג'ימייל שלך, ארחיב על זה בחלק ג'), והוסף אירועים חדשים בשתי לחיצות. נפלא. כל הלו"ז שלך מולך, בלחיצה, גמיש (רק חבל שאי אפשר לגרור אירועים, אבל ניחא).

סמן 1+
בגדול, מאפשר לסמן משהו כ-1+ בשביל גוגל (הם ירדו מזה, לא?), ולשתף בגוגל+. מיותר, ירד כבר לפני זמן מה.

 

מיקום וסידור: המיקום של הסמנים די משמעותי בעיני, ואפשר לגרור אותם בקלות למקומות שונים, אז כדאי שתשחקו עם זה קצת עד שתמצאו את הסידור המתאים לכם. אני אוהב שהדברים הזמינים והמהירים ביותר נמצאים בפינות, כי הכי קל למצוא אותם, והדברים בהם אני משתמש פחות נמצאים במרכז. כנראה כדאי גם שסמלילים שנראים דומה לא ישבו זה לצד זה, כדי למנוע בלבול ולהקל עליכם למצוא מיד ועכשיו את מה שאתם מחפשים.

בפעם הבאה: איך מסודר הלו"ז שלי, אחרי איזה אירועים אני עוקב, ולמה. כל הכלים שתוארו בחלק א' ו-ב' לא שווים כלום בלי לו"ז, הם רק באים לעזור בניהולו. אז בתכל'ס, החלק הבא הכי חשוב.

 

עם התגית:

סביבת העבודה שלי, חלק א'

בחודשים האחרונים פיתחתי מערכת עבודה שאפשרה לי לארגן הקמת אתר חדש לגמרים, מרתון משחק, קמפיין מימון המון, פרויקט תרגום מאסיבי, והפיכה לאחראי אזורי של משחק מאורגן, וכל זאת תוך כדי שמירה על לו"ז פודקאסטים ושידור קבוע, ומבלי לרצות להתאבד. הנקודה האחרונה היא החשובה מכולן.

היתה לי כמובן עזרה בכל הדברים האלו, גם מאשתי המופלאה וגם מהפעילים או העובדים שעושים את הדברים האלו איתי, חלקם לוקחים תחומי אחראיות משמעותיים מאוד לעצמם (ספציפית אורי ליפשיץ, שהיה אחראי על העבודה מול מימונה ותפעול כל הלוגיסטיקה בישראל), אבל שום דבר מזה לא היה מתאפשר ללא – או, יותר נכון, בלי שלילה כפולה, כל זה התאפשר רק הודות – למערכת ארגונית יעילה שהלכתי ובניתי עם הזמן, ואני ממשיך כמובן לשפר.

כבר כתבתי בעבר על נהלי עבודה נכונים, ובסדרה הקרובה אציג את הכלים בהם אני משתמש. בהמשך הדרך אתמקד ספציפית באופן בו עשינו את המרתון, מהרעיון הראשוני ועד להפקת מסקנות בתחקיר.

 

טחינה על תכנון תוכנות

בחלק זה אציג את תוכנות הרשת עצמן, שהן עיקר סביבת העבודה, כולל שירותים שאני ממש משלם עליהם – מדהים, אבל נכון.

בגלל שאני עובד כמעט 100% מהזמן מול המחשב, הכרום שלי הוא עולמי. מכל מקום בו אתחבר, כמו מחשב אחר (כשאני בישראל לכמה ימים), או הנייד שלי (נקסוס 5), אני יכול לגשת לאותם דברים בדיוק, בזכות הסנכרון המלא והאוטומטי. הדבר היחיד בסנכרון אותו כיביתי הוא הטאבים – אני רואה את הטאבים כ-"שייכים" למחשב מסויים, ואני מעדיף להשתמש בטאבים שונים בנייד ובמחשב השולחני. מספיק לי סנכון הקישורים, ההיסטוריה, ומאוד חשוב, ההרחבות – עליהן אדבר בחלק ב'.

אז כך נראה החלק העיקרי של הכרום:

Untitled-1

בצד שמאל למעלה יש את ארבע האפליקציות היומיומיות שלי, בטאב מוצמד (pinned), כך שלא יקחו הרבה מקום ויהיו תמיד בצד – עדיין זמינות, אבל לא מפריעות. להלן הן לפי הסדר משמאל לימין.

Google Drive
בשנה האחרונה הפסקתי לשמור מסמכים על המחשב. זה מסורבל. כמעט כל מסמך ארצה לשתף עם אחרים בכל מקרה, בין אם בגלל שזו טיוטא שצריך לשפר או בגלל שזה מסמך שצריך להפוך לפומבי בכל מקרה; בנוסף, שיגע אותי שיש כמה מקומות שונים בהם יושב אותו הקובץ, בגרסאות שונות. אני צריך מקום אחד שבו יהיה הכל, ואפשר יהיה לגשת אליו מכל מקום.

מכל בחינה מעשית, גוגל דרייב הפך להיות הכונן העיקרי בו אני משתמש היום. בכל הקשור למסמכים מכל סוג, אני בקושי פותח ספריות על המחשב, ובמקום זאת לוחץ על הטאב השמאלי ביותר. אני פותח קבצי טקסט חדשים רק ב-Docs, כבר לא בוורד. כל ספריות הפרויקטים שלי יושבות בדרייב, ומשותפות עם האנשים הרלוונטיים.

מהרגע בו הבנתי שעברתי להשתמש בגוגל דרייב באופן מקיף שכזה, התחלתי לקחת אותו ברצינות, בעיקר בכך שסדרתי בו את הספריות וחילקתי לחלקן צבעים, כדי שיבלטו לעין. התקנתי גם את גרסת האופליין שלו, שמורידה את התוכן שלו למחשב ומסנכרנת ביניהם, אבל סימנתי רק ספריות מסוימות שירדו באופן הזה, רק אלו שיש בכך איזשהו טעם (למשל הספריה של ואנור, בה אנחנו עובדים עם קבצי וורד, אותם צריך לפתוח מהמחשב בכל מקרה).

לאחרונה העברתי את הדרייב שדרוג נוסף. הרבה מהמכרים שלי משתמשים בדרופבוקס, שאני אישית לא רואה בה צורך, בעיקר עקב השימוש המקיף שלי בגוגל דרייב. אני שואף לסנכרון מקסימלי, כדי שלא אצטרך להחזיק באותו הקובץ בכמה גרסאות שונות; that way madness lies. לכן החלטתי להתקין את התוכנה של דרופבוקס, שמורידה את התוכן למחשב, ושמתי אותה בתוך הספרייה של הדרייב, כך שכעת היא מסתנכרת עם הדרייב. זה אומר, למשל, שכאשר אביב משתפת איתי קבצים עבור שימוש בוובקומיקס העתידי, היא מעלה אותם לדרפובוקס שלה, הם יורדים לדרופבוקס במחשב שלי, עולים בחזרה לדרייב שלי, ולהיפך. זה אולי נשמע מורכב, אבל זה מתרחש אוטומטית ובמהירות מאחורי הקלעים, אני רואה רק את התוצאות. (ראוי לציין שיש לי מהירות אינטרנט מעולה)
אמשיך כך עד שאצליח לגרום לכולם להבין שהם חייבים לעבור לדרייב ולעזוב את דרופבוקס, כמובן.

ראוי לציין שבימים אלו, אחרי שהתחלתי לשלם לדרייב עבור 100 ג'יגה (ה-15 שמקבלים בחינם כבר לא מספיקים לקנה המידה בו אני עובד), התחלתי להשתמש בו גם ככונן הגיבוי העיקרי שלי.

Wunderlist
יש מלא דברים שאני צריך לשמור לזמן עתידי, כמו למשל שמות של אנימות מומלצות שעוד לא ראיתי, ספרים שעוד צריך לקרוא, טיולים שאני רוצה לעשות, או אפילו פשוט רשימת קניות. אז Wunderlist. רשימת הקניות שלי משותפת עם אשתי, כך ששנינו יכולים לצפות בה ולעדכן אותה, ורשימת "דברים שצריך לעשות בשביל הסינגולריות" משותפת עם אביב, מסיבה דומה. עם זאת, אני מרגיש שוונדרליסט לא חזק מספיק בשביל מעקב משימות (או שאולי העיצוב שלו פשוט לא מרגיש לי הולם), ולכן עברתי להשתמש ב-Trello ו-Todosit, ראו בהמשך.
יש לו כמובן גרסת נייד, זה הכרחי.

Sunrise
זהו יומן שנה, נוח וחכם, בעיקר כי הוא מסתנכרן עם בערך כל שאר השירותים שלי. הוא לוקח את המידע מלוח השנה של גוגל, מפייסבוק, מ-Trello, אני חושב שאפילו מ-Evernote. הוא מקל על הצגת המידע, מרכז את כל ההזדמנות שקיבלת במקום אחד, וקל לפתוח בו אירוע ולשתף מיד (מה שמקל על ארגון פגישות). בתכל'ס, זו דרך יפה לגשת לגוגל קלנדר שלי, שעדיין מהווה את שדרת הלו"ז העיקרית מבחינתי. בחלק ג' ארחיב על סוגי האירועים אחריהם אני עוקב.
יש לו כמובן גרסת נייד, זה הכרחי.

Trello
לפני כשנה העברתי מספר חודשים (!) בחיפוש אחר תוכנה יעילה מספיק למעקב אחרי משימות, ובסוף סוג-של התפשרתי על Trello. היא בסדר גמור בשביל התמונה הגדולה, אבל די קקי בניהול משימות פרטני, ולכן התחלתי להשתמש גם ב-Todoist. טרלו מאפשרת חלוקה די אלגנטית של משימות לפי כרטיסים, שאפשר לשים ברשימות שונות. לעיתים זה קצת יותר מדי "פתוח" בשבילי, מה שמבלבל אותי, אבל היא בסה"כ שירתה אותי יפה בארגון עד כה, ואני מאמין שאמשיך להשתמש בה.
יש לה גרסת נייד, אבל אני לא מוצא שום שימוש עבורה.

שאר הקישורים, שתדעו:
אינבוקס הוא "הג'ימייל החדש", בינתיים יש בו דברים שקצת מציקים לי, ואני מקווה שהוא ישתפר בעתיד. אני לא משתמש בו באופן שותף.
את The Big Picture באתר ה-Escapist אני מציע לכולכם לראות, אשתי ואני מסיימים עכשיו לעבור על כל פרקי העבר אחד-אחד.
שורת הקישורים של כרום היא כלי נהדר. "מסמכים" היא ספריה, כך שבלחיצת כפתור נפתחים עוד מגוון קישורים, במקרה הזה מסמכים שאני רוצה גישה מהירה אליהם (מסמך הנושאים של הפודקאסט, דף הדמות של זמלופיה, ספריית פאת'פיינדר בדרייב). לחיצה על כפתור אמצעי פותחת את הקישור בטאב חדש, לידיעתכם.
בקישור לדרייב אני עדיין משתמש לפעמים, כשאני לא רוצה "להפריע" למקום שבו אני נמצא כרגע בטאב השמאלי; זה כמו לפתוח ספרייה חדשה במחשב.
אני באמת משתמש בגוגל+, כן.
"על כתפי גמדים" ו-"טקטיקה" מובילים לעמודי הניהול של הוורדפרס של שניהם. מאז שנלקחה התמונה הצטרף אליהם אחד נוסף, u24p, שבינתיים הוא סוווודדדד
ארבעת אתרי התוכן היחידים אותם אני בודק באופן קבוע הם הפונדק, יוטיוב, האסקפיסט, ופנדורה בשביל מנגינה ברקע.

 

תוכנות רשת הכרחיות נוספות

הן לא מופיעות בתמונה למעלה, אבל הן הכרחיות לעבודה.

Todoist
זוהי רשימת "דברים לעשות" בה אפשר לחלק לתת משימות לפי פרויקטים ולקבוע זמנים למשימות, וזה בתכל'ס כל מה שצריך. כל משימה גדולה – נגיד, "להתחיל ניוזלטר דו-שבועי" – צריך לחלק למשימות קטנות, למשל "למצוא תוכנה למשלוח מייל", "למצוא מנגנון אוטומטי לאסוף את הידיעות שפרסמנו בפייסבוק", כאלה. בטרלו רשום היעד הראשי, עם דדליין; בטודואיסט רשומות המשימות הקטנות, אותן בתכל'ס צריך לבצע, עם תאריכים משוערים לביצוע. והכל מופיע גם ב-Sunrise.
הסיבה שטודואיסט אינו טאב מוצמד כמו האחרים היא שיש לו תוספת כרום משלו; פרטים בחלק ב'.

Hangout
אמצעי התקשורת היעיל ביותר בעולם, נקודה. אפשר לפתוח בהאנגאוט קבוצות, לחפש מילים שנאמרו בו בג'ימייל, לצמצם חלונות ספציפיים כך שלא יפריעו. לכולכם כבר יש האנגאוט, גם אם אתם לא יודעים את זה, מה שמקל על פתיחת שיחה (אם כי לעיתים האנגאוט עושה טיפה בעיות בהגדרת מיקרופון). התכוונתי לדבר על האנגאוט בפעם הבאה כשאדבר על תוספות, כי התוספת שלו לכרום מעולה, אבל זה יותר מדי חשוב – תורידו אותה עכשיו.

Pushbullet
נכון בימינו אמורה להיות דרך פשוט להעביר קובץ, או קישור, או תמונה, ישירות מהנייד שלך למחשב שלך? או פשוט לשלוח קובץ ישירות לחבר, מבלי לעשות את זה באמצעות מייל? אז יש דרך כזו, והיא Pushbullet. הורידה אותה לכל מכשיר, התקינו אותה גם בכרום, והחיים יהיו דבש. you're welcome.

Evernote
וונדרליסט שומר רשימות, אבל כשאני צריך לשמור גושים שלמים של מידע, תמונות או טקסטים, עמוד אינטרנט שלם (למשל דיון בפורום או בפייסבוק, שאני רוצה לשמור את כולו), אני משתמש באברנוט. זהו אמצעי הרישום העיקרי שלי, גם בנייד, אבל הוא סובל מבעיה חמורה – לא מסתדר כל כך טוב עם יישור לימין. זה אומר שאני מתקשה להשתמש בו גם בשביל מעקב אחרי משימות (ולכן, טודואיסט). במקום זאת, זהו ה-infodump שלי, בו אני שומר דברים שנראים לי חשובים, משתדל לתת להם כותרות שיקלו עלי למצוא אותם בחיפוש, ואז מתישהו בעתיד מחטט ומוצא אותם כדי לשאוב מהם מידע.
למשל, יש לי איפשהו עמוד דיון שלם מפורום הפונדק בו העלתי רעיון לאיזו הרפתקה עם שדים, שמצא חן בעיני. לא היה לי ממש איפה לשמור את זה, אז שמרתי אותו באברנוט, עם הכותרת "שדים הרפתקה רעיון" (כדי להקל עלי למצוא בחיפוש כל אחת מהמילים האלו), גם תייגתי ב-"משחקי תפקידים" (התגית בה אני משתמש לדברים שהם, ובכן, הבנתם), וזרקתי תחת "ארכיב" (התיקיה בה אני זורק את כל הפתקים שאמורים לשמש רק בשביל חיטוט עתידי, כדי שלא יפריעו במקומות אחרים).

IFTTT
שירות אינטרנטי פשוט ואלגנטי, שדואג לכך שאם זה קורה, אז גם זה יקרה. למשל, בכל פעם שמשותף קישור בעמוד הפייסבוק של הגמדים, יצורפו הקישור והתיאור שלו לפתק "קישורי גמדים" באברנוט. (אותו פתק גם משותף באופן פומבי, כדי שכולם יוכלו לראות, וכך כל הקישורים שלנו מרוכזים במקום אחד). רוב השירותים יודעים כבר להסתנכרן אלו עם אלו, אבל IFTTT משמש ליצירת תנאים ספציפיים, דברים מסוימים שאתם רוצים שיקרו. דפדפו בתפריטים כדי לקבל קצת השראה – ושתפו איתי תפריטים בהם אתם משתמשים!

Pocket
שירות לשמירת עמודי אינטרנט, כדי שתוכל לגשת אליהם אחר כך. אני לא ממש משתמש בו כמו שצריך, הוא הרבה יותר חזק מהשימוש שאני עושה בו (עם תגים, וכל מני), ומאז שבפייסבוק הוסיפו אופציה לשמירת קישורים אז בכלל הוא פחות מועיל, אבל זה עדיין המקום אליו אני זורק בלחיצת כפתור טאבים פתוחים שסתם מבלבלים אותי כשאני עובד עם הרבה טאבים, או דברים שנראים מעניינים בזמן נסיעה אבל אין לי זמן להתעמק בהם.

הערה אחרונה
אני משלם גם על פוטושופ, אבל זה בגלל שאני משתמש בה המון בשביל פרויקטים גמדיים, עיצוב דפי דמות ומשימות מזדמנות אחרות; זה לא כלי שחייב להיות למנהל פרויקט. אבל זה כלי שחייב להיות למישהו בפרויקט, שכן עיצוב גרפי איז דה בסט.

 

בפעם הבאה: הצד השני של הכרום שלי, עם כל התוספות בהן אני משתמש.

 

 

עם התגית:

שמישהו יקרא למשטרה, כי התחת של נגנב

כמו שכתב האיש הטכני שלנו, מחר בערב, חמש דקות אחרי השעה עשר, הוא ואני מתאבדים.

אבל 12 שעות לפני כן מתחיל מרתון צריח הברקת, שבו הושקעו, בהערכה גסה, כ-120 שעות כוח אדם מרגע תחילת היוזמה ועד כה. (אז אפשר כבר להוסיף עוד כ-84 שעות כוח אדם על מחר; יש לנו שבעה אנשי צוות). אחרי שהמהומה תחלוף ויהיו לי כמה רגעים לנשום, אעלה פוסט בו אני מסביר מהיכן זה בא, כיצד זה התפתח, היכן זה השתנה, מי הם כל אנשי הצוות ומה הם עשו, ואיך זה יצא בסוף.

בינתיים, אפשר יהיה לצפות במרתון כאן, ובזכות יוזמה שהחלה לפני כיום וחצי, יש גם מבוך קהילתי בו כל אחד יכול להוסיף חדר. וכבר יש שם כמה דברים נהדרים!

כל הפרטים הנוספים לגבי המרתון מופיעים בעמוד שלו באתר הגמדים.

עם התגית: ,
Top