תגית: משחקי לוח

עמדתי על טליסמן אינה סוד – לדעתי רוב משחקי ההרפתקה והפנטזיה טובים ממנו, ורוב האנשים בארץ פשוט לא מכירים אותם – אבל אי אפשר להתכחש למקום העצום שתופס המשחק הזה בתודעה הישראלית בכל הקשור למשחקי לוח, ולכן, אני מברך על התרגום של הגרסה החדשה, הטובה, והאיכותית יותר, ושמחתי להשתתף בתרגום שלה. בקרוב!

10924166_806072869439096_4626727080162459436_o

עם התגית:

משחק ההרפתקה בקלפים של פאת'פיינדר, או במקור Pathfinder Adventure Card Game (מכונה בחיבה PACG, פאקג), הוא משחק שזכה לשם מדויק, גם אם לא תמציתי או יצירתי במיוחד, והוא בהחלט מקיים את כל מה ששמו מבטיח. הוא נהדר! נהדר!

למי זה מתאים

בדיוק כמו שמשתמע משמו, זהו משחק הרפתקה – להסתובב בעולם, להילחם במפלצות, להשיג אוצרות, כך שחלק גדול מההנאה נובע מהתקלות בדברים באופן אקראי. עם זאת, יש בו מידה הולמת בהחלט של שיקול דעת, עם די והותר מקום לבצע החלטות משמעותיות – המזל משפיע, אבל לא קובע.

המשחק מתאים ל-1 עד 4 שחקנים (או 6 עם הרחבה), והוא עובד סבבה בסולו. זהו משחק שיתופי, בו כולם מנצחים או מפסידים ביחד. נהוג לשחק אותו עם הקלפים של כולם פתוחים, ולבצע החלטות במשותף. עם זאת, מאחר וכל שחקן מפתח את החפיסה של הדמות שלו באופן עצמאי ולאורך מספר תרחישים, אף אחד לא מכיר את הדמות שלו טוב יותר ממנו – מה שאומר שבקבוצת משחק נורמלית, אפילו אם יש שחקן שמכיר את המשחק בכללותו טוב יותר מהאחרים, הוא יעשה בחוכמה אם לא "יקח פיקוד", כי זה פשוט לא מועיל. השחקנים מחליטים על כיוון פעולה ביחד עבור הקבוצה ונוהגים לתת עצות זה לזה, אבל המשחק מעודד אותם לתת לשחקן להחליט בעצמו מה לעשות עם הדמות שלו.

כל תרחיש אורך בין שעה לשעה וחצי, וכמות השחקנים משפיעה רק במעט, מאחר וכל תרחיש אורך תמיד 30 תורות. ראוי במיוחד לציון שאת המשחק הזה אמורים לשחק כמערכה, שכוללת 30 תרחישים, אבל דורשת רכישת חפיסות הרפתקה מעבר לערכה הראשונה. לטעמנו (אשתי ואני), המחיר הוגן לגמרי, וקיבלנו שעות רבות של הנאה.

 

התמונה עלולה להטעות; הקופסה גדולה למדי.

הרעיון הבסיסי

ראו, גיבורים! הנה מספר חפיסות קלפים, כל אחת מייצגת מיקום מסוים, כגון יער קודר, חוף ים שליו, מבוך קטלני, וכו'. עליכם לעבור ביניהם ולחקור אותם (בכך שאתם חושפים את הקלף העליון ומתמודדים איתו), בניסיון למצוא את הנבל ואת משרתיו. כאשר תמצאו משרת ותביסו אותו, תוכלו לנסות "לסגור" את המיקום שלו. כדאי לסגור כמה שיותר מקומות, כי כך תמנעו מהנבל לברוח כאשר תפגשו אותו. כאשר תמצאו ותביסו את הנבל, אם יש לו לאן לברוח (מיקום פתוח כלשהו), הוא יברח לשם, ואז, בעצם, לא השגתם הרבה. אבל כאשר תצליחו לתפוס אותו בפינה, מבלי שיהיה לו לאן לברוח, ניצחתם!

לכל אחד מכם יש חפיסה שמייצגת את החפצים, הלחשים, הנשקים, וכו' שנמצאים ברשות הדמות. יש לכם גם קלף דמות, שמראה עד כמה הדמות שלכם טובה במיומנויות שונות (התכונות הקלאסיות של מבוכים ודרקונים ופאת'פיינדר), אותן צריך לגלגל כאשר נתקלים בקלף – כדי להשיג אותו (קלף מועיל), או כדי להביס אותו (מפלצת או מכשול). קלף הדמות מציין גם שניים-שלושה כוחות מיוחדים לדמות שלכם, ויש להם השפעה עצומה על סגנון המשחק שלכם. החפיסה הזו היא גם נקודות הפגיעה שלכם – אם אתם אמורים לשלוף קלף, אבל לא נותרו קלפים לשלוף, הדמות מתה.

החלק המשמעותי ביותר במשחק, במיוחד למי שלא מכיר משחקי מערכה (זה קונספט חדש עדיין בעולם משחקי הלוח, אז לא רבים מכירים), הוא שהדמות שלך ממשיכה מתרחיש לתרחיש, מתפתחת ומשתפרת עם הזמן. קלף שהשגת עכשיו עשוי לבוא לעזרתך רק בעוד תרחיש או שניים, קלף שאתה מגרש לקופסה (ובכך הוא יוצא מהחפיסה שלך) הוא קלף שאבד לא רק למשחק הנוכחי, אלא גם למשחקים העתידיים. עם ההתקדמות, גם קלף הדמות שלך משתפר, ואתה מסמן עליו (או על דף שהדפסת בעצמך, כמובן!) תוספים לגלגולים ויכולות חדשות. יש לא מעט אפשרויות, ויהיו לך כמה בחירות קשות לעשות ככל שתתקדם במערכה, עד לסופה, עם תום ההרפתקה השישית (5 תרחישים בכל הרפתקה, אז 30 תרחישים סך הכל).

מושגים חשובים

לפני שנדבר על מהלך התור, כדאי להכיר כמה ממנגנוני המשחק.

מה עושים עם קלפים

פאקג יודע שהוא משחק קלפים, והוא משתמש בקלפים במגוון דרכים, מה שיוצר מרחב אפשרויות מגוון בהתאם. על כל קלף יש יכולת כלשהי, כל קלף עושה משהו, וכדי להפעיל את רוב היכולות האלו, צריך לעשות אחד מהבאים:

להציג: מספיק להראות שהקלף הזה נמצא ביד שלך, והיכולת שעליו באה לידי ביטוי. נפוץ במיוחד עם נשקים – הנשק לא "מבוזבז" בכך שמשתמשים בו, והוא נותר אצלך ביד, זמין גם לקרב הבא.

לרענן: כדי שהקלף יפעל, עליך לשים אותו בתחתית חפיסת הדמות שלך. זה נפוץ עם חפצים: הם מחילים את השפעתם ואז נעשים בלתי זמינים.

לזרוק: כדי להפעיל את הקלף, עליך לזרוק אותו לערימת הזרוקים האישית שלך. נפוץ במיוחד עם לחשים, כנהוג במבוכים ודרקונים ופאת'פיינדר. הקלפים בערימת הזרוקים עדיין שייכים לך, ואפשר אפילו לרענן אותם (להחזיר אותם לתחתית חפיסת הדמות שלך, כזכור) באמצעות יכולות ריפוי. בסוף התרחיש, הם מתערבבים מחדש לתוך החפיסה שלך. בינתיים, הם יוצאים ממחזור השליפה שלך – קלפים שנזרקו הם קלפים שכבר לא תשלוף – מה שאומר שגם הבריאות שלך נפגעה (אם אתה אמור לשלוף קלף ואינך מסוגל, אתה מת).

לקבור: כמו לזרוק, רק יותר. אי אפשר לרפא קלף שנקבר; לצורך העניין, הוא ישאר זרוק עד לסוף התרחיש.

לגרש: הקלף חוזר לקופסה, לעולם לא תראה אותו יותר, אלא אם יצא לך לפגוש אותו באופן אקראי בתרחיש עתידי. זוהי צורת ההפעלה הקטלנית ביותר, כי הקלף מפסיק להיות חלק מהחפיסה שלך, מעכשיו ולתמיד.

קלף הדמות

לכל דמות יש את שש המיומנויות העיקריות: כוח, זריזות, חוסן, תבונה, חוכמה וכריזמה, ובכל מיומנות יש לה קוביה כלשהי, בין 1ק4 עד 1ק12. סיאוני הכושפת היא כריזמטית להפליא, מגלגלת ק12 בכריזמה, אבל היא חלשה מאוד גופנית, מגלגלת רק 1ק4 בכוח. לכל דמות יש גם כמה מיומנויות נוספות, כדוגמת מאגיה, ידע, קשיחות, קפא"פ, ועוד, שמבוססות כולן על גבי המיומנויות העיקריות, למשל בצורה "קשיחות: חוסן + 2". כלומר, כאשר אתה מגלגל קשיחות, עליך לגלגל חוסן ולהוסיף 2 לתוצאה.

חלקו התחתון של קלף הדמות מפרט את כוחותיה של הדמות; המיומנויות אומרות "במה אני טובה יותר מאחרים", הכוחות אומרים "איזה דברים מיוחדים אני יודעת לעשות". אלו הן הדרכים בהן דמויות שוברות את החוקים הרגילים, מה שהופך את הלוחם ללוחם ואת הנוכלת לנוכלת. לא אתן כאן רשימה מלאה, אבל הנה כמה דוגמאות: מריסיאל, הנוכלת, יכולה לחמוק מכל התקלות – אם היא שולפת קלף, היא יכולה פשוט להחליט "לא, לא נתקלתי בו", ולערבב אותו בחזרה לחפיסת המיקום. זו דרך מצוינת להמנע מאתגרים מסוכנים מדי עבורה. סאוני, הכושפת, יכולה לזרוק קלף מהיד, לא חשוב איזה, כדי ליצור לחש יש-מאין ולגלגל התקפה כאילו היה לה קלף לחש (ואפילו עם בונוס 1ק6), כך שהיא תמיד מסוגלת להיכנס לקרב בביטחון.
אחרי סיום ההרפתקה השלישית, כל דמות בוחרת במקצוע יוקרה, כלומר באחת משתי רשימות של כוחות חדשים שמקדמים אותה לכיוון מסוים. מריסיאל, למשל, יכולה להיעשות אקרובטית, ולהתמחות בהמנעות (למשל להחליט שהקלף ממנו נמנעה נותר על ראש החפיסה; זה אולי נשמע שולי, אבל זה משמעותי מאוד) או להיעשות גנבת, שמתמחה בהשגת חפצים והתגברות על מכשולים.

צידו השני של קלף הדמות מציג את רשימת סוגי הקלפים מהם מורכבת החפיסה של אותה דמות. ואלרוס הלוחם מחזיק בהמון נשקים ושריונות, אבל אין לו אפילו לחש אחד; לאם הפייטן טוב קצת בכל דבר, ויש לו כמה קלפים מכל סוג. כל חפיסה כוללת סה"כ 15 קלפים, אבל כזכור, הדמות הולכת ומשתפרת עם הזמן. בעוד שזה כיף לקבל תוסף למיומנות, או לשפר כוח קיים, כל שחקן מחכה במיוחד לשיפור של גודל החפיסה, שמאפשר לו להוסיף קלף נוסף מסוג מסוים לבחירתו. (הדבר היחיד שמשתווה לכך בחשיבותו זה קבלת כוח חדש לגמרי, אחרי שמתחילים עם מקצועות היוקרה).

איזה גברבר אתה ואלרוס. כל אחד רוצה לוחם בחבורה.

מהלך התור

כשמתחיל תורך, אתה יכול לעשות את הבאים, לפי הסדר. הדברים היחידים שאתה נדרש לעשותם הם השלבים הראשון האחרון, כל האחרים הם אופציונליים.

קידום חפיסת הברכות: כאמור, כל תרחיש אורך 30 תורות. חפיסת הברכות היא הטיימר – כל תור זורקים ממנה קלף, ובתור בו אמורים לשלוף קלף ואי אפשר (כי היא נגמרה), התרחיש הסתיים וכולנו הפסדנו. יש סיבה לכך שזו חפיסה של קלפי ברכה דווקא, הן יכולות לבוא לידי שימוש; ראו בהמשך, תחת התקלות בקלף.

נתינת קלף: אתה יכול לתת קלף אחד מהיד שלך לשחקן אחר שנמצא באותו מיקום כמוך. קורה לעיתים רחוקות למדי.

תנועה: אתה עובר מהמיקום הנוכחי שלך למיקום אחר. קורה לא מעט, כי בדרך כלל אין סיבה להישאר במיקום שסגרת (אין בו יותר קלפים לגלות), ובנוסף, להרבה מהדמויות יש יכולות שמועילות לדמויות אחרות באותו המיקום כמוהן. כמו כן, לעיתים ניתן להציץ בקלפים הבאים בחפיסה מסוימת, ובהתאם למידע שנחשף, יתכן שנעדיף שדמות שמיומנת במיוחד בהתמודדות עם הקלף הזה תבוא לאותו מיקום כדי לעשות זאת.

חקירה: זהו עיקר התור, ולכן אפרט עליו בהמשך, תחת התקלות בקלף. כל דמות מקבלת חקירה אחת כל תור, אם כי היא עשויה לקבל חקירות נוספות באמצעות קלפים (בעיקר ברכות ובני ברית). לעיתים נדירות תעדיף שלא לחקור, בדרך כלל עקב שיקולים של כלל החבורה; למשל, כשנעדיף שתישאר במיקום מסוים כי אתה יכול לעזור במשהו חשוב לדמויות אחרות בו, אבל אנחנו יודעים מה הקלף הבא בחפיסת המיקום, ואתה לא מוצלח בהתמודדות איתו.

סגירת מיקום: אם חפיסת הקלפים של המיקום בו אתה נמצא ריקה (כלומר, אין יותר קלפים לחקור), אתה יכול לנסות לענות על התנאי לסגירת המיקום (בדרך כלל בדיקת מיומנות). אם הצלחת, המיקום נסגר – הנבל לא יוכל לברוח לכאן, יהיה לנו קל יותר לדחוק אותו לפינה ולסיים את התרחיש.

איפוס היד: שלוף או זרוק קלפים עד שאתה מחזיק במספר קלפים השווה לגודל היד של הדמות (הרשום על קלף הדמות). אתה יכול לזרוק כמה קלפים שתרצה לפני כן; זה נשמע כמו התאבדות, אבל למעשה לעיתים כדאי לעשות כן, כדי להעיף קלפים שאינם מועילים למצב הנוכחי, בניסיון להשיג קלפים שיכולים לעזור יותר.

התקלות בקלף

מי יודע איזו סכנה ממתינה לך בתוככי המערה החשוכה, או איזו עזרה תצליח לגייס בכיכר העיר? קדימה להרפתקה: הפוך את הקלף העליון בחפיסת המיקום!

כל הקלפים (כמעט) מתחלקים לשני סוגים: קלפים מועילים (Boon) וקלפי סכנה (Banes). יש גם קלפי תמיכה, אך הם מופיעים רק בחלק מערכות הבסיס, ובכל מקרה אי אפשר להיתקל בהם במקרה במיקום, הם יושבים במקום נפרד.

המנגנון להשגת קלף (מועיל) או להתגבר עליו (סכנה), זהה: מבצעים בדיקת מיומנות. על גבי הקלף מצוין דירוג קושי, המספר שצריך להגיע אליו כדי "לנצח" את הקלף, ולצידו מצוינות המיומנויות בהן ניתן להשתמש בשביל הגלגול, אפשר לבחור באיזו מהן שרוצים. תמיד מצוינת לפחות מיומנות עיקרית אחת, וכמעט תמיד מצוינת לפחות מיומנות נוספת. למשל, ייתכן שיהיה רשום "חוכמה" וגם "קדושה"; השחקן בוחר באיזו מיומנות להשתמש. אם יש לו "קדושה", כנראה שיעדיף להשתמש בה, כי (כזכור מלמעלה), כל המיומנויות הנוספות הן בעצם מיומנות עיקרית ועוד תוסף כלשהו (לדמות של הכוהנת יש את המיומנות "קדושה" כ-"חוכמה + 2", למשל). בכל מקרה, אפשר לגלגל גם מיומנות שאין לך, אבל עליך לגלגל 1ק4.

אם זהו קלף מועיל, גלגל את המיומנות. הצלחת? יאי! קח אותו אליך ליד. נכשלת? לא נורא, הוא מגורש לקופסה. זוהי הדרך העיקרית להשיג את הקלפים המועילים: נשקים, שריונות, לחשים, בני-ברית וברכות.

אם זהו קלף סכנה, המצב מורכב יותר – כי הוא מסוכן יותר! תחילה יש לקרוא את מה שרשום על הקלף, כי לעיתים קרובות היכולות שעליו משפיעות על הגלגול עוד לפני שבוצע, או דורשות בדיקות מקדימות.

ישנם שני קלפי סכנה, מכשולים ומפלצות. על מכשולים מתגברים באופן דומה להשגת קלף מועיל, מלבד שאם מצליחים לא מקבלים דבר מלבד לגרש את קלף המכשול, ואם נכשלים אז קורה משהו לא נעים (בדרך כלל לזרוק או לקבור קלפים, או הדרישה להתמודד שוב נגד המכשול שוב בתור הבא לפני שאפשר להמשיך לחקור את המיקום).

מפלצות מנסות לאכול אותך, נומנומנומ. בדרך כלל, על קלף מפלצת לא מצוינות שמות של מיומנויות, אלא פשוט המילה "קרב". כדי להילחם, כדאי שיהיה לך כלי נשק, לחש התקפי, או יכולת מיוחדת של הדמות, אחרת עליך להילחם בידיים חשופות – לגלגל את מיומנות הכוח בלבד. חלק משמעותי מהמשחק הוא להכין את עצמך לקרב, כדי שתוכל להתמודד עם כל מה שבא (או לפחות, כמה שיותר). אם הצלחת להביס את המפלצת, סבבה, הקלף מגורש לקופסה. אם נכשלת, אתה סופג נזק – עליך לזרוק מספר קלפים השווה להפרש בין התוצאה שלך לדירוג הקושי של המפלצת. אי אפשר לזרוק יותר קלפים ממה שיש לך ביד – אתה לא נדרש לזרוק קלפים מהחפיסה שלך – כך שזה בעצם לא כל כך נורא, נכון? לא! לא נכון בכלל! כי הקלפים האלו היו מועילים. הם היו חפצים שרצית להשתמש בהם, נשקים שהיו אמורים להמשיך לשמש אותך נאמנה, או לחשים יקרי ערך שהלכו פאקקטה. כדי להמנע מנזק אפשר להשתמש בשריונות או לחשים מסוימים, אבל הדרך הטובה ביותר, היא פשוט לנצח מלכתחילה.

כמו שאפשר לראות, יש גלגולים חשובים יותר ופחות. נגיד שמצאתי איזו קסדה, אבל אני כושפת, אז מי צריך את הקקי הזה, אז לא איכפת לי להיכשל. מצד שני, ייתכן שנתקלתי במפלצת שעלולה לגרום 1 נזק לכל הדמויות שנמצאות באותו מיקום כמוני. לשחקנים ישם מספר דרכים לשפר את סיכויי ההצלחה של עצמם, בעיקר באמצעות כוחות של הדמות, וקלפי חפצים ובני ברית, אבל הקלף השימושי ביותר לשיפור סיכוי הצלחה, והוא אפילו עובד על כל דמות בכל מקום, הוא ברכה.

הברכה הגנרית, "ברכת האלים", מוסיפה קוביה אחת לגלגול שלך. כלומר, אם אתה מגלגל ק10, עכשיו תגלגל שתי ק10. זה נפלא! אבל עוד יותר נפלא לגלגל שלוש ק10. רוב קלפי הברכה מייצגים ברכה של אלוהות מסוימת, שמשפרת, למשל, גלגולי זריזות ספציפית, או גלגולים שנעשים כדי להתגבר על מכשול. אפשר להשתמש בקלפים האלו כברכה גנרית, אבל אם משתמשים בהם בסוג הגלגול המתאים, הם מעניקים שתי קוביות נוספות במקום אחת. אפשר להשתמש בכל ברכה על כל גלגול, של כל שחקן, כך שזוהי הדרך העיקרית בה שחקנים יכולים לעזור אחד לשני; השיקול "האם להשתמש בברכה הזו עכשיו, או שעדיף לשמור אותה למשהו חשוב יותר בהמשך?" הוא אחד השיקולים הכי נפוצים במשחק. ניתן לעיתים לעזור לחברים באמצעות כוחות של הדמות (בעיקר מקצועות כמו הפייטן, למשל), או באמצעות חפצים מסוימים (בדרך כלל אפשר להשתמש בהם רק אם הדמות השנייה נמצאת באותו מיקום כמוך).

דברים משתנים כל העת

כמו בכל דברים בחיים, לכל כלל יש יוצאים מהכלל, וזה נכון במיוחד כאן, כי ישנם עשרות קלפים ששוברים את החוקים במגוון דרכים. כמעט כל תרחיש כולל חוקים מיוחדים, חלקם משנים את המשחק באופן דרסטי. להרבה קלפים, בעיקר בני ברית וחפצים, יש מספר שימושים שונים, ובזמנים שונים במהלך המשחק תדרש לעשות החלטות קשות לגבי השימוש בהם. חפיסת הברכות הולכת ומצטמצמת, הזמן הולך ואוזל, עד כמה אתה מוכן להסתכן ולהמשיך לחקור, בהתחשב במשאבים שנותרו בקבוצה?

זה אחלה משחק.

מידע חשוב לפני הקנייה

מאחר ו-PACG הוא משחק מערכה, אי אפשר פשוט לקנות אותו וגמרנו, כמו רוב משחקי הלוח האחרים. כדאי לדעת כמה דברים לפני כן.

ראשית, ישנן מספר ערכות בסיס שונות. כל אחת מהן נבדלת מהשנייה לא רק בקלפים שבה ובחוקים המיוחדים לה, אלא גם בחפיסות ההרפתקה ש-"ממשיכות" אותה. כשאתה קונה ערכת בסיס, אתה קונה כ-500 קלפים מכל הסוגים, והרפתקת מתחילים באורך 3 או 5 תרחישים (תלוי בערכה). בנוסף, אתה מקבל בפנים את חפיסת ההרפתקה הראשונה. אפשר לשחק בתרחישים הבסיסיים כמה שתרצה, אבל אז תפספס את כל הקטע של המערכה. אחרי שסיימתם את תרחישי ההתחלה, וגיבשתם את הדמויות שלכם (ואולי קיבלתם כבר איזו התקדמות או שתיים), זה הזמן להתחיל בהרפתקה הראשונה.

כאשר אתה רוצה להתחיל בהרפתקה, אתה צריך שתהיה ברשותך חפיסת ההרפתקה. הראשונה, כאמור, כבר בפנים, אבל את כל חמש ההרפתקאות הבאות צריך לקנות בנפרד. לטעמנו, כאמור, מחירן בהחלט שווה את זה, אבל איש-איש וארנקו. כל חפיסת הרפתקה כוללת חמישה קלפי תרחיש עבור ההרפתקה, וקלפים חדשים מכל הסוגים, אותם יש לערבב לתוך ערכת הבסיס, לפי הסוגים. כמובן, כדאי להבטיח שסיימתם את ההרפתקה הקודמת בטרם תוסיפו את הקלפים החדשים (והקטלניים\חזקים יותר) של ההרפתקה החדשה. כעת, פשוט שחקו את התרחישים של ההרפתקה לפי הסדר.

מה קורה אם נכשלים בתרחיש? פשוט מנסים שוב. מה קורה אם מתים? ובכן, לפי החוקים, אמורים להתחיל דמות חדשה (שמתחילה חזקה יותר מהרגיל, אם אתם משחקים הרפתקה מאוחרת). אנחנו לא נהנים מחוק המוות הזה, ולכן אצלנו מוות לא שונה מכשלון בתרחיש.

המשחק מגיע עם 7 דמויות, ומיועד לארבעה שחקנים. אפשר להרחיב לשישה שחקנים באמצעות חפיסת ההרחבה שמוסיפה קלפים בסיסיים שצריך עוד מהם, ו-4 דמויות נוספות. מאחר וחווית המשחק עם כל מקצוע שונה למדי, סביר להניח שאפשר להתחיל את כל המערכה מהתחלה עם מקצוע אחר, ולהנות לאללה כל הדרך. עוד לא ניסינו את זה, אבל אנחנו לא רואים שום דבר שעשוי להפריע להנאה.

צורת המשחק הרצויה עבור PACG, ומשחקי מערכה בכלל, הם חבורה של חבר'ה שנפגשים מדי פעם כדי להמשיך את אותו המשחק, עם אותן הדמויות. לעיתים יחסר שחקן, או ששחקן נוסף יצטרף – אנחנו מציעים שלא להסתבך, ופשוט לאפשר לדמות שלא משוחקת להתקדם עם האחרות בכל זאת, או ליצור דמות חדשה עבור השחקן החדש כדי שיוכל להצטרף לתרחיש הנוכחי. זה משחק, אז שחקו ותהנו.

מילה אחרונה על המשחק המאורגן

ל-PACG יש משחק מאורגן, בדומה לאגודת מגלי הארצות (המשחק המאורגן של משחק התפקידים Pathfinder). הוא לא זמין בארץ (עדיין?..), אבל כדאי שתדעו שהוא קיים.

במשחק המאורגן אתה משחק דמות שעומדת בנפרד מכל ערכת בסיס, היא מגיעה מ-Class Deck שיחודית למקצוע שלה. ישנה סדרה מיוחדת של תרחישים, אותם משחקים לאורך עונה (כחצי שנה), על בסיס אחת מערכות הבסיס. בעת כתיבת שורות אלו אנחנו בעונה 0 (עונת ניסיון ראשונית), ואנחנו משתמשים בערכת הבסיס של Skull and Shackles. הדמות שלך הולכת ומשתפרת, אך שלא כמו במשחק הרגיל, הקלפים של החפיסה שלך מגיעים מהקלאס דק שלך, לא מהערכה הבסיסית. אתה יכול לקחת את הדמות הזו, עם כל השיפורים שצברה וכל הקלפים שקיבלה, לכל שולחן משחק מאורגן בעולם, ולהצטרף, והדמות שלך תהיה "תקינה" ותוכל לשחק אותה כמו שהיא. זה די מגניב.

אני האחראי על המשחק המאורגן עבור אזור לונדון, אז אם יוצא לכם להגיע לאזור, תגידו משהו ואספר לכם איפה יש משחק בקרבת מקום.

מריסיאל, הקטלנית בנשים

זהו! PACG הוא יופי של משחק מערכה, אבל הוא לא היחיד מסוגו. כדאי לכם לברר גם על Shadowrun Crossfire, שמתרחש בעולם המגניב של מירוצללים ולא דורש חפיסות הרפתקה (הכל בא בקופסה אחת), או בתחום משחקי הלוח, Mice & Mystics, בו משחקים הרפתקה אחר הרפתקה בסיפור מתמשך (אפילו שהדמויות לא מתפתחות ביניהן). משחק נעים!

עם התגית: ,

קיבלתי אותו בהמלצה, וכעת אמליץ עליו בעצמי. הוא לא לכולם, אבל הוא לרובם. 

בראשית היה 1/0, שעדיין יושב בהמלצות כאן בצד. הוא יצא באזור תחילת שנות האלפיים, מה שהופך אותו לעתיק, אבל הוא עדיין אחד הקומיקסים המוצלחים שקראתי מעולם, אפילו שלוקח לו משהו כמו 100 סטריפים להתרומם. זה המון סטריפים, ולדעתי זה עדיין שווה את זה. אם אצטרך להגדיר אותו בשתי מילים, הן יהיו "רפלקטיבי" ו-"מתפתח אורגנית". התכוונתי להגיד שלוש מילים.

Leftover Soup הוא עוד קומיקס רשת מאותו יוצר, טיילסטייק, אדם מעניין ויוצר מסקרן. 

כמו בקומיקס הקודם, שאריות מרק מלא בדמויות בוגרות מאוד, שמרחיבות בדיבור ויודעות להסביר היטב את מחשבותיהן ורגשותיהן. זו עדיין נקודת המשיכה העיקרית של הקומיקס מבחינתי, אבל בעוד הקודם התרחש בעולם בדיוני לגמרי, שאריות מרק מתרחש כביכול בעולם האמיתי, ואנשים פשוט אינם בוגרים ומודעים מספיק כדי לנהל שיחות כמו שמתנהלות כאן. זה קצת צורם.

עדיין, זה לא נורא בכלל. אני לא דורש מהקומיקס שלי שיהיה נאמן למציאות, רק שיהיה מבדר. ואם אפשר גם להכניס מלא משחקי לוח ותפקידים, ודיון בנושאים כמו סקס ויחסים והגשמה עצמית ללא בושה, ולהציג עמדות מגוונות ולקדם אי-שיפוטיות, ולהציע לעיתים קרובות תובנות יפות שמרגישות כחלק מהמתרחש ולא אנבלישס, מה טוב.

קראו גם את הפסקאות האישיות מתחת לקומיקס, מבחינתי זה חלק מהעניין. קריאה נעימה.

עם התגית: , , ,

כפי ארימה הוא השם של הדמות הבאה שלי.

לאחרונה:

יותם, שהקליט את משחק ה-X-COM שהרצתי לו ולאחרים, העלה אותו כסדרת סרטונים. האקשן עצמו מתחיל בסרטון השלישי ומתגבר בהדרגה, אחרי שהראשון מוקדש להסבר השיטה והקדמה, והשני לכמה החלטות שראשי הצוותים צריכים לעשות לגבי הארגון שלהם. כמובן, אם אתם רוצים שאי פעם אריץ לכם את המשחק הזה (שעכשיו כבר מוכן לגמרי, בתוך roll20, רק מחכה להרצה נוספת), אל תראו את הסרטונים האלו בשום אופן. אומנם אעשה שינויים כאלו ואחרים לפני ההרצה הבאה, אבל לא במידה משמעותית. אם אתם רוצים לשחק במערכת ה-X-COM המתמשכת העתידית שיום אחד אריץ, ובכן, מצויין, אני שמח לשמוע, אבל בטח יקח עוד מיליון זמן עד שבאמת אסגר עליה, אז אנחנו מסתכלים על חלון של 2014-2015 כזה. כמו כן ראוי לציין שהיא לא תהיה כל כך דומה למשחק שהורץ כאן, מסיבות שכבר הוסברו בפרק 28.

העלתי את החלק השני של ה-"מחקר" שאני עושה לקראת משחק הלוח שלי, לתחרות עיצוב המשחקים של Leisure Games. דברים מתחילים להתגבש, אני מקווה שבתוך שבוע כבר יהיה לי סבב תור בסיסי כלשהו. אני אצטרך מלא פלייטסט למשחק, אז חשבתי להביא אותו לארץ לאייקון (שכבר יש לו תוכניה), כדי לנסות אותו שם. זה דורש להביא אותו למצב בטא עד אז, וזה בערך חודש, אז אין לחץ או משהו.

כתבתי כמה רעלים מגניבים לואנור, קצת אחרי שהעלתי את הטיוטא הקודמת של דפי הדמות החדשים (אני חושב לקרוא להם תבניות מקצוע. אולי תבניות דמות. אולי דפי דמות ראשוניים). מאז כבר התחלתי בטיוטא אחרת לגמרי, בערך מאפס, שמבאסת לי את התחת, אבל תצא טובה יותר מהנוכחית, וזה מה שחשוב. 

החלטתי לערוך ריענון בתגים של הבלוג, החלטה שהיא בו-זמנית לא מעניינת אתכם במיוחד, ולא מעניינת אותי במיוחד, עד לכדי שבוודאי אשכח ממנה בתוך כמה ימים ולא אתחרט על כך כשאזכר באזור אוקטובר.

כבר שבועיים שלא תפסתי פוקימון, וזה לא בגלל שלא היה לי זמן. 

הייתי שם כשהביסו את ג'ודו קאסט, ציד הראשים האכזר.

עם התגית: , , , , , , ,

"פעם פעם, לפני שנים רבות", כך מתחילות כל האגדות. אך כיצד הן מסתיימות? האם הגיבור מנצח את המפלצת? האם מצליחה הנסיכה להסיר את הקללה מעל הנסיך? האם בסוף הסיפור למדנו לקח חשוב?

כל אחד רוצה לספר אגדה משלו, כל אחד רוצה להביא את העלילה לסיום אחר. אך יש רק סיפור אחד.

 

היה היה גובלין

 

פעם פעם, לפני שנים רבות, מעבר להרים גבוהי פסגות ויערות רחבים, היתה מערה גדולה. בתוך המערה שכנה מפלצת אפלה, שחורה משחור, שאף אדם מעולם לא ראה.
בכל פעם שהיה נכנס גיבור אל המערה היתה המפלצת מסתתרת מאחורי אבן, או בתוך חרך, או שהפכה את צורתה כדי שתראה כמו צל טועה.
רבים חשקו את האוצר הרב שהסתירה המפלצת עמוק בתוך המערה, אך המפלצת הטעתה את כולם עד אשר הלכו לאיבוד, ולאחר שנעשו תשושים ועייפים, בלעה אותם!

כן, היא בלעה אותם שלמים, בנגיסה אחת!
אנשים רבים פחדו מהמפלצת, ורצו להרוג אותה. בקרבת המערה היה כפר, שהתושבים שבו חיו בפחד מתמיד מהמפלצת.
בכפר גר איש זקן אחד, והיה לו ספר גדול בו היו כתובים דברים חכמים רבים. הוא קרא רבות בספר, בחיפוש אחר פתרון לבעיית המפלצת המסתורית.
יום אחד הגיע לכפר גיבור אגדי, רכוב על גבי סוס אצילי.

הוא היה נמוך ומכוער,

רגע רגע–

אין רגע רגע, הפרעה זה הפרעה.
בכל מקרה, הוא היה נמוך ומכוער – וירוק! שכן הוא היה גובלין.

איך לעזאזל גובלין יכול להיות גיבור אגדי? אתה לא יכול לסתור את מה שנאמר עד עכשיו.

הוא היה גובלין שעבר עליו הרבה, בסדר? וגם… היתה לו גם אבן חן אדומה, קסומה, שהיתה יכולה לעשות כישופים רבים ומופלאים.
הגובלין התקבל בקרב אנשי הכפר בשמחה רבה…

…כן, הם מאוד שמחו לראות את הגובלין, אבל בעיקר את הסוס, כי הם היו רעבים מאוד בגלל שהיו שלושים שנה של בצורת, אז הם אכלו את הסוס, כולל עצמות והכל, אתם לא תאמינו כמה רעבים הם היו. אחר כך הם ניגשו לגובלין וניסו לאכול גם אותו, אבל הוא ברח מהם במהירות – נו, בטח, ישר לתוך המערה. כשהוא הגיע למערה היה כבר אמצע הלילה…

…לילה זרוע כוכבים, עם שמיים בהירים וריקים מענן. הגובלין שמע מרחוק את יללותיהם של אנשי העיירה המטורפים, והאיץ את ריצתו אל עבר המערה. בגלל אפילת הלילה היתה המפלצת השחורה בלתי נראית ממש, והגובלין רץ ישירות לתוכה.
"זה כאב!" אמרה המפלצת.
"אני מתנצל," אמר הגובלין, "לא התכוונתי. אך עם מי אני מדבר? אינני רואה דבר."
"זה בגלל שאני מוסתרת,"

אפשר להגיד שהיא מוחבאת?

לדעתי אפשר.

מצוין.
"זה בגלל שאני מוסתרת," אמרה המפלצת. "אני מאוד שחורה, וגם הלילה שחור, ובגלל זה."

"אה," אמר הגובלין, "זה מאוד מעניין והכל. תוכלי לעזור לי להסתתר מאנשי הכפר? הם מנסים לאכול אותי."
"למה?" שאלה המפלצת.
"כי הוא מאוד טעים." אמרה אבן החן.

הא הא! החפץ הזה מדבר!

לעזאזל.

"אם הוא כל כך טעים, אולי אוכל אותו בעצמי." אמרה המפלצת.
"ארורה תהיי." לחש הגובלין לאבן החן.
אך במלוא העוז, התריס בפני המפלצת. "חשפי את עצמך בפניך, מפלצת מסתורית, כדי שאוכל לחזות בפניך!"
המערה כולה נרעדה כשענתה המפלצת, קולה נורא ואיום. "איך תעז לדרוש כי אתגלה במלואי, בעוד אתה אינך אלא יתוש לעומת עוצמתי!"
אך הגובלין, ששמו היה ננסק, לא נרעד, ולא פחד. בזכות ליבו הטהור יכול היה לשמוע את היגון שבצעקה, את הכאב שמאחורי היללה. מפלצת זו, כך הבין, אינה מפלצת כלל, כי אם נפש כלואה.

אפשר לשחק גרזן?

לא אמרתי גרזן.

אבל אני רוצה להרוג את עצמי.

אני רוצה להרוג את עצמי גם.

תוך שהוא מתעלם מהספקות והקולות המציקים בראשו, פנה ננסק הנועז אל האפלה פעם נוספת, והרים את אבן החן הקסומה שבידיו. "אורי! אורי ו–"

כן?

לא אתה, אורי.
"אורי! והטילי את עוצמת האמת הבוהקת אל תוככי המאפליה! חשפי סודות כמוסים וגלי נסתרות! את הנעלם הפכי גלוי, את פצעי העבר עשי-"

היא יכולה להאיר כבר??

..וכאשר האירה האבן לתוך המערה בעוצמתה הקסומה, התגלתה בפני הגובלין הגיבור דמותה האמיתית של המפלצת!
היא הרימה את ידיה אל פניה כדי להסתיר את האור הבוהק…

אז היא היתה עיוורת! יופי, ו–

אבל עוד לא הספקתי לתאר את המפלצת!

זה לא משנה, אמרת שהיא התעוורה.

אבל, אבל, המפלצת!

כן, היא שלי עכשיו. הגובלין התחיל לצרוח כשהבין–

אבל אי אפשר להשתמש בזה בשביל "התעוורה", זה אמור להגיד שמישהו כבר היה עיוור.

אין שום הבדל!

בטח שיש! באחד זה תיאור, בשני זה פעולה.

אתה סתם מנסה-

רוני! רוני!

אוהו…

רוני, כנסי לכאן רגע בבקשה!
רוני, תסתכלי על זה רגע. תגידי להם שהכוונה היא שמישהו כבר עיוור, לא שהוא עכשיו מתעוור. תגידי להם.

תראה לי רגע.
לדעתי אין בעיה עם זה. כרגיל, אם יש ספק, תפתרו את זה בהצבעה.

בעד!

בעד!

אוף.

והגובלין צרח זעקה מחרידה כשהבין שהמפלצת היא נורא נורא מכוערת!
וגם מרושעת!
וגם יש לה גרזן!

אורי…

אוקי, אין לה גרזן.
אבל היא בעצם גם היתה המלכה.

אוווו….

אבל הגובלין לא ידע את זה כי הוא בא מארץ אחרת.

גם בארץ אחרת היו יודעים מי המלכה של הארץ הזו.

אוקי, אז עולם אחר, בסדר?
והגובלין, אמרת שקוראים לו ננסק? נו בחייך. טוב, אז ננסק מסתובב למלכה ואומר "מה, את כל כך מכוערת ומרושעת, אני אחסל אותך!"
והאבן אומרת "מצוין, איזה יופי!"

אתה לא יכול לשחק יופי.

ניסיתי.
והמלכה נבחה ונהמה וכל מני, אבל בכל פעם שננסק ניסה להתקיף אותה הוא לא הצליח, כי הוא שכח להביא איתו גרזן.

אפשר לשחק רק מה שמשתתף בסיפור, לא מה שלא משתתף בסיפור.

נו, יש בסיפור גרזן!

הרגע אמרת שאין!

טוב, אז המלכה המפלצת מתנפלת עליו וחובטת לו בראש…

…אז מישהו נפגע, כן? ואז הוא התעלף, והמפלצת טיפסה עליו וערפה לו את הראש ואכלה אותו, ואז היא ניסתה לאכול גם את אבן החן, אבל זה היה מגעיל, אבל הסוס החדש שלו היה בחוץ אז היא הלכה לאכול אותו גם, אבל! אבל מסתבר שכל הכפריים היו שם! הם באו לבדוק לאן ברח הסוס, והם היו נורא מופתעים כשהמפלצת יצאה החוצה ואכלה אותו קודם.

מה לעזאזל קורה פה.

אבל אז הם נזכרו שהמפלצת גרה פה ופחדו שהיא תאכל גם אותם, ואז הם החליטו לחזור לכפר, אבל ביקשו לקחת את הסוס, והמלכה אמרה בסדר.

הפרעה!

תודה לאל.

בעוד המלכה, אשר מגדולתה נפלה והתהפכה זה מכבר למפלצת מן השאול, נושאת ונותנת עם הכפריים המבוהלים והחושקים בכל מאודם לשוב לביתם-

זה היה משפט? בעברית?

דבר מה נע בתוככי המערה, תחת צילה של אבן החן המטילה עדיין את אורה, לקול תחנוניה המתייפחים, הקוראים "עור, ננסק! קום נא, התאושש!", שכן בתמימותה לא היה מקום בליבה להכיל את הצער המלווה את מותו.
היה זה ראשו של הגובלין, אשר בדרך פלא עוד היתה חיות בו. בכוח לסתו בלבד הרים עצמו והתגלגל עבר הגוף, ובזרועותיו הירוקות אחז בקודקוד וחיברו מחדש על פני הגרון שותת הדם.
שכן, הגובלין בורך בידי נסיכה מופלאה, אשר הבטיחה כי לא יוכל למות מידיה של המפלצת! שכן אותה הנסיכה היתה בתה של המלכה, ובכל מאודה רצתה להשיב את אימה מקללת המפלצת הנוראה, עד אשר בכוח קיסמה בירכה את ננסק האמיץ, שישרת את מאוויה וישמש כזרועה היציבה בפני הרשע!

בבקשה תגיד לי שיש לך משהו.

יש לי חלון.

הגובלין קם על רגליו ואמר, "איזה מזל ש-"

אה, יש לי גם מזל.

זה לא נחשב!

באמת מזל.

רוני!

מההההה.

אי אפשר לנצל את דבריה של אחת הדמויות שארגתי לתוך המבנה הנרטיבי! נכון?

וואטאברררר.

רוני, אני רוצה לנצל הזדמנות זו כדי להגיד לך כל הכבוד על יכולתך להתמודד עם אח שכזה.

אני לא יוצאת איתך לסרט.

ניסיתי.

אפשר להמשיך? אז הדרקון-

איזה דרקון!

אה, רגע. כן, אז הגובלין קם על הרגליים ואז הוא ראה שיש חלון במערה, חלון קסום, ובצד השני היה אחו או גבעות או משהו.

זה לא קורה.

והגובלין אמר "וואי, נראה לי שהרבה יותר בטוח שם," אז הוא עבר דרך החלון, והמשיך כמה ימים, והוא נעשה נורא רעב, ובסוף הוא הגיע לארץ עם ארמון.
ובארמון היה נשף, והגובלין היה נורא מרוצה כי סוף סוף הוא יכול היה לאכול, כי הוא אביר, אז נתנו לו להיכנס כמובן! הם נותנים לאבירים להיכנס. והוא הציע גם לאבן אבל היא לא רצתה, כי היא אבן!

חזק! מצחיק.

נכון? ובכל מקרה, היה נשף, וכולם מאוד נהנו, והגובלין הראה להם סיגנון ריקוד מארץ מולדתו, שבו יש מוזיקה אבל לא ממש זזים.

הו לא. הו לא, זה מגיע.

ועד כמה שאני יודע, אולי הם רוקדים בלי לזוז. ה-סוף!

תביא את זה רגע.
זה "עדיין רוקדים", אידיוט.

ומה קרה לגובלין?

התאבד.

לא, הופיע שער קסום והוא נעלם לתוכו ולא ראו אותו שוב לעולם. אתם לא גוועים ברעב, בואו נזמין פיצה.

רוני, אנחנו מזמינים פיצה!

"זה היה העולם המוזר ביותר אי פעם." אמר ננסק לסטייסי, מתנשף, ונכנס אל השער הבין-מימדי.

עם התגית: ,