קטגוריות
אישי

על הכישלון הנפלא של חונומוכתי 2012

לפני יומיים הסתיים חודש נובמבר המוקדש לכתיבה (של 2012; אם כי, גם של 2013 עתיד להיות מוקדש לכתיבה, והבנתי שהיו דומים גם בעבר), והצלחתי להגיע לסכום של כמעט 5,000 מילים, כלומר כמעט עשירית מכמה ש-"אמורים" לעשות כדי "לנצח", ואומנם אני שם את המילים בתוך מרכאות, אבל אלו הם היעדים של החודש, וקרא קוראים להשלמת היעדים, וטוב שכך. כמתברר, גם מהטבלה להלן, נכשלתי בענק. 

ככה זה הלך:

יום ראשון. דונג! אני חושב עליו כבר כמה ימים, לקראת חונומוכתי. עכשיו כותבים! כותבים כותבים כותבים. יוצא נחמד. יפה, אני אוהב את הכיוון החדש.
יום שני: דונג! יפה, ממשיכים, יפה.
יום שלישי: מה עכשיו. לאן זה בעצם ממשיך. לא משנה, לא משנה, מספיק עם "לאן", אתה נתקע בזה כל הזמן. נסה פשוט לכתוב אירועים מעניינים או דמויות מעניינות.
יום רביעי: זה לא עובד. מה עכשיו. אני צריך איזה מבנה. אין לי מבנה.
יום חמישי והלאה: אישה! אח! תעזרו לי, אין לי מבנה. תעזרו לי תעזרו תעזרו לי.
יום שביעי או משהו כזה: אז שמעי אישה, יש לי פרויקט אחר שבו אני יודע שיהיה לך קל יותר לעזור לי, כי זה ספר משחק, ואת הוצאת כזה פעם בעצמך. בואי נדבר על זה. מדברים מדברים מדברים.
יום שמיני עד היום: מדברים מדברים, כותבים, קובעים, מדברים, כותבים, קובעים, מבררים, עושים מחקר, קוראים, כותבים, מבררים, כותבים.

ובערך כל יום כתבתי משהו חדש לספר המשחק, או על ספר המשחק, או קידמתי את ספר המשחק. כך שלמדתי לשבת ולכתוב, שזה השיעור שבאמת רציתי לעבור, גם אם לא ספציפית את דונג. שזה מצער, אבל בחיי, איך הפרויקט הזה מורכב. עבורי, לא אוביקטיבית. כתיבת ספר משחק היא פשוטה יחסית, כי מבחינתי זה בעיקרו משחק, ואחר כך סיפור. ובכן, בערך; לא ניכנס לזה עכשיו. אבל למצוא גושים של דברים מעניינים ולחבר אותם ביחד כדי לענג את השחקן, זה יותר קל מאשר לבנות עלילה מתמשכת בקנה המידה הארור ההוא, ולעשות את האקספוזיציה הארורה, והאם לסמוך על הקורא או לא, ואלף ואחד דברים אחרים שהטרידו את מנוחתי כשבועיים, יום ולילה, מבלי שבתכל'ס הצליחו להוציא יותר מכמעט 5,000 מילה. 

אז ספר משחק. על שדים. ובעברית. זה מה שאני יוצא ממנו מחודש הכתיבה הכושל הזה. יאי!

קטגוריות
אישי

הזדמנות שחבל לפספס

כבר הרבה זמן שאני משחק בבזאר ההדים, וכבר זמן מה שאני מנסה לנסות למשוך ממנו רעיונות לישום במשחקים אחרים. הבסיס המכאני שלהם פשוט למדי, והם עושים איתו דברים מופלאים, ומעבירים תחושות מעניינות, בצורה פשוטה וקצרה. וקצרה, זה חשוב. האמת שגם פשוטה חשוב. שתי תכונות הכרחיות כדי להצליח באינטרנט, אבל האמת היא, שגם בהרבה צורות משחק אחרות.

בימים אלו אני כותב ספר משחק, עבור הגדרה רחבה למדי של "ימים אלו", ומצומצמת למדי של "כותב", אבל בגדול, זה נושא שאני מתעסק בו כבר לפחות שנתיים. נכנסתי קצת לענייני ספרי המשחק באינטרנט, מסתבר שיש קהילה (לא מאוד מפתיע), מספר בלוגים שמוקדשים כמעט בלעדית לנושא (אני לא בהלם) ותחרות פרסים שנתית (סליחה?). אבל את זה נשאיר אולי לפעם אחרת, הפעם מדברים על בזאר ההדים.

הנה מכאניקה שחשבתי עליה עכשיו, ממש תוך כדי שגורשתי מחצר הקיסרית ומצאתי עצמי במושבות הקברים, משם התכתבתי עם מכרים מהעיר עד שהסקנדל שעשיתי נשכח ויכולתי לחזור.
אתם ממש חייבים לעצמכם לשחק בזאר ההדים, אגב.

בדרך כלל אני מעדיף לשמור קלפים קרוב לחזה ולא לפרסם את הרעיונות שלי מחשש שילקחו, אבל אני לא חושב שאעשה באחד הזה שימוש בקרוב. ואני גם אוכל לתבוע את התחת למי שינסה לגנוב ממני, אז מה איכפת לי, אני צריך את הכסף. ובנוסף, אני צריך גם להתכונן מנטלית לקראת יומני עיצוב משחקים שאני מתכוון להתחיל לעשות כאן בתוך כמה שבועות.