תגית: מחושים

dimona

ראו זאת, כמחווה.

[audio:http://www.tactica-games.co.il/wp/wp-content/uploads/2013/10/dimona.mp3]

(קישור לשמירה באמצעות כפתור ימני)

מחווה לפודקאסט Welcome to Night Vale, תשדורות מתחנת הרדיו של עיירה אמריקאית קטנה, הכוללות בין היתר חדשות, עדכוני מזג אוויר מקומיים, הכרזות מטעם המשטרה הסודית, אורות מסתוריים בשמי הלילה, דמויות עטויות גלימה בעלות כוחות בלתי ידועים, ואירועי תרבות וחברה במתנ"ס המקומי. הפעילו את הרדיו, והסתתרו מתחת לשולחן. 

נייט וייל נכתב בידי ג'וסף פינק וג'פרי קריינור, ומוקרא בידי ססיל בולדווין. המוזיקה היא מאת disparation, וכל קטעי המוזיקה בהם השתמשתי בהקלטה נלקחו גם הם משם. הלוגו מתבסס על הלוגו המקורי, בעיצובו של רוב ווילסון.

עם התגית: ,

היום הייתי מצונן וזה לא מעניין אתכם, אז אתמקד בדבר או שניים שקרו אתמול ויקרו מחרתיים.

אתמול הרצתי לאחת מקבוצות הצעירים ברומ"ח, את סופה של הרפתקת Eye for an Eye. עכשיו, יש כמה דברים לומר על ההרפתקה הזו. זוהי ההרפתקה שמופיע בסוף "ספר המנחה" של ערכת הבסיס של וורהאמר, כלומר, זהו בערך המבוך הראשון. זו ההרפתקה שאמורה לתת את הטון לחבורה החדשה, להסביר למנחה מהי האווירה של וורהאמר, ולאפשר לשחקנים להתנסות בעולם. ככזאת, היא עושה עבודה מצוינת.

אני נאלץ להמעיט בפרטים, כי זו הרפתקה שאני אוהב להריץ, ואולי גם אריץ לכם בהזדמנות. כבר הרצתי אותה כשלוש פעמים. זו הרפתקה פתוחה, מסוג של קווים מצטלבים, אבל אירועים מסויימים יקרו בה בכל מקרה, והשאלה היא בעצם, כיצד השחקנים פותרים את המסתורין ואיך הם מתמודדים עם התגליות והאירועים. כבר כתבתי מספר פעמים שאני חובב גדול של הרפתקאות מוכנות, ובאותה מסגרת, אני אוהב גם להריץ את אותה ההרפתקה שוב למספר קבוצות. הסיבה הבסיסית היא אותה סיבה שאני מריץ הרפתקה מוכנה מלכתחילה, כי זה קל – אני כבר יודע מה קורה. הסיבה הנוספת היא, שזה כיף לראות חבורות שונות מתמודדים עם אותם מצבים. ב-Eye for an Eye, זה מודגש יותר מכל הרפתקה אחרת שהרצתי. 

ומה עם הפן של הצגת העולם למנחה ושחקנים? גם כאן היא מצטיינת, כי יש בה את כל מה שצריך כדי לתת את התחושה הבסיסית של וורהאמר. ולא אוסיף עוד.

…אוקי, אוסיף רק הערה אחת לגבי האופן בו הצעירים סיימו את ההרפתקה: גמד אחד מתרסק על הרצפה ועל גבול המוות, סייף אחד חתוך מכל עבר, צייד אחד תופר את הלורד שלו, ואלף שבקושי נפצע. הנבל.

בעניין אחר, ביום שישי הקרוב אריץ חד"פ שאפתני מעט, המנסה להשיג שלושה דברים בו-זמנית, על בסיס פיירפליי. כןכן, של ג'וס ווידון, ואניח באופן טבעי שכל קוראי הבלוג, לא רק שיודעים במה מדובר, גם צפו בכל הסדרה ובסרט. 

הרעיון התחיל בכך שעלה הצורך להריץ משחק תפקידים ללא אחת, אלא שתי בחורות שמעולם לא שיחקו. זהו מצב רגיש בעיני, כי משחק תפקידים נתפס לפעמים בעיני חדשים כמשהו "קשה לביצוע", בגלל שזה כביכול מביך. הם לא מבינים כמה מעט נדרש מהם כדי לשחק, אין שום צורך בגילום דמות ברמת תיאטרון. זה פאקינג משחק, אבל לך תשכנע אותם. בגלל ש-the stakes are high, בעיני השחקן, אז אפילו מפלה קטנה עלולה לגרום לו להפנות עורף למשחק, ואם החוויה הראשונה לא תהיה מהנה, אז השחקן עלול שלא לחזור למשחק ולהישאר עם משקעים.

לכן אני נוקט במשנה זהירות כדי לחזק את תחושת הביטחון: אני מוודא שהשחקנית תהיה מוקפת בחברים קרובים שכבר מכירים את המשחק, ושהשיטה תהיה פשוטה לביצוע אבל תיתן תחושה מהנה בפני עצמה, ושההרפתקה תהיה בעולם שהשחקנית כבר מכירה ואוהבת. אז אריץ את החד"פ פעמיים, פעם אחת לכל שחקנית, המלווה בחברים קרובים שהם כבר שחקנים. העולם, כאמור, הוא פיירפליי, והשיטה שבחרתי היא Savage Worlds, של אקשן מהיר, גלגולים פשוטים ותוצאות מיידיות. והקוביות מתפוצצות, שזה תמיד נחמד.

אז למה החד"פ שאפתני: הסיבה הראשונה, כאמור, היא שמדובר בניסיון להכניס שחקנית חדשה לתחום. השנייה היא, שזה פיירפליי – לכל עולם קאנוני יש "טעם" משלו, שקשה להעביר למשחק תפקידים כבר ככה; בפיירפליי זה חמור כפליים, כי האווירה כל כך ספציפית, הסגנון כל כך signature של ווידון. יהיה טריקי להעביר משחק בעולם הזה, אבל רכשתי מיומנות מסויימת בהמרת הפלייבור הקאנוני במקומות אחרים, ואני חושב שאצליח לפחות חלקית כאן.

הסיבה השלישית היא שעד היום שיחקתי בערך פעם וחצי ב-Savage Worlds. אז תגידו, השיטה לא מאוד משנה, וזה נכון, בחד"פ העיקר לגלגל קצת קוביות ואת השאר ממציאים. בכל מקרה Savage Worlds עוברת ככה בערך. אבל יש כאן אתגר נוסף ששמתי לעצמי – במסגרת כל מני פרויקטים חדשים מהזמן האחרון, התחלתי ללמוד את SW במטרה, כנראה, לכתוב עבורה תוכן. בשביל זה צריך להכיר את השיטה קצת יותר לעומק מאשר סתם כמה גלגולים. שוב, אין בה הרבה מאוד עומק להכיר – ולכן אני גם מרשה לעצמי לנסות לעשות את הלימוד העצמי הזה תוך כדי החד"פ הנוכחי. אנסה להשתמש בחוקי המרדף, למשל, ואתעקש להציע כמה אפשרויות קרביות לשחקנים, פשוט כדי להרגיש איך זה משוחק. אין לי הרבה הזדמנויות לשחק ב-SW, והרי לא ייתכן שאכתוב תוכן לשיטה שאני לא יודע איך המכאניקה שלה מרגישה בזמן משחק, אז ראוי לנצל כל הזדמנות, גם חד"פ ללימוד שחקנים חדשים בפיירפליי.

בקריאה נוספת, אני רואה שמתקבל רושם קיצוני מכפי שהתכוונתי, עם כל ה-"סכנה", "זהירות" ושאר מילים שאולי לא הייתי צריך להשתמש בהן. בואו נסכם ככה: זה יהיה משחק קצת מאתגר יותר מהרגיל, עם מספר מטרות שונות, אבל אני לא באמת חושש משום דבר. אני מאוד מוצלח עם שחקנים חדשים, אווירת פיירפליי תזרום מתוך רצונם של השחקנים עצמם ליצור אותה, והחוקים של SW, כאמור, פשוטים, אפילו המתקדמים שבהם.

ובהזדמנות אספר על מערכת הפיירפליי שאני מפנטז עליה, שמשתמשת בשיטה קצת יותר מורכבת, וכוללת שילוב בין סנדבוקס לדרמה מתוכננת מראש. 

עם התגית: , , , ,

בואו נתחיל בכך שבתחרות העטיפות המכוערות ביותר השנה בתחום משחקי הלוח, Death Angel לא ישתתף בכלל. העטיפה שלו משעממת כל כך, שנראה שהוא איזה משחק סוג ז" שחברת אינדי קטנה הוציאה, ולא משחק וורהאמר 40K רשמי שיוצא מהחברה המרשימה ביותר בתחום הפקת המוצרים, פנטזי פלייט.

מתחת לזו האריזה המכוערת כה, אורב משחק אכזר, קצר ומנומר; משחק קלפים שיתופי בפורמט בהחלט לא סטנדרטי, שבו נחתי החלל האמיצים הולכים ומתפגרים בעודם עושים דרכם בנבכי ספינת החלל הנטושה, כשעדרים של טירנידים – מפלצות גנטיות מוטנטיות אוכלות כל מגלקסיה אחרת – מנסים לקרוע אותם לגזרים, ומצליחים, מצליחים כל כך.

התחלה אופטימית

לא מכירים את העולם של וורהאמר 40K? למי איכפת, משחק הקלפים לא דורש שום הבנה מוקדמת, ועושה שימוש מועט למדי באלמנטים מתוך העולם הזה. האלמנט הבולט ביותר: מוות ויגון למול כוחות אויב בלתי סבירים בעליל.
בתחילת המשחק מקבל כל שחקן זוג נחתי חלל, מתוך שש קבוצות, שלכל אחת יכולות מעט שונות וצבע אחר. כל הנחתים מעורבבים ומסודרים בטור, סדר ההליכה, בעודם עושים את דרכם במסדרונות הצרים של ספינת החלל ההרוסה. בתורו של כל שחקן, הוא בוחר אחת משלוש פעולות עבור זוג הנחתים שלו: להתקיף, לתמוך, או לנוע. כל זוג מקבל גם פרשנות מיוחדת משלו לכל פעולה, כך שבעצם יש מגוון יפה של דברים שונים שיכולים לקרות.

התקפה מאפשרת לגלגל את קובית ה-ק6 המצורפת למשחק, בניסיון לחסל טירניד מתוך קבוצה שנמצאת לשמאל או לימין הטור. יש 50% סיכוי, כך ש-, ובכן, זה לא משהו בכלל. אבל אם מספיק נחתים מתקיפים, אז אולי הם יצליחו להוריד כמה. פעולת התמיכה מאפשרת לשים על נחת כלשהו (לאו דווקא מהצוות שלך) סמן תמיכה, שמאפשר בסה"כ לגלגל מחדש את הקוביה, אבל זהו בונוס משמעותי בעיקר כשאתה מגן על עצמך. מאחר ובסוף התור, הטירנידים מנסים לאכול אותך, וכל קבוצת טירנידים מתנפלת על הנחת שמולם, וגם הם מגלגלים קוביה, אבל כעת תלוי כמה טירנידים יש בקבוצה, וככל שיש יותר, כך מצבך מחורבן יותר. באמת, יש מעט דברים מפחידים יותר מארבעה-חמישה טירנידים בבת-אחת. הפעולה האחרונה, תנועה, מאפשרת לזוז במעלה או במורד הטור, להפנות את החזית שלך לימין או לשמאל, וגם להפעיל תוואי שטח שונים, כשהבולט שבהם הוא הדלת, שמאפשרת לעבור לאזור הבא.

מאבק עיקש

בכל משחק מעורבבים ארבעה-חמישה אזורים מתוך חבילה גדולה יותר, כדי לשמור על גיוון מעניין בין משחקים. לאזורים יש השפעות מיוחדות שונות, והם גם קובעים היכן נמצאים תוואי השטח מסביב לטור: למשל, אולי יש דלת מימין לנחת השני, או מסדרון חשוך משמאל לנחת השביעי. ממסדרונות חשוכים מגיעים הרבה מאוד טירנידים. בעיה.

עיקר המתח במשחק נובע מהמוני ההחלטות והסיכונים שכל הקבוצה לוקחת מדי סיבוב. הבעיה הבולטת היא, שפעולה שהפעלת בתור הזה לא תהיה זמינה לך בתור הבא – אם התקפת עכשיו, בתורך הבא תוכל רק לתמוך או לנוע. יא-בא-באי, איזה אסון. בעיה בולטת נוספת היא, שהטירנידים זזים, קופצים, ומפריעים, כך שאתה מוצא את עצמך נאלץ להזיז נחתים לא מעט, ובכלל, פעולות התמיכה והתנועה הן חשובות ורלוונטיות להצלחת הקבוצה ממש כמו פעולת ההתקפה. שלא לדבר על היכולות המיוחדות, שכמו שאמרנו, נמצאות על כל קלפי הפעולה, כך שלפעמים תרצה להשתמש בתמיכה רק בגלל שעבור הצוות האפור הפעולה הזו גם גורמת לשדה כוח שמונע מטירנידים להתקיף בתורם.

האם להתקדם במהירות לפתיחת הדלת ולעבור לאזור הבא, או לנסות לצמצם קצת את האויבים שסביבנו כרגע? כי הם ימשיכו איתנו, הזונות! וזאת בנוסף לחברים החדשים שיגיעו! האם לתת עוד סמני תמיכה לבחור עם יכולת ההגנה המיוחדת, או לקוות שישרוד בעצמו מול שלושת הטירנידים? הוא יחזיק מול שלושה, לא?… והרי הבחור שמותקף מאחור צריך אותם הרבה יותר! אבל עכשיו צריך לבזבז פעולה בשביל להפוך אותו, כי אי אפשר להשתמש בסמן תמיכה להגן על עצמך מהתקפה מאחור. 

בעתיד הקודר, יש רק מוות נורא ואיום

כשנחת לא מצליח להגן על עצמו מפני התקפת עדר טירנידים, הוא מת. הסוף. אין נק"פ או משהו. הנחתים פשוט הולכים ומתפגרים בדרכם לסוף, אבל בחיי, זה נחמד אפילו לנסות להמשיך עם שני שורדים אחרונים, כי אולי, אולי! יצליחו לפתוח את הדלת לאזור האחרון, ואז, אולי, אולי! ישרדו מול הבוס הגדול. 

Death Angel הוא משחק מהנה בהחלט, שמשתמש במזל באופן הנכון: כמעורר מתח, לא כמטלטל גורלות. אומנם במשחק אחד יצאו לנו זריקות גרועות עד כדי כך שכבר בחדר השני נהרגנו כולנו, אבל זאת חריגה סטטיסטית פשוטה, ומעבר לכך, היה זה טבח מהנה, אז מה זה משנה. בדומה למשחקי שיתוף פעולה אחרים, שחקן מנוסה עלול להשתלט מעט ולדחוף את האחרים לפעול, אך בזכות כמות הפעולות המיוחדות הרבה, נראה לי שקשה מדי לזכור מה בדיוק יכול כל צוות לעשות, ושחקן שכזה יתנהג יותר כמנהיג שמאציל סמכויות – "צוות צהוב, אתם טובים בקפא"פ, נכון? אז תדאג שאתם שומרים מכאן!" – ולא כמי שקובע לך בדיוק באיזו פעולה תשתמש ומתי. יש פשוט יותר מדי גורמים קטנים. עד כה, בכל אופן, הרגשתי שהמשחקים שלנו מתנהלים כועדה מתוחה למדי, ששוקלת את צעדיה בזהירות. 

יחסית לאריזה מכוערת כל כך, Death Angel הוכיח עצמו כמוצלח בהחלט. החוקים רבים, אבל לא קשים – זהו אופי המשחק, והאופן בו בנוי אזור המשחק, שדורשים הבנה. חוברת ההוראות לא ממש עוזרת, אבל כמו תמיד, הסבר אנושי מעביר במהירות וביעילות את אופי המשחק, ואפשר להתחיל לשחק תוך רגע. 

עם התגית: , , ,

"אנא ציין את מינך:
* זכר
* נקבה
* אדוני! ברגעים אלו ממש מסתובבים ברחובות עירנו הנאווה יצורים ולהם פני תמנון! תמנון!! הס נא מלבזבז את זמני על זוטות כגון אלו, עסקים חשובים יותר עומדים בפנינו!"

זהו ציטוט ממסך רישום המשתמש, מיד אחרי בחירת השם ולפני הכנסת האימייל, כשאתה מתבקש לבחור מין.לפוסט המלא

עם התגית: , , ,

לפני שבועיים החלטתי לעשות מעשה, ובניסיוני הצרכני העלוב להיאבק בהכשרת בד"צ – תעשייה שלמה שמייקרת את רוב המצרכים ללא שום תמורה – ריכזתי את רכישותי במעדניה הרוסית הקטנה שלמטה. קניתי נקניקיות "בשר אחר", וביחד איתן, גם, ובכן, פשוט " נתח לבן".

אז נקניקיות אני יודע להכין, אבל השם "נתח" הוא כוללני כל כך, שלא ידעתי אפילו איך לחפש מתכון מתאים. יצא לי בטעות מתכון מטעים. היהי. אז פשוט לקחתי את המתכון הראשון שמצאתי שנראה מעניין, טיגנתי לכדי סגירה בחום גבוה משני הצדדים (מה זה לעזאזל סגירה), ושמתי בתנור עם אחד מהרטבים הנהדרים של קנור, שאומנם כתוב עליו "רוטב לעוף ולבקר", אבל הנחתי שהחזיר לא יעלב.

יצא כל כך טעים, שגם אח שלי אמר שזה טעים. ואח שלי, הוא, יש לו דרישות יש לו.

היום לקחתי צעד קדימה במסע הקולינרי, לעבר חלקים מזוהים יותר של הבשר. למשל, כאלו שיש להם שם. ספריבס! כל כך הרבה פוטנציאל במילה אחת שבעצם אמורה להיות שתיים. כאן גם אתם נכנסים: האם מישהו מכיר מתכון טוב לספריבס, לפני שאני מתחיל בחיפושים וטובע בים של הצעות שאין דרך של ממש לבחור מתוכן?

עם התגית: , ,