Categories
אישי

איך נפלו גיבורים – סיפורו של הקרב על כדור הארץ

חלק 2 – נופלים כמו בשלכת

המשכו של סיפור המאבק על כדור הארץ, בחצי השנה השנייה

חיילים, מפקדים, קצינים, רבי חובל ומשרתים אישיים,
אני עומד בפניכם היום כמפקד המשימה שלכם. כך עמדתי גם אתמול, ושלשום, אבל היום אני עושה זאת מעל במה. התכנסנו כאן עקב הוראת השעה. ומהי אותה הוראה? לא למות.
לא אזרחים – אלא אם הם זקנים ובשיבה טובה ואז זה בסדר – אבל חשוב מכך, לא חיילים. חיילים, לא למות.
חייזרים לעומת זאת, כן למות! ואתם, חיילי, הם המפתח לכך. המפתח שפותח את המנעול שהוא-הוא המוות החייזרי.
היום ניצבת בפנינו משימת חטיפה בקנדה. קנדה, חיילי. מי רוצה למות בקנדה? אף אחד! אפילו החייזרים לא מבינים מה הם עושים שם. ישנן משימות בהן סביר שמישהו מכם ימות, כן, but it is not this one!
זכרו תמיד את סיסמת הפלוגה: לא מתים בקנדה.
ואין דבר כזה יותר מדי overwatch.
כן, מי זה שם? סגן ווס. יש לך שם טפשי, אבל שאלה טובה. overwatch לא הציל את מחלקת המתפגרים המפורסמת בפיקודו של לוי. את צודקת. מהיום, קאנון נוסף יהיה לנו: לא לשים את המוח בשליטתו של אפור. זה מסוכן מאוד!
בהצלחה.

סימו, טאריק, תפסו לעצמכם כמה מהצעירים, והכינו את עצמכם. אני מכין לעצמי קפה.

תחנת דלק. אני שונא תחנות דלק.
גארסיה, זוכר איך נתתי לך עכשיו את השריון החדש, זה שמאפשר לך לעלות לגגות? אל תעלה לגג.

גארסיה עולה לגג בכל זאת. אני שונא גארסיה.

דיסק כסוף מרחף! להתפזר! להתפזר! הוא זורק פצצות! בתחנת דלק!

אני לא שואל איך זה שסימו רואה את המיוטון על הגג, מהצד השני של התחנה, בעודו מכופף מאחורי מכונית. אני מאשר את פקודת הירי ושומע את קולו המתוק של מיוטון גונח.

גברת ארין קלי, אני רוצה להודות לך על נוכחותך במשימה. משום מה כולם החליטו שאת מטרה ראויה – אך החטיאו אחד-אחד, בכך נותנים לשאר אנשי הצוות כמה רגעים לנשום ולרפא פצעים. את אולי חיילת סער, רב"ט קלי, אבל את מרפאה בנשמה.

שזה הגיוני, כי לפגוע, את לא יודעת.

יפה, המשימה הושלמה בהצלחה. שלב ראשון בפרויקט "לא למות" עבר בהצלחה – לא מתתם.

31 ביולי, 2015
שעות ספורות לפני חצות, ודו"ח המועצה לסוף החודש, הופיע עוד עב"מ-על בשמי ניגריה. הפעם היינו מוכנים. יוסי קומביץ, הטייס הטוב ביותר שלנו, נשלח בתוך סופת אש, עם החזק שבנשקים האוויריים, תותח פלזמה. בתוך רגעים ספורים הקרב נגמר!
אך כעת כשהעב"מ נפל, מתחיל הקרב האמיתי. הקרב על לא למות.

לאחר שקלי נפצעה בקרב הקודם, אני נאלץ לקחת חיילת סער חדשה לגמרי אחרת, אחת פטרובה. ביחד עם גומז הכבד, זה אומר ששליש מהקבוצה הם צעירים פעורים – במשימת תקיפה על עב"מ-על. קרואסו ואליס אליס (אליס) יראו להם את הדרך, אבל לא יותר מדי מקרוב, כדי שלא ימותו – בשביל זה יש צעירים! וווס ומוריי הוכיחו את עצמן כתומכות לחימה שיודעות לירות כמו שצריך.

אני לא רוצה לקרוא לגומז "בשר תותחים", אבל בהתחשב שאין לי מספיק שריונות לכולם, ושאני לא מעוניין להוציא משאבים על נשק לייזר עבורו, ושאני נותן לו את מכשיר ההלם ביד, ושהוא עשוי מבשר ונושא תותח, בואו נגיד שאני לא צופה את חזרתו מהמשימה.
יש לנו מספיק כבדים בצוות.

המשימה הזו היתה כל כך יותר קלה לו לא היו בה חייזרים.

מיוטונים בשריונות כוח. זה כל מה שהיינו צריכים.

סילוני רשע בשריונות כוח. זה כל שאר הדברים שהיינו צריכים.

…ויש להם רימונים! כמה יפה!

אתה יכול לברוח, אבל אתה לא באמת יכול לברוח.

מה זה ולמה זה רובוט עצום

הוא מתכונן למשהו! הוא עוד לא יורה! עכשיו לירות בו כולם, עכשיועשיכשיעשוכישו

ממהההדהההפאאקקק הוא עשה למוריי….
לירותלירלרורת! והפעם לא להחטיא! אני מדבר עליך, כולכם!

גומז איז דאון! גומז איז דאון! ווס בכוחותיה האחרונים!
הורידו אותו כבר, למען כל מה שטוב ויקר!

ווס, כשאנחנו חוזרים לבסיס, את מקבלת עוגיה.

סנייפר אין דה קורנר, איי נואו, איי נואו, איטס סיריאס.

מוח-סגול-על!!

מוח סגול מת על התור הראשון! כה יחי!!

אתם יודעים מהי עבודת צוות? חדר עם מוח-סגול-על ושני מיוטוני-על מחוסל ללא פציעה אחת, זוהי עבודת צוות.
כמו כן רימון.

וווואייי, איך שזה נראה טוב בדו"ח המועצה….
שריונות חדשים לכולם! יאי!

 

עם שריונות שכאלו, איש לא ימות עוד

4 באוגוסט, 2015
חקירות הגופות מתנהלות כסדרן. מדי כמה ימים אני שומע קריאות מאזור המעבדה, צהלות ושמחות, מהסוג של "עכשיו נוכל לבנות מבנים יותר מהר!" או "עכשיו נוכל לתקן ספינות יותר מהר!" ושאר דברים שממש, נורא, נורא לא מעניינים אותי, ובחיים לא אשקיע בהם את המשאבים הנדרשים.
אבל "עכשיו נוכל לפתח נשקי פלסמה לחיילים!" זה כמו מוזיקה מתוקה לאוזני.
בחדשות אחרות, לראשונה יירטנו עב"מ משא – זה כמו ספינת משא, אבל בחלל. רק שעכשיו זה במצרים. אז נרד לשם ונחסל כל מה שנשאר.

מחלקת הנדסה של בסיס אקס-קום גאה להציג את ליין הסתיו החדש שלנו, המציע: שריון חסין כל! שריון די חסין כל וגם אתה בלתי נראה! שריון עמיד סבבה וגם אתה עף! (השמות נתונים לשינוי).
הצטיידו, ילדי, הצטיידו ככל העולה על רוחכם.

פטרובה וקלי, זוהי עבורכן משימה גורלית. היא תקבע מי משתיכן תקבל את שם ואן-דיקסון, המייצג גבורה, הישגים, ומוות בטרם-עת.

אה, ריח סגסוגת החייזרים השרופה על הבוקר.

דברים שאתה לעולם לא רוצה לראות בימי חייך – זרגלינגים.

לכבוד הורי החייל עלי טאריק,
הרני להודיעכם כי בנכם נלחם בעוז רוח כנגד *נמחק מטעמי צנזורה* זרגלינגים, שהכו בו שוק על טאריק. ושרד, שתי התקפות.
אבקש להעניק לו עוגיה עם שובו לביקור הבא בביתכם.

מה זה עומד על גג הספינה ומרסק כל זרגלינג בטווח יריה? this guy.

זה לא עובד בטקסט.

ברשימת הדברים שאני לא רוצה לראות: סגול-על.
ברשימת הדברים שאני רוצה לתפוס בחיים: סגול-על.
הקונפליקט הפנימי הזה הורג אותי!

לכבוד הורי החייל גרסייה,
עלי לבשרכם שבנכם לא יודע להיות צלף, או פשוט התקשה להיות צלף בסביבות חדר כזה קטן, ונהרג בידי *הוצא מחמת הצנזורה* גדול מאוד ואדום. תנחומי, לכם, ולכדור הארץ כולו, שכן הוא היה הטלפת היחיד שלנו. חרא בלבן.

אתה שלי, סגול-מוח-על ביץ'.

אני מוצא עצמי בבעיה, כל שלושת חיילי הסער ששבו מהמשימה התנהגו היטב, פעלו יפה, תפסו אויבים, הרגו אויבים, והיו כתומים. התחרות על שם ואן-דיקסון ממשיכה!

עוד קבוצה של לא-טלפתים יצאה מהבדיקות. מתי כבר יהיו כן-טלפתים?

אויש, איזה חמוד מוח-על-סגול בתוך חדר החקירות!

15 באוגוסט, 2015
כשנכנסתי לחדר המבצעים, מצאתי את עצמי עוצר לרגע ותוהה האם אבדה עלי דעתי סופית, האם השקעתי זמן רב מדי במאמצי ההגנה על כדור הארץ עד שאיבדתי את שרידי שפיותי. זאת בגלל שקירות החדר, השולחנות, התקרה והרצפה, נראו כולם כרחוב בריטי טיפוסי.
נקשתי עדונות על מה שנראה היה כמו דלת לחנות גבינות, שהשמיעה רעשים של קלקר. תפאורה.
נשכתי את שפתיי, בעוד העוברים ושבים – הלבושים כולם במיטב מחלצות המאה ה-19 – הביטו בי בציפיה.
"התקפת טרור בליברפול." אמרתי בשקט.
צהלות השמחה והאושר היו ברמה כזו, שהעידה בבירור על המאמץ, התכנון המוקדם, והסבלנות הרבה שהושקעו כאן.

שברי האוטוסטרדה הנטושה, מלאת ההריסות ורדופת הגשמים, קיבלו אותנו כמו אם שונאת.

שלום דיסק כסוף מרחף שנפתח לכדי מכונת מוות!
שלום מלא החטאות של כולם!
הו, תורך הגיע! לא נורא! מה זה 12 נזק בין חברים!

אליס עברה מספיק משימות בחייה כדי לדעת שאם יש כמה אזרחים בטווח ההרג של הרקטה, הרי זה כאין וכאפס לעומת הנזק שכמה מיוטונים יעשו במידה ויתנו להם לחיות עוד תור. אליס מאמינה ב-greater good.

אני יודע שזה איום ונורא שמתקרבים אלי שלושה מיוטונים אדומים בבת אחת, אבל איני יכול לעצור את דמעות האושר בעיני, מכך שלפחות הם לא זרגלינגים.

אוף ווס, בדיוק באתי לרפא אותך! איך את גוססת לי ככה, איך!

עוד אזרח נהרג – פחות פעולת ירי שנוצלה עלי! מה זה, כבר 10 בערך? כן, 10. סבבה.

מלא מיוטונים נפלו, וגם ווס, יהיה זכרה. אבל התחרות הצטמצמה! רולף ג'ונסון "יש לי שיריון טיטאן" ו-"ארין קלי" "יש לי שיריון רפאים" נמצאים בתיקו.

 

יותר נשקים, יותר לווינים, פחות פסיוניים

16 באוגוסט, 2015
חטיפים! חטיפים!
רצנו כולנו לחדר המצב, בדיוק בזמן לראות את המהנדס משלים את הפריסה. היה לחם לבן, וריבה, וקולה ובורקס תפוחי אדמה, ממש כמו שצריך.
"מה אנחנו חוגגים שוב?" שאלה דוקטור-פרופסור.
כולנו התעצבנו.
"את זה שלא דיברת איתי כבר מלא זמן, אבל הנה, הרסת לכולם."
התחלנו להתפזר, מבואסים, כשברקע נשמעה אזעקה. אז מיהרנו לדרום אפריקה כדי למנוע ממלא אנשים למות.

חואניטה מורנו ועזיז "אני הטלפת היחיד שלך כרגע" יצאו איתי בתור הצעירים הפעורים. עזיז הצלף לבוש בשחור-גיבסון, כמובן.

כמה מיוטונים בתוך חנות התקליטים. סיבה טובה להוריד את חנות התקליטים.

אפורים? הם עדיין קיימים? חשבתי שלא ראיתי עוד מהם, כי הרגתי את כולם.

אם תפסיקו לבוא אולי תהיה לנו שנייה לתפוס מחסה?

אם השם ואן-דיקסון מייצג טמטום גמור, מהסוג של כניסה לפינה, החטאה, וקבלת מלא מכות רצח, אז ג'ונסון הוא בבירור האדם הנכון לרשת אותו. מצד שני, אם הוא מייצג לרוץ רחוב שלם בתור אחד, להרוג את האויב שכמעט הרג את חבר שלך, ולהיות גיבור היום – אז קלי היא הבחירה הנכונה. אני מתלבט.

עשן סגול, עשן סגול, אתה מגן עלי מפני… מוח סגול.

לרגל הצלחתך המרשימה במשימה – כן, אני זוכר שהיו שם גם כמה אנשים אחרים – הרני מכתיר אותך ארין קלי-ואן-דיקסון.
אנחנו עובדים על משהו שנקרא "תותח סגסוגת", זה אמור להיות הבסט אוף דה בסט. את תקבלי כזה ראשונה, יקירתי.

הוא עולה כמה ליצור?!

לא איכפת לי, אני רוצה כזה!

כמעט כל העולם מכוסה כבר בידי הלווינים שלי. בקרוב ינתן האות…. והם כולם יצניחו קונפטי על הארצות, כדי לעשות שמח! יאיאיא!

עם כל העזרה מהחייזרים שתפסנו בשבועות האחרונים, הפיתוחים הטכנולוגיים שלנו מתקדמים כל כך מהר, שהמילה "פלזמה" הפכה לשגורה מדי בקרב רוב הצוות. אתמול דוקטור-פרופסור אמרה לי "תוכל בבקשה להעביר את הפלזמה הזו לכאן?" אומנם היא אכן ביקשה את הפלזמה, באותו רגע, אבל תאמינו לי, יש גם דוגמאות אחרות!

עב"מ נחת באוסטרליה.
כמה שעות לאחר מכן העירו אותי שוב, בטענה שבכל זאת, נוווו, ראוי לבדוק את הנושא.
הצוות מונה את ארין השאקלית, ג'ונסון הסביר, טאריק "הייתי כאן לפני כולכם", מוריי "מתי כבר אעלה דרגה", סימו עם רובה הפלזמו החדש שלו, והכבדה הצעירה המזדמנת שלנו, קתרינה דן. להתראות קתרינה.

כבר שלושה תורות אנחנו רצים על הג'בלאות ובין העצים באמצע הלילה, ולא רואים שום דבר.
אני מתחיל לחשוב שהאוסטרלים רק ניסו למשוך אותנו לכאן כהסחת דעת, כדי שיוכלו להתקיף את הבסיס! תמיד ידעתי שאי אפשר לסמוך על הדרומיים המלוכלכים האלה. ("אתה גזען, מייט!" דיווח לי איש הקשר שלנו)

מעופפי רשע כבדים עלינו! להלן יקראו מעופפי אופל.

אתם יודעים מי גורם 16 נזק בפגיעה חמורה? קרואסו גורם 16 נזק בפגיעה חמורה. ממרחק שתי גבעות, בחושך.

דברים שאני אוהב: להיכנס לתוך חדר הבקרה עם שריון רפאים פועל, ישירות אל מוח-העל, ולהכניס בו יריה כפולה עם תותח סגסוגת.
דברים שאני פחות אוהב: להחטיא

הוא לא יכול סתם למות, הו לא! הוא צריך להתפוצץ ולהרוס לי את מחשב הטיסה! יופי באמת.

ברכות לגוסטה קרואסו סימו, על עלייתו לדרגת קולונל, ראשון בפלוגה!
וכעת, סוף סוף, נרכוש לכם את האימון שמאפשר לכם למות פחות.

בעודי בוחן את קיר המתים המפורסם במגורי החיילים, אני די מופתע לגלות שמופיעות עליו כעשרים תמונות שונות.
באמת, כל כך הרבה מתו במהלך עבודתנו הקדושה?
חן המתחנחן, אחרי 11 משימות, אתה אולי מהותיקים, אבל לא כמו חסינה אוואסו המפורסמת. רמירז, היית סבבה, אני זוכר אותך, וכמובן את פיאסקו לוי הבלתי נשכח. גרסיה, היית איתנו מעט זמן, אבל הספקת להיהרג, איזה בעסה.
שייפר, ואנדר-דיקסון, ווס, וכמובן דיקסון עצמה. הו, איבנוב! היית כזה חביבוב. ג'רארד, אוקהקה, הייתם מבין גל המגיוסים השלישי, וביחד עם כמה שמות בלתי זכירים אחרים, נפלתם אחד-אחד, משימה אחר משימה.
גיבסון. מצויין כאן שהרגת, בכל הקריירה שלך, רק אחד. היה זה ליבי, מנוולת.
ומתחתייך כמה מהכוכבים הנופלים, פטיט, ג'האנ-ואן-דיקסון, ומרי, שהייתה איתנו משימה אחת בלבד והתפגרה.
נו טוב.

לקראת סוף אוגוסט, אנחנו מוצאים עצמנו לראשונה במצב המוזר בו אין באפשרותנו לחקור עוד שום דבר. דוקטור פרופסור מה-שמה יושבת על הרגליים למעלה בערסל שבנתה לעצמה במחסן, קוראת "הארץ" (תמיד חשדתי), מחכה שנקבל עוד כמה חלקי נשק כדי שנוכל לסיים את ארסנל נשקי הפלזמה שלנו.
כנראה שמלבד זאת אנחנו כבר יודעים כל מה שיש לדעת על הטבע בכללותו. נו, יפה!

תחת עקשנותם המציקה של המהנדס, הפרופסור והקמב"צ, הוריתי על בניית חדר הגולופ, המאכסן את כדור הפסיי המוזר שהשגנו מעב"מ העל. אני מקווה שהוא יתפוצץ לכולם בפרצוף, שיראו מה זה להפריע לי באמצע הקפה.

סבב אחר סבב של בדיקות פסיי מוציא תוצאות מביכות. מלבד חייל אחד, כל הפלוגה שלילית! אין להם כלום בראש, אני אומר את זה כבר הרבה זמן.
הזמנתי חמישה חיילים חדשים, רק בתקווה שתמצא אצלם היכולת המופלאה. אבל הפעם לא אבדוק אותם מיד – אחכה שיעלו כמה דרגות, כדי שיצברו כוח רצון.

 

המקרה הנורא בסעודיה

הורדנו עב"מ קטן בסעודיה, אני מקווה שהוא מלא בחייזרים קלים מאוד להריגה, שעומדים בטווח ראייה מאזור הנחיתה ולא נושאים נשק. אני לוקח שלושה ניובים גמורים למשימה הזו, והם צריכים לעלות דרגות, ומהר.

פשוט חזרו אחרי, על המוטו הפלוגתי… אין דבר כזה יותר מדי overwatch.

או שיהיו מיוטוני עלית, גם זה עובד.

היי, היי, לא לבכות בקשר! יש לכם שריונות וכלי נשק טובים פי אלף ממה שהיה למפקדים שלכם כשהם התחילו את הקריירה! קדימה ולירות!

אנדראה מיירס, הביטי ימינה. רואה? לזה אנחנו קוראים מוח-על. עדיף שלא להיות במרחק 2 מ' ממנו.

לארס גוסנס, אמורים לירות על החייזרים, לא על החברים שלנו. לא איכפת לי איזה קולות סגולים אתה שומע בראש! בחיי, הצעירים האלה, צריך ללמד אותם הכל.

המועצה דורשת את נוכחותי! מטוס התרסק ברוסיה, ועלינו לחפש בהריסות אחר ניצולים, ולהצילם. נשמע כמו משימה מצוינת לצעירים שבחיילינו.

תשעה מיוטונים? תשעה?

ועל כך אני אומר – רקטות.

כולכם עליתם דרגה! (חוץ ממוריי, שספגה פציעה חמורה ותבריא עכשיו איזה שבוע. אבל זה בסדר, היא כבר בכירה למדי). אני כל כך גאה בכם, שאני נותן לכם לשמור על הכינויים האוטומטיים שלכם.

כעת עומדת בפני שאלה מצוינת. עב"מ משא כבד, מלא בכל מה שאני הכי אוהב לשנוא, ממתין לי שאפשוט עליו. 19 חייזרים יעמדו שם בשורה ויעשו לי רע. בוודאי אי אפשר פשוט לשלוח את הצוות הצעיר, כוכבים עולים שכמותם, הם פשוט יתפגרו אחד אחד.
נעשה פשרה, ונמזג בין עבר ועתיד: קלי-ואן-דיקסון וטאריק יובילו את קבוצת הצעירים, וביניהם עזיז "אני רואה רוחות" הטלפת.

כשמוח-על נעלם לך משדה הראייה למשך שני תורות, אתה מתחיל לחשוד.

אה, זרגלינגים. כמה שלא התגעגעתי.

קוראים לה אנדריאה מאיירס, והיא פוגעת ב-46% כאילו היה זה יותר מ-46%!

כשמוח-העל חוזר ותופס את אחד מאנשי הצוות במוח, אתה מתחיל לדאוג.
כשאיש צוות אחר חושף ארבעה מיוטונים, דיסק מרחף ורובוט אימים אויאלוהיםאדירים, אתה מתחיל לתכנן נסיגה.

אחרי החייל השני שנהרג בידי אש כוחותי המוסבים לאויב, כן, זה הזמן לקחת שני צעדים אחורה.

קלי-ואן-דיקסון מוצאת עצמה במצב המביך בו היא חוזרת להכרה, מגלה שהרגה חייל והפילה את השני מזועזע לכמה רגעים, וכמו כן, היא באמצע שורות האויב.

ברכו את נשמתו של עזיז, הטלפת היחיד שלי, שנפל, כמובן, בקרב.

ABORT! ABORT!

טוב, צחקנו, נהננו, הרגנו את מוח-העל החרא, אבל איבדנו חצי קבוצה ואין סיכוי שאנחנו גומרים את המשימה הזו כשהרובוט-מוות-אלוהיםאדירים עוד שלם, אין לי אפילו כבד אחד, וקלי-ואן-דיקסון שורדת על נק"פ 1 ומי יודע כמה טיפולים פסיכולוגיים תצטרך אחרי המשימה הזו.

אני בוכה על האנשים שאיבדנו, על הציוד שהלך קאפוט, ועל הניקוד שלי בסוף החודש. אבל אבכה עוד יותר אם אף אחד לא יחזור.

אז…. מגני מוח, את מציעה? מעניין, דוקטור, מעניין.

חטיפה! חטיפה!!
החודש נגמר עוד רגע, זו הזדמנות לשפשף את הדו"ח החודשי לפני שיהיה כתוב בו "מה אתה חושב שאתה עושה".
בדיוק הכנסתי כמה מהצעירים לבדיקת פסיי, אז נצטרך לקחת שוב צוות משולב. צעירים מאוד עם ותיקים למדי, נקווה לטוב. נקווה מאוד, כי אין לי מספיק אלריום כדי לספק מחדש את הציוד שאבד!

ויויאנה רוסו, את כל כך חדשה שעוד יש לך דם על השפתיים. (זה מבחן מעבר אצלנו. אל תשאלו).
אני מקווה שאפשר לצייד אותך במשהו קצת יותר יעיל מאקדח קפצונים, אבל בכנות, אני לא בטוח.

הגשם היורד על יוהנסבורג מזכיר לי את דמעותי מהמחשבה שאין לי אפילו חייל פסיי אחד, כשכל מה שאני צריך כרגע זה חייל פסיי כדי לדחוף אותו לחדר הגולופ ולהתקרב לסיום הפרויקט.

הבעיה העיקרית עם מיוטונים היא שהם בחיים.

מחיאות כפיים לעגניות לאליס (אליס), שפוצצה עם הרקטה את הרכב לידו עמדה פטרובה, בכך פותחת פתח למיוטוני העלית להרוג את הבחורה הצעירה, שלא הספיקה אפילו לראות את הזריחה ביום הולדתה ה-21.

סופו של חודש ספטמבר 2015 מביא תובנה מפתיעה: המועצה מטומטמת. הם לא שמו לב למשימה שנכשלה, פשוט התעלמו ממנה לגמרי. אצלנו בבסיס התגובות היו כה נוראות, כה עזות, עד שמספר אנשי צוות התאבדו מרוב תסכול ועצב, על הכישלון הנורא. וחמור מכך, על אובדן הציוד.
המועצה, לעומת זאת, אומרת רק כל הכבוד ודוחפת לי מלא כסף. אלריום, אלריום אני צריך!

 

מאיירס, תקוותה האחרונה של האנושות

אנדראה מאיירס, מנוולת קטנה ונחמדה, את פסיכוטית!
וגם, יש לך כוחות פסיי!

עב"מ קרב? מה זה עב"מ קרב? זה משהו חדש?

וואו זה גדול.

למה זה מתקיף ביבשת היחידה שבה אין לי סופת אש?!

הימים עוברים ואף עב"מ לא נראה באופק. בהיעדר כיווני חקירה חדשים, ובהיעדר אלריום כדי לבנות חליפת פסיי חדשה, התחלנו במסורת של משחקי לוח בבסיס. דוקטור-פרופסור אוהבת את סולמות ונחשים (תמיד חשדתי), המהנדס ואני משחקים סיבוב אחר סיבוב של פירודו. הקמב"צ ואנשיו הסתגרו בחדר המבצעים, עובדים על הפקה חדשה, המבוססת על המיפלים מקרקסון.
אנחנו הולכים ומאבדים את דעתנו.

מסתבר שישבה לנו חליפת פסיי במחסן כל הזמן הזה.
כולם על הרגליים! ההפסקה נגמרה!

המועצה העיוורת זימנה אותי היום למשימה חדשה, חילוץ והצלה. מבחינתי, זהו תחילת האימון של מאיירס, בדרכה להפוך לטלפתית על.

אני אוהב את ריח שק הרעל של אנשי הלטאה על הבוקר.

היתה משימה מוצלחת. קצת יותר מדי פגיעות, בהתחשב בסוג האויב שמולנו, אבל מוצלחת.
במיוחד בגלל שקפטן מאיירס התחזקה!
הלאה, הלאה לעבר סוף המשחק!

22 באוקטובר, 2015
אלו הם ימים של סתיו, ומתח באוויר. לא רק בגלל שקולון בצרפת מותקפת בידי חייזרים, לא – אוקי, זה די בולט – אלא גם בגלל שיש תחושה שהקרב הסופי לפנינו. מה לא הייתי נותן עכשיו בשביל שמירה.

משימות טרור הן מסוג המשימות בהן מאבדים חיילים. אבל אני לא רוצה לאבד חיילים. אתם מבינים את הבעיה שלי כאן.

יאי, אזרח מת!
לא, כלומר, אתם מבינים למה אני מתכוון.

אה, זה נחמד. ממתי הם מביאים רובוטי אויאלוהיםאדירים למשימות טרור?
because, I kind of feel it now.

רק חייל אחד אבד! והוא לא היה חשוב! כל כך…
מעכשיו מביאים לפחות שני כבדים לכל משימה שכזו. כמה חבל שהרגע נהרג לי אחד הכבדים רמי הדרג שלי.
בחדשות הטובות, הכנתי עוד קפה.

ויויאנההההההה!!!!
מבין עשרות חיילי, דווקא את בעלת כוחות פסיוניים? את דרגה אפס! את אפס! אני פוסל אותך משרות! אני פוסל אותך מהחיים!
הוציאו אותה להורג!

הממ. הביאו אותה למשימה הבאה. זה בערך אותו דבר.

למרבה הצער, מגיני המוח עולים הרבה יותר מדי אלריום. אולי בעתיד. בוודאי לפני המשימה הסופית.

זהו. הגיע היום.

המשימה הבאה אמורה להיות האחרונה בדרכנו, במהלכה מאיירס אמורה להשתדרג לשיאה של היכולת הפסיונית. ולאחר מכן לא יוותר עוד דבר מלבד מוו– נסיונות נואש– הכרזה על כישל—-
אני לא מצליח להיות אופטימי לגבי זה.

האיירונמן הזה מורט עצבים.
וגם מציק נורא כשאתה לא מקבל חיילי פסיון!

את פרטי המשימה הזו אין צורך להציג, מספיק אם אומר שנוהל הקרב של צוות אקסקום כבר לא כולל השבת פריטים או שמירה על טכנולוגיות חייזריות – מעכשיו הכניסה לחדר בקרה שכולל מוח-על דורשת מיד רקטה ורימונים עד ששום דבר כבר לא זז.

ומאיירס? מאיירס שולטת במוחות.

 

ההתקפה על ספינת האם

10 בנובמבר, 2015
היום קפטן מאיירס נכנסה לחדר הגולופ כדי ליצור קשר עם מוח-העל ולהתחיל את הפלישה הסופית לספינת האם.
חגגנו באמצעות עוגות, כמו כן מאפינים מזוגגים.

אם נכשל במשימה הזו – ובכל הכנות, אני צופה שנכשל – אזי אבד כדור הארץ, אבד.

להתראות!! להתראות כדור הארץ!! להתרא—

זפטה רבת עוצמה מהמהנדס החזירה אותי לעצמי. אני בסדר. אפשר להמשיך.

אל-נא תאמר זו דרכי האחרונה.
טאריק, בהתחלה קצת הזנחתי אותך, אבל מאז נעשית החובש הטוב … הטוב ביותר… סליחה, אני קצת דומע.
סימו קרואסו. מה יש לומר עליך שלא נאמר?
קפטן מאיירס. את היא לנו מגדלור של פסייוניות. בין היתר, כי כל קודמיך נטבחו.
קולונל אליס! הצדע! אליס, את איתנו מהרגע הראשון, בדומה לטאריק. לא, אין לי מושג איך שרדתם שניכם עד עכשיו. אני רואה אותך כעת, עם הפלסמה הכבדה ושיריון הטיטאן, והחיוך הקל על שפתייך, ושואל את עצמי – למה בדיוק התכוונה גיבסון בשעתו, כששלחה לי הודעה "זה הכל היה אליס, אני לא אשמה כלל"? לעולם לא נדע.
מוריי, את תלמידתו הטובה ביותר של טאריק. במשימה זו, בה ניפצע כמו חיות… פצועות, שמובלות לטבח, נזדקק לכל הידע הרפואי שלך. כמו כן רימונים.
ארין קלי-ואן-דיקסון, חלק מנושאי שמך הקודם שרדו משימות רבות ממך, אך הרי, המשימה היחידה המשמעותית היא זו האחרונה שלך.
ואני חושש, רבותי, שזו אכן האחרונה שלכם.

ירדנו אל תוככי ספינת המתים—- ארר, עב"מ האם. עב"מם! פרופסור דוקטור, תזכירי לי לעשות מזה מם כשאנחנו חוזרים.
חשוך כאן, ומלא אויבים, בטח בתוך החשיכה. אני מציע שלא נתקדם.

אפורים! הפכו אותם לכתמים אפורים!

דיסק אפור מעופף שמחוסל ביריה אחת. זה חדש. כבוד לקרואסו!

בחדר הזה צצים כל מני יצורים פתאום.
אין דבר כזה יותר מדי overwatch.

עברנו חצי דרך. בינתיים כולם בחיים, אבל האתגר האמיתי לפנינו. טעינה מחדש, התקדמות בקצב אחיד, שמרו על overwatch. אנחנו יכולים לעשות את זה, אתם כולכם מעולים.

מיוטונים. בכל המיקומים הלא נכונים.

אבל זה לא משנה, זה לא משנה כלל. צלחנו אותם, היה איזה רימון. זה לא משנה כלל. זה החדר הבא שמדאיג אותי.

הנה הם. הנה הם.
שני רובוטי אויאלוהיםאדירים.

צלחנו את התור הראשון! טאריק כמעט התפגר כשאחד מהם הפנה אליו את עינו הכתומה החודרת כל הפוגעת תמיד, אך אז שניהם החליטו למקד התקפה אזורית במרפסת השנייה. אני מקווה שזה בגלל רימון העשן שזרקתי שם.
זאת בערך התוצאה הטובה ביותר שיכולתי לקוות לה.

אליס – רקטה!

אליס – תחטיאי!

כל האחרים – תפגעו ותעשו מלא נזק!
יש!

כעת נותר רק החדר האחרון… קמב"צ! להפעיל את final countdown בקשר!

אני רוצה את כל הבסיס לפי הקצב!

אנו עומדים בפני דלתות חדר הבקרה, ורק שאלה אחת נותרה – לא האם ימות, אלא מי ימות.

החייזר הראשי מראה לי את סרטון החדר האחרון, כאילו לא ראיתי אותו כבר אלף פעם במשחקים הקודמים שגמרתי, פעם אחר פעם, עם כל שמירה שהעלתי כי כולם מתים כאן כל הזמן.

וזה התחיל!
כולם מתפזרים לכל עבר, מלבד אליס, שרצה לקצה ומכינה את הרקטה במה שמכונה "גמביט הרקטה".
שניים ממוחות-העל מנסים להשתלט על אנשי האומללים, אבל טאריק הוא בלתי שליט (בחיי שהופתעתי), בעוד בצד השני מוריי הופכת לשפחה של כוחות הרשע החייזריים. אבל רק לזמן קצר.

בצד השני של החדר קלי-ואן-דיקסון רצה לעבר אחד ממוחות-העל, מכינה כבר את תותח הסגסוגת.
פציעה נאה, אבל זה לא מספיק – טאריק מנסה לסיים את מה שהתחילה.
ועם 54% בלבד, הוא מצליח!

סימון מתמקם, ובינתיים פוצע קשה את אחד ממיוטוני העלית באמצעות אקדח–
"היה שווה להשקיע את כל השדרוגים בכל זאת, הא?"
רד מהתדר הזה, מהנדס!

קפטן מאיירס מפגינה אומץ שלא במקומו וחולפת על פני מוריי השפוטה כדי לנסות ולפגוע במוח-העל ששולט בה. היא מחטיאה, ההתקפה מוחזרת… ואז מוריי יורה בה מאחורה. עוד 6 נק"פ והכל נגמר – מאיירס הכרחית למשימה.
אוי ווי.

עד שקלי-ואן-דיקסון אומרת "קיבינמט", מזנקת למדף התחתון, ומכניסה שתי יריות אימים מטווח אפס לתוך מוח-העל-העליון, מוחה אותו מעל פני האדמה, וביחד איתו, את כל השאר.

ניצחנו.

בעוד המטוס עושה את דרכו בחזרה לבסיס וברחבי העולם נשמעות קריאות הצהלה, אני חוזר ואומר בקשר הכללי: ניצחנו.
אבל באיזה מחיר?

אה, יש סטטיסטקות! אפשר לראות בדיוק.

בערך 11,000 סימליונים. מחיר הגיוני!
היה ארוך להפליא ומוצלח להדהים. בפעם הבאה באיירונמן קלאסיק, אבל לא בתיעוד בפייסבוק. הו לא, לא בתיעוד בפייסבוק.

המספרים הסופיים, חתימות, ועוגיות הקוקוס המפורסמות של סבתא דוקטור-פרופסור, נמצאים כולם כאן.

נפגש שוב עוד ארבעה חודשים?

 

8 replies on “איך נפלו גיבורים – סיפורו של הקרב על כדור הארץ”

וואו זה יצא ארוך!
ספקת לי הרבה בידור במהלך יום העבודה שבו קראתי את זה, אם כי לאחר מכן קצת הפסקתי לעקוב. אז טוב שזה יושב כאן בבלוג, כי צריך לקרוא עד הסוף.

זה ללא ספק אחד הרעיונות היותר מגניבים שיצא לי להתקל בהם, עניין הלייב-בלוגינג של משחק מחשב. צריך לנסות גם מתישהו. אם כי אני מעדיף לתעד בוידאו את המשחקים שלי לערוץ היוטוב. 

אמן שתמשיך לשעשע אותי עוד רבות ושמערכת התגובות באייפון תשופר לאלתר ותמנע ממני בושות דלות הגיון לשוני.
 

השארת תגובה