קטגוריות
אישי ביקורות

סיכומביגור

ביגורביגורביגורביגורביגורביגור:

1. על אף שנדמה שהוא הולך ודועך עם השנים כאירוע, השם "ביגור" מוכיח עצמו כקליט מספיק כדי לשרוד את נפלאות הזמן. ולראייה.

2. נדמה שביגור הולך ודועך עם השנים (כאירוע; השם שלו סבבה, ראו 1). הסיבה? בטח יש אלף, ואני חושב שהשתתפתי בשניים-שלושה דיונים על כך בפורום העמותה, ובוודאי קראתי עוד שניים-שלושה, ודילגתי על חמישה-שישה אחרים. כמו בכל שנה מהשנים האחרונות, נדמה לי שהיו בביגור בערך 30 איש, שהסתובבו במתחם שגודלו מתאים ל-350. בכל זאת היתה עבודה טובה יותר השנה בריכוז הפעילות – הפונדק היה פעיל כל הזמן ונתן אווירה טובה, ואזור הדוכנים והלארפ משך אליו את כל מי שהיה בהפסקה בין משחקים ולא היה בפונדק.

3. הכלבה שלי מנסה לקרוע את השטיח. האם היא חשה בכשל קיומי, או שעליה לפרוק את מלוא התסכול ממצבו של הכנס המוביל בארץ? כלבונת טיפשונת, הרי כבר לפני שנים ויתרתי על ביגור, ותרי גם את! מה הוא זה? עכשיו את נושכת את הצעצוע בצורת דולפין? למה באמת הוא בצורת דולפין? האם נשיכתו מביעה מחאה על כך שהעמותה ממשיכה לגרור את אותו קונספט שאבד עליו הקלח, במקום למחוק ולנסות להתחיל עם משהו אחר, ועם שם אחר? אפילו שביגור הוא קליט? ראי 1?

4. אז זהו הביגור הראשון שבו הרצתי מזה, הו, מספר שנים. באיקון השנה הכרזתי בקול גדול שזוהי הפעם האחרונה שאני עומד בדוכן (בתשלום; זה נחמד לעמוד בדוכן כשאתה לא חייב להיות שם), ולהפתעתי, זה עבד. לא בכנס דרקון הקודם, שבו עמדתי בדוכן, אבל כן בביגור הנוכחי. אז במקום זאת הרצתי ארבעה משחקים ועשיתי סדנא, ובכלל, אני מרגיש שמיציתי את הביגור הזה היטב.

5. כמובן שלא שיחקתי באף סבב. אחרי שנים ארוכות (וו! כל כך הרבה שנים ארוכות יש כאן) בהן לא ממש מצאתי משחקים שמעניינים אותי, ואז שנים ארוכות בהן עמדתי בדוכן ולא יכולתי ללכת למשחקים אפילו אם היו מעניינים אותי, התקבעה אצלי הגישה שאין לי בכלל מה לחפש במשחקי ביגור, אז אפילו לא העלתי בדעתי להקדיש סבב למשחק. אותה גישה, אגב, התקבעה היטב, כשעזרתי להעלות את הטיזרים לאתר לפני כמה שבועות, ומבין כמה עשרות, אולי שניים נראו בעלי פוטנציאל להיות מעניינים. כמות הפלצנות בטיזרים עלתה כבר לפני שנים (שנייייים) לסף גבוה כמו השחקים, המכונה סף הארצ"ר. (אומנם הכלבה שלי מפליצה רק לעיתים, אבל כשזה קורה, זה בומבסטי. גם את הטיזרים של ביגור רואים רק פעם בשנה, אבל כשהם מתכנסים יחדיו, ההדף יכול להפיל אותך מהכיסא דרך המסך)

6. אז איך היו המשחקים? ולמה בעצם אני ממספר את הפסקאות? כל התשובות, בפסקה הבאה!

7. משחק הפארנויה זרם כמו עגלת סופרמרקט עם ילד צווחן במקום גלגל רביעי. כלומר, ממש כמו שרציתי. אני גאה להגיד שהחבורה נכשלה להגיע אפילו לחצי ההרפתקה, וגאה עוד יותר מכך שהם היו עסוקים כל כך בדברים אחרים, שנדמה לי שהם שכחו מהמשימה בכלל. היו שחקנים טובים, באווירה טובה – והמשחק גם נהנה מהתוסף הקבוע הניתן למה שמורץ בסבב הראשון בכנס – וכולם יצאו מרוצים. בהזדמנות אעלה את ההרפתקה ואת הדמויות לכאן, אז לא אספיילר מדי באנקדוטות משעשעות, מה גם שהם נהרגו כל כך הרבה פעמים, שאני כבר לא זוכר את הרוב.

8. ואז היתה הסדנא על א.א.א שסקרן אותי לראות, אבל שכחתי ממנה. לא נורא, הבנתי שהיא היתה בדיוק מה שחשבתי שתהיה, ועכשיו גם קראתי כבר את הספר, שהוא בדיוק מה שחשבתי שיהיה. בקרוב, ראיון עם אייל ברנדס על השיטה.

9. ובאותו הקשר, סיפרתי לשלושה-ארבעה אנשים בכנס שאני מתחיל פודקאסט על משחקי תפקידים, יווו איזה מהלך מטופש, עכשיו התחייבתי באמת לעשות את זה. מה אני צריך את זה. אז מה אם זה יהיה נהדר. אבל יקראו לו "על כתפי גמדים".

10. ביום השני הרצתי את משחק הצוות המבוחר, המבוסס על הרפתקה קנויה המתרחשת בעיקרון בניו-זילנד, אבל קל למדי להעביר אותה לישראל המורחבת. ההרפתקה זרמה לא רע בכלל, ולזכרוני נאמר לי מפי כולם שהם נהנו, אבל אני מעט מאוכזב מפן או שניים של שיטת Icons בה השתמשתי, או שלא לגמרי הבנתי אותם. אולי צריך לנסות לשחק אותה יותר לעומק, או שאולי, אני חושד, ממש חשוב שהשחקנים יצרו לעצמם את הדמות ויבינו את האווירה לעומקה, משהו שלא עזרתי בו. בכל מקרה היה מוצלח.

11. בצהריים, סדנהרצאה על המרת משחקי מחשב לתפקידים. מבולגן יותר מכפי שהתכוונתי מלכתחילה, עקב אי מוכנות מצידי. הקהל יצא מסופק ברובו הגדול, כי היה משעשע ודיברנו על דברים מעניינים, אבל הייתי מעדיף להציג תבנית יותר מובנת, ולא רק להתייחס למקרים פרטניים כאלו ואחרים. לא נורא, אולי אעלה את זה כפוסט לבלוג בהזדמנות, אחרי שאסגר על זה.

12. משחק היכרות עם וורהאמר, לצעירים, עבר היטב. ההרפתקה, שלקחתי ממהדורה 2 של המשחק, הוכיחה עצמה כמעניינת, בזכות מגוון סוגי אירועים. אירוע ראוי לציון: הגמד מחסל הטרולים קופץ דרך חלון הקומה השנייה עם גרזנים שלופים.

13. יום שישי בבוקר: משחק היכרות עם וורהאמר, למבוגרים. הפעם בנוכחות יהודה (הי יהודה!!) שסוף סוף, אחרי קרוב לשמונים ושש שנים, זוכה לשחק וורהאמר, וגם בנוכחות שני הבוסים החדשים שלי מחברת רומח, עליה עוד אפרט בהמשך. זו הפעם הראשונה שהם ראו אותי מריץ, ובהתחשב בכך שהם שכרו אותי כדי לעשות את זה, אני מרוצה להגיד שנדמה שהם יצאו מרוצים. בלי קשר, המשחק התנהל מעניין יותר ממשחק הצעירים – המצב המורכב שבו מתחילה ההרפתקה מאפשר הרבה יותר מקום לתמרון אם אתה מבוגר, ולכן, מנוול – אבל עקב כך, לא הספקנו להגיע עד מעבר לשליש הראשון של ההרפתקה. בכל זאת, כולם התרשמו מאוד מהשיטה, ובצדק!
אירוע ראוי לציון: הגמד מחסל הטרולים קופץ דרך חלון הקומה הראשונה עם גרזנים שלופים. והם עוד אומרים שהאבירות מתה.

14. כעת, רודריגז, נגמר המקום על הדף. נגמר הדיו בכסת. נגמר הצער בליבי. אין לי עוד מה לשפוך, רודריגז, אהוב יקר. ענה לי, עם שובך מהחזית. שלח לי מצית יוקרתי, כסמל לאהבתנו, כסמל לכך שעודך בין החיים. ואם ריק תשלח לי אותו, רודריגז, אדע כי גם אתה ריק, כמו כד. כד שלא מכיל דבר. ולכן, הוא ריק.

 

קטגוריות
אישי

האינטרנט הוא חברך

בחיפושי אחר אמצעים אינטרנטיים שיחסכו לי עבודה, מצאתי שני יוצרי דמויות לפארנויה, ושניהם אחלה.

בנוסף, מסתבר שהבחור של OOTS עשה סקירה של יצירת עולם, תוך כדי יצירתו. קריאה מעניינת.