קטגוריות
אישי

קורותיו של כובע (כמו כן אומה)

ביום שישי האחרון, סוף חודש יולי, סיימתי את עבודתי ברומ"ח. יש לי הרבה מה לומר, מה לשבח ומה לעשות, אבל החלטתי שאת חופשתי אתחיל במשחק מרתון אדיר מימדים של Civ 5, בעולם ענק, עם כל האפשרויות. התחלתי, וזה היה נווווררראאא אאארררוווךךךך ומשעמם, אז הפסקתי. אורי דרש עדכונים בלייב, ודבריו נגעו לליבי. זה נשמע כמו הרבה יותר כיף.

אי לכך, למחרת היום, בוקר שבת, ריסטרטי את המחשב, פיניתי מלוא המקום, דיפרגתי, עדכנתי את Overwolf ואת Game Booster (לא יודע אם היא באמת משפיעה, אבל מה איכפת לי לנסות), ריסטרטטי שוב, העפתי את כל מה שלא צריך, הפעלתי את שתי התוכנות, והתחלתי משחק של סיב 5 בעולם רגיל, עם משך רגיל – שניהם מספיקים די והותר, בדרך כלל אני משחק במשחק מואץ בעולם קטן. הגרלתי גם את התרבות, ויצאו לי הצרפתים.

נראה שלא היתה ברירה. יהיה עלי לפרוס את קורותיו של כובע – ואם אפשר, להרחיב מעט על האומה. הנה הם לפניכם, והנה האלבום המלווה אותם. המון תשבוחות ל-Overwolf, שאפשרה לי להריץ את פייסבוק בקלות מתוך המשחק, ולצלם ולשתף תמונות.

 

קטגוריות
אישי

ארבע הדרכים לליבו של דנטה קרוזיני

בימים אלו אני מריץ שלוש חבורות ברומ"ח. כולן נמצאות עכשיו בשלבים הראשונים של אותה הרפתקת וורהאמר, שאת שמה אני לא יכול להגיד, וכן, זה קצת כאב ראש לזכור איזו קבוצה עשתה מה ואיפה. את ההרפתקה הזו הרצתי בעבר גם לחבורה שלי בבית, ולמרות שהיא מצוינת ואני מתכוון להריץ אותה כנראה שוב בעתיד, אשנה את ההתחלה שלה בפעמים הבאות, פשוט כי כבר הגיעו מים עד דנטה. עם זאת, זאת הזדמנות יפה לראות את הדרכים השונות בהן החבורות התמודדו עם אותו דנטה. למען ההבהרה, אין כאן ולו ספויילר אחד לגבי ההרפתקה עצמה, אלא רק לגבי הפתיחה, הלא לגמרי קשורה שלה.

ההרפתקה מתחילה בכניסתו של דנטה קרוזיני לחייהן של הדמויות. זהו אסטלייני (המקביל בעולם וורהאמר לספרדי), צייד ראשים, שביחד עם שני בריונים מארגן מפגש אינטימי עם החבורה. שלוש מתוך ארבע הפעמים הוא ארגן הודעה דרך הפונדקאי, ובפעם הרביעית הוא פשוט נחת על הדמויות בהפתעה אחרי שעקב אחריהן מעט ברחבי העיירה הקטנה בה הן שוכנות. אתם מבינים, לדנטה נודע שיש תגמול של 30 כתרים על ראשן של הדמויות, הסיבה לכך לא חשובה כעת, והוא מעוניין לתפוס אותן בחיים, כפי שהתבקש, או להביא את ראשן, אם אין ברירה.

דנטה הוא בחור חביב בסך הכל, חסר מוניטין באימפריה, עם מבטא מזעזע וגישה בריאה לחיים, כמו גם חרב סייף מדויקת למדי. שני הבריונים שאיתו הם בריונים, אבל דנטה לא ממהר לשלוח אותם בדמויות – להיפך, הוא מעדיף להתחיל בחביבות, להציג עצמו באופן מסודר והגון, ואז להבהיר כמה כדאי לדמויות פשוט לבוא איתו ולחסוך שפיכות דמים לכולם. אין לו מושג מה הן עשו שגרר פרס על ראשן, הוא לא ממש יודע עבור מי עובד האיש ששכר אותו, אבל אפשר בעיקרון לדובב אותו ולהוציא כמה פרטים שנראו לו לא חשובים (אך יכולים לרמוז הרבה לדמויות). הנה מה שעשו ארבע החבורות השונות.

החבורה הביתית, שתי נשות משמר ושולית אשפים. דנטה ואנשיו מופיעים לפתע בחצר האחורית של מעין בית קפה בו יושבות הדמויות עם ידידה חשובה. הדמויות, מלאות תחושת צדק כנשות משמר, מסרבות עקרונית לכך שמתייחסים אליהן כאל פושעים, ולא מוכנות לבוא. מתפתח קרב, במהלכו נפתחת כוורת צרעות (מילולית), שני הבריונים נהרגים ודנטה סופג פציעות נוראיות. הוא נמלט על חייו, מבטיח נקמה, אך גם לאחר מרדף קצר הוא לא נתפס.

חבורת הזקנים, (אררר, כלומר, חבורה שיש בה רק בני 30 ומעלה), אסופת בני בליעל – זה קלף החבורה שלהם – עם גמד לוחמני, צייד ראשים אכזר, כוהן של סיגמאר ורוקח מארצות רחוקות. דנטה מוסר להם הודעה, דרך הפונדקאי, לפגוש אותו בחצר האחורית של הכנסייה, שמתגלה כבית קברות עתיק ומלא עשבים שוטים וצמחייה מסועפת. הוא כמובן לא אומר להם למה לפגוש אותו, או מי הוא, ולכן החבורה מגיעה בחשד, נכנסת לאזור ובוחנת את מקומות המסתור הרבים. דנטה מופיע בכניסה עם אנשיו, נותן את נאום הפתיחה החביב, ומתחיל ויכוח בין הדמויות לדנטה בשאלה מה לעזאזל הוא רוצה ושכדאי לו מהר להסתובב ולברוח מכאן לפני הוא חוטף. אז הגמד, שהתגנב מהצד (לפני כן הוא נפל לקבר, עם כוכב כאוס), מזנק על הבריון הקרוב ומתחיל קרב במהלכו הבריונים נהרגים, דנטה דוקר היטב את צייד הראשים, והוא נתפס ומעולף. איומים נוראיים מוציאים מדנטה המבוהל כל פיסת מידע שהוא יכול לחשוב עליה, ואז, רק כדי להבהיר לכל המעוניין שלא מתעסקים איתם, מעיפים אותו לאותו קבר פתוח ביחד עם גופות שני הבריונים, כדי להבעית אותו קצת. אה, וצייד הראשים מוציא לו עין. יש איזו בעיה עם צייד הראשים. שאר החבורה חושבת כך גם.

חבורת הצעירים, ולמה בעצם אני משתמש בגיל בתור המאפיין העיקרי. בחבורה הזו יש גמד רוקח, גמד סוכן, ואלף נציג. חבורה לא לוחמנית ובהחלט זרה לאימפריה. כמו מקודם, הם מקבלים הודעה והולכים לבית הקברות, ודנטה מופיע ופוצח בנאום הפתיחה. אך החבורה הזו חוששת לחייה, למול שלושה טיפוסים שבבירור יודעים איך להניף חרב סייף, אלה ורובה קשת. עם זאת, יש לה גם סך של בערך 15 נקודות בעורמה וקסם אישי. הקבוצה מניחה את כלי הנשק על הרצפה לבקשתו של דנטה, אך כל אחד שומר שיהיה לו נשק נסתר במטווחי יד, ואז מתחיל הליך החקירה. בתוך כמה שאלות נוקבות הם גורמים לדנטה, כעת בטוח בעצמו עד מאוד, לפלוט בערך כל מה שהם רוצים. לאחר שהמצב מתברר להם, ואחרי שהם מנסים לברר האם יוכלו להרשות לעצמם פשוט לשלם לא יותר (לא, בשום סיכוי), הם מבהירים לדנטה שיש מצב שבעצם רימו אותו, ולסוכן המסתורי אין שום כוונה לשלם לו, כי הם בעצם קבוצה דיפלומטית לגמרי ולא מהאזור, בוודאי לא עשו שום דבר לאף אחד, והאם בעצם הוא קיבל מקדמה?
דנטה נעשה חשדני מאוד כלפי שוכריו, מחליט ללכת לבדוק את העניין (זה יקח בערך יום), ובינתיים דורש מהדמויות להישאר בפונדק בעיירה עד שיחזור. הן מסכימות, ומיד אחרי שהוא הולך, מוצאות אלמנה עשירה ועוברות להתגורר אצלה.

חבורת הבוגרים, מורכבת מסוכן חברתי, כוהנת של מור אל החלומות והמוות, וגנבת צועניה צעירה. את הסיפור הבסיסי אתם כבר מכירים – אך כאשר דנטה חושף את עצמו הפעם, הגנבת נמצאת על ראש עץ, מוסתרת למדי. החבורה מביעה מוכנות עקרונית להיכנע, ודנטה, שיודע שהם אמורים להיות שלושה, משתעשע ושולח את אחד מבריוניו לוודא שהיא יורדת, ויאללה, צריך להגיע עד הערב לפונדק הרמחים המוצלבים. הבריון לא מצליח לנער אותה, ודנטה והבריון השני שולחים מבטים לתוך בית הקברות ברטינה. הכוהנת של מור מנצלת את ההזדמנות ובן רגע שולפת את החרב ומתנפלת על דנטה. הסוכן מלווה אותה בפגיון וקללות לא נעימות על אימו של הבריון (יש קלף פעולה כזה), והגנבת בינתיים נעה בזהירות על פני הגדר החיה הענקית, מתכופפת מאחורי הבריון שלידה, ומרימה את רובה הקשת שהשעין בצד. הלחימה נעשית מלוכלכת כאשר דנטה תופס את הסוכן כמעין בן ערובה ודורש שכולם יניחו את נשקיהם, אך קליע מכוון היטב מרובה הקשת נכנס לו בכתף וגורם נזק רציני, ובעיטה מהסוכן שולחת את שניהם על הרצפה. דנטה, חושש לחייו, קם וקורא לנסיגה, מצהיר שרק קללות ודברים נוראיים יפלו על ראשי הדמויות, ושני הבריונים, מעט חבולים גם הם, נסוגים ביחד איתו.

כל החבורות שיחקו "נכון" את האירוע. מבחינה מכאנית, כולם השתמשו במה שהם טובים בו כדי להתגבר על האתגר שמולם – צייד ראשים זר, מיומן אך בטוח מדי בעצמו, שהפתיע אותן בסביבה לא צפויה. מבחינה תמתית, כולם פעלו באופן שבו החבורה שלהם "חושבת", נשארו נאמנים לאופי אותו אימצו לקבוצה, או החלו לפתח לעצמם אופי קבוצתי במקרה של חבורות חדשות יחסית. השיטה הדגימה שהמכאניקה מסוגלת לייצג נאמנה את האופי התמתי של הדמויות – אם כי זו דרישה מינימלית משיטה מבוססת מיומנויות, לא סיבה למחוא לה כפיים, פשוט טוב לראות שזה המצב.

היחוד של וורהאמר הוא בתוצאות קוביה מיוחדות ובעייפות\לחץ. אז עייפות ולחץ לא הספיקו להצטבר בהתקלות יחידה ועוד קצרה שכזו, אבל בכל ההתרחשויות, כוכבי כאוס וכוכבי סיגמאר, וגם סתם נשרים וגלגולות, הביאו למצבים מעניינים שאני לא חושב שהיו קורים אחרת: קן צרעות שהופרע והתמקד באשף באופן שדרש ממנו לנסות לגרש אותן, בור קבר פתוח לתוכו נפל גמד, תחושת ביטחון עצמי מוגזמת של דנטה כשמלקקים לו כמו שצריך שאפילו עוזרת לו להיזכר בפרטים ששכח, והנשק שננעץ לדנטה בקיר, בזווית שאפשרה לו בכל זאת לתפוס את הסוכן כמגן אנושי (שני נשרים), והפך את הסצינה למעניינת יותר. 

אז וורהאמר זה אחלה, ודנטה הוא נהדר ובוודאי עוד יחזור לחלק מהחבורות האלו, אבל לא נראה לי שבפעמים הבאות שאריץ את ההרפתקה ששמה-ישאר-חסוי אשתמש בו שוב בתור פתיחה. נראה לי שראיתי את כל הדרכים העיקריות בהן אפשר להיפטר ממנו, וכאמור, הוא בכל מקרה לא באמת קשור לכל הדברים הנוראיים שעתידים לקרות בהמשך.

[למען ההבהרה, למרות שבוודאי הרצתי אותו נהדר והכל, לא דנטה ולא ההרפתקה הם המצאות שלי, אלא של Sami Uusitalo, שאת הרפתקאתו הנהדרת הורדתי מאתר המהדורה השנייה של Warhammer Fantasy.]

[ועוד יאמר, שדנטה קרוזיני אמור בכלל להיות טילאני, כמשתמע משמו האיטלקי. אבל אני לא חזק במבטא הזה, אז הוא that's that]

קטגוריות
אישי

לקראת דצמבר פעיל

הו, רושם. רושם! כמה שגוי אתה. שגוי כמו טעות גדולה. (אתם חייבים לעצמכם קצת ץ' סופית, אם לא יצא לכם עדיין.)

הרושם שעשוי להתקבל הוא, שבגלל שלא כתבתי כבר זמן מה, בוודאי עזבתי את האינטרנט, או השתעממתי מחיי, או שאני עלוב נפש, או שהתאבדתי. אבל רק אחד מהם נכון! ונכון אפילו יותר ממנו הוא מצב העניינים האמיתי, שהוא הפוך לגמרי. למעשה, מרוב דברים חדשים לעשות, פשוט אין לי זמן לבלוג. 

התחלתי חבורה חדשה של וורהאמר בעבודה (יאי להרוג את דמויות הבוסים, יאי!), שלושה פרויקטים גדולים מאוד שקשורים למשחקים בארץ ובעולם, שני תרגומים בומבסטיים, אני מצונן מעט קשה כבר שלושה ימים, ואפילו לא דיברתי עדיין עם יאיר על הדברים שהוא הציע שיוו שכחתי בעצם לדבר עם יאיר טוב שנזכרתי עכשיו אני ארשום לעצמי.

ובכל זאת,

בדומה לאתגר ה-nanonfsdfi אני לא יודע איך כותבים את זה בעצם. נו, האתגר של לכתוב טריליון מילים בתוך חודש אחד. חודש נובמבר, אני חושב. אז, כן, בדומה לאתגר הזה, אני אנסה לכתוב פוסט כל בוקר במהלך דצמבר, עד לסוף המר. של דצמבר. אה, סליחה; אז עד לסוף הבר. כי.. זה, דצמ.. בר.

אז.

מבחינתי אכתוב גם על דברים כמו איך הפכתי לטיפוס בעל חשיבות מסויימת בבזאר ההדים (ולמה נשארתי היחיד שמשחק אותו! למה! הוא עדיין אחלה), ורשמים מהבטא של SOTOR (נחמד, ננסה יותר לעומק בהזדמנות), ולמה זה נהדר שלכולם יש שפמים (אם עוד לא הורדתם את התוסף הזה לכרום, הורידו. Must Stache), אבל לא באמת אדבר על הדברים האלו ספציפית כי הרבה הסברתי אותם ואין לי עוד מה להוסיף.

ובאותה הזדמנות, אחת לשבוע, אעשה מאמץ עילאילון, ואעלה פוסט גם לבלוג של טקטיקה באנגלית, כי באמת, אם אני מתכנן לעבור לחו"ל מתישהו, כדאי שיהיו שם כמה מילים או שאנשים עלולים לחשוב שאני לא מעניין, חס ושלום. אולי לתרגם ננסקים? למי יש כוח. אני חושב שאעשה ננסק על פרינג'. כן, אני יודע שאולי שלושה מכם רואים את הסדרה. ואני בכלל רק בתחילת עונה 2. מומלץ, אחרי שנגמר כל שאר הדברים לראות, היא די בסדר.

ואולי ינואר ינסה להיות חודש על כתפי גמדים. אולי! קודם נעבור את דצמ. בר.

קטגוריות
אישי ביקורות

סיכומביגור

ביגורביגורביגורביגורביגורביגור:

1. על אף שנדמה שהוא הולך ודועך עם השנים כאירוע, השם "ביגור" מוכיח עצמו כקליט מספיק כדי לשרוד את נפלאות הזמן. ולראייה.

2. נדמה שביגור הולך ודועך עם השנים (כאירוע; השם שלו סבבה, ראו 1). הסיבה? בטח יש אלף, ואני חושב שהשתתפתי בשניים-שלושה דיונים על כך בפורום העמותה, ובוודאי קראתי עוד שניים-שלושה, ודילגתי על חמישה-שישה אחרים. כמו בכל שנה מהשנים האחרונות, נדמה לי שהיו בביגור בערך 30 איש, שהסתובבו במתחם שגודלו מתאים ל-350. בכל זאת היתה עבודה טובה יותר השנה בריכוז הפעילות – הפונדק היה פעיל כל הזמן ונתן אווירה טובה, ואזור הדוכנים והלארפ משך אליו את כל מי שהיה בהפסקה בין משחקים ולא היה בפונדק.

3. הכלבה שלי מנסה לקרוע את השטיח. האם היא חשה בכשל קיומי, או שעליה לפרוק את מלוא התסכול ממצבו של הכנס המוביל בארץ? כלבונת טיפשונת, הרי כבר לפני שנים ויתרתי על ביגור, ותרי גם את! מה הוא זה? עכשיו את נושכת את הצעצוע בצורת דולפין? למה באמת הוא בצורת דולפין? האם נשיכתו מביעה מחאה על כך שהעמותה ממשיכה לגרור את אותו קונספט שאבד עליו הקלח, במקום למחוק ולנסות להתחיל עם משהו אחר, ועם שם אחר? אפילו שביגור הוא קליט? ראי 1?

4. אז זהו הביגור הראשון שבו הרצתי מזה, הו, מספר שנים. באיקון השנה הכרזתי בקול גדול שזוהי הפעם האחרונה שאני עומד בדוכן (בתשלום; זה נחמד לעמוד בדוכן כשאתה לא חייב להיות שם), ולהפתעתי, זה עבד. לא בכנס דרקון הקודם, שבו עמדתי בדוכן, אבל כן בביגור הנוכחי. אז במקום זאת הרצתי ארבעה משחקים ועשיתי סדנא, ובכלל, אני מרגיש שמיציתי את הביגור הזה היטב.

5. כמובן שלא שיחקתי באף סבב. אחרי שנים ארוכות (וו! כל כך הרבה שנים ארוכות יש כאן) בהן לא ממש מצאתי משחקים שמעניינים אותי, ואז שנים ארוכות בהן עמדתי בדוכן ולא יכולתי ללכת למשחקים אפילו אם היו מעניינים אותי, התקבעה אצלי הגישה שאין לי בכלל מה לחפש במשחקי ביגור, אז אפילו לא העלתי בדעתי להקדיש סבב למשחק. אותה גישה, אגב, התקבעה היטב, כשעזרתי להעלות את הטיזרים לאתר לפני כמה שבועות, ומבין כמה עשרות, אולי שניים נראו בעלי פוטנציאל להיות מעניינים. כמות הפלצנות בטיזרים עלתה כבר לפני שנים (שנייייים) לסף גבוה כמו השחקים, המכונה סף הארצ"ר. (אומנם הכלבה שלי מפליצה רק לעיתים, אבל כשזה קורה, זה בומבסטי. גם את הטיזרים של ביגור רואים רק פעם בשנה, אבל כשהם מתכנסים יחדיו, ההדף יכול להפיל אותך מהכיסא דרך המסך)

6. אז איך היו המשחקים? ולמה בעצם אני ממספר את הפסקאות? כל התשובות, בפסקה הבאה!

7. משחק הפארנויה זרם כמו עגלת סופרמרקט עם ילד צווחן במקום גלגל רביעי. כלומר, ממש כמו שרציתי. אני גאה להגיד שהחבורה נכשלה להגיע אפילו לחצי ההרפתקה, וגאה עוד יותר מכך שהם היו עסוקים כל כך בדברים אחרים, שנדמה לי שהם שכחו מהמשימה בכלל. היו שחקנים טובים, באווירה טובה – והמשחק גם נהנה מהתוסף הקבוע הניתן למה שמורץ בסבב הראשון בכנס – וכולם יצאו מרוצים. בהזדמנות אעלה את ההרפתקה ואת הדמויות לכאן, אז לא אספיילר מדי באנקדוטות משעשעות, מה גם שהם נהרגו כל כך הרבה פעמים, שאני כבר לא זוכר את הרוב.

8. ואז היתה הסדנא על א.א.א שסקרן אותי לראות, אבל שכחתי ממנה. לא נורא, הבנתי שהיא היתה בדיוק מה שחשבתי שתהיה, ועכשיו גם קראתי כבר את הספר, שהוא בדיוק מה שחשבתי שיהיה. בקרוב, ראיון עם אייל ברנדס על השיטה.

9. ובאותו הקשר, סיפרתי לשלושה-ארבעה אנשים בכנס שאני מתחיל פודקאסט על משחקי תפקידים, יווו איזה מהלך מטופש, עכשיו התחייבתי באמת לעשות את זה. מה אני צריך את זה. אז מה אם זה יהיה נהדר. אבל יקראו לו "על כתפי גמדים".

10. ביום השני הרצתי את משחק הצוות המבוחר, המבוסס על הרפתקה קנויה המתרחשת בעיקרון בניו-זילנד, אבל קל למדי להעביר אותה לישראל המורחבת. ההרפתקה זרמה לא רע בכלל, ולזכרוני נאמר לי מפי כולם שהם נהנו, אבל אני מעט מאוכזב מפן או שניים של שיטת Icons בה השתמשתי, או שלא לגמרי הבנתי אותם. אולי צריך לנסות לשחק אותה יותר לעומק, או שאולי, אני חושד, ממש חשוב שהשחקנים יצרו לעצמם את הדמות ויבינו את האווירה לעומקה, משהו שלא עזרתי בו. בכל מקרה היה מוצלח.

11. בצהריים, סדנהרצאה על המרת משחקי מחשב לתפקידים. מבולגן יותר מכפי שהתכוונתי מלכתחילה, עקב אי מוכנות מצידי. הקהל יצא מסופק ברובו הגדול, כי היה משעשע ודיברנו על דברים מעניינים, אבל הייתי מעדיף להציג תבנית יותר מובנת, ולא רק להתייחס למקרים פרטניים כאלו ואחרים. לא נורא, אולי אעלה את זה כפוסט לבלוג בהזדמנות, אחרי שאסגר על זה.

12. משחק היכרות עם וורהאמר, לצעירים, עבר היטב. ההרפתקה, שלקחתי ממהדורה 2 של המשחק, הוכיחה עצמה כמעניינת, בזכות מגוון סוגי אירועים. אירוע ראוי לציון: הגמד מחסל הטרולים קופץ דרך חלון הקומה השנייה עם גרזנים שלופים.

13. יום שישי בבוקר: משחק היכרות עם וורהאמר, למבוגרים. הפעם בנוכחות יהודה (הי יהודה!!) שסוף סוף, אחרי קרוב לשמונים ושש שנים, זוכה לשחק וורהאמר, וגם בנוכחות שני הבוסים החדשים שלי מחברת רומח, עליה עוד אפרט בהמשך. זו הפעם הראשונה שהם ראו אותי מריץ, ובהתחשב בכך שהם שכרו אותי כדי לעשות את זה, אני מרוצה להגיד שנדמה שהם יצאו מרוצים. בלי קשר, המשחק התנהל מעניין יותר ממשחק הצעירים – המצב המורכב שבו מתחילה ההרפתקה מאפשר הרבה יותר מקום לתמרון אם אתה מבוגר, ולכן, מנוול – אבל עקב כך, לא הספקנו להגיע עד מעבר לשליש הראשון של ההרפתקה. בכל זאת, כולם התרשמו מאוד מהשיטה, ובצדק!
אירוע ראוי לציון: הגמד מחסל הטרולים קופץ דרך חלון הקומה הראשונה עם גרזנים שלופים. והם עוד אומרים שהאבירות מתה.

14. כעת, רודריגז, נגמר המקום על הדף. נגמר הדיו בכסת. נגמר הצער בליבי. אין לי עוד מה לשפוך, רודריגז, אהוב יקר. ענה לי, עם שובך מהחזית. שלח לי מצית יוקרתי, כסמל לאהבתנו, כסמל לכך שעודך בין החיים. ואם ריק תשלח לי אותו, רודריגז, אדע כי גם אתה ריק, כמו כד. כד שלא מכיל דבר. ולכן, הוא ריק.