הנחיה אולימפית – מסתורין!

היה זה ערב סוער וקודר – די סטנדרטי בלונדון, אז לא מפתיע – כשהמחשב צפצף והכריז על הודעה חדשה מאחד, איתמר וייסברג.

"מה רוצה הזה," סיננתי, וקמתי בזהירות, כדי שלא לבלגן מדי את זירת הפשע. גופתה של האישה המסתורית, והסיבות המסתוריות לכך שהיא כעת גופה וכבר לא אישה, תאלצנה כולן להמתין! וייסברג בטלפון.
כלומר, במחשב. אני לא משתמש בטלפון.

"אני צריך אנשים בשביל הנחיה אולימפית," אמר וייסברג. "מנחה, שופט. שחקן. מה שתרצה. אני זקוק לך ערן." נהם.

אני לא יכול לסרב לנהמות; כזה אני, נהמיליסט.

"אני בפנים." אמרתי לו. "אבל אני לא יודע שום דבר על מסתורין אז כדאי שלא אהיה שופט למה אין לי מושג מה לשפוט."

"תתפוצץ," סיים וייסברג בברכת השלום המסורתית, ויותר לא שמעתי ממנו. לעולם.


שלושה חודשים לאחר מכן נפגשנו בכנס ביגור, שם איחרתי בכמה דקות, למה הייתי עסוק בלהסביר את PACG למתחילים, וחשבתי שזה מתחיל בשתיים, אבל במייל שאיתמר שלח כתוב שזה מתחיל באחת, וזאת גם לא פעם ראשונה שלי אז אני אמור לדעת שזה מתחיל שעה אחת לפני למנחים, כי הם צריכים שעה כדי לכתוב את ההרפתקה, זה בערך כל הקטע באירוע

"אלו הם הרכיבים," נהם וייסברג באוזני. "תכשיט, בית תפילה, סכסוך עובד מעביד."

"קנית אותי." אמרתי.

"אני לא רואה איך זה רלוונטי, התחייבת לעשות את זה כבר לפני חודשים, נו גש כבר לחדר עם שאר המנחים ותתחיל לעבוד," נהם וייסברג, והפעם היתה זו נהמה מהסוג הפחות אירוטי.

הדבר העיקרי שלמדתי לגבי משחקי כנס, חשוב אפילו יותר מהדבר החשוב ביותר במשחק (לשמור על קצב שהולם חד"פ), זה להכין דמויות. למדתי את זה כמובן מתוך טעויות העבר – כשבאתי למשחקים ללא דמויות מוכנות, כי התמקדתי בהרפתקה (אם כי סביר שגם ההרפתקה לא היתה מספיק מוכנה).

בהנחיה אולימפית בפרט, אבל גם במשחקי כנס בכלל, אני מעדיף לאלתר את ההתרחשות על בסיס כמה נקודות עיקריות; הנקודות העיקריות ביותר הן הדמויות, אבל כדי לדעת איזה דמויות יהיו מעוררות מספיק בשביל להעסיק את השחקנים ולקדם אותנו בסיפור, אני בכל זאת צריך לדעת משהו על הסיפור. אז יאללה, נחזור לרכיבים.

התכשיט חייב להיות מקגאפין, למה אין לי רעיון יותר טוב מה לעשות איתו. אבל עדיף שיהיה מקגאפין מעניין. אז בוא נשים אותו על אחת הדמויות ונעשה אותו כביכול שולי, ברמת התיאור בלבד – קיבלתי "חפתים בצורת גלגלי שיניים", אז לאחת הדמויות יהיו כאלו. חשוב לתאר אותם מוקדם. בסבב הראשון השחקנים עוד לא יודעים מהם הרכיבים, אז זה סתם יתפס כתיאור; בסבב השני הם כבר יודעים, ויחשבו שסתם הכנסתי את התכשיט כדי לצאת ידי חובה. בכל מקרה, בשני הסבבים השחקנים יופתעו לגלות שיש להם תפקיד רלוונטי בהמשך – לקראת סוף המשחק הם לפתע יקבלו חשיבות. למה כי הם קסומים או משהו. אנחנו משחקים Esoterrorists, קראתי את השיטה במיוחד לקראת התחרות, בעיקרון בשביל המכאניקה, אבל גם העולם שהיא מתארת עובד לי. יש בו קסם, זה משהו מסוכן ולא צפוי. בהמשך אצטרך לחשוב למה יש לאחד השחקנים את החפתים, אבל העיקר שכבר יש לי תפקיד בשבילם. ויש לי בסיס לדמות – מישהו שמחזיק במשהו מסוכן.

בית תפילה – הממ. טוב, נכניס בית תפילה כזירת התרחשות. חלק מהקטע בעולם של המשחק זה חשיבותו של סימבוליזם לתהליכי קסם, אז נוודא שההרצה מסתיימת בסצינת אקשן מותחת בבית תפילה גדול ומרשים, כי עושים שם טקס או משהו.

סכסוך עובד מעביד – איזה רכיב מעולה. אוקי, בעולם המשחק יש מסדר גדול וסודי שמנסה לעצור את האזוטרוריסטים, מנסה למנוע מהם לשבור את המציאות (תופעת לוואי מצערת לשימוש בקסם). דמויות השחקנים הם סוכנים של המסדר. אז בואו נעשה להם בעיה עם הבוסים. זה אומר שצריך להכניס את הבוסים באופן ישיר מאוד לתוך המשחק – אז שאחת הדמויות תהיה בוס! והנבל אחריו רודפים – בואו נעשה אותה נבלית – היא עובדת לשעבר שבגדה. הנה, יש איזה בסיס לסיפור, ואיזה בסיס לדמות אחת לפחות.

אז מה המסתורין? לא יודע. יהיה מסתורין. בוא נעשה דמויות, זה יותר חשוב.

אחד הדברים המעניינים בשיטה בה השתמשתי היא שדף הדמות שלך הוא בעצם רשימת מיומנויות בהן אתה בטוח מצליח באופן מושלם בכל פעם שאתה משתמש בהן. הדירוג של המיומנות הוא מספר הפעמים בהן תוכל להשתמש בה במהלך ההרפתקה. יש לך "ארכיאולוגיה 3"? זה אומר ששלוש פעמים במהלך ההרפתקה תוכל למצוא רמז שמוביל לסצינה הבאה (ככה עובדת השיטה), בטוח, 100%, והוא יהיה מועיל ונכון. לא צריך לגלגל. זה נהדר, כי זה זורם היטב עם סגנון האלתור שלי – השחקן אומר במה הוא רוצה להשתמש, ואני ממציא משהו שמציג תסבוכת חדשה אפשרית בסיפור. (עד לשלב שבו אני מרגיש שיש מספיק סיבוך, ואז רמזים נוספים באים לגבש את "מה בעצם קרה כאן", עליו אני נסגר באותם רגעים, פלוס מינוס). אז אני לא ממש צריך עלילה, אבל כדאי שיהיו לי לפחות וקטורים. המיומנויות של הדמויות יעזרו לי לגבש כאלו.

יאללה, אז יש את הבוס. הוא בעצם קרא לשאר הדמויות, כדי לרדוף אחרי המורדת. והוא שומר על זה בשקט משאר הבוסים, כל המבצע הזה הוא סודי, כי המורדת היתה בעצם תלמידה שלו, וזה יהיה איום ונורא אם יסתבר לאחרים שעבדה תחתיו מורדת שכזו. אז הוא מעולה בלהתחזות, והוא יבוא בתחפושת ועם שם מזויף.

קרעתי רבעי דפים, התחלתי לכתוב עליהם מיומנויות, ואז קרעתי עוד רבעי דפים והתחלתי לכתוב עליהם "מידע סודי לשחקן". בתכל'ס רק אחד מהם סודי – הבוס – ולכל האחרים סתם כתבתי את מה שרציתי שהם ידעו על הדמות שלהם, ובכל מקרה עמדתי להגיד בתחילת המשחק. אבל בכך שאני נותן להם דפים כאלה, אני מסתיר את העובדה שאחד מהם באמת מקבל סוד משמעותי. וזה גם עוזר לי להסגר על הדמויות עצמן.

כתבתי כל אחת בפסקה אחת, מסיים בשורת מחץ שבאה לדחוף קדימה את השחקן במידה והוא לא בטוח איך לגלם את הדמות. את הדמויות יצרתי לפי שילובי מיומנויות שחשבתי שעדיין חסר בחבורה, לפי רשימת המיומנויות של אזוטרוריסטים, שהיתה פתוחה לי בנייד.

הדמות השנייה היתה יאנוס, פרופסור מזדקן שמבין בהיסטוריה וכל מני דברים כאלה, כי מישהו צריך "לדעת" דברים. זה עוד לא מעניין, עוד לא גמור, צריך לחזור אליו.

הדמות הבאה היתה סנדרה, שמעולה ביחסי אנוש, אבל משהו בה צריך להיות מקולקל כדי שתהיה מעניינת, אז בוא נגיד שהיא ענייה ומתקשה לסגור את החודש. היא מצולקת, פיזית ונפשית, כי היא עושה מלא משימות בשביל המסדר, כי הם משלמים טוב.

אחר כך באה קיילי. מישהו צריך להבין במחשבים, ואם כבר, אז בוא נשים לה גם הבנה בניתוח גופות. איך מחברים בין הדברים האלה? אוקי, היא היתה האקרית, רוכבת על אופנוע, אוהבת ריגושים, נרדפת על ידי החוק, ובוחרת להסתתר דווקא במרתף של המשטרה, כמנתחת גופות. או איך שלא קוראים למקצוע הזה. אף אחד מהשחקנים לא ראה iZombie, שאלתי.

אחרון בא רפי, עם המיומנויות שנשארו – מה שקשור ללהיות שוטר, אבל, בוא ניתן לו גם היסטוריה של האמנות. מכאן באה האישיות שלו – שוטר חביב על הבריות ומוצלח בעבודתו, אבל בפנים יש לו נפש של משורר, שהוא לא מצליח לבטא. אז בואו נגיד שאם כבר מתוסכל, אז עד הסוף – הוא גם בעלה לשעבר של קיילי. והבן של יאנוס! שיהיו מחוברים.

זה הזמן לחזור למוסא – השם הבדוי של הבוס – ולהחליט מה הקטע עם החפתים. אין לי מושג. אז נגיד שהם קסומים באופן שגם הוא לא יודע, והוא מחזיק אותם עליו כדי "לשמור" עליהם. בסוד, כמובן, כמו שהוא שומר בסוד את כל המרדף אחרי התלמידה שלו.

סבבה, אבל מה בעצם המסתורין.

לא יודע.

נגמר הזמן, צריך להתחיל!


החבורה הראשונה מגיעה, ואני מסביר איפה אנחנו – עיר אירופאית קוסמופוליטית גנרית כלשהי, שעת לילה. כי אני מריץ XCOM מחר וזה הסטינג שיהיה שם. הדמויות הן סוכנים של מסדר סודי שנלחם בעל-טבעי, אבל יש להן חיי יום יום שגרתיים. הן קיבלו הודעה להגיע למגרש חניה (כי… ככה, זה מקום שנפגשים בו. לא? לא יודע), אבל ההודעה לא שגרתית (מיד מתחיל להכניס סכסוך עובד מעביד). מבקשים מהם לחסל מישהי, שזה מאוד לא נהוג, וגם נותנים ממש מעט פרטים.

תארתי מעט את הדמויות – לא שכחתי את החפתים – והסברתי את העיקרון מאחורי השיטה: אתם תמיד מצליחים למצוא רמז, זה פשוט עולה שימוש במיומנות שבחרתם. חילקתי דפי דמות, הזהרתי שלא להראות לאחרים את הדף עם הפרטים הסודיים, וידאתי שהבחור של מוסא ואני מחליפים מבטים ומהנהנים בזמן שאני שואל "כולם מסתדרים עם הדמויות?", והתחלנו.

החלטתי שמגרש החניה הוא ספציפית של סופרמרקט, כי בחזרה לעתיד. השחקנים עושים קצת רולפליי, מנסים קצת את הדמויות שלהם. הסכסוך בין הזוג הנשוי לשעבר עולה – בשתי ההרצות, כמובן – ואני מציין שזה מוזר שבכלל הזמינו את שניהם לאותה משימה. אבא יאנוס מכריז שהוא מחבב את קיילי, ומצטער על הגירושין. אדיר. מוסא הוא זר ומוזר, מגיע מ… עיר ב'. אף אחד בקבוצה לא עבד איתו בעבר, אבל הוא יודע את הקוד הסודי (משפט בלטינית, כפי שהחליט אחד השחקנים), כך שהוא אחד משלנו, זה בסדר. אני מציין שאפשר לתקשר חופשי עם הבוסים האחראיים בארגון – לא באופן ישיר, אבל אפשר להשאיר להם הודעות, והם בדרך כלל חוזרים מאוד מהר. אני רוצה שיהיה פתח לשיחה, כדי שאוכל בכוונה להכניס דרכו אמירות סתומות. הבוסים הם נגד מה שקורה כאן, מסיבות שאני עוד לא יודע. העיקר שיהיה סכסוך. בין העובד למעביד, כלומר.

הנחתי שהסופר יהיה סצינה מספר 1, והוא יוביל לסצינה 2, ואז לסצינה 3 האחרונה, שתהיה, כאמור, בבית תפילה כלשהו. נגיד קתדרלה ענקית. אבל אחרי שהתחלנו, הסתבר שהסופר עצמו הוא שתי סצינות, ובתכל'ס לוקח לפחות חצי מהמשחק בעצמו. תארתי מכונית שעומדת לבד במגרש החניה – כי תמיד יש כזו, אפילו באמצע הלילה, היא בטח נטושה שם כבר שנים או משהו – ואחד השחקנים לקח את זה כפרט רלוונטי והחליט לחקור. אז כמובן שזה חשוב! מה, זו בעצם המכונית השכורה איתה הגיעה לכאן אניה. וכשפורצים למצלמות האבטחה, מגלים שהיא עזבה את הרכב לעבר הסופר לפני כשעתיים, ולא יצאה. וגם… לקחה איתה שק גדול. כי זה משהו מסתורי לא ידוע, שאוכל להשתמש בו בעתיד כשאצטרך לשלוף פתרון כלשהו. רגע, יש גם סמלים מוזרים מרוססים על הקירות של הסופר (למה? כי צריך להיות שם משהו), ועוד יותר מוזר, מסתבר שאין להם שום משמעות מיסטית (למה? כדי להמשיך לסבך דברים).

בדיעבד, אני מבין שזו הסצנה הראשונה במשחק; הסצנה השנייה התחילה אחרי שהם עקפו את המבנה וגילו את כניסת הספקים ואת המחסן של הסופר, והמחסן מלא בדם, מללאאא בדדדדדםםם

…כי הגיע הזמן להכניס משהו דרמטי.

אבל אין גופה! יש כל מני חלקי גופה, מפוזרים. וגרמלינים זעירים שסוגדים להם! למה גרמלינים? כי אני עובד על משחק XCOM שיש בו גרמלינים, זה למה. אבל בעיקר גם כדי שיהיה עם מי לדבר, כי בשלב הזה אני מבין שחבר'ה כמו סנדרה, שיש להם הרבה מיומנויות שיחה, לא יכולים להשתמש בהן אם אין מישהו באזור לחקור אותו, או לשכנע אותו, וואטאבר. (ובהרצה השנייה הוספתי משאית חונה, עם דב"ש בפנים, שיוכל לספק רמזים נוספים).

הדם מפוזר בדרכים מוזרות! לא יודע למה. אבל אני מתחיל להבין מה קורה כאן. היה בהחלט איזה טקס מאגי, או משהו כזה. אניה, הדב"שית שכולם רודפים אחריה, השתתפה בו. כנראה. אני מתחיל להבין שאניה היא לא הנבל – היא קורבן. ואז, כשהחבורה משחזרת את מצלמות האבטחה, הן מגלות שאניה נחטפה מכאן בידי זוג טיפוסים מוזרים.

בינתיים, אגב, השחקן של מוסא חופר בתיק שאניה הביאה לכאן, ומוצא את היומן שלה, שכתוב בקוד, ושומר אותו לעצמו, בסוד. בשתי ההרצות. כבר החלטתי שהיא בעצם ניסתה לעצור אזוטרוריסטים, ויש כאן בלבול איום ונורא עם הבוס. זה כבר נרמז מכך שמישהו חוטף אותה, מה שגורם לשחקנים לחשוב שהתמונה הגדולה שונה מכפי שחשבו. אם וכאשר מוסא יפענח את הקוד, הוא יגלה את השאר.

מנסים לעקוב אחרי הרכב שחטף את אניה – בשתי ההרצות, השחקן של השוטר משתמש במיומנות "דיבור עם שוטרים" כדי לבקש פרטים על הרכב. נקודה מצוינת להכניס בה עוד WHAM – ג'יימי בחמ"ל אומר לשוטר, איזה קטעים, כבר ביקשת פרטים על הרכב הזה לפני כמה חודשים. אני משלים את החסר: השוטר שלנו היה במבצע אחר לגמרי מטעם המסדר, והמבצע התחרבש, והנבלים גנבו את הרכב של המסדר. שהוא הרכב הזה. בסוף אותה משימה הצליחו השוטר וחבריו להשיב את הרכב – מה שאומר שהוא עדיין שייך למסדר.

מישהו מתוך המסדר חטף את אניה!

סכסוך עובד מעביד!

יאללה לבית התפילה.

החבורה מגיעה לקתדרלה (בהרצה השנייה, מסגד – כדי לגוון), בדרך יש לי עוד הזדמנות לציין את הגשם הנורא, את התחושה הכללית של העיר. אין לי מושג איך נראית הקתדרלה, אז אני פונה לשחקנים, ושואל אחד – איך קוראים לה? ושואל אחר – מה מיוחד בה, פיזית? תודה ואנור!

בינתיים כבר הספקתי להעזר בשאלות ובהחלטות שבוצעו לאורך המשחק, כדי להחליט מה קורה כאן. אז כשהם נכנסים, הם רואים קבוצה של טיפוסים בגלימות, מסביב לאניה המעולפת, עושים איזה טקס איום ונורא. בחור מכוסה בתכשיטים בבירור אחראי על המתרחש כאן – אחד מאלו שראינו שחטפו את אניה. והאנשים עצמם, בגלימות? הם כולם חברים שלנו! מה, הנה גרושתו השנייה של רפי השוטר! והנה בנו האובד (והסודי) של יאנוס! והנה אחיה של סנדרה!

כולם חברים במסדר, כולם אמורים להתנגד לקסם ולמנוע אותו. מה הם עושים! מה! הם! עו! שים! וכדי להבהיר שהכל קצת מבהיל ולא ברור – אזוטרוריסטים הוא בעיקרון משחק אימה – נראים שהגוף של אניה מתפרק לנחשים קטנים שעושים דרכם לעבר הטיפוסים בגלימות.

מכאן זה בלגן גדול, שמסתיים בכך שעוצרים את הנבל, אבל לא לפני שמסתברים הפרטים הבאים: כל האנשים בגלימות חולים מאוד; נראה שהטקס בא לרפא אותם; הם כנראה היו נואשים והאיש עם התכשיטים ניצל את זה – אולי אפילו שתל את המחלה בעצמו; ומה שבעצם קרה, זה שאניה ניסתה לעצור אותם מלבגוד במסדר, אבל לא יכלה לדבר עם הבוסים – כולל מוסא – כי היא לא ידעה במי לבטוח. בלבול לא נעים, הרי מוסא היה בטוח שהיא זו שבוגדת. (בהרצה הראשונה, מוסא מצליח לפענח את היומן בעודו בגשם בחוץ, והוא נכנס לקתדרלה בצעקות ובהלה, עצרו, עצרו. בהרצה השנייה, מוסא מנסה לירות באניה לפני שמישהו מנסה להעיר אותה, כדי לשמור על כבודו).

רגע, זה לא הסוף – את הנבל מצליחים לתפוס, בין היתר, בזכות החפתים. יאי, הם חשובים! מסתבר, לגמרי במקרה, ורק בגלל שאני צריך להכניס אותם לפני שהכל מסתיים, שיש איזו אינטראקציה לא רצויה בין החפתים לבין התכשיטים של הנבל. כשהנבל מרים את הידיים – גם מוסא מרים את הידיים. שניהם מאוד מופתעים מזה, ומוסא מנצל את זה כדי לעזור לשאר הקבוצה לתפוס את הנבל בטרם יברח. מה הקטע עם התכשיטים? איך יכול להיות בכלל שמישהו הכניס כישוף לתוך חפצים, הרי זה בלתי אפשרי, כמו שאמרתי בכוונה מספר פעמים במהלך ההרפתקה? ובכן, זה כבר מסתורין לפעם אחרת!


זהו. GUMSHOE, השיטה שמאחורי אזוטרוריסטים, עשתה את עבודתה. עד כמה מדויק שהרצתי אותה, כלומר (בטח לא מאוד). הכנסתי אלמנט קטן של מיומנויות פיזיות, כי ידעתי שהשחקנים ירצו, וכי זה מעניין לגלגל – שלא כמו מיומנויות חקירה, את הפיזיות דווקא מגלגלים. הלכתי בדרכה של פארנויה XP, ואמרתי, "כשאתם צריכים לעשות משהו, אז תמציאו את המיומנות הזו. אתם יכולים לעשות את זה פעמיים, 3 נקודות לכל אחת". וזה עבד אחלה.

זכיתי במקום השני, לא בגלל שהמסתורין שלי היה מורכב או קוהרנטי במיוחד – זוכרים למשל את הקטע עם הסמלים על הקיר של הסופרמרקט? גם השחקנים כנראה לא זכרו, וטוב שכך, כי לא היה לי מושג מה לעשות איתם – אלא בגלל שהמשחק היה מבדר, והנחיה אולימפית היא, בראש ובראשונה, לגבי השאלה "האם השחקנים נהנו", ופחות לגבי "עד כמה היה המשחק נאמן לז'אנר הנבחר". אז כמו כל משחק כנס, כלומר.

 

יש הנחיה אולימפית בכל אייקון וביגור, ולפעמים גם בכנסים אחרים. אם אתם לא הולכים להנחות או לשחק באחד – האזוטרוריסטים כבר ניצחו.

לקריאה נוספת: איך בניתי את ההרפתקה להנחיה אולימפית 4.

נשלח ב אישי עם התגית: , , , , ,
2 comments on “הנחיה אולימפית – מסתורין!
  1. Milana Finkel הגיב:

    מגניב לראות מה קורה בראש של מנחה. לצערי איחרתי ממש לכנס ולפי האתר כבר לא היו כרטיסים להנחייה אולימפית.

2 פינגים/מעקבי קישורים עבור "הנחיה אולימפית – מסתורין!"
  1. […] אני מסכם את כתיבת ההרפתקה שלי בהנחיה אולימפית. […]

  2. […] – השתמשתי במשהו דומה במשחק ההנחיה האולימפית, כאן. שומר על סביבת דיון חברתית בין המשחקים. ממליץ לפתוח לכל […]

השאר תגובה