הדרך לאריאנוס רצופה כוונות טובות

בתחתיתו של עולם האוויר של אריאנוס, עמוק מתחת לכל האיים המרחפים, במרכזה של סופת המערבולת המתמשכת תמיד, נמצא שער המוות. כדור שחור בעל צורה לא מוגדרת, שהעין איננה יכולה לקלוט והשכל איננו מסוגל לתפוס ליותר מכמה שניות. במרחק קילומטרים ספורים מעל השער, ומתקרבת בקצב מהיר, טסה ספינת דרקון.
טאאר נשען מעבר למעקה והביט לאחור, שיערו השחור-שבקצהו-לבן מתערבל לכל עבר ברוחות העוצמתיות המזעזעות את הספינה.
סטייסי נאנקה. "תגידי לו שיפסיק להישען ככה," אמרה מתוך כיסה של איאר, "אני לא יכולה להסתכל…"
"את בתוך הכיס שלי." אמרה איאר, האוחזת בהגה הספינה. "בוודאי שאת לא יכולה להסתכל."
"אממ, אז תוציאי אותי רגע…"
איאר שלפה את סטייסי מכיסה בצייתנות, למרות שידעה בדיוק מה הולך לקרות.
"אלים אדירים!" צווחה סטייסי מיד כשנחשפה לאוויר הפתוח. "איך שהוא נשען, זה נורא! תכניסי אותי פנימה, אני לא יכולה להסתכל!"
"אני נשבעת שאת עושה לי דווקא." רטנה איאר, מבטה נעוץ בחלל הפתוח לתוכו שטה הספינה, והחזירה את האבן לכיסה.
טאאר התווה מבנה רונות שגרם לאוויר מול עיניו להתגבש לכדי עדשה ממקדת. הוא הביט דרכה בריכוז. "הסערה שכחה מעט והראות השתפרה, ואפילו כך אני לא מזהה ספינה מאחורינו. אני חושב שאיבדנו אותם בסערה."
איאר הביטה קדימה. "סטייסי, עוד כמה זמן לשער המוות?"
"שתיים או שלוש דקות." אמרה האבן. "אנחנו באיזור שבו ההשפעות האלקטרו-מגנטיות של הסינגולריות משנות את מזג האוויר, ולכן כאן הסערה רגועה יחסית."
"אה, בטח, בטח." אמר טאאר, נעמד ליד איאר. "אלקטמוקגנטיות. מכיר היטב. טוב שיש אותן."
"אוח, תהיה בשקט." התלוננה איאר. "אין לך זכות דיבור כאן. אתה רק צריך להחזיק את הרונות המכוערות שלך כשנגיע לשער."
"זה לא קצת מגוחך שאת עדיין כועסת עלי בגלל שדרקון הנחש בחר להראות כמוני?" שאל טאאר.
"אני עדיין כועסת עליך שאתה אשא"מן". אמרה איאר, ידיה אוחזות בחוזקה מיותרת בהגה הספינה, מבטה מיושר לפנים.
"אוהו… חשבתי שהשארנו את השטויות האלו מאחורינו." אמר טאאר, מחויך. "את יודעת, בעולם הקודם, שם עוד הייתה לכך משמעות כלשהי."
איאר שלחה בו מבט מהיר וכועס.
"מתאים לפושע מסוגך לא לרצות לחזור למקום בו רודפים אותו. יש לי חדשות בשבילך: אני מקווה שאתה עדיין זוכר איך לברוח מפני האג"ה האדומה, כי עוד מספר דקות אנחנו חוזרים הביתה."

הדרך לאריאנוס רצופה כוונות טובות

טאאר הביט בה, מוטרד.
"חשבתי שאנחנו רק עוזרים לסטייסי לתקשר עם ננסק, באיזה מימד שלא יהיה."
"כן, זה גם מה שאני חשבתי." אמרה סטייסי. "שלב-שלב, גברת. דבר ראשון עלינו לברר איך ייתכן שננסק עדיין חי, ובאיזה מימד הוא."
"נוכל לעשות יותר מזה." אמרה איאר. "ברגע שנפתח את שער המוות הקשר בינך לבין ננסק יתחזק. אין זה משנה באיזה מימד הוא, נוכל ליצור איתו קשר בכל מקרה. במידה ומאוחר יותר הוא גם ימצא דרך לצאת מסינכרון עם המימד בו הוא נמצא, נוכל להשתמש בקשר שבניכם בשביל למשוך אותו למימד הזה, כמו דג על חכה." הספינה הטלטלה בעת שמשב רוח עוצמתי הכה בה מצידה, אך איאר השתלטה על המצב והחזירה אותה במהירות למסלולה.
"כאשר ננסק יגיע לאריאנוס," המשיכה איאר, "הוא יכנס אל המימד דרך המקום בו מרקם המציאות חלש במיוחד. המקום הזה יהיה שער המוות, בזכות טבעו הייחודי ומבני הרונות שניצור עליו. לאחר שננסק יכנס השער ישאר פתוח אל מחוץ למימד למשך זמן קצר, ואם נשפיע עליו באופן מדוייק נוכל לכוון אותו בחזרה אל העולם שלנו, ואז מיד לחזור הביתה. עד כאן הבנתם?"
"את מתכוונת שיש עוד?" שאל טאאר בחולשה.
"יוצא מן הכלל!" אמרה סטייסי. "חבל שאני לא חשבתי על זה."
"מאיזו אג"ה את, תזכירי לי?" שאל טאאר.
"אני חומה." אמרה איאר בגאווה.
"אה." אמר טאאר בהבנה. "המשעממות."
הזבנג כמעט העיף אותו מהסיפון.

הגובלינים הצטופפו במחבואם, מתחת לטרנסבוט מכובה, צופים בשיירת קלונים חמושים שעברו בריצה במסדרון.
"אחח, זה מזכיר לי את ימי המחילה הישנים." אמר ננסק ועל פניו הבעה נוסטלגית. "כאשר היינו קארג, גראנק ושאר החבר"ה, מצופפים בתוך המנהרות המעופשות של בלאארג. אין כמו הבית."
"המרפק שלך בולט." התלוננה גיורק. "והוא תקוע לי בצלעות."
"איפה אהבת האדמה שלך, גיורק?"
"בעולם ממנו אני באה, אהבת אדמה זה שם של להקת ניו-אייג"," נאנקה גיורק, מזדחלת אל מחוץ למחילה, שהיתה למעשה פתח אוורור בגובה הרצפה. "ויש חשיבות לדבר הנקרא מרחב פרטי."
ננסק עקב אחריה ונעמד לצידה במסדרון, שולח מבטים זהירים לשני הצדדים.
"נו, אז איך אתם מחזירים אותי הביתה?" שאל ננסק.
"איפה נמצא הגולם?" שאלה גיורק.
"שמעתם קולות?" שאל קלון ממחוץ למסדרון.
הגובלינים השתתקו. רקס זמזם נעימת קרב עתיקה.
"אתם אמורים לעזור לי להגיע לסטייסי!" לחש ננסק.
"אי אפשר לעשות את זה בלי הגולם." לחשה גיורק.
"איך את מצליחה לשקר ולשמור על כזה פרצוף ישר, אני לא מבין." רטן ננסק.
"היא צודקת, אתה יודע." אמר רקס, והושתק מיד על ידי שני הגובלינים.
"ששששששש!"
"היא צודקת, אתה יודע." לחש רקס. "אני יכול לעבור מימדים רק בעקבות הגולם. אמרתי לך את זה."
"כל כך לא איכפת לי, שאין לכם מושג." אמר ננסק. "עזרתי לכם ועכשיו אתם מחוייבים לעזור לי, אז כדאי שתתחילו לחשוב על דרך."
"הוא צודק, את יודעת." מלמל רקס. אבן החן היה מגרד עכשיו בראשו, אם הייתה לו יד, או ראש.
גיורק ורקס החליפו מבטים נבוכים.

באריאנוס…
"אני חושבת שצריך למצמץ."
"רגע, נסי לעצום עין אחת ולהזיז את הראש במהירות, כך שתתפסי אותו רק לרגע."
טאאר ואיאר עמדו על סיפון ספינת הדרקון הדוממת בחלל השקט וחסר הרוחות שסובב את שער המוות, והזיזו את ראשם במהירות לכל עבר תוך כדי מצמוץ מאולץ.
שער המוות היה ממש, ממש גדול. בו בזמן הוא היה נקודה קטנה יותר מגרגר חול. התוצאה הייתה חור שחור במרקם המציאות שאף אדם בעל שכל ישר איננו מסוגל לתפוס.
"אני לא מבינה מה הבעיה שלכם, הוא ממש מולכם." רטנה סטייסי.
"את זה אני יודע," אמר טאאר, "אבל הניסיון לראות אותו ממש פשוט משגע את השכל."
איאר נגעה בכתפו, ראשה מוטה בזווית. "נסה להסתכל לכיוון אחר בכלל, ולהבחין בו כבדרך אגב."
"לא, זאת כבר בעיה של מישהו אחר." אמרה סטייסי.
"של מי?"
"אנחנו סוטים מהנושא." התרגזה סטייסי. "אולי איבדנו את הרודפים שלנו לזמן מה, אך להזכירכם מדובר בדרקון-נחש, תמצית כל הרוע והרשעות של המימד הזה. הוא עוד יחזור, ואנחנו בלחץ זמן."
"טוב, בואו ניגש לעבודה." אמר טאאר, והפשיל שרוולים. מאחר והייתה זו חולצת איכרים עשויה סיבים נוקשים, היא חזרה מיד לצורתה הטבעית.
איאר הנהנה לעברו. הסארטן והפיטרין נעמדו בקדמת הספינה, מוארים באורה המועט של המערבולת, שנבלע ברובו אל תוך הכדור השחור הפועם שמולם.
"איאר," פנתה אליה סטייסי, "את תצטרכי להחזיק את הצורה המורפית של השער, בזמן שטאאר," האבן פנתה אליו, "יקים מארג רונות פיטריני שימתח את המישור הקוונטי שצמוד לו."
טאאר ואיאר החליפו מבטים.
"את יודעת איך לעשות את זה?" שאל טאאר.
"לא ממש." אמרה, "אבל נאלתר ונקווה שזה יבוא טבעי. נראה שזה עבד עד עכשיו…"
"זה בסדר, אם השער יתפוצץ, אין כל דרך לדעת את גודל הנזק שיעשה למרקם הזמן-חלל, זה הכל." מלמלה סטייסי.

ננסק וגיורק התכופפו מתחת לטרנס-בוט בצורת מכונית מרחפת בזמן שעוד שני חיילים צהובים עברו במסדרון.
גיורק הייתה מהורהרת. "אולי יש להם מכשיר מסע מימדי כאן בקומפלקס?"
"גם אם היה, הייתי נכנס אליו רק לאחר היפנוזה, קשור בשרשראות, ומורדם. וגם את זה הייתי עושה בצרחות."
"…אז אולי נכוון את רקס כך שישלח אותך למימד שבו סטייסי נמצאת?"
"אפילו אם מישהו מאיתנו היה יודע איך, אני לא מסכים שישנו את התכנות שלי." הכריז רקס. "כרגע אני מכוון לעקוב אחר הגולם, למימד אליו הוא עובר. כל סטייה תגרום לי לאבד את השביל שמתווה המפלץ המכאני, ואנחנו חייבים להמשיך לרדוף אחריו."
הייתה שתיקה קצרה.
"באופן רשמי נגמרו לי הרעיונות." מלמלה גיורק.
"טוב, זה היה קצר." אמר ננסק.
"ננסק!" צרחה סטייסי.
שני הגובלינים הזדקפו כל כך מהר עד שראשם התנגש בתחתית הטרנס-בוט. הם התקפלו חזרה בכאבים.
"סטייסי?" שאל רקס. "זאת את?"
"רקס?" שאלה סטייסי בחשד. "מה אתה עושה שם…?"
ננסק, אוחז בראשו, הסתובב אל עבר הכיוון ממנו בקע הקול. במרכז הקיר, בגודל של מחבת ממוצע, היה חור קטן שירה ברקים קטנים לכל עבר. ננסק וגיורק רכנו לעברו בתדהמה.
מצידו השני של החור ניתן היה לראות ספינה צבאית עשוית עץ, זוג כנפי עור אדירות נמתחות לשני צדדיה, והיא מעוטרת בכבדות בצורת דרקון. על סיפונה הקדמי עמדו זוג אנשים, אחד בכל צד, מרימים את ידיהם אל האוויר ועטופים במבני סמלים קסומים בעליל שזהרו באוויר סביבם. רעש מרוחק העיד על כך שהתמונה שנקלטת בצד הזה של החור מסננת את רוב האפקטים הקוליים המלווים. מעט מאחורי ראשו של דרקון העץ שהיה מקובע בראש הספינה ניצבה סטייסי, כולה אדומה וקורנת.
"סטייס!" קרא ננסק בשמחה.
"ידעתי שתהיה מעורב בזה איכשהו, פרחח." אמרה סטייסי.
"אני מצטער, לא שמעתי טוב." אמר רקס בלעג. "הקשר בצד הזה גרוע מאוד. את בטוחה שכיוונת את התדרים כמו שצריך?.."
"אל תתחיל איתי, אתה יודע שאני מעולה במה שאני עושה!"
"אם כך, את מוכנה להסביר לי למה נושא האבן שלך נמצא אצלי, ולא במקרה, את יודעת, באותו מימד כמוך?"
"סטייסי," אמרה איאר, קולה נשמע מרוחק מאוד. "אני חושבת שאני עומדת להתעלף בקרוב, אולי כדאי שתגשי לעניין?"
סטייסי פנתה חזרה אל רקס. "ראה כיצד אני מתעלמת מקיומך. ננסק! אתה חי!"
"מודה באשמה." אמר ננסק. "אני חייב את חיי למיכלי הקלונים של קומפלקס אלפא."
"ודאי, זה מסביר הכל!" סטייסי אוהבת שחתיכות הפאזל נופלות למקומן. "תודה לאלים."
"כאן קוראים להם "המחשב", אבל עניין הסגידה והרודנות דומה. איך אני יכול לעבור אליך?"
"השער הזה חסר כל כוח." אמרה סטייסי. "הוא לא יחזיק מעבר מסה. כל עוד נחזיק אותו פתוח הקשר בין שנינו חוזר לעבוד, אבל אין דבר נוסף שאני יכולה לעשות מכאן. תצטרך-"
"למצוא דרך אחרת לצאת מהמימד הזה, כן, כן." אמר ננסק ונאנח. "תיארתי לעצמי."
הוא שלח מבט אל עבר גיורק, ששלחה מבט אל עבר רקס.
רקס הביט בהם חזרה.
"מה?"
"תשמע, אני מכיר רק שני דברים שיכולים לעבור בין מימדים. במזל שלא יתואר, קרה לאחרונה שעברתי מהמימד בו נמצאת אחת מהם בדיוק למימד בו נמצא השני, ואני מדבר עליך, מינרל. שניהם לא יכולים לעזור לי, אז אולי תוכל להסביר איפה אני אמצא עכשיו עוד ישות רבת-כוח כלשהי שיכולה לעבור בין מימדים?"
"הגולם!" קראה גיורק בניצחון, ומיד הושתקה על ידי ננסק ורקס.
"שששששששש!"
"הגולם!" לחשה גיורק בניצחון. "יש לו יכולת מעבר בין מימדים."
"את מציעה שאני אגש אליו ואבקש ממנו שיקח אותי טרמפ למימד כלשהו, אם זה בדרך שלו?"
"לא, אתה לא צריך!" אמרה גיורק. "כל שצריך הוא שתיקח ממנו את יכולת התנועה הבין מימדית שלו – הקשר בינך לבין סטייסי כבר ידאג למשוך אותך דרך המישורים ישירות אל המימד בו היא נמצאת . נשיג בו זמנית שתי מטרות: גם נדחוף את ננסק אל סטייסי-"
"אני לא אוהב את הניסוח הזה."
"וגם נשאיר את הגולם חשוף, מזועזע וחסר כל הגנה מפנינו!"
"גאון שלי, ידעתי שהיית בחירה טובה." אמר רקס, מאושר.
גיורק קרנה מגאווה.
"כן, זה גם מה שסטייסי אומרת לי כל הזמן." התפרץ ננסק.
היה שקט קצר.
ננסק וגיורק הביטו אל הפתח שבקיר, אל ספינת הדרקון שבאריאנוס.
"הממ.. מה?" שאלה סטייסי, מביטה בהם חזרה. "מצטערת, לא הקשבתי."
"בכל מקרה," רטן ננסק, "איך אני יכול לגנוב ממנו את התנועה הבין מימדית?"
רקס עבר למצב הדרכה. "במרכזו של הגולם נמצא המכשיר מעביר המימדים, מעוצב בצורת שעון חול הזוהר בירוק. המכשיר הזה עובד באופן שונה מהצורה בה סטייסי ואני עובדים, פסיבי יותר. אנחנו משתמשים בכוח עצום בשביל לפתוח מעבר זמני ויציב בין מישורים, אך המכשיר שלו משתמש בתנודות חוץ-מימדיות טבעיות. הוא יודע לזהות אותן ולרכב עליהן, מכוון אותן למימד אליו הוא רוצה להגיע. זה כמו ההבדל בין יצירת גשר מעל נהר לבין מציאת הגל שעובר לכיוון הרצוי ועליה עליו."
"מגניב." אמרה סטייסי, מאריאנוס. "הפעם האחרונה שבה ראיתי מישהו עושה את זה היה בתחרות גלישת גלים בין-מימדית על המישורים החיצוניים. בגיהנום החמישי, למיטב זכרוני, יצא תפלץ שחור בראשיתי ואכל את כל המתמודדים. בשנה הבאה הם עשו תחרות מקרמה, במקום."
"…בכל מקרה," המשיך רקס, "שעון החול מחובר אל הגולם דרך רשת סיבי מתכת דקים. אם תצליח להתקרב מספיק אל הגולם ממש לפני שהוא גולש החוצה מהקומפלקס, ולאחוז בשעון החול שלו עם כפפה העשויה מאותם סיבי מתכת, אתה תעלה על הגל החוץ-מימדי ואילו הוא יישאר תקוע כאן, מנוקז מכל כוחו, מבולבל, וללא כל יכולת להגיב בזמן שאני פותח לו את הצורה."
גיורק פנתה לננסק. "כפפה שכזו אני אוכל לייצר בקלות מהחומרים שבקומפלקס. עכשיו רק צריך לחשוב איך מפגישים בינך לבין הגולם."
"לא איך," אמר ננסק, "איפה."

"מתקן לניקוי שריון חיצוני, רק עשר קרדיט!"
כששמע הגולם את הקריאה, הוא נעצר.
היצור עמד על שפתו של גשר פלדה התלוי מעל כבלי חשמל עבים. ברחבה המרכזית שמאחוריו היו ארבעה דוכנים, עליהם עבר רק לפני 3.4 שניות במהירות של 27.2 קילומטרים לשעה, וחיסל את כל שבעת הקלונים שעמדו מאחוריהם או לפניהם. על פי חישוב שביצע, לא אמורים להישמע קולות מתוך רחבה ריקה. תיקון עצמי: ריקה מלבד ארבעה דוכנים ושבע גופות.
הגולם ידע כי עליו למצוא במהירות מקום שקט לגלוש ממנו, מאחר והוא כבר ברגעים הבודדים שלפני הגלישה, ובשניות שלפני הגלישה הוא פגיע במיוחד. עם זאת, פקודות נוספות שכנעו אותו כי כדאי לנצל מספר שניות לבדיקת האנומליה. הגולם חזר על עקבותיו בצעדים חרישיים, גופו העצום נע באלגנטיות מעוררת קנאה.
"מתקן לניקוי שריון חיצוני, רק עשר קרדיט! כולל וקס וייבוש!" קרא הקול מאחורי אחד הדוכנים.
שלושת הפנסים האדומים שבראשו של הגולם הבהבו לרגע בעודו בוחן את הדוכן. הוא התקרב אליו באיטיות, ראשו נשאר יציב בעת שכתפיו העצומות מניעות את ידיו אל הצדדים. הוא השתופף והתקרב אל מתקן הפלסטיק השולחני בזהירות, רגל דמוית גזע עץ אחר רגל דמוית גזע עץ, עד שלבסוף עקף את המכשול והביט מטה.
דרך חור כחלחל במרקם המציאות הביטה בו אבן חן אדומה וחייכה אליו ברשעות, אילו רק הייתה יכולה לחייך.
"Gottcha." אמרה סטייסי.
מכיוון המסדרון שמאחוריו נשמע קול של אוויר נחרך. הגולם פנה אליו מיד, וראה יצור ירוק לבוש ברדס צהוב, המחזיק באבן חן אדומה לפנות לברוח לצד השני לרוץ לרוץ לרוץ…
גיורק החלה לרדוף אחרי הגולם, אוחזת לפניה את רקס ומצווה עליו לירות שוב ושוב.
"ברח כמו ילדה קטנה, ברח!" צעק רקס בהתלהבות, משחרר כדורי אנרגיה כתומים.
הגולם רץ אל עבר גשר המתכת. מעברו השני רץ לכיוונו יצור ירוק נוסף, האחד הזה לובש סרבל כחול. בידו של זה לא הייתה אבן חן אדומה, ועל כן הוא איננו חשוב. הגולם שקל לרגע לאדות את היצור ביריית אנרגיה רותחת, אך לאחר מיקרו-שנייה נוסף החליט כי עליו לחסוך כל ג"אול של כוח על מנת לצאת מהמימד במהירות המירבית. למרות שנותרו רק רגעים ספורים עד ליציאה, אפילו עשירית שנייה עשויה להיות קריטית, עכשיו כשהיצור-הירוק-פלוס-אבן-החן בעקבותיו. גם כך יספיקו רגליו הגדולות על מנת למחוץ את היצור, כששניהם יהיו על הגשר וללא מקום לברוח.

גובלין וגולם עלו על הגשר, ורק אחד מהם ירד ממנו.
אווו, המתח.

בחזרה באריאנוס…
"מחזיקה מעמד?" שאל טאאר, קולו נשמע שרקני ומוזר כשהוא עובר דרך מבני הרונות העמוסים המקיפים אותו.
איאר, מסתחררת במקומה, חייכה אליו והנהנה. היא רקדה בעדינות, בתנועות ארוכות, כמו ברבור במים רק חיננית יותר. מבני הרונות נרקמו סביבה באוויר, כהמשכים טבעיים של תנועותיה.
רונות פיטריניות קשיחות מצד אחד ורונות סארטניות מעודנות מצד שני נמתחו אל עבר שער המוות, מסתחררות סביבו בתבניות סבוכות וכולאות אותו בצורה מסויימת מאוד. חור מרעיף ברקים במרכז הגוש השחור הראה את קומפלקס אלפא מצידו השני.
"אני מקווה שזה יעבוד." אמרה סטייסי בלחץ. "אני לא יודעת מה אני אעשה אם זה לא יעבוד."
"אולי כדאי שתתחילי לחשוב על זה." נהם קול נוטף מאחוריה.
כאיש אחד פנו שלושתם להביט לאחור.
דרקון הנחש עמד במרכז הסיפון, עטוי בדמותו של טאאר. עיניו ברקו באדום וחיוך מרגיז נסוך על פניו.
איאר החניקה קריאת תדהמה וכמעט איבדה את שיווי משקלה, בזמן שטאאר פנה אליו בכעס וצעק "אתה!"
"כמה מבריק מצדך, זה באמת אני." אמר דרקון הנחש, מתקרב אל עבר השלושה. "למה אתם מתפלאים כל כך? אני איתכם על הספינה מאז שיצאתם. הרי לא באמת חשבתם שתוכלו לברוח ממבצר שמור היטב בקלות שכזו?"
"כשחושבים על זה, המפתח התלוי על הקיר שמול תא הכלא היה ממוקם קצת נוח מדי." מלמל טאאר.
"יש משהו חשוד בכך שנותנים לפיטרין וסארטן להסתובב בלי לקשור להם את הידיים והפה." נזכרה איאר.
"זה באמת היה קצת מוזר שספינת דרקון ריקה מאדם חיכתה לנו בדיוק ליד הפתח האחורי מהטירה." אמרה סטייסי.
"ראיתי את כל שצריך לראות." אמר דרקון הנחש. גופו נראה לרגע אחד מטושטש. "אבן החן יודעת אפילו כיצד ניתן לפתוח את שער המוות! אוצר מרשים ללא ספק. אני מצטער לומר כי כעת לא אוכל לתת למזימתכם הקטנה להתקיים, ולהביא את אותו ננסק אל אריאנוס. מאחר ויכול להיות לאבן החן רק נושא אבן אחד, אין לי ברירה אלא לוודא שהפעם ידידכם הירוק מת לגמרי ולחלוטין. למזלי, להיכנס בתוך שער מוות סגור עושה את זה לאנשים. סגרו את השער, ומיד."
"הא, גם כן רשע ראשי." רטנה סטייסי. "אתה קורא לזה נאום הסבר אלגנטי?"
"לעזאזל עם הנאומים, אבן," רתח דרקון הנחש, גופו מטושטש בשנית. "את תהיי שלי!"
"על גופתי המתה!" צעקה איאר.
סטייסי צקצקה בלשונה. "נו, למה אמרת את זה. כולנו יודעים מה קורה עכשיו."
"אפשר לסדר את זה." אמר דרקון הנחש (כמובן), ואיבד את צורתו האנושית.
טאאר ואיאר הביטו בתדהמה ביצור הנחשי הענק המתמתח מולם למלא אורכו, גופו הארוך מתנשא אל מעבר לתורן המרכזי מצדו האחד ואל אחורי הספינה מצידו השני. הוא היה גדול כל כך עד שהיה עליו להיכרך בחלקו סביב גוף הספינה. גופו היה חלקלק ואפור, נוזל כהה נוטף ממנו אל עבר התהום חסרת הקצה שמתחת לשער המוות. פניו הנחשיים הענקיים הביטו בשני בני האנוש.
טאאר בהה בו.
"איזה קקה."

הגולם והגובלין רצו זה אל עבר זה.
תוך כדי ריצה שלף ננסק מכיסו את כפפת סיבי המתכת שהכינו מראש, וכשחשב שזה הזמן המתאים, קפץ אל עבר הגולם. בתנועה חלקה אחת תפס אותו היצור הענק והניף אותו אל האוויר. ננסק הספיק להחליף מבט מבוהל עם גיורק, שרצה אל עבר הגולם מאחוריו, לפני שהועף אל האוויר-ותפס-באצבעותיו-של-הגולם-והשתמש-בהן-בשביל-תנופה-חזרה-ונחת בחבטה על גבו הרחב.
"מהר, ננסק!" צעקה גיורק.
הגולם זינק אל צידו השני של הגשר, מתעלם מהגובלין שעל גבו. שעון החול שבמרכז גופו הבזיק בירוק והחל לשלוח גיצים.
ננסק ייצב את עצמו ולקח נשימה עמוקה. הוא הביט לאחור, שלח מבט אחרון אל גיורק, נופף אליה, וקפץ מעבר לראשו של הגולם. תוך כדי נפילה שלח הגובלין את ידו העטופה בכפפה אל מרכז גופו של הגולם. לרגע קצר אחד החליפו השניים מבטים, עיניים ירוקות מבוהלות מביטות בעיניים אדומות קרות, ובאותו הרגע חשב ננסק שהיצור קולט סוף סוף מה קורה כאן…
ואז הוא שלח את ידו העטויה בכפפה אל תוך מטר הגיצים הירוקים, אחז בצורת שעון החול הקר להפתיע, והכל הבריק מאוד. הייתה תחושה של תנועה חלקה ומעוררת סחרחורת, והיא נמשכה זמן מה.
הגובלין נעלם מיד, נסחף על גבי גל חוץ-מימדי.
הגולם עמד ללא ניע, מזועזע בעליל.
גיורק נעמדה על הגשר מאחוריו, פיסקה רגליה, הניפה את ידיה לפנים והכריזה "רקס, אש!"

איאר הייתה הראשונה שזנחה את מבנה הרונות שלה, כשאיבדה את שיווי המשקל עם הטלטלות הספינה. מיד אחריה זנח טאאר את מבנה הרונות, על מנת להתרכז בדרקון הנחש.
"עזבו אותו!" קראה סטייסי. "שער המוות יותר חשוב!"
טאאר רקם מבנה רונות שנועד לכבול את גופו של הדרקון, אך היצור דחה אותו בקלות. תנועתו של הנחש הכרוך סביב הספינה נענעה אותה בפראות, והיא החלה לגלוש קרוב יותר לשער המוות. הסינגולריות עצמה החלה לאבד את צורתה המקובעת, מבני הרונות שסביבה נסדקים כעת כשאיש איננו מתחזק אותם.
"השער מתפרק!" צעקה סטייסי.
איאר יצרה כדור של אנרגיה סגולה ושילחה אותו בדרקון הנחש.
"איזה צירוף מקרים, גם הספינה!" צעקה חזרה אל האבן.

ננסק חש בתנועה חלקה, למרות שהיה ברור לו כי בו-בזמן הוא איננו נע לשום מקום. להיות יצור מוצק בתוך חלל אפס-מימדי היא תחושה לא נעימה כלל וכלל, ולמרות תלונות רבות אודות השערים הבין-מישוריים של סטייסי, הוא החל להתגעגע לאותם מסעות מלאי ברקים וטלטלה. שם לפחות ידעת שהמקום בו אתה מטלטל מעלה ומטה הוא מנהרה ארוכה. במקום המוזר הזה, אפילו מעלה ומטה לא היו ברורים במיוחד.
ננסק נסחף עם הגל החוץ-מימדי, נמשך במהירות לאורך חוט בלתי-נראה, אל עבר אריאנוס.

סטייסי שלחה מבט מהיר אל שער המוות. ננסק התקרב אל השער, היא הרגישה בכך, והיא ידעה שמבני הרונות יתרסקו לגמרי ברגע שהוא יתנגש בהם מצידו השני. לא היה לה מושג מה משמעות הדבר, אך טוב – זה לא.
הדרקון מחץ את הספינה, שהחלה לנטות ולהתפרק בו-זמנית.
"יצור ארור!" קרא טאאר, כורע על הסיפון ושולח ידיו אל המפלץ. "אכול עופרת חמה!"
"אני לא חושבת שאנחנו יכולים ליצור עופרת." אמרה איאר, נשענת על המעקה על מנת שלא ליפול.
"אולי תתרכזו בשער המוות?!" קראה סטייסי. "אלו הם הרגעים הקריטיים ביותר, ננסק עומד להגיע! אתם חייבים להחזיק את השער יציב, לפני ש-"
"יצורים חלושים," קרא דרקון הנחש בקול ארסי, בעוד הספינה מתרסקת תחת גופו. "מתי תלמדו ש-ווואההה!"
שער המוות התפוצץ בהבזק מחריש אוזניים.
מאסה גובלינית נכנסה בסינגולריות מצידה החיצוני, ורסקה את מבנה הרונות שייצב אותה. שער המוות התרחב במהירות כלפי חוץ, קרע את המציאות סביבו, וגרר אל החלל החוץ-מימדי את כל סביבותיו. גלים חוץ-מימדים חדרו לרגע אחד אל תוך אריאנוס, משתלחים באוויר כמו זרועות תמנוניות עשויות עשן, אוספים לקרבם את הספינה וכל מי שעליה. מרחוק ניתן היה לראות כיצד הזמן-חלל הצמוד אל השער התערבב לתוכו בקול גרגור שאיננו שונה מזה המצוי באמבטיה, נסחף כולו פנימה, השמיע "פאק" ונרגע.
האיזור שסביב שער המוות היה שקט הרבה יותר עכשיו.

המישור השקט והריק עמד ללא הפרעה זה זמן רב. פעם בכמה עונות היו עוברים התושבים מכאן לשם, אך רוב חודשי השנה נשאר המישור נקי וחסר הפרע–
קול פצפוץ נשמע וננסק וסטייסי גלשו אל תוך היקום מתוך קרע פתאומי, שנעלם מיד אחריהם. הם המשיכו לגלוש עוד קצת, על גבי המישור החלק.
ננסק, פרוש על גבי האדמה, הביט אל עבר אבן החן. אבן החן הביטה חזרה לעברו.
"סטייס?" שאל ננסק. "מה לעזאזל קרה כאן עכשיו?"
"מבחינה טכנית," אמרה סטייסי, "זה לא קרה כאן, אלא באריאנוס, אם כי מאחר ומדובר בגבול מימדי גם ההגדרה הזאת איננה מדוייקת-.."
"גם אני שמח לראות אותך שוב, סטייס."
סטייסי קרנה מאושר.
"האמת שזה פשוט. כשהגל עליו רכבת נכנס בשער, הוא גרם לו להיפתח אל מחוץ למימד, ולשאוב את כולם פנימה. כולם עלו על גלים בין-מימדיים אקראיים שעברו באותו הרגע, ונסחפו הלאה. בגלל הקשר בינינו, נסחפנו שנינו לאותו המקום."
ננסק קם מהקרח, והבריש את סרבלו הכחול. הוא סידר את כובע המצחיה על ראשו, והרים את סטייסי. "אז איפה טאאר ואיאר?"
"אין לי מושג." אמרה סטייסי. "אבל אני מאמינה שהם יסתדרו. הם עדיין לא מסונכרנים לגמרי עם המערכה המקומית, זה יכול להיות כיף."
"כבר למדתי לפחד מההגדרה שלך לכיף. איפה אנחנו בעצם?"
"אין לי מושג."
"את צוחקת."
"לא, דווקא לא."
"ומתי יוצאים מכאן?"
"עוד… ארבעים דקות. שנמצא בינתיים משהו לאכול?"
"סבבה." אמר ננסק ופנה ללכת. "אישית, הספיקו לי לגמרי ההרפתקאות לשנתיים הקרובות."
היצור שמאחורי הסלע הביט בהם מתרחקים.

3 comments on “הדרך לאריאנוס רצופה כוונות טובות
  1. יואב הגיב:

    "אולי יש להם מכשיר מסע מימדי כאן בקומפלקס?"
    "גם אם היה, הייתי נכנס אליו רק לאחר היפנוזה, קשור בשרשראות, ומורדם. וגם את זה הייתי עושה בצרחות."

    יופי של דבר העונה הזאת, יופי של דבר.

  2. zipdrive הגיב:

    אהבתי. בטח היה קשה ליצור את מבנה הסיפור של הפרק הזה, עם הקפיצות החוזרות ונישנות.

  3. דראקרן הגיב:

    אה,כמו הביטוי "הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות"
    אבל לפי הספרים אריאנוס הוא לא גיהינום אם לא מחשיבים את כל
    המלחמות,המחלות,הצמא,נזירי קיר,הרוצחים ובעיקר סיניסטראד והאפלו (קראתי רק את הספר הראשון)
    אז בסך הכל הוא דווקא כן גהינום.
     

השאר תגובה