Categories
אישי

כמה מחשבות על מוסר וליפשיץ

כתב אורי ליפשיץ (נעים מאוד) כמה מחשבות על מוסר, דת ומדע, ובדרכם של בלוגים של עיתונאים ואנשי דעות ופובליציסטים ודברים מפוצצים דומים, אכתוב את תגובתי בבלוגי, ויהיה זה מלחמת בלוג ובלוגוג!! רק שהכל ידידותי, אז יותר כמו קרב גוגואים בארגז חול. 

הבעיה העיקרית שלי עם הפוסט היא כולו, אז בואו נעבור על זה בשלבים.

"אני חושב שהשאלה שתמיד עניינה אותי היא איך זה שהדת עדיין ממלאת מקום כל כך משמעותי סביבי למרות שבכל התנגחויות של צדדי דת ומדע אני רואה את המדע יוצא עם ידו על העליונה."

כמי שלימודיו בסוציולוגיה ופילוסופיה מיצקו את השקפתו על העולם, לא פחות, אני נותן כמובן תחילה תשובה סוציולוגית נורא: כי לדת יש עוצמה חברתית כבירה (ומבוקשת בידי כולם בערך, ואין לה תחליף קל בעולם היותר ויותר אינדיבידואלי שלנו) ולכן היא ממלאת תפקיד עצום בכל מקום. וכאיש רטורי מהמצטיינים, אני בטוח שאורי גם יודע שאין שום קשר, בעצם, לכך שהמדע "צודק" יותר, כי אנשים משתכנעים ומאמינים במגוון דברים חסרי ביסוס צודק. למעשה, כדי לגרום שיהיה להם בכלל איכפת במה עובדתית נכון, צריך להתאמץ מללללאאא, וראה לדוגמא את כל פייסבוק תמיד.
אז הייתי מתפלא אם הדת לא היתה חשובה נורא לרבים מאוד, או אם היתה הערכה פופולרית רבה יותר במדע כתחליף.

"אני הגדרתי לעצמי… דת כ”מוסר שלא כפוף לשיפוטו של ההיגיון” ולעומת זאת מדע כ”היגיון שלא כפוף לשיפוטו של המוסר”."

הראשונה אינה הגדרה טובה בעיני, והשנייה קצת מפספסת (לא הייתי מכניס את המילה מוסר בכלל לתוך הגדרה של מדע), אבל לא חשובה לנו בעצם, אז נדלג. הראשונה לא טובה בעיני, כי היא מתעלמת לגמרי מכך שדת היא מוסד חברתי בראש ובראשונה (סוציולוג!) ולמרות שהיא בהחלט קונסטרקט רעיוני שנושא טענות מוסריות, לא הייתי אומר שהן "לא כפופות לשיפוט ההיגיון". אני בטוח שיש בהן מללללאאא היגיון. למעשה, ייתכן (ואני די בטוח שגם למעשה) יש מלא טענות מוסריות דתיות, בכל דת, שלא נבנות על בסיס מיסטי או על טענות בדבר קיומם של דברים על-טבעיים. או במילים אחרות, שיש בדת טענות מוסריות שעובדות היטב באותה מידה ממש גם ללא כל הקונסרקט הדתי. הן פשוט יופי של טענות מוסריות. בנוסף, יש בה גם טענות מוסריות שבונות על הגדרות, ובכן, בואו נגיד בנחמדות, חסרות כל ביסוס. וזו אולי הבעיה, שאין בתוך הדת עצמה הבדלה בין שני סוגי הטענות, והן נחשבות כזהות. 

"נכון שדת מכילה לרוב יותר מאשר רק תפישה מוסרית אבל אני רואה את השורש המרכזי של הדת כהשקפת עולם מוסרית וחברתית שנגזרים ממנה טקסים ונורמות"

אני רואה את השורש המרכזי של דת כארגון חברתי, וככל ארגון חברתי הוא שואף דבר ראשון לשמר את עצמו (הישרדות כערך עליון אינה מאפיין של יצורים ביולוגיים בלבד, רעיונות ומם-פלקסים מרגישים אותה א-סימפטיה לגבי האפשרות של כיליון), ולספק משמעות למחזיקים בו (בכך לא שונה מלאומנות), ואכן נגזרים ממנה טקסים ונורמות. כלומר, בניגוד לאורי, לדעתי דת אינה השקפת עולם אלא קונסטרקט חברתי, כי אי אפשר לנתק דת מהפן החברתי שלה – שזה קצת לא הוגן מצידי כי כן צריך להפריד בין המושגים דת לבין ממסד דתי (אני יכול לדמיין מישהו שסוגד לאל שהוא המציא, עם טקסים ומסורות שהוא המציא, והשקפה מוסרית משלו, שהוא לא חולק עם אף אחד, ולאיש הזה בכל זאת ארצה לקרוא "דתי"), אבל אני חושב שמה שאורי מדבר עליו בכל הפוסט תואם יותר למוסד הדתי. 

מדע יכול לומר לנו מהי הדרך היעילה יותר לעשות משהו אבל הוא לא מתעסק בשאלה האם זהו הדבר שנכון לעשותו (“נכון” פה הולך להיות פונקציה של כדאיות או סיכויי הצלחה).

יאי הסכמה יאי! אם כי אני חושב שמדע הוא הרבה מעבר למציאת דרכים יעילות לביצוע דברים. 

הדת (או כל תפישת מוסר אחרת לצורך הדיון) תענה על השאלה של האם זהו הדבר הנכון לעשותו אבל לא תתעסק בשיקולים של יעילות ובחינה שאין להם הקשרים דתיים.

יש כאן איזו טאוטולוגיה, הדת לא תתעסק בדברים שאין להם הקשרים דתיים. באותו אופן המדע לא מתעסק בדברים שאין להם הקשרים מדעיים. אבל חשוב מכך, בכך שאורי משווה בין דת לכל תפיסה מוסרית, בעצם נשאלת השאלה, למה להתייחס בפוסט כולו ספציפית לדת, אם הנקודה עליה אתה רוצה להתדיין היא תפיסה מוסרית (ומקודם אורי דאג להראות לנו שכשהוא מדבר על דת, הוא בתכל'ס מדבר רק על הפן שלה כמערכת מוסרית). בואו נראה אם אורי עונה על זה בהמשך. 

הסוגיה “איך יותר קל לשמור שבת?” לא תשודרג אף פעם לשאלה “האם צריך בכלל לשמור את שבת?”

"האם צריך בכלל לשמור את שבת" היא דווקא שאלה מוסרית, לפחות עבור מוסר כמו שאני מכיר אותו – שזה התחום שעוסק במה צריך לעשות, ולכן, האם צריך לשמור שבת יכולה להיות שאלה מוסרית. "איך" זה כבר עניין של ניואנסים, או אפילו, של טקסים ומנהגים חסרי משקל מוסרי. 

מבחינתי, חלק נרחב מהבעיה שיש לי עם אתיאיזם היא שהתפישה האתיאיסטית משאירה חלל גדול מאוד של שאלות מוסריות שכל אתיאיסט צריך לענות עליהן בעצמו.

אני לא חושב שיש דבר כזה "תפישה אתיאיסטית", אתאיזם זו תווית כמעט ריקה מתוכן. הבעיה שאתה מציין נכונה ומצוינת, אבל אני לא חושב שזה משהו שכל אתאיסט צריך להתמודד איתו, אלא משהו שכל אדם בכלל צריך להתמודד איתו, כשאנשי דת (בין היתר) נמנעים לעשות זאת מתוך בגלל שהדת טוענת שהיא מספקת תשובות מוכנות. להגיע בעצמך למסקנות מוסריות (ובכלל) זה לדעתי משהו שכל אדם צריך לבצע, אבל להגיד שזו "בעיה" בקרב אתאיסטים ספציפית נראה לי כדורש גיבוי, כי אני לא רואה מהי בעצם, בהתחשב בכך שכמעט כל אתאיסט ספקן שאני מכיר הגיע כבר למסקנות ונעשה משהו דומה להומניסט.

שלא תבינו לא נכון, אני חושב שלהגיע בעצמך למסקנות מוסריות מושכלות זה אחד התהליכים הכי החשובים בעולם. אבל זה תהליך ארוך ומתסכל מאוד שדורש כלים, ידע וקצת הכוונה (אחרת הוא נהיה עוד יותר ארוך ומתסכל).

הכל נכון, אבל זה נכון לגבי כל האנשים תמיד בלי קשר לאיזו תווית מודבקת להם.

רובנו מקבלים את תפישת מוסר מהדת והערכים שהיא מנחילה לנו מגיל צעיר

מי זה הרובנו האלה עליהם אתה מדבר?..

רובנו לא נחשפים לתפישות מוסר אלטרנטיביות לתפישה הדתית.

אני סקרן לפגוש את הרובנו האלו, כי הם לא דומים כל כך לאנשים שאני רואה סביבי, שנחשפים מדי יום לתפישות מוסר אלטרנטיביות. לא באופן מושכל או מודע, אבל מספיק לראות פרסומת X כלשהי בעלת מטען דמוי מוסרי, או לחוות את תרבות הטלוויזיה הארה"בית, כדי לקבל הסתכלות אחרת לגבי ערכים מוסריים. 

אני הכרתי תפישות מוסר אחרות ומוגדרות רק בגיל מאוחר כשהתחלתי לקרוא תפישות מוסר לא מוגדרות היטב ורק כשהתחלתי ללמוד פילוסופיה באוניברסיטה התחלתי להיחשף לרעיונות

אה, כשאמרת תפישות מוסר אלטרנטיביות התכוונת ממש תפישות אלטרנטיביות, לא רק ערכים שונים, אלא הצדקה אחרת לכל העניין וכו'. בחייך, זה דורש מלא מחשבה, למה שמישהו יתאמץ? אבל הרי גם על תפישת המוסר הדתית אליה אנחנו נחשפים בגיל צעיר אנחנו לא באמת חושבים. "אלוהים אמר אז ככה" זה לא בדיוק הבסיס המוסרי עליו בונה היהדות, למשל (טוב, לך תברר על איזו יהדות אתה מדבר). אז שוב, הבעיה עליה אתה מדבר היא לא שהתקבענו בשיטה A הבעייתית, אלא שהתקבענו בכלל. הבעיה היא שאנשים עצלנים, לא שהם גדלו לתוך מערכת מוסר A.

רק במסגרת הזו קיבלתי לראשונה משהו יותר חשוב מאשר היכרות עם הנושאים. קיבלתי כלים להעריך את התפישות המוסריות האלה.

כשאהיה נשיא, לימודי חשיבה ביקורתית ומבוא לפילוסופיה יהיו א'-ב' בכל כיתה ג'-ד'.

כמו לבדוק האם תפישה מוסרית מכילה בתוכה חלוקה לקבוצה של “מועדפים”. ואם כן אז איך תפישת המוסר הזו עובדת כלפי אדם ששיך לקבוצת ה”מועדפים” של חברה (לדוגמה יהודי בארץ ישראל או אזרח שומר חוק), ואיך היא עובדת כלפי מישהו מקבוצת מהלא מועדפים (לדוגמה אזרח ערבי בארץ ישראל או פושע) והמבחן האולטימטיבי של ניידות: האם אנשים יכולים לעבור מקבוצה אחת לשנייה ועד כמה זה פשוט. הניסוי המחשבתי הפשוט הזה כבר נותן הרבה תובנות לגבי הישימות של תפישת מוסר ומה המטרות האמיתיות שלה גם אם היא לא מצהירה אותן.

אין לי מה להוסיף על האבחנה הזו ואני משחזר אותה כאן מטעמי שלמות ובגלל שהיא חשובה בפני עצמה.
אה, כן, וזה מחזק את מה שאמרתי מקודם על כך שהדת, כמערכת שמשתמשת בחלוקה לקבוצות, היא חברתית תחילה – "המטרה האמיתית" וכו' – ומערכת מוסר רק לאחר מכן.

אני חושב שיש לכולנו הרבה מה ללמוד מהדת (אני מתייחס לדת היהודית כי זה רוב מה שאני מכיר).

ובכן, זו אמירה נורא כללית, וככזו אין לי מה לומר עליה. לכולנו יש הרבה מה ללמוד גם מיבשת אסיה, כן. 

רוב המצוות של בן אדם לחברו ביהדות הן רעיונות מצוינים ופירוט תמיכת הקהילה היא מאוד טובה.

ובכן… לא יודע אם "רוב", וגם אם בבסיסן הן רעיונות מצוינים, זה משהו שלאו דווקא ראוי שנלמד מהיהדות. למה שלא נלמד את זה ממקור שבו, למשל, אין סכנה שנגרור איתנו גם רעיונות לגבי ישויות על-טבעיות? אני חושב שזה שבדת יש כמה רעיונות מצויינים, לא אומר שצריך ללמוד אותם דווקא מהדת, במיוחד בהתחשב בסיכון בכך ש-"נלמד" עוד כמה דברים, כמו למשל ההצדקות שהדת נותנת לרבות מהטענות המוסריות, נהדרות ככל שיהיו, או פעולות שבינן לבין מוסר אין כל קשר, אבל לטענתה דווקא יש (שמור על יום השבת לקודשו). כנ"ל לגבי תמיכת הקהילה. כן, היא טובה, אבל גם… בגרמניה הנאצית היתה תמיכה חברתית מעולה (פיו! חששתי שלא תהיה לי דוגמא!). ואני לא חש, אינטואטיבית, שתמיכת הקהילה היהודית יותר מומלצת לי בחיי היום-יום המודרניים, כבסיס, או אפילו כבעלת ערכים ראוייים במיוחד לשיעתוק, יותר מאשר קהילות אחרות, דתיות או לא. גם במעגלים חברתיים בפייסבוק יש תמיכת קהילה מצוינת. אם זה בכל זאת יש משהו מצוין יחודי שאפשר לקחת מהיהדות – נא להראות זאת. (אגב, אני משער שיש)

אבל כמובן שכל זה בא רק בכפוף לכך שנוכל להתעלות מעל לרעיונות כמו “אנחנו העם הנבחר” שאני חושד שכל מטרתם היא להצדיק התנהגות שסותרת את מצוות בן אדם לחברו כלפי אנשים אחרים.

אני לא רואה למה צריך "להתעלות" מעל רעיונות כאלו, אם בכל מקרה, כנאמר לפני רגע, אנחנו עושים צ'רי פיקינג למה שאנחנו רוצים מתוך עקרונות המוסר היהודיים ולוקחים רק את מה שמוצא חן בעינינו (מה שכמובן אומר שיש לנו בעצם כבר סולם מוסרי לשפוט לפיו, אבל בחיי, בואו נשים את זה בצד). 
אה, ולא צריך לחשוד, זאת בדיוק הסיבה.

יש לי חשש שהרבה מאוד אתיאיסטיים נוטים להסתכל על פרקטיקות דתיות ולדחות אותן ברמה שלל שאט נפש שגורם להם לזרוק את הטוב עם הרע.

נכון, כמו שאפשר לראות בהרבה קבוצות פייסבוק. כל מה שתחת התגית "דתי" נזרק, גם אם זה אומר שזורקים רעיונות טובים. אבל זה לא נורא חשוב, לדעתי, אם אחרי הזריקה הזו האדם נשאר בכל זאת עם רעיונות טובים, רק ממקור אחר. אם אנשים היו אומרים "פחחחח, לא תרצח? זה יהודי, זה טפשי!", היינו בבעיה. אבל אנשים בכל זאת עדיין מאמינים שלא טוב לרצוח, גם אם הם חושבים שעשרת הדברות הן לא מאלוהים, או שהן לא טקסט מוסרי ראוי, או וואטאבר. כך שלמרות שחבל שאתאיסטים רבים נעשים אנטי-דתיים במידה קיצונית, הייתי חושש שהם מאבדים ערכים תרבותיים מעניינים, ולא מוסריים וחשובים. כאמור, סדרות טלוויזיה ארה"ביות עדיין משפיעות על כולנו. החברה שלנו עמוסה טענות מוסריות שמתקבלות כמובנות מאליהן, ורוב האנשים חיים איתן יופי. אני חושב שזו בעיה שאנשים לא חושבים לעומק על התפיסות האלו, כמו שכבר אמרנו מקודם, אבל, כמו שגם הוספנו מקודם, זו בעיה נפרדת לגמרי מהגדרות של דת או אתאיזם.

סוג כזה של התנהגות הרסנית ולא רציונאלית היא משהו שמאוד לא מתחבר לי עם תפיסת העולם שלי כאתיאיסט.

אתאיסט זה לא תפיסת עולם, אבל כבר היינו כאן ולא נחזור. לדעתי אתה מתכוון "ספקן".

אני רוצה לחשוב שאני לא מאמין בדת בגלל שבחנתי את הנושא לעומקו והגעתי למסקנה שאין סיבה להאמין בקיומו של כוח עליון.

אז אתה בטוח מתכוון "ספקן".

אבל אם מישהו יציג לי תפישה מוסרית חדשה (גם אם מקורה בדת כזו או אחרת) אני אשתדל לתת לתפישה הזו זמן חסד שבוא אני אנסה להבין את הרעיון שלה ולראות האם הרעיון מכיל סתירות או עקרונות שאני לא מסכים איתם.

אז אתה אחלה ספקן. אם כי יש בעיה שם בסוף – אם קיימים בשיטה החדשה עקרונות שאתה לא מסכים איתם, זה אומר שכבר יש לך תפיסה מוסרית, לפיה אתה שופט את העקרונות החדשים, ולא נראה לי שאפשר לשפוט מוסר עם מוסר.

בגלל שאני מאמין שהתהליך של לנסות להבין מהי בדיוק הנקודה שמפריעה לנו בדעה אחרת הוא התהליך שבו אנחנו מזקקים את הדעות שלנו ומגיעים למשהו טוב יותר. לא על ידי דחיית רעיונות פסולים אלא על ידי הבנת מהו הדבר שהופך אותם לפסולים כדי להימנע ממנו.

כותרת חדשה לפוסט: כמה מחשבות על החשיבות של חשיבה ביקורתית בתפיסה המוסרית שלנו.

עד כאן לערב זה.

Categories
אישי

אמונה – אני לא חושב שהמילה אומרת את מה שאתה חושב שהיא אומרת

ראו זאת כפוסט המשך ל-"אתאיזם – איפה שמים את ה-'לא'". בדומה לבלבול הסובב את ההגדרה "אתאיזם", שגורם לרבים – אתאיסטים ואחרים – להאשים זה את זה בכך שהם טוענים ככה או אחרת, ותוך התמקדות רבה מדי במשמעות המילה ומעטה מדי בעמדות שבתכל'ס מחזיקים בהן, ישנו גם בלבול איום ונורא סביב המילה "אמונה", אך כאן המצב הפוך לגמרי. אנשים משתמשים במילה אמונה מבלי להיכנס לפרטים לגבי משמעותה, וזורקים אותה לתוך הדיון as-is, בעוד שלמעשה היא טעונה ממש, רק שאף אחד לא מכיר בכך. 
כי עיקר הבעיה היא, שכשאומרים בעברית "אמונה", מתכוונים לשני מונחים שונים. 

אנסה להמנע מהגדרות פילסופיות עמוקות, כי למי יש כוח. ההגדרות בוויקיפדיה (אנגלית; בוויקי העברית יש את אותו הבלבול, וחבל) עובדות יופי, ואשתמש בהן כבסיס.

האמנה (belief) היא המצב התודעתי בו אדם תופס דבר מה כנכון. זהו מושג שמקורו בפילוסופיה, עד כמה שאני יודע, ולכן אין זה פלא אם לא שמעתם אותו מעולם עד היום. ממש חבל שלא מלמדים את זה בבית ספר, אבל אין מה לעשות. 
במובן הזה, אני מאמין שאני עכשיו יושב על כיסא, אני מאמין שאישתי אוהבת אותי, ואני מאמין שכדור הארץ כדורי. כשאני מדמיין חד-קרן, אני מאמין שאני מדמיין אותו – אבל אינני מאמין בו. אין לי האמנה בקיום חד-קרן, אלא האמנה בקיומו של דימוי של חד-קרן. מבחינה מעשית, הרבה מאוד מהמחשבות שלי הן בעצם האמנות. 
שימו לב שאפשר להחזיק בהאמנה לגבי משהו שאיננו אמיתי. אנשים משוגעים עשויים להחזיק בהאמנה שהם נפוליאון. זוהי האמנה שגויה, אבל אפשרית. האמנה היא רק המצב התודעתי שמשהו נכון, בלי קשר, בעצם, למצבו העובדתי במציאות. ("ידע", אגב, מוגדר בתור האמנה נכונה ומוצדקת. כלומר, האמנה שגם תואמת את מצב העניינים בעולם, וגם יש לי הצדקה להחזיק בה. למשל, מי שמאמין שהוא נפוליאון, לא יודע שהוא נפוליאון – הוא רק מאמין בכך. אבל בגלל שזה לא נכון, זהו אינו ידע [תחת הגדרה זו, שהיא אחת הנפוצות ביותר]).

אמונה (faith) היא סוג של האמנה – ספציפית, כזו שאינה מוצדקת. אולי אמיתית, אולי לא, אבל אין לי הצדקה להחזיק בה. אני מאמין שיש לי דינוזאור במקרר. למה? ככה. אני לא יכול לתת הצדקה, לתת סיבות לכך שאני מחזיק באמונה הזו. אם הייתי יכול – למשל, מישהו מכר לי "ביצת דינוזאור" שנראית משכנעת, ושמתי אותה במקרר – זו כבר לא אמונה, אלא האמנה מוצדקת (אולי אפילו ידיעה, אם זוהי באמת ביצת דינוזאור, כי אז זו האמנה אמיתית ומוצדקת). למשל, אם מישהו יוכל להוכיח את אלוהים, או להציג את קיומו באופן עובדתי, אין יותר צורך להאמין בו – בזכות ההוכחה, אפשר לדעת שאלוהים קיים. אם אני יודע משהו, אינני מאמין בו; אם אני מחזיק באמונה כלפי משהו, אני עושה זאת ללא שום הצדקה, ולכן לא יכול לדעת אותו. 

אני אתאיסט גמור, אבל אינני מאמין (faith) שאין אלוהים. אני פשוט לא מחזיק בהאמנה, וגם לא באמונה, שאלוהים קיים. בכך אני אתאיסט במובן הפשוט ביותר – אדם שאין בו את ההאמנה הספציפית "אלוהים קיים". באותו אופן, אין לי האמנה או אמונה בחדי-קרן. אני הולך למקום אליו מצביעות העובדות והעדויות – כלומר, אני בהכרח מחייב את עצמי רק לדברים שיוכלו להפוך לידע, ולעולם לא לאמונות (כי עובדות, כאמור, מביאות להצדקה, ולכן, בהכרח, לא לאמונה).

כאשר פונים להשתמש במילה "מאמין" בדברים יומיומיים יותר, כמו למשל "אני מאמין שאורי לא משקר לי, ובאמת קוראים לו אורי", זה כבר עניין של אמון. בגדול, לצורך העניין כאן, "אמון" הוא המוכנות לקבל את הדברים שאומר אדם X בתור אמת. אמון נובע מניסיון – אם חבר שלי אומר לי שהכלב שלו חולה, אני מאמין לו, כי כבר שנים ארוכות שחבר שלי אומר לי דברים שהתגלו כנכונים. בנוסף, הניסיון מראה לי שאנשים באופן כללי נוטים להגיד את האמת, ושלחברה יש נורמות מסוימות (בכך למשל איני מפקפק שלאורי קוראים אורי – האמון במערכת החברתית גדול כל כך, שאני צריך סיבה טובה בכלל להתחיל לפקפק בו).
כל אלו הן האמנות, ואפילו ידע, מאחר והן מוצדקות, כאמור, בזכות הניסיון. הניסיון מספק לי עובדות המצדיקות את האמון שאני נותן באדם X. 

בואו נסתכל על שני מצבי קיצון של אמון, כשאני מתבקש לתת אמון ללא סיבה, וכשאני מתבקש לסמוך על אמון יותר מדי:
1. פתאום מגיע אלי אדם זר לגמרי, ואומר לי שהוא אח שלי, ומבקש שאלווה לו 500 ש"ח. אם אני מסכים, אם אני מוכן לתת בו אמון, הרי שאני עושה זאת מתוך אמונה (faith) בלבד. זו דוגמא לאמון גרוע, כזה שהוא האמנה שאינה מוצדקת. אני חושב שכולנו נסכים שזהו אמון עיוור, טפשי, מזיק. שהרי ארצה לראות הוכחות (עובדות) לכך שהוא באמת אחי. אני רוצה הצדקה להאמנה הזו, "X הוא אח שלי". אני רוצה לדעת שזה נכון, לפני שאנקוט בפעולה על בסיס הפרטים האלו.
2. חבר שלי אודי מגיע בריצה ומספר לי שנחטף בידי חייזרים לעולם שכולו גלידה. יש לי המון אמון באודי, חבר טוב, אבל הטענה שלו שוברת את הדברים שאני יודע לגבי העולם, באופן קיצוני מאוד. ההפרש המוגזם הזה, בין הידוע לבין הנטען בידי אודי, הוא סיבה טובה להתחיל לפקפק בו (כמצוין מקודם, יש גבולות לאמון, והנה אחד ממש כאן). אני אבקש מאודי הוכחות, כדי להצדיק את דבריו, כדי שאהיה מוכן לקבל אותם כנכונים. אם, משום מה, אני מוכן לתת בו אמון מוחלט כל כך עד שאסכים לחלוטין לקבל כאמת את כל מה שאמר, פשוט בגלל שהוא חבר קרוב שלי – אז אני אדיוט, מסיבות שכבר צוינו.

לעולם אין זה נכון להחזיק באמונה (faith). כל האמנה שלי, ארצה להצדיק אותה, תמיד. האמנה חסרת הצדקה היא, בפשטות, סכנה לתהליך המחשבתי התקין. לצערנו, המוח שלנו דווקא מחווט היטב לספוג ולייצר אמונות; בעולם אידאלי, בכלל לא היינו מסוגלים להחזיק בהן! שהרי אין שום סיבה טובה לעשות זאת – זה כל הקטע איתן.

התחילו להשתמש במילה "האמנה" במקומות הנכונים, ולהבדיל בין האמנה מבוססת לכזו שאינה מבוססת, ותחסכו לעצמכם זמן ומאמץ. אמן.

Categories
אישי ביקורות

Me podcsta

יו דוג! שמעתי שאתה אוהב לשמוע על דברים שראוי לשמוע בפוסט שאתה שומע קורא. 

הנה הפודקאסטים להם אני מאזין כרגע, והמלצות ספציפיות. אפילו אני לא מאזין לכל הפודקאסטים!! אני מנוי להם ב-itunes כדי שירדו ויצטברו לי מדי שבוע, מאחר, וכמו אדון, אני רואה עצמי כאנין טעם. בסופו של דבר יוצא לי לשמוע כמעט את כולם, ופרקים נבחרים מאלו שפחות בולטים, בדרך כלל כשאני יורד עם הכלבה או בדרך לעבודה.

רגע, מה אם בעצם הכלבה רוצה לרדת, רק כדי לאפשר לי לשמוע את הפודקאסטים?..

Atomic Array – סקירת מוצרים חדשים מעניינים בתחום משחקי התפקידים, בעיקר בשוליים.. עם קול מאוד רציני… והכל נורא חשוב… לפי… הטון המציק שלו… שמדבר כל הזמן… כמו הדובר בטריילר של סרט מתח. וזה קצת משגע אותי, אבל הפודקאסט יוצא רק פעם בחודש, בין 45 דקות לשעה ומשהו לפרק, והבחור המציק כנראה קצת חשוב באיזו קהילה כי הוא מצליח להשיג ראיונות עם כל אדם בעולם ולדבר על נושאים מסביב למוצר, שבסך הכל הם מעניינים.

Fear the Boot – קבוצת שחקנים ומנחים מדברים על נושא מרכזי בכל פעם, באווירה טובה, ברמה מעמיקה של דיון, עם הרבה ניסיון ועם תרבות דיון טובה. כמה וכמה בדיחות פנימיות והתייחסויות לתרבות קטנה שצמחה סביב הפודקאסט, אבל זה שולי; שניים-שלושה פרקים, ואתה בפנים. 
בערך שעה, פעם בשבוע. 

Funding the Dream – חדשות מעולם המשחקים… ב-Kickstarter, ספציפית. הבחור עושה עבודה מקצועית ועניינית, מתייחס לפרויקט אחד בכל פעם, מציג לי דברים חדשים, ואז מראיין את הבחורים שמאחוריו ושואל שאלות מעניינות שחושפות את אחורי הקלעים של מי שמעלה פרויקטים לקיקסטרטר. שזה בהחלט מעניין אותי.
סה"כ 20 דקות, פעם בשבוע. 

Happy Jack RPG Podcast – קבוצה של שחקנים ומנחים חצי-שיכורים, שהולכים ומשתכרים, קוראים מיילים ומתייחסים לנושאים שמעלים בהם. מנוסים למדי, אבל חשוב מכך, באווירה מצויינת וכיף לשמוע. הייתי משחק עם כל אחד מהם. כנראה הפודקאסט החביב עלי, פשוט האזנה מהנה.
בערך שעה וארבעים, פעם בשבוע.

The Non-Prophets – הפודקאסט של ארגון האתאיסטים של אוסטין, החבר'ה שמאחורי ה-Atheist Experience. הרבה יותר אקטואלי, עם דיבורים על דברים מציקים שקורים בארה"ב, ובהחלט יותר חופש פעולה בקללות.
שעה וחצי על השנייה, פעם בשבועיים.

Postcards from the Dungeon – דיונים בין שני בחורים לגבי השראות ליצירת הרפתקאות ומשחקי תפקידים בכלל. בכל שבוע מתייחסים לנושא אחר, ומנסים לפרוק ממנו כל פיסת רעיון אפשרית כדי לשמש השראה. רעיון סבבה, יישום קצת פחות טוב, כי זה לא לגמרי מצליח לעניין תמיד, ורק לעיתים יוצאות הברקות.
בין 40 דקות לשעה ומשהו, בלו"ז לא קבוע.

Reckless Dice Podcast – הפודקאסט היחיד שאני מכיר שנוגע לוורהאמר (אוקי, גיליתי עוד אחד דרכם, אבל עוד לא יצא לי לנסות). כל פרק מתמקדים בנושא מסויים מהעולם ונושא אחר מהשיטה, ועונים על שאלות מאזינים. יכולותיהם בתחום ההנחייה… ובכן. הבעתי את דעתי על כך בעבר. בפרטי פרטים. לצערי, לעיתים לא רחוקות פונים אליהם בשאלות של "קורה לי ככה וככה בקבוצה, מה הייתם עושים", והם אומרים דברים לא מעניינים, או לא נכונים, או סתם בקול משעמם. אבל אני אוהב וורהאמר נורא.
עוד יותר גרוע, בערך כל פרק שני הוא הקלטה של מפגשי משחק אונליין שהם עורכים. מדי פעם אני מעז לשמוע אחד, בתקווה שיהיה מעניין, ואני תמיד נורא טועה.
בערך שעה, פעם בשבוע. 

Skeptic's Guide to the Universe – אחד מפודקאסטי הספקנים הנפוצים ביותר! ואני לא נורא מתחבר אליו! אז לא ממש יוצא לי לשמוע! 
שעה ועשרים, פעם בלא איכפת לי. 

Skeptics with a K – פודקאסט ספקנות הרבה פחות נפוץ אבל הרבה יותר לטעמי. שלושה חבר'ה בריטים as hell מדברים על נושאים אקטואליים, לפעמים קצת חדשות מדע, והם מבודחים מאוד ומלאי קללות לרוב. 
שעה, פעם בשבועיים.

ספק סביר – לבטח.

עושים היסטוריה! – כנראה הפודקאסט המעניין ביותר מבין כולם. בכל פעם נושא חדש, אלוהים יודע מאיפה הוא מגיע, דברים כמו "ריצה" או "הנדסת תוכנה", ואתה יכול להיות בטוח לחלוטין שזה יהיה מעניין ממש, עם מגוון פרטים שלא העלת בדעתך, והכל דרך סיפורים מעניינים מההיסטוריה הבונים את הנושא באופן הגיוני.
בערך שעה, פעם בשלושה שבועות. 

המשחקיה – פודקאסט המשחקים הכללי היחיד בארץ. כל פעם נושא חדש, שמותקף מכל עבר, לצד אורח מזדמן. לעיתים האורח הזה הוא אני. 
בערך  שעה, פעם בשבועיים.

Gamepod – יש בארץ כמה וכמה פודקאסטי משחקי מחשב, והאמת שאף אחד מהם לא מפיל אותי מהרגליים – דיבור על משחקי מחשב לא מצליח לעניין אותי, ואולי זה בגלל שאני מנוי ל-RPS, רואה את Extra Credit וקורא באסקפיסט כל הזמן, אז אני מתעדכן בחדשות הבולטות ובנושאי עיצוב כבר בכוחות עצמי. לכאן או לכאן, זהו פודקאסט הגיימינג היחיד שמורץ בידי אנשים שאני מכיר ואיכפת לי לשמוע מה יש להם לומר. לא שאי פעם יצא לי לקנות מי מהמשחקים האלה. 
שעה, פעם בשבועיים. 

פודקאסטים גורמים לתחושה נעימה באוזן ולכן כדאי לכם לשמוע פודקאסטים.

אלא אם אתם יכולים להיות באטמן.
כי אז עדיף להיות באטמן.

Categories
אישי

אתאיזם – איפה שמים את ה-'לא'

לפני זמן מה התרחש מפגש המאזינים של עושים היסטוריה בשיתוף עם ספק סביר, והערב כלל מני הרצאות: אחת ארוכה מפי רן, ושלוש קצרות מפי אנחנו. בחרתי לדבר על  נושא הגדרת האתאיזם – איפה שמים את ה-"לא", עקב ויכוחים רבים בפייסבוק (בעיקר), בהם מסתבר שרבים משתמשים במילה בדרכים שונות, ונגרם בלבול נורא. אז קצת על אתאיזם, אגנוסטיות, מי טוען מה, מטריאליזם ומוסר.

בלבולי מונחים גורמים להמון נזק. אני אתאיסט, וזהו נושא שאני מתעסק בו הרבה, וככזה, נכנס להמון ויכוחים באינטרנט. הבעיה הנפוצה ביותר היא, שרבים לא יודעים מהו אתאיסט. הבעיה הגדולה עוד יותר היא, שאין באמת מוסכמה ברורה אחת, ולמעשה, בכל מני מקומות משתמשים בכל מני הגדרות, מה שהופך אותן למוכרות בקרב קהלים גדולים, אלא שהן שונות ואפילו סותרות.

הנה כמה מהגדרות הבולטות בחסות גוגל:

The belief that God does not exist (מכללת טריטון בארה"ב)

The religious doctrine that deities do not exist (אתר מיושן למדי בשם "דרואיד פלאנט" המתעסק בכל הבולשיט הזה)

Denial of the existence of God. An atheist accepts only the material and physical world or what can be proven by reason (איזו כנסיה)

ואחרי שצחקנו, כמה מההגדרות היותר חשובות. הנה למשל מיריאם-וובסטר: one who believes that there is no deity. מעציב לראות שזה המצב.

רב-מילים אומר: תפיסת עולם השוללת את קיומה של אלוהות. ניסוח מעורפל ומצער.

לבסוף, וויקיפדיה: דחיית הטענה שקיימות ישויות אלוהיות. ובאנגלית, A person who does not believe in the existence of God or gods. שימו לב להבדל בניסוח.

אז מה זה אתאיסט?
אטימולוגית, המילה מגיעה מלטינית, ולפני כן מיוונית עתיקה, a-theos, ללא אלוהים, או חסר אלוהים. נעדר-אלוהים שכזה.
פרקטית, ישנם למעשה שני סוגי אתאיסטים, וההבדל ביניהם הוא מקור כל הצרות. 

אתאיסט חזק הוא: A person who believes that no deities exist. הוא טוען, טענה פוזיטיבית, שאין אלוהים. או ישויות עליונות אחרות, לא משנה באיזה אל מדובר כרגע. טענות פוזיטיביות צריך להוכיח, ולכן חובת ההוכחה היא על האתאיסט החזק להראות שהוא צודק ואכן אין אלוהים.

האתאיסט החלש הוא: A person who does not believe that any deities exist. הוא לא טוען כלום, פשוט לא מחזיק בטענה מסויימת, הטענה "יש אלוהים". כמו שניתן לראות, ההבדל ביניהם הוא איפה שמים את השלילה: אני לא מאמין שיש אלוהים, לעומת אני מאמין שאין אלוהים. אם אני מאמין ב-X, עלי לגבות אמונה זו. אם איני מאמין ב-X – ובכן, פשוט איני מאמין ב-X. 

אני אתאיסט חלש, בדומה לרוב האתאיסטים הפעילים בעולם. כן, גם ריצ'ארד דוקינס. למה? כי להחזיק בטענה פוזיטיבית שלא ניתן להוכיח זה טפשי. זה טפשי בין אם הטענה היא "יש אלוהים" או "אין אלוהים", היא בכל מקרה דורשת ממך לצאת ולהראות שזה אכן המצב, ובחיי שאין שום דרך לעשות כזה דבר. צריך תחילה להתחיל בהגדרת "אלוהים", וכבר זה כל כך בעייתי, שיש מצב שזהו מושג חסר משמעות בכלל, ואז לכל השאלה אין משמעות גם כן, ואז מה אנחנו בכלל עושים פה.

אני אתאיסט כמו שאני א-פייתיסט – אינני מחזיק בטענה שיש פיות. אבל אינני טוען שבהכרח אין – אומנם לגמרי לא סביר בעיני שיש, אבל אין לי שום דרך (או עניין) להתחייב לכך שאין פיות. אולי מחר נגלה שיש?

אז מהו אגנוסטי? 
אגנוסטי חזק: מי שמחזיק בטענה הפוזיטיבית שלא ניתן לדעת האם יש או אין אלוהים. שיש משהו בשאלה הזו, שמעצם טבעו הינו בלתי פתיר. 

אגנוסטי חלש: פשוט אדם שלא יודע, או שנותר בספק לגבי השאלה. אולי חושב שאין מספיק מידע, ובכל מקרה, לדעתו נכון להשהות בינתיים את ההחלטה בשאלת קיומו של אלוהים. לא מאמין, אך גם לא שולל את קיומן של אלוהויות. 

ברור שאגנוסטי ואתאיסט (החלשים) אינם בהכרח מנוגדים, ויכולים לחפוף בקלות. אני למשל אתאיסט אגנוסטי: איני מאמין בקיומה של ישות אלוהית, וזאת מאחר ואיני מסוגל לגבות טענות פוזיטיביות בעד או נגד. הטענה "יש אלוהים" נתפסת בעיני בדיוק כמו כל טענה יישית אחרת – דורשת הוכחה. ועד לאותה הוכחה, איני רואה סיבה להאמין בה, אך לא פוסל, באופן נחרץ, את אפשריותה.

בעיות נפוצות

איני מאמין בפיות, אבל אני לא קורא לעצמי א-פייתיסט. אז למה דווקא כן לקרוא לעצמי אתאיסט? זה עניין פרגמטי. אנחנו חיים בעולם שמלא באנשים שטוענים שיש אלוהים, ושהוא אמר להם לעשות ככה וככה. אני מתנגד לכך, כאשר אותם אנשים כופים עלי התנהגות. מעבר לכך, עצם הפופולריות של טענת האלוהים רחבה כל כך, שמי שלא מחזיק בטענה מוצא עצמו חייב להמציא מילה לעצמו כדי להבדיל מהשאר. שזה באמת קצת מטופש, אבל אין מה לעשות, זו הטענה חסרת הביסוס הנפוצה ביותר בעולם. אני מגדיר עצמי כאתאיסט מחוסר ברירה – אינני רוצה להגדיר עצמי בשלילה, אבל זה מחוייב המציאות. הייתי מעדיף שלא היה בכך צורך.

מהי העמדה המוסרית של אתאיסטים?
שום דבר בכלל. העמדה היחידה שלהם, כאתאיסטים, נוגעת לקיומן של ישויות אלוהיות. לשמחתנו, זה לא הדבר היחיד שמגדיר אתאיסטים – אתאיסטים יכולים להחזיק בכל מני עמדות, הם כל מני דברים.
אישית, מבחינה מוסרית, אני הומניסט. אני מאמין, וזוהי אמירה פוזיטיבית, שהמוסר מגיע מתוכנו, נקבע על ידינו, ומטרתו לשרת אותנו בעולם. זה שאני אתאיסט עוזר לי להגיע לעמדה הזו, אבל, לא בהכרח, וגם לא לבד – צריך גם להיות מטריאליסט למשל.

האם אני יכול להיות אתאיסט ולהאמין ברוחות? או חס ושלום בהומאופתיה?
בהחלט כן, אני יכול להחזיק במגוון אמונות מיסטיות אחרות. אני יכול אפילו להיות בודהיסט, ישנם זרמים ששוללים את קיומו של אל. אני יכול להאמין בהרבה בולשיט חסר ביסוס, או פשוט להיות חסר כל ידיעה – תינוקות הם אתאיסטים כברירת מחדל, עד שמישהו אמר להם "עכשיו אתם מאמינים בככה וככה".

בשביל אתאיסט, המדע הוא דת!
וואו, שתי שגיאות בבת-אחת. הראשונה היא, שאתאיסט הוא רק מי שאינו מאמין באלוהים, אף אחד לא אמר שהוא מאמין במדע. לרוב בעצם רוצים להגיד "אתה רציונלי, אתה ספקן, בשבילך המדע הוא דת!" וגם זה לא נכון. אני לא מאמין במדע במובן של Faith, אני מסכים איתו, ובתקווה, בגלל שאני מבין אותו, ובגלל שהוצגו בפני הוכחות מספיקות.

 ..אז אתאיזם, הוא-הוא דת!
אתאיזם אינו דת, כמו ש-"לא לאסוף בולים" אינו תחביב. כמו שמסך כבוי אינו ערוץ טלוויזיה. הוא היעדר תופעה, היעדר האמונה.
(עקב התשואות שקיבלתי על השוואת הבולים, חשוב לי להדגיש שוב: לא אני המצאתי את המשפט הנהדר הזה, הוא נפוץ ברחבי קהילות האתאיסטים, והאינטרנט טוענת שהוא במקור של פן ג'ילט)

אתאיסטים אומרים שהיקום נברא משום דבר! הם אומרים ככה! הם אומרים אחרת!
הם לא אומרים כלום. למעשה, זה מה שמגדיר אותם – הם לא אומרים "יש אלוהים". כל השאר, למרות שהם נושאים מעניינים, לא קשורים לאתאיזם. שוב, ישנו בלבול נפוץ בין ספקנים ורציונלים לבין העמדות שלהם. אני אתאיסט כי אני ספקן – התקיפו את הספקנות שלי, לא את היעדר האלוהים.

אז סיכום

השאלה האמיתית איננה האם אני אתאיסט, אגנוסטי, או אתאיסט אגנוסטי טרנס-היומניסט מטריאליסט. השאלה היא מהן עמדותי, לא עד כמה הן תואמות להגדרות המעורפלות מדי של מילים מסוימות, והשאלה החשובה עוד יותר היא, האם אני יודע כיצד הגעתי לעמדות אלו. כך שכמו תמיד, זו שאלה של חשיבה ביקורתית, לא של אטימולוגיה.

עם זאת, בהגיעך לויכוח באינטרנט, הדבר הראשון לעשות הוא להיסגר היטב על האטימולוגיה, ולהגדיר בדיוק נמרץ את עמדותיך. "כשאני אומר אתאיסט, אני מתכוון…" וכו'. אחרת, הבלבול האטומי עלול להוביל מצב בו כולם נגד כולם – כשייתכן שכולם בעצם חושבים אותו דבר – פשוט בגלל שימוש לא נכון במילים. כשמתחיל הדיון, חשוב שהצד השני יבין בדיוק למה אני מתכוון כשאני אומר אתאיסט – ואם לא ברור לך למה הוא מתכוון, שיגדיר זאת הכי טוב שהוא יכול. כי אולי אינך אתאיסט כמו שהוא חושב, למשל. ואני מזכיר שיש בעולם אנשים שחושבים שאתאיסט הוא "מי שמאמין באבולוציה".

Categories
אישי

אזהרה – החלב סביר לבריאות!

בשבועיים-שלושה האחרונים מסתובב בפייסבוק סרטון מביך ודמגוגי אודות הנזקים שבחלב, ומתוך סיבות שבוודאי יספיקו כדי להצדיק מימון למחקר חברתי אחד או שניים, הוא תפס עניין בקרב קהל גדול מאוד, והרבה יותר מסרטונים מביכים דמגוגיים אחרים. זאת למרות שרמת הטיעונים והעובדות המוצגות בהם דומה מאוד, למשל בסרטונים על עוצמת הנפש הקוואנטית, האנרגיה שבצ'י שניתן ליישם באמצעות מים, הנזקים ההרסניים שבאוכל שבושל במיקרוגל, ועוד ועוד, ועוד יהיו נוספים גם בעתיד.
אני חושב שזה בגלל שתזונה נתפסת, לפחות במעגל החברתי שלי, כמשהו שאנחנו כבר יודעים איך הוא עובד, ובגלל שהאויבים הפעם (והרי תמיד יש אויבים, מישהו תמיד מנסה ללכת כנגד "המוארים", בדרך כלל בהאשמה שיש לו אינטרסים כלכליים דורסניים) הם גופים כלכליים גדולים בארץ בתחום המזון, והרי גופים כלכליים גדולים בארץ בתחום המזון היו לאחרונה בכותרות כמטרות לגיטימיות למה שאתם לא רוצים, בכל מקרה. אני בטוח שיש גם סיבות נוספות, אבל כרגע לא עולות לי. יש לכם רעיונות?

לא אתן קישור לסרטון, כי אני מסכים שזה רק נותן לו לגיטימציה. הנה שמו, חפשו בגוגל ותמצאו מיד: "מישהו עדיין מאמין לפרסומות של שטראוס ותנובה?". כנסו ותעשו לו דיסלייק. לא שזה באמת משנה. עדיף שלא תכנסו, התגובות מלאות הבורות סתם מכעיסות. 

אחרי כל ה-rant הזה, קל לחשוב שאני חושב שכל הסרטון הוא בולשיט אחד גדול. דווקא לא – אני חושב שסגנון הרטוריקה הזה הוא בולשיט אחד גדול, כאמצעי להעברת מסר, וכ-meme רעיל. סרטון אחד, עם כמה אנשים שמדברים באופן סמכותי ללא ביסוס ועריכה מוטה, מספיקים כדי לגרום לתגובות המזעזעות המופיעות לקישור כאן למעלה, ל-"לא רלוונטי". מתחת לכל רמה. אנשים שעוקבים אחרי האתר ומאמינים לו במשך שנים, בבת-אחת חשים בגידה באמון הזה. התגובה הנוראית שהסרטון הזה מעורר באדם, היא מה שמזעזע כאן באמת. התוכן שלו כמעט שולי.
אבל הוא לא באמת שולי – חלקים נרחבים מהסרטון הם אכן בולשיט. אבל האם הטענה שלו שגויה? מה בעצם אני חושב לגבי העניין המובא כאן, האם חלב הוא מסוכן?

לא, חלב הוא לא מסוכן. אבל הוא גם לא נדרש בשלוש כוסות ביום, כמו שטוענות פרסומות (כך נאמר לי, לא ראיתי). הוא לא מועיל ונהדר וחשוב כמו שעושים ממנו בתקשורת. כמו כמעט כל מזון יומיומי אחר, בכמויות סבירות הוא לא מזיק, ויכול להועיל. כמו כל מזון יומיומי אחר, בכמויות גדולות הוא מזיק, ופוגע בגוף. כמו כמעט כל מזון יומיומי אחר, אפשר למצוא פריט מזון אחר שמציע את אותם חומרי תזונה, אז בהחלט אפשר לוותר על חלב אם זה מפריע לך מסיבות אחרות (אתה קצת אלרגני, אתה טבעוני, וואטאבר). אני מתכוון להמשיך לשתות כשתי כוסות קפה וחצי קערת קורנפלקס בממוצע ליום. 

ירון אומר את זה הרבה יותר טוב ממני, ובעיקר בפרק 79 של ספק סביר.  בנוסף, לידיעתכם (ועדכון:), יש קבוצת גוגל לפעילות ספקנית בישראל, אבל היא למוזמנים בלבד ומיועדת רק לתיאום פעילויות. למעוניינים להשתתף בדיונים פתוחים בנושא ספקנות, הנה הקומונה בתפוז, והנה אתר שפינוזה. גם בקבוצת הפעילות הספקנית עלו שאלות בנושא החלב, וגם שם ירון אומר את זה נהדר, אז הנה ציטוט מההתכתבות בינו לבין ניר להב. גם ירון לא תזונאי, אבל הוא מיודע, ולפחות טורח להיעשות מיודע, בניגוד לעשרות אלפי האנשים שצפו בסרטון הארור והפנימו מסרים ללא שום ביסוס.

ירון, הקשבתי לתוכנית ויש לי כמה שאלות. 1. טענה שבד"כ מציינים היא שתזונה עתירת חלבונים (וחלב הוא עתיר חלבונים) אולי טובה לגדילה אבל באופן כללי לאורך זמן תגרום להשמנה ומחלות אחרות, ולכן חלב לא אמור להיות מוצר מומלץ בריאותית. האם זה נכון?
2. יש טענה שלא נגעתם בה שחלב מגביר את הסיכויים לאלרגיות אחרות. מה אתם יודעים לספר על כך? 3.השאלה הכי חשובה, האם אתם מכירים את "מחקר סין" מה דעתכם עליו? זה מחקר שנערך ע"י אוניברסיטת אוקספורד במהלך שנות ה80-90 בסין בקרב 6500 איש והוא הראה שבאופן כללי הימנעות ממזונות מן החי משפרת את הבריאות (פחות סרטן, סכרת, מחלות ניווניות וכו). זה כמובן נוגע גם לחלב. אני אשמח לשמוע את הערותיכם לגבי מחקר זה.
4. אומרים שחלב עיזים או כבשים יותר טוב מחלב פרות כי הוא יותר דומה בהרכבו לחלב אם. האם זה נכון?

 

היי ניר, מצ"ב התשובות לאור הידע המוגבל שלי.

1. זאת טענה זהה לחלוטין לטענה שיותר מדי תזונה עתירת שומן תוביל להשמנה ומחלות אחרות. זה כמובן נכון לחלוטין. זאת בדיוק הכוונה של הביטוי /יותר מדי/, והיא מחזיקה עבור כל אבן בניין הכרחית לגוף שלנו. יותר מדי חמצן מסוכן, כמו גם שתיית יותר מדי מים, אכילת יותר מדי מלחים, או שומן או חלבון.
כך שאת מבנה הטיעון הזה אפשר לעשות לגבי כל דבר שאנחנו אוכלים. כל עוד שאוכלים דיאטה מאוזנת, חלב יכול לכסות בצורה מצויינת חלק מאבני הביניין הדרושות לגוף, בהן גם קבוצות חלבונים מסויימות, וסידן.

2. יצא לי להתקל בשני סוגים של הטענה הזו:
א. אכן, בסוגים מסויימים של אלרגיות לחלב, שתיית חלב גורמת לגירוי של מערכת החיסון וייצירת תאי T, שמעלים גם את התוקפנות של הגוף כלפי גורמים לא מזיקים אחרים (נניח אבק או חלבוני בוטנים), וכך נוצר אפקט משולב. חשוב לציין כי זה רק באנשים שיש להם ממש אלרגיה לחלב, וזה לא שונה מאלרגיות אחרות שלעיתים משתלבות ומעודדות זו את זה.
ב. יש כאלו שעושים קורלציה בין כמות צריכת החלב במדינות מסויימות, לכמות האלרגיות הכלליות במדינות האלו, ומכאן מסיקים קשר סיבתי. זה בדומה לטענה שחלב גורם לבריחת סידן מהעצמות בהתבססות על היחס בין כמות צריכת החלב לכמות השברים במדינות האלו. אלו ניתוחים פגומים לחלוטין שמשמיטים מדינות מסויימות ע"מ לקבל גרף יפה, ומתעלמי מאלפי(!) הגורמים האחרים שיכולים להשפיע על המנגנונים האלו.

3. אני מכיר את המחקר, ודעתי עליו (כמו גם דעת רבים וטובים אחרים) מתחלקת לשלוש:
א. כל ניסיון להשוות בין חיים כפריים בעיקרם לבין חיים בעולם המודרני התעשייתי, ולהתייחס להבדלים בתוצאות ככאלו שנובעים /רק/ מהתזונה הוא מגוחך על פניו.
קח אנשים שאוכלים כמו בהמות בארה"ב, ותן להם לחרוש שדה במשך 10 שעות כל יום, ותראה איך גם המצב הבריאותי הכללי שלהם משתפר פלאים (לפחות בתחומים שהמחקר הזה בדק). לא נראה לי שיש מישהו שמכחיש שלהבדלים בתזונה יש תפקיד, אבל להגיד שזאת המסקנה החד-חד ערכית מהממצאים זה בעייתי מאוד.

ב. כן, כאשר אוכלים יותר סיבים תזונתיים, מזון לא מטוגן, ובמידות הנכונות (כי אין את השפע התעשייתי של המערב), הבריאות משתפרת פלאים. מפה ועד למסקנות מרחיקות הלכת שהמחקר מגיע אליהן (כמו לדוגמה צמצום החלבונים מן החי), המרחק גדול מאוד. בהרבה מקומות המחקר מבצע מספר קפיצות מסקנתיות על מנת לקשור בין כל הקצוות (לדוגמה – לקשור בין חלבונים מן החי לסרטן בקפיצה דרך כולסטרול, תוך התעלמות משלל מנגנוני הויסות, ההטמעה והייצור של הרכיב הזה בגוף שלנו)

ג. אנשים שמבינים על מה הם מדברים (בניגוד אלי שאין לי הכשרה מקצועית באיך לקרוא את הדברים האלו), הצביעו על שלל טעויות סטטיסטיות, מתודולוגיות ופרקטיות במחקר.
לאחד המקיפים בהם, שהרבה ממליצים עליו: http://rawfoodsos.com/2010/08/06/final-china-study-response-html/#intro

4. אני לא מכיר טענות ספציפיות כאלו, אבל שים לב שהן נשענות על פגם לוגי שטוען כי הייעוד המקורי של החומר בטבע קשור במידה מסויימת לרמת המזינות שלו. זה במובהק לא המצב.
כפי שלגוף שלנו לא אכפת שתפוח הוא "ספינה" לזרעים של הצמח, כך גם לא אכפת לו שחלב פרות / עיזים / כבשים הוא חומר שבמקור ייועד לתינוקות של מינים אחרים. השאלות הרלוונטית היחידות הן אלו חומרי בניין יש בחומר, איך הם ארוזים, ומה מערכת העיכול שלנו יכולה לעשות איתן.
שוב מדגיש – עגבניה / בשר דג / בוטנים רחוקים שנות אור מחלב אם, והם עדיין מאוד מזינים. זה אמור ללמד אותנו שהסולם של קרבה לחלב אם הוא חסר תועלת.
יתכן כמובן שבגלל ההרכב השונה של החלב, חלב עיזים באמת בריא יותר (לא מצאתי לזה ראיות מיוחדות בחיפוש מהיר), אבל אין לזה שום קשר למידת הקרבה שלו לחלב אם.