תגית: וורהאמר

בשנה שעברה סיכמתי בנקודות. השנה – אסכם בנקודות.

1. זהו הכנס האחרון בו אהיה בשנים הקרובות (כנראה), ולכן, כמה טוב שהיה זה ביגור מצוין. אחרי שנים ארוכות של ביגורים meh, ביגור 2012 היה הצלחה גדולה, במובן הכי חשוב – כולם נורא נהנו. 

2. עוד לפני טקטיקה, שמעתי על גישת "שלושת ה-L" בתחום השיווק. במהלך עיסוקי עם החנות, העניין הזה הלך והתבהר בראשי. בביגורים שונים שמתי לב לכך. אבל כעת, עם הביגור הזה, העובדה המוצקה הכתה בי במלוא העוצמה לעולמי עד: שום דבר, שום דבר בכלל, לא חשוב יותר מאשר המיקום.  
עוצמת ההוכחה הזו מתחזקת בעיקר בגלל הניגוד העז שבין הצלחתו של ביגור, לבין הרושם שהיה לי כלפיו עד ליום ראשון הזה. מזה חודשים הלכתי וקיבלתי את התחושה שביגור הולך ומתארגן באופן, סלחו לי, איום ונורא. אינני רוצה לנקוב בשמות ואני גם לא מרגיש צורך – הכנס בכללותו, ולא איכפת לי כרגע מי מאחוריו, כשל במגוון דרכים בהכנת עצמו. וכשל יותר מבשנים קודמות.
עדכון: הובאו בפני נקודות נכונות, לגבי הכשלים של שנים קודמות. שכחתי עד כמה כשלים היו שם! כאילו לא קראתי את הסיכום הקודם של עצמי. כנראה שבגלל שהייתי מעורב יותר השנה, ראיתי יותר, אז היה נראה שיש יותר כשלים לעומת שנים קודמות. אז אני חוזר בי מהצהרתי הזו – בואו נסתכל על הביגור הזה בפני עצמו, כממשיך סדרת כשלים בקו ישר, לא בקו עולה. (גם התנצלות, וגם ארבע פעמים המילה "כשלים". דו פרצופי!)

אשמור את עיקרי הביקורות שלי לפגישת העמותה שבוודאי תערך מתישהו בקרוב לסיכום ביגור, או לפורומים הפרטיים של העמותה, שוב, כי אינני רוצה להפנות אצבעות וזאת לא הכוונה. אבל בתור מי שניסה להרים פרויקט גדול – שיתוף הפעולה עם רומ"ח, שכלל כשמונה אירועים שונים – וכמי שגם היה חבר בצוות (טכנית, הייתי אחראי אתר או משהו), ולכן ראה את הכנס מכאן ומכאן, קבלו את אמירתי המתומצתת הזו: מכל מה שראיתי, הכנס היה מאורגן באופן איום ונורא.
אבל המיקום היה פנטסטי.

אני לא מתכוון ספציפית למודיעין. אם כי, כבר מהרגע הראשון, הייתי לגמרי בעד מודיעין, כי היא לא באמת רחוקה מהמרכז, ויש שם פוטנציאל להשיג מקום טוב ובעלות נמוכה יותר מהמקומות הרעים שנמצאו עד כה בתל-אביב. כמי שחיפש כמה וכמה מקומות לכנסים בשנים האחרונות, אני מודע לכך שת"א יקרה נורא, ולא באמת מציעה מקומות טובים לכנסים.
אני מתכוון ספציפית לבית הספר הדמוקרטי שבו נערך הכנס. היה זה ערן מולוט ממנו שמעתי את זה לראשונה – הבעיה עם הביגורים שאחרי כפר בתיה, היא שלא היה מקום מרכזי אחד שבו עברו כולם. הרחבה המרכזית הזו, היא ורק היא מה שנתן לביגור את התחושה של קהילת שחקנים, שהיא הרכיב המרכזי בביגור מוצלח. בית הספר היה מקום קטן, כך שלא היתה ברירה אלא לראות אנשים כל הזמן בדרך ממקום למקום, אבל עם הרבה חדרים, כך שהיה מקום לכל המשחקים. הבנתי שהיתה בעיית הד בחדרים, אבל בקושי הרצתי בהם, אז איני מכיר בכך אישית. 

3. כסתירה נוספת לאמירתי הקודמת, במהלך הכנס עצמו, צוות ההפקה עשה עבודה סבבה. לפחות מבחינתי – אבל בהתחשב בכך שהרצתי איזה 8 דברים, כאמור, והיה לי מתחם משלי, והשתתפתי בשני אירועים מורכבים, ראיתי לא מעט. בוודאי, היו כשלים, בעיקר של הצבת משחקים. מישהו לא ממש ידע איפה לשים מה, ומתי. הדוגמא הבולטת ביותר היא הישרדות המנחים, שבבוקר האירוע הוקדמה לפתע בשעה, ולמרות שזה אירוע מורכב, החדר בו התרחש הכיל אירוע אחר ממש עד לרגע התחלת ההישרדות, מבלי לאפשר זמן להצבת כיסאות.
עם זאת, התקלות שנפלו עלי תופעלו היטב, והצוות שיתף פעולה בלי לעשות צרות, או עיכובים מיותרים. כשאיבדתי שני מנחים לאחת ההרצות של פטיש המלחמה, הצלחנו לסגור את ההרשמה לפני כן, לסנן מוקדם שחקנים שעוד לא שילמו על האירוע, ובכך לצמצם בכמות הנוכחים תוך כדי צמצום נזקים למינימום. לא עשו לי צרות במתחם רומ"ח – וכמי שעבר לא מעט אייקונים, זה לא מובן מאליו שהצוות לא עושה לך צרות. אך מעל הכל עלי לשבח את אחראית המשחקים אפי, שבכלל לא משחקת, זה הכנס הראשון שלה, ובכל זאת היתה זמינה באופן רציף כל הכנס, תמיד במצב רוח ידידותי, מגיעה עד אלי כדי לשאול אם הכל בסדר כל סבב מחדש, ומתפעלת כל תקלה וצרה שדווחה לה, ומיד. מבחינתי, היא אחד מכוכבי הכנס, ולפי התשואות בטקס הסיום, נדמה שצוות ההפקה הכיר בחשיבותה (לצד אחרים, כמובן; אני לא מבקש לזלזל בחשיבותם של שאר אחראי ההפקה וכוח האדם, בעיקר פלאוט וקובל, אך מטבע הדברים היתה לי הרבה פחות השקה איתם. בין היתר, כי אפי תפקדה היטב).

4. חדר המשחקים היה הצלחה גדולה כל כך, עד שבפעם הבאה משחקי לוח צריכים להפוך לחלק מרכזי מהכנס. הם כבר עכשיו חלק מרכזי מהכנס: כ-25 איש היו בחדר משחקי הלוח לאורך כל שעות הכנס, בוקר עד לילה, וטחנו משחקים כאילו אין מחר. ואז גם מחר הם טחנו משחקים, מסתבר. שחקני ביגור הצביעו ברגליים: כשיש זמן, הולכים לשחק. ישנם כמה וכמה אנשים שהגיעו רק בשביל אזור המשחקים (ועוד כמה שהגיעו רק בשביל טורניר הקטאן שנערך בו).
ספריית ההשאלה היתה קטנה מדי, וזה לא הפריע לאף אחד, והמוני אנשים הביאו משחקים מהבית בכל מקרה, וכמובן תודה רבה ל-MIB של סטיב ג'קסון גיימז, ולג'וש ספציפית, שיש לצד השולחן שלו (שלו ורק שלו! קח שולחן אחר!) ללא הפסקה, ואני לא זוכר שהלך בכלל לשירותים.  

ביגור צריך עוד התייחסות למשחקי לוח, וחדר משחקים גדול לפחות פי שתיים. אני מקבל את הרושם שזה לא משנה כמה גדול הוא יהיה, הוא יתמלא. באי ביגור רעבים למשחקים, והאמת היא שלא ממש משנה להם אם זה משחק לוח או תפקידים. הו, כן, בטח, הם באים בשביל משחקי התפקידים – אבל מספיק סבב אחד מדי פעם ככה. את שאר הזמן אפשר לבלות במשחקי לוח, עם חברים, ולהכיר משחקי לוח חדשים, וגם חברים. תחושת הקהילה בחדר הזה היתה אדירה.
יש לי כמה מחשבות לגבי משחקי לוח בביגורים הבאים, אבל מעל הכל, צריך חדר יותר גדול.

5. פטיש המלחמה היא אחלה שיטה, וההרפתקאות שכתבנו לה הן יופי של הרפתקאות. וגם, עשרות השחקנים שעברו דרכנו הם אחלה שחקנים, אבל בזה יש לי פחות שליטה. הרצתי סה"כ 3 סבבים של פטיש המלחמה, עם עוד 4 הרצות של אחרים, אז בסה"כ 7 שולחנות של חמישה שחקנים מלאים כולם (מלבד שניים, אבל בסוף הרצנו לשישה, אז זה מתקזז), ובמהלך הכנס היה ביקוש לעוד, והיו עוד נרשמים מלכתחילה, אבל כאמור איבדנו מנחים. למעשה, את חלקם לא ממש גייסנו מלכתחילה, אבל כאמור, לא נרחיב בענייני הכשלים שלפני הכנס.
עכשיו, זה לא חדש שהיא אחלה שיטה. אני חושב שהיא אחלה שיטה כבר הרבה זמן. אבל אני שמח שעכשיו עוד כמה עשרות אנשים מכירים אותה וחושבים שהיא אחלה שיטה, וגם שהצלחתי להריץ אותה שלוש פעמים ברצף, לצד אירועים אחרים שעשיתי, ותמיד באותו המרץ, וזה לא מובן מאליו. זה נעשה עוד יותר בולט בכך שרק במהלך ההרצה השלישית הבנתי שבעצם לא היתה לי ירידת מתח עד אותו רגע. אומנם זה לא רק בזכות השיטה – גם העובדה שההרפתקאות היו מוכרות לי מאוד עזרה – אבל עדיין. 

6. יש לי תלונות על ההנחייה האולימפית, אבל הן כולן פונות כלפי. כמו בפעם הקודמת, הארגון היה טוב והאירוע זרם יפה. הבעיה שלי היא עם הציפיות.
כשאני בא להשתתף, ההשקפה שלי מבוססת על ה-Iron GM, האירוע שהיווה השראה להנחיה האולימפית. בקצרה, המנחים מקבלים שלושה אלמנטים ועליהם לכתוב הרפתקת Pathfinder המשלבת את האלמנטים האלו, בתוך שעה. בינתיים השחקנים יוצרים דמויות, ואז יושבים ומשחקים כמה שעות. ניתן להחליף לשיטה אחרת, במידה וכל השחקנים מסכימים לכך.
ההבדל הבולט, לכאורה, בין Iron GM לבין ההנחייה האולימפית, הוא שבמהדורה העברית לא צריך להשתמש בשיטה, בגלל ששיטות זה כל כך לא מיינסטרימי בקרב קהל השחקנים (וזאת למרות שכולם מכירים מו"ד – אפשר היה להריץ במו"ד בסיסי כלשהו, ק20 + תוסף, אבל התחושה היא שהקהל לא מצפה לשיטה, בהיותו חלק מקהל הכנסים בארץ. ציפיה שלדעתי ניתן לשנות). עם זאת, אחרי ההתנסות הפעם, אני חושב שההבדל הבולט יותר הוא שבארץ, בין היתר בגלל שלא משחקים עם שיטה, בתכל'ס המנחים לא מתבקשים לכתוב הרפתקה, ולכן ישנם מנחים שכותבים חד"פ

שלושת האלמנטים שקיבלנו הפעם היו מכרז, מרדף ומוצר, כאשר המוצר היה שונה עבור כל אחד (אני קיבלתי הולו-קוביה). בעיני, האתגר הוא לכתוב הרפתקה מעניינת הכוללת את האלמנטים האלו, ואז להריץ אותה באופן מעניין. בעיני כמה מנחים אחרים, האתגר הוא לבנות חוויה משחקית – שבמקרים מסוימים נושקת לגבולות ההגדרה של משחק תפקידים שולחני, ונוגעת כבר בכתיבה יצירתית – על בסיס שלושת האלמנטים. כך למשל, המנחה המנצח הפעם, מיכאל גורודין, הפך את המכרז למרכזה של המכאניקה בה השתמש כדי לערוך החלטות. המנחה במקום השלישי, טלי הלוי, נתנה לשחקנים סיטואציה בה התבקשו להמציא מוצרים עבור החברה שלהם, המשתתפת במכרז. 
שום דבר מהדברים האלו אינו רע – אבל הוא לא הרפתקה, הוא משחק חד"פ כנסי. שגם זה לא רע – אבל זה לא מה שאני ציפיתי, תכננתי עבורו, או שניתן להשוותו (באמצעות גליונות הציונים של השחקנים והשופטים) למה שאני עשיתי. אלו פשוט דברים שונים. אין זה פלא שהציון שמקבלים המנחים שרק בונים ומריצים הרפתקה – וזה רובם – נמוך מהציון של מי שבונה חד"פ מפואר ויצירתי. אבל האם התבקשנו לכתוב חד"פ מפואר ויצירתי? אם התשובה אינה ברורה, כן או לא, אנחנו בבעיה. מה הטעם באשליית התחרות (שמלכתחילה כולנו מסכימים שאינה בדיוק מדויקת, כמובן), אם אנחנו לא משחקים בכלל באותו תחום? איך אפשר למדוד את מה שאני עשיתי לעומת מה שעשה גורודין? אין שום דימיון בין הדברים. הרוח הספורטיבית, שהיא בעצם הדבר שמניע את כולנו כאן, מנחים ושחקנים כאחד, דורשת, במינימום, שלפחות התחרות תהיה באותו מסלול ריצה. 

את עניין הציפיות הזה חשוב מאוד להבהיר אחת ולתמיד לפני ההנחיה האולימפית הבאה. לא שאהיה בארץ להשתתף בה – אבל אני לא היחיד שמגיע עם הנחות. אני פשוט מריץ באופן כיפי, אני לא מנסה לעשות חוויות מופלאות ומדהימות. אם אנחנו נבחנים בעצם על יכולות בניית חוויה (ולא הרפתקה) ודרמה, ראוי שהמנחים הנרשמים ידעו זאת, וראוי שהדבר יובלט באופן ברור יותר בפרסומים מראש ולשחקנים שמשתתפים. 
ב-Iron GM, הציפיות של השחקנים, שהם באו לבחון את ההרפתקה שכתב המנחה, מביאות לאיזון בשיפוט שלהם על פני השולחנות. אצלנו, הציפיות של השחקנים לקבל חוויה כלשהי, מערערים על היכולת לשפוט שום דבר מלבד, בתכל'ס, כמה מפעים ומדהים אותם המנחה במהלך המשחק. אני לא מפעים ומדהים – מדי פעם אני אוהב לדבר בקולות מצחיקים – ואישית אני גם חושב שיותר מעניין לבדוק כמה ההרפתקה שלי יציבה, וכמה אני טוב באלתור – במסגרת העלילה שתכננתי, לא כמו בתיאטרון אימפרוב. בעיני זה יותר מעניין ותחרותי, אבל הי, אני גם אוהב שיטות, וכנראה שאני במיעוט (אני לא, אבל בהזדמנות אחרת). אבל לכאן או לכאן, הדברים צריכים להיות ברורים לכולם, וצריך להחליט על סגנון אחד.

כמו כן, יש להחליט סופית, ולאכוף, את עניין הפרופים. או שכן, ואז ראוי שכולם יביאו, או שלא, ואז ראוי שאף אחד לא יביא. לפרופים יש עוצמה גדולה, התחושה של השחקן שהשקיעו בו – וכל הרעיון הוא שההשקעה היא של שעה בלבד, אנחנו נבחנים על יכולתנו לעשות משהו מרשים בשעה ובזמן ההרצה. לא בבית, לפני כן. 

אני מאוד אוהב את ההנחייה האולימפית, האירוע הכי מעניין שיש כיום בארץ – אבל כדי שישאר כזה, ולא יהפוך לאירוע בידורי נטו כדוגמת השרדות המנחים (והוא לא יכול – רובו הגדול לא מתרחש למול קהל), הוא חייב לתת רושם ספורטיבי, וחייב קווים מנחים יותר ברורים, שחייבים להיאכף. 

7. הישרדות המנחים היתה הצלחה גדולה. למרות שזו הפעם הראשונה, ולמרות תקלות ארגוניות קלות וכבדות באותו היום, האירוע זרם יפה והיה מאוד מצחיק ומאוד מוצלח. 

עם זאת, גם כאן יש לי הערת ציפיות קשה. הנה התכנון כפי שנאמר במקור, שגם תואם מאוד לרושם שקיבלתי מטלי – המארגנת המופלאה – כבר כשהעלתה את הרעיון באייקון השנה. "הרעיון על רגל אחת: למלא אודיטוריום בקהל ולשים על במה מספר מנחים מוצלחים עם יכולות אילתור טובות, ומספר שחקנים שתולים ומאתגרים." … "יהיו אתגרים שהקהל ירצה לראות מנחים מתמודדים איתם. לדוגמא שחקן שמשתלט על המשחק; הנחייה בזוגות כשלכל אחד יש מגבלה לשונית כלשהי; הנחייה מתחלפת כאשר צריך להיכנס לנעלי המנחה הקודם ולהמשיך את העלילה ובו בזמן להקשות על המנחה הבא. זה בערך הכיוון."

כך שציפיתי להנחיה המאתגרת את יכולות האילתור. למעשה, היה זה מופע אילתור באווירה של מנחי משחקי תפקידים. בעיני רוחי ראיתי שולחן על במה, עם שחקנים, ומנחה שממש מריץ להם משחק – ומדי פעם צריכים להתמודד עם דברים, והמנחים מתחלפים, ודברים שכאלו. הייתי צריך לקרוא את המיילים המוקדמים יותר לעומק, ולהבין שדברים הולכים לכיוון שונה כבר כשדיברו על כיסאות בחצי גורן, ואזור רחב לתנועה. האתגרים, אגב, היו מצויינים, כמעט כל אחד מהם ראוי לשימור לפעם הבאה, אם כי, כאמור, למרות שמם הם לא באמת היו אתגרי הנחיה, אלא אתגרי אילתור באופי של הנחיה. 

אף אחד לא יהיה המום לגלות שחביבי הקהל – ובצדק גמור! – היו אורי ליפשיץ ומיכאל גורודין, הראשון שחקן אימפרוב חצי מקצועי והשני שחקן במה בחצי ממקצועו (ומורה למתמטיקה בחצי השני, שילוב מנצח). ושניהם זוכי שתי ההנחיות האולימפיות האחרונות, ושוב, לא בהפתעה – ראו את הערתי הקודמת.

ואין לי בעיה עם זה, לדעתי זהו כיוון מצויין לאירוע – רק שבפעם הבאה לא אשתתף בו, שכן אני לא משהו באימפרוב, וכישורי ההנחייה שלי ממש לא רלוונטיים למה שקרה שם. בעיה נוספת שאני רואה היא שאין הרבה אורי ליפשיץ ומיכאל גורודין בקהילה, ובהנחה שכמוני, גם איתי ויאיר לא יגיעו בפעם הבאה – ואני לא רואה למה שיגיעו, אם האירוע ישמור על האופי הנוכחי – לא יהיה קל למצוא ולהביא עוד מאלתרים כמותם. אבל אם יצליחו, זה יהיה אירוע נהדר, וראוי גם לשמור על תזמונו הנוכחי, בסוף הכנס.

8. לא הספקתי ללכת לאף אחת מההרצאות החינמיות ודווקא חלקן נראו מעניינות. קיבלתי את הרושם שלא הרבה אנשים הלכו אליהן – אני חושב שכולם היו בחדר המשחקים. בעצמי, הרצתי שתי הרצאות, האחת עם 4 משתתפים והשנייה ללא משתתפים כלל. מצב ההרצאות בכנס לא משהו, וחבל, זה בעיני חשוב.
אבל גם משחקי לוח זה בעיני חשוב – יותר חשוב! – ואם זו הסיבה לכך שאנשים לא הולכים להרצאות, אז יופי, ולא צריך לדכא את זה אלא לעודד.

9. באמצע היום השני פגשתי את אנשי סולאר קטליסט, והתעודדתי מאוד. בקצרה, אלו הם כמה שחקנים ותיקים שהחליטו לכתוב שיטה חדשה בעברית– רגע, רגע, אל תאנחו עדיין! גם אני נאנחתי במקור. ועוד יותר, כי הם בחלקם החבר'ה שמאחורי ממלכות עתיקות. ועוד יותר, אחרי שהתחוור לי שהם לא ממש מכירים תיאוריה משחקית, ושהם לא ממש מעורים במצב השוק בארץ. אבל אז פגשתי אותם, והם אחלה, והשיטה לא רעה – דורשת הרבה תפעול בעיני, אבל עובדת, ודוחפת לאקשן ומגניבות – והם מלאי התלהבות והמוכנות לשרך את רגליהם ולהשקיע זמן ומאמצים, ומי יודע, אולי זה אפילו יצליח להם. אני מקווה להמשיך לשמור איתם על קשר ולראות אותם משתתפים בהרבה אירועים, מריצים משחקים, ואת משחק התפקידים "חץ הזמן" על מדפי חנויות משחקים בכל מקום. 

10. הרצנו כמה וכמה הדגמות של וורהאמר 40K, בשולחן קטן, עם שני צבאות קטנים, בקנה מידה קטן. וזאת היתה הצלחה גדולה, והרבה אנשים התעניינו. הופתעתי לגלות שאף אחד בקהילת המיניאטורות לא ניסה זאת בעבר – הם נוהגים לשחק רק בצבאות ענקיים, בטורנירים, וכו'. אני לא מתפלא שהקהילה שלהם לא גדלה מספיק – הדגמות קטנות איז דה ווי טו גו. 

11. אז לסיכום בקצרה: היה זה ביגור מוצלח. האירועים בו – מוצלחים אחד אחד. נוכחותה של רומ"ח – הצלחה. 
לא יכולתי לבקש יותר – ואני מופתע ממש! 

עם התגית: , , , , , , , , , , ,

אז בחמישי הקרוב אנחנו עורכים ברומ"ח שני סבבי משחקים שעיקרם וורהאמר (אבל לא בהכרח), ובערב, מפגש משחקי לוח.

פורים נראה כמו הזדמנות טובה לנסות את מה שאני זומם כבר זמן מה, להלביש את החוקים של וורהאמר פנטזי על Deathwatch, ולהריץ משחק WH40K עם הקוביות הצבעוניות (ודפי דמות custom-made) של WFRP!

עם התגית: , , , , ,

אתמול סיימתי את הרפתקת הוורהאמר האהובה עלי בקול תרועה רמה, זו הפעם הרביעית. בעצם, אחרי שסיפרתי איך ארבע חבורות שונות התחילו אותה, ראוי שאתמצת איך הם סיימו אותה (תוך המנעות מלאה מספויילרים): החבורה הראשונה גילתה ונזהרה, השנייה נגעלה ונמלטה, השלישית הקדימה והצילה, והרביעית העזה וגורשה מהעיירה בבושת פנים. וזו כנראה ההרפתקה החביבה עלי בכל הזמנים.

עם סופה של ההרפתקה הפעם, הגיע הזמן להחלפת מנחים בקבוצה הרביעית. סוף סוף אהיה שחקן, ועוד בוורהאמר, זוהי לי פעם ראשונה. בתחילה רציתי לגלגל דמותי אקראית-אקראית, משל הייתי סומך גורלי ביד עלומה. אבל אחרי הרהורים ולחישות בשעות לילה מאוחרות, עלתה בי דמות בעלת מאפיינים טובים לרוב. אבל אז פסלתי אותה, ובמקום זאת עשיתי דמות פי אלף יותר שווה.

ברוסטרקה, המכשפה הבלה
אישה זקנה, או יותר נכון, סחבה מיושנת, כפופה ומקרקרת, עטופה בשמלות קרועות וכיסויי ראש עלובים. היא תצטרף לחבורה בכך שתתחיל להשתרך מאחוריהם ולא תפסיק. בהתחלה היא תציק, עם הזמן תשתתק, ודי מהר אפילו תתחיל להועיל. "ברכותעלראשךבמטבע! ברכותעלראשךבמטבע! אותות וסימנים, יום שחור הוא זה! ברוסטרקה… לאילאליאליאלאי! אל תכה בי, גמד אציל, גמד מכובד, אדון נאה, זאת רק ברוסרטקה, עיניה העצלות לא יביטו עוד בזקנך, שלא יזדהם… תפילות וברכות על ראשך! ברכות על ראשך במטבע!"
האם היא אינה אלא יצור עלוב והוזה, הטוען לראות את דרכי האלים הנסתרות, קבצנית שמוטת יד? או שמא היא הולכת עיוורת בנתיבי הגורל, שליחה של כוונות עליונות שאינה מסוגלת להכיל בדעתה המסובבת, והגעתה לקבוצה מבשרת על יעוד גדול לכל חבריה? האם זו הפעם הראשונה שהחלה להשתרך אחרי קבוצת אנשים אמיצים, מתוך תחושת בטן פתאומית – בין אם עקב תחלואי מעיים או כמסר מן האלים – או, שכמו הציפורים, נוכחותה לצד הקבוצה מעידה על הכוונה ממעל? אך האם הזקנה המקרקרת עטופת השחורים לא דומה יותר לעורב, המבשר מוות? אחרי כמה קבוצות היא כבר השתרכה, ומה קרה להן?…
אם ברוסרטקה בכלל יודעת מי מהתשובות האלו, הרי שהן אבדו מזמן ביכרתיי העיסה שבין אוזנייה.

ההשראה לברוסרטקה מגיעה מכמה מהתיאורים המוצלחים שבספרי וכלפי הקריירה של וורהאמר מצד אחד, Granny Weatherwax מצד שני, ודמות משנה שולית מאוד ממערכונים של היפופוטם, לסיום.

כוח 3 – ברוסרטקה אומנם כחושה ושבירה, אבל היא יודעת לבקע שברי עצים לאח או לבעוט בדלת כשצריך.
חוסן 2 – אני רוצה שהיא תקבל מחלות מגעילות. גורלה של ברוסטרקה הוא למות, באופן נורא, חולה ונגועת תוהו.
זריזות 3 – כאמור, יותר גמישה מכפי שנראה.
תבונה 4 – ברוסרטקה לא בטוחה איזה מספרים יש מעבר ל-17 בערך, אבל היא ראתה הרבה בימיה, והיא מלכת הפולקלור, הפרטים הקטנים, והחוכמה הנסתרת.
רצון 4 – ברוסטרקה אולי לא בדיוק איתנו, אבל חוסר היציבות שלה יציב להפתיע. מחשבותיה הן כמו סירה במערבולת, סחור סחור אבל באותו מסלול. סביר שהיא תקבל שגעונות עקב הפיכתה ל-strained, (עם החוסן הזה, ואחווה 3, זה סביר), ולא עקב הפיכת הרצון ללחוץ. שזה טוב, כי כשאתה strained, מתוח, השגעונות מגיעים יותר בקלות ונשארים יותר בקלות. מצוין.
אחווה 3 – ברוסרטקה יודעת לצרוח את הדברים הנכונים, או ללחוש את הדברים הנכונים האחרים, כדי להוציא איזה מטבע ממישהו, לאיים על כפריים בורים, או להמנע מכך שירביצו לה מכות עקב הצקותיה.

אימון מיומנויות: 
אבחנה, כי מכשפה חייבת להיות חדת עין.
פולקלור, כמו שאמרנו מקודם.
ראייה קסומה, כי היא באמת רואה דברים נסתרים.

מאחר והיא לא דמות מתחילה, ויש לנו 9 התקדמויות לחלק, אני אקנה לה גם אימון בראייה קסומה, ותובנה, לפחות. עוד לא החלטתי לגמרי איך לחלק את ההתקדמויות.

3 קלפי פעולה:
chink in the armour, התקפה שמבוצעת באמצעות אבחנה. לברוסרטקה יש קלע, והיא פוגעת איפה שכואב, ובדרך כלל ממקום מחבוא, ובדרך כלל אחר כך רצה וצורחת.
trivial knowledge, לתת קוביות לבנות לשחקנים אחרים בגלגולי ידע. דרך נהדרת בשבילי לזרוק פרטים קטנים שאני מכיר על העולם, והשחקנים האחרים לא, בכל גלגול שמישהו עושה. זה תואם למה שרציתי לעשות עם היכולת המיוחדת של קריירת ה-mystic, לתת את קובית הגורל שלה לדמויות אחרות בקרבתה. בנוכחותה, המזל משחק לכולם.
לגבי הקלף השלישי, אני מתלבט. חשבתי לתת לה קלף petty magic, שמעיד על יכולת טבעית פחותה לערוך קסם, מספיק כדי להצדיק צעקות ואיומים מידי כוהני סיגמאר אבל לא מספיק בשביל באמת שתהיה ראויה אפילו שיהרגו אותה, ובכל מקרה הוא כמעט בלתי מורגש והסיכוי שיעלו עליו נמוך. עם זאת, זה דורש ממני להשקיע במיומנות תורת הלחשים, וזה קצת כמו התאבדות מבחינת כמות ההתקדמויות הנדרשת לשם כך. חשבתי להתקדם איתה בהמשך לכיוון של קריירת שוליית אשפים של המסדר השמימי, שמאוד מתאים לה עם כל החיזויים והקללות והנבואות, אבל בטח נתקשה למצוא הסבר מוצדק ללימודים שלה, אפילו אם אלו הם לימודים בבקתה מידי מכשפה אחרת. אני מעדיף להמשיך לקריירת ה-seer, שהיא המשך טבעי של ה-mystic.

2 כשרונות מיקוד
adaptable, בגלגולים נמהרים המבוססים על תבונה, לא סופג לחץ בתוצאת טיפה אלא אם יוצא יותר מסמן לחץ אחד.
אינטואטיבי, קוביה לבנה לבדיקות תובנה.

עושר: ברוסרטקה מתחילה ענייה, ותשאר ענייה.

ברוסרטקה!

עם התגית: ,

במקום לשאול מה שיחקתי ב-2011, שהרי זאת איש לא זוכר (חוץ מאיתמר, איך לעזאזל הוא זוכר), אפעל כנהוג בפונדק ואערוך סיכום של כל המשחקים שקניתי ב-2011, ומחשבותי עליהם עד כמה שאני כבר יודע עליהם משהו. יש הרבה. יש כל כך הרבה!

משחקי תפקידים ב-PDF
ב-2010 עשיתי בערך שמונה רכישות. ב-2009, משהו כמו עשר. ב-2011 – עשרים. ב-"רכישה", אני מתכוון לקבלה, בכל רכישה שכזו יכולים להיות בין 1 ל-80,000 קבצים שונים. אני לא מתלונן, אני מתרגש. תודה לכם drivethrurpg, על כמה שאתם עושים בשביל אנשים שסובלים מעלויות משלוח לארץ!
סכום כולל השנה: בערך 170 דולר.

אוסף מפות קרב עירוניות ומודרניות, בשביל משחק ה-X-Com שלי.
Shock and Awe, מנגנון מוראל למשחקי D20, גם כן בשביל השראה ל-X-Com.
40 Alchemical Items, תמיד חסרים לי חפצים אלכימיים מעניינים.
Fantasy Occupations, מנגנון פשוט להוספת מקצועות (במובן של, עבודה) להיסטוריה של הדמות במשחקי D20. אני אוהב מנגנונים אקראיים להיסטורית דמות.
One Million Magic Items, מנגנון אקראי ליצירת חפצים קסומים. אני אוהב מנגנונים אקראיים גם באופן כללי.
משחק הדגמה (חינם) ל-Starblazer Adventures, משחק פאלפ מד"בי שנראה שיהיה לטעמי. לא אשחק אותו לעולם, כמובן, כמו שאר ה-15 בערך משחקי הדגמה שיש לי פה ושם.
From Here to There, אוסף הרפתקאות מסע של החברה החביבה עלי Goodman Games. תמיד חסרות לי הרפתקאות מסע, כאלו שיתנו תחושה שמסע לוקח הרבה זמן והוא מסוכן ומלא ריגושים. הרכישה הזו בוצעה במיוחד לקראת ירידתה של חבורת המו"ד שלי לזנדריק, במסגרת מסע מחקר.
Criter Cache ו-Blackdirge Dungeon Deniznes, אסופות יצורים למו"ד 3.5 ו-4, גם כן בעיקר בשביל זנדריק. מני יצורים מוזרים ותפלצות מסוכנות! בסוף השתמשתי בשניים.
מיליון דברים במסגרת אחד ממבצעי התרומות הנהדרים האלו – מקבלים מיליון דברים ועוזרים לטפל בדבר מה נוראי, והפעם רעידת האדמה הקשה שהיתה בניו זילנד. הנה כמה דברים שקיבלתי: Tales From the Floating Vagabond, משחק הומוריסטי ישן שכבר היה לי בעותק פיזי; Scion Hero, שאני מת לנסות כבר המון זמן, מעין הנשגבים בעולם המודרני; Dark Shadows of Yesterday, נובלה של שחר האדמה שהיא מעט נחמדה (העולם מעולה, מעולה); משחק התפקידים של Supernatural שאפילו לא בדקתי, ספר הבסיס של Cthulhu Tech, נפלא!; ומגוון הרפתקאות, הרחבות, ומי יודע מה עוד, ממגוון רחב של שיטות שוליות.
הרפתקאות ל-ICONS, משחק גיבורי על שמבוסס על Fate ועשוי להיות החביב עלי מהז'אנר, כרגע. אני עדיין בחיפושים. אני תמיד בחיפושים, זה ז'אנר טריקי.
Undiscovered: The Quest for Adventure, חוקי התחלה מהירה חינמיים. איזה משחק הרפתקאות פנטזיה כללי, בתקופה שבה התעניינתי במיוחד במכאניקות משחקי הרפתקאות פנטזיים כלליים, פשוטים ככל האפשר, בניסיון לרדוף אחרי תחושת האולד-סקול החמקמקה. אגב, במובן הזה אני די מרוצה מ-Savage Worlds כרגע.
Misguided Ambitions, הרפתקת היכרות חינמית לשחר האדמה. התחלתי לתרגם אותה לעברית, ביחד עם עוד שתי התחלות מהירות. ואז העבודה ברומ"ח עלתה רמה, ומאז לא הספקתי להמשיך אותן. ההרפתקה נראית לא רע, אגב, אם כי לא מספיק engaging לדעתי.
Neutral Grounds, הרפתקת היכרות חינמית לתיקי דרזדן. שלעולם לא אריץ וכו'.
Stars Without Number, מ"ת רטרו מד"בי (מה זה אומר?), חינמי, שהומלץ לי.
Warhammer Fantasy Players Guide, ולצידו גם המדריך למנחה ומגדיר המפלצות. לטעמי, כנראה מוצרי חובה לכל שחקן וורהאמר.
Chronicles of Arax, משחק הרפתקה ליחיד, מעין ספר משחק המשולב עם עולם פתוח. הוא בחינם, וכך גם מפת העולם – ההרפתקאות והמקצועות המיוחדים הם בתשלום. רעיון מעניין, ואני לאחרונה יותר ויותר מתעניין בתחום ספרי המשחק בכל מקרה.
שתיים-שלוש הרפתקאות מו"ד 4. אני תמיד מחפש הרפתקאות של המשחקים שאני מריץ כרגע, זה כל כך עוזר.
ZEITGEIST Preview, הקדמה חינמית לעולם המערכה\נתיב הרפתקאות החדש של EnWorld, שנראה מגניב. ההקדמה קצת עלובה, לא כוללת כמעט כלום חוץ מרקע כללי.
Kerberos Club Quick-Start Guide, עוד חוקי התחלה מהירה שלעולם לא אספיק וכו', הפעם לעולם מערכה מגניב של Savage Worlds, של גיבורי על באנגליה הויקטוריאנית. זה מריח כמו המערכה הקצרה הראשונה שאריץ דרך קישוריות אינטרנטית לחברים בארץ, כשאהיה באנגליה שנה הבאה.
Loom, משחק תפקידים גנרי פשוט מאוד, ובסך הכל, לא רע.
Buck-A-Batch: Magic Rings 2, נחשו מה זה. אני אוהב טבעות, זה אחד ה-staples של משחק פנטזיה בעיני, אבל רוב הטבעות של מו"ד לא משהו.
מיליון דברים במסגרת עוד Charity Pack, הפעם כולל את: Dread האגדי, אחד ממשחקי האינדי שכולם שומעים עליהם; Time Temps, משחק הומוריסטי על עובדים זמניים בחברה למסע בזמן; Book of the River Nations שמציע חוקי פאת'פיינדר לחקירת אזורים ובניית ממלכות בסגנון ארגז חול, שרציתי כבר לפני חודשים (יאי!); ועוד מני דברים קקיוניים יותר.
650 Fantasy City Encounter Seeds & Hooks. אין דבר כזה יותר מדי אירועי רקע מעניינים! אז מה אם לפני שנתיים קניתי כמה מאות פיסות פלאף אקראיות לאזורים מבוכיים ומיוערים! חסר לי עיר!
Totems of the Dead, המדריכים לשחקן ולמנחה. עולם מערכה אולטרא-מגניב ל-Savage Worlds, המבוסס, לשם שינוי, על המיתולוגיה האינדיאנית. רציתי לראות איך עושים פנטזיה מוצלחת ב-SW, ובסקירה מהירה של הספרים, נראה שגיליתי בדיוק איך.
Interface Zero, עולם מערכה סייברפאנקיסטי ל-SW. אחרי ביקורות מהללות בטירוף ל-Totems, איזו ברירה היתה לי מלבד לבדוק את שאר המשחקים של אותה חברה? אז מסתבר שמשחק הסייברפאנק האולטימטיבי ל-SW, עם חוקים מעולים ורקע מדהים וכו', גם הוא שלהם. אז עכשיו הוא גם שלי. כן, החלטתי להשקיע ב-SW, היא מוצאת חן בעיני.
Legend, הגרסה החדשה של אחד ממשחקי התפקידים הותיקים, Runequest. הוא עולה פאקינג דולר.
RunePunk, מדריך לשחקן ולמנחה. עולם פנטזיה פנקיסטי עם עיר קודרת נהדרת וחוקים נהדרים מופלאים או משהו, ל-SW. הביקורות לא הפסיקו להלל, ואני כל כך אוהב עולמות מעניינים עם טוויסט! זה חלק מהקטע של SW, אתם יודעים. כמעט כל העולמות שלהם כאלו.
Agents of Obivion, זה הגיע בבאנדל עם הקודם. וזה אחלה. שילוב בין משחק ריגול בינלאומי למשחק אימה קת'ולהיאני. ב-SW.
Realms of Cthulhu, גרסת הקת'ולהו המומלצת ביותר ל-SW. נו, אם כבר! והחברה זכתה לשבחים וכו' וכו'!
Microscope, משחק סיפור סיפורים של יצירת עולם משותף. מקסים. כתבתי עליו קצת בעבר, מאוד מצא חן בעיני.
The Lost City, שנקנה דרך Kobold Quarterly ולא דרך drivethrurpg. מעין אזור משחק לדרגות 13-16, עיר אבודה מסתורית המלאה במני יצורים, עמים, שכונות מוזרות קבורות, ודברים שכאלה. הבטיח יותר מכפי שקיים, ולמרות שהיו כמה דברים נחמדים, בסך הכל לא מגניב מספיק ככלל, ולא מוצג חכם מספיק לקורא. 
ולסיום, משחק פנטזיה חדש ומעניין שאני לא זוכר את שמו, לא זוכר לגביו הרבה חוץ מכך שהצלחתי לשכנע אנשים אחרים שהוא מעניין, ושלא רכשתי אותו דרך drivethrurpg. חזק, הא. הוא דווקא אמור להיות אחלה באיזה אופן. אוף, זה צריך להיכנס לרשימת הקריאה לי במקום די מוקדם, ומי יודע איפה זה בכלל על המחשב. (עריכה: הנה זה! גם לזה קוראים Legend)

משחקי לוח ותפקידים, פיזיים
בחישוב גס, הוצאתי בערך 200 דולר על משחקים פיזיים השנה.

Savage Worlds Deluxe Edition, ספר הבסיס של SW. נו, איך נשחק בלי זה.
Lord of the Rings Living Card Game, יופי של משחק. שיתופי, אווירתי, עם מלא הרחבות. דפנטלי אה קיפר.
Signs of Fate, הרחבה לוורהאמר שעוסקת באמונה ובנרגל, אל המגיפה. מוצלחת, אם כי, כמו רוב שאר חומר הוורהאמר שאצלי, לא הספקתי לקרוא אותה לגמרי. בהזדמנות זו אציין שגם קיבלנו את Winds of Magic כמתנה, וגם היא, כמובן, מוצלחת אם כי כמו רוב וכו'.
Cutthroat Caverns, אמור להיות משחק מנוול להפליא של בגידות אכזריות, בתוך חבורת הרפתקנים שצריכה גם לעבוד ביחד. הביקורות היללו, אבל אני לא לגמרי בטוח שקבוצת השחקנים בסביבתי תהנה ממנו. 
The Horned Rat, ההרחבה ל-Chaos in the Old World, שנראית נהדר! 
DragonMech: Almanac of the Endless Traders, ספר שמתאר קצת יותר על עולם המערכה של DragonMech, המאוד חביב עלי. לצערי, הוא התגלה כמעין אסופה של סיפורים של הסוחרים הנודדים, סגנון העברת מידע בעייתי משהו, כי הוא כל כך לא יעיל. אם הסיפורים לא מעניינים, זה פשוט מעיק. אז זה די מעיק. והאזורים המתוארים אפילו לא כל כך מוצלחים, לצערי. אבל הוא היה בהנחה.
מפה גדולה של Westros. כי צריך. והיא היתה בהנחה.
Ruins of the Dragon Lord Box Set, מעין סופר-הרפתקה ל-D20 של איזו חברה קקיונית. הביקורות לא בדיוק התרגשו, וזה כנראה די קקי, אבל אני חובב גדול של סופר הרפתקאות ופוסטרים של מבוכים. לא הספקתי לעבור על זה עדיין, וזה לא בדיוק בעדיפות. אבל בטח אפשר לחלץ מזה משהו, לא? וזה היה ממש בהנחה.
הרחבות ל-Diceland: Cyburg ו-Dragons. אני היחיד בעולם שחושב ש-Diceland, משחק של קוביות ק8 מקרטון שנלחמות אחת בשנייה לפי הפאות שלהן, הוא מגניב ממש? כנראה שכן, כי הן היו בהנחה.
Hack! Card Game: Tomb of Vectra: משחק הקלפים המבוסס על Knights of the Dinner Table. סקרתי אותו במהירות, עברתי קצת על החוקים, ואני חושש שהוא לא מגניב כמו שהיה יכול להיות. אבל ארצה לנסות אותו מתישהו. קניתי את כל 5 החבילות, אחת לכל שחקן ואחת למנחה, לפי האופי של כל אחד מהקומיקס. והנחה!
Order of the Stick Adventure Game: The Shortening. חבילת הרחבה שמקצרת את משך המשחק הנהדר הזה, ובאמת זו היתה הטרוניה העיקרית לגביו – הוא ארוך מדי. אז עכשיו הוא קצר, ועם מגוון רחב של קלפי הרחבה to boot.
קניתי גם כמה דקים ובוסטרים של WoW TCG, כי כזה אני.

משחקי מחשב
לא יודע, עשרים בערך. אולי שלושים. היו עכשיו מבצעי סטים מטורפים. אני נוהג לקנות משחקים רק ב-5 דולר ומטה, גם אם זה אומר שצריך לחכות שנתיים עד שמשחק חדש יהפוך לזול מספיק. לא איכפת לי, יש לי מספיק מה לשחק – יש כרגע 144 משחקים ברשימת הסטים שלי, ורק כעשרה הם זבל שקיבלתי במסגרת באנדלים כאלו או אחרים. יש לי משהו כמו 20 פנינים עתיקות שמחכות לי ב-GOG. יש זמן. יש מה לשחק. אפשר לנחש שהוצאתי בערך 200 דולר על משחקי מחשב השנה.

עם התגית: , , , , , , , , ,

בימים אלו אני מריץ שלוש חבורות ברומ"ח. כולן נמצאות עכשיו בשלבים הראשונים של אותה הרפתקת וורהאמר, שאת שמה אני לא יכול להגיד, וכן, זה קצת כאב ראש לזכור איזו קבוצה עשתה מה ואיפה. את ההרפתקה הזו הרצתי בעבר גם לחבורה שלי בבית, ולמרות שהיא מצוינת ואני מתכוון להריץ אותה כנראה שוב בעתיד, אשנה את ההתחלה שלה בפעמים הבאות, פשוט כי כבר הגיעו מים עד דנטה. עם זאת, זאת הזדמנות יפה לראות את הדרכים השונות בהן החבורות התמודדו עם אותו דנטה. למען ההבהרה, אין כאן ולו ספויילר אחד לגבי ההרפתקה עצמה, אלא רק לגבי הפתיחה, הלא לגמרי קשורה שלה.

ההרפתקה מתחילה בכניסתו של דנטה קרוזיני לחייהן של הדמויות. זהו אסטלייני (המקביל בעולם וורהאמר לספרדי), צייד ראשים, שביחד עם שני בריונים מארגן מפגש אינטימי עם החבורה. שלוש מתוך ארבע הפעמים הוא ארגן הודעה דרך הפונדקאי, ובפעם הרביעית הוא פשוט נחת על הדמויות בהפתעה אחרי שעקב אחריהן מעט ברחבי העיירה הקטנה בה הן שוכנות. אתם מבינים, לדנטה נודע שיש תגמול של 30 כתרים על ראשן של הדמויות, הסיבה לכך לא חשובה כעת, והוא מעוניין לתפוס אותן בחיים, כפי שהתבקש, או להביא את ראשן, אם אין ברירה.

דנטה הוא בחור חביב בסך הכל, חסר מוניטין באימפריה, עם מבטא מזעזע וגישה בריאה לחיים, כמו גם חרב סייף מדויקת למדי. שני הבריונים שאיתו הם בריונים, אבל דנטה לא ממהר לשלוח אותם בדמויות – להיפך, הוא מעדיף להתחיל בחביבות, להציג עצמו באופן מסודר והגון, ואז להבהיר כמה כדאי לדמויות פשוט לבוא איתו ולחסוך שפיכות דמים לכולם. אין לו מושג מה הן עשו שגרר פרס על ראשן, הוא לא ממש יודע עבור מי עובד האיש ששכר אותו, אבל אפשר בעיקרון לדובב אותו ולהוציא כמה פרטים שנראו לו לא חשובים (אך יכולים לרמוז הרבה לדמויות). הנה מה שעשו ארבע החבורות השונות.

החבורה הביתית, שתי נשות משמר ושולית אשפים. דנטה ואנשיו מופיעים לפתע בחצר האחורית של מעין בית קפה בו יושבות הדמויות עם ידידה חשובה. הדמויות, מלאות תחושת צדק כנשות משמר, מסרבות עקרונית לכך שמתייחסים אליהן כאל פושעים, ולא מוכנות לבוא. מתפתח קרב, במהלכו נפתחת כוורת צרעות (מילולית), שני הבריונים נהרגים ודנטה סופג פציעות נוראיות. הוא נמלט על חייו, מבטיח נקמה, אך גם לאחר מרדף קצר הוא לא נתפס.

חבורת הזקנים, (אררר, כלומר, חבורה שיש בה רק בני 30 ומעלה), אסופת בני בליעל – זה קלף החבורה שלהם – עם גמד לוחמני, צייד ראשים אכזר, כוהן של סיגמאר ורוקח מארצות רחוקות. דנטה מוסר להם הודעה, דרך הפונדקאי, לפגוש אותו בחצר האחורית של הכנסייה, שמתגלה כבית קברות עתיק ומלא עשבים שוטים וצמחייה מסועפת. הוא כמובן לא אומר להם למה לפגוש אותו, או מי הוא, ולכן החבורה מגיעה בחשד, נכנסת לאזור ובוחנת את מקומות המסתור הרבים. דנטה מופיע בכניסה עם אנשיו, נותן את נאום הפתיחה החביב, ומתחיל ויכוח בין הדמויות לדנטה בשאלה מה לעזאזל הוא רוצה ושכדאי לו מהר להסתובב ולברוח מכאן לפני הוא חוטף. אז הגמד, שהתגנב מהצד (לפני כן הוא נפל לקבר, עם כוכב כאוס), מזנק על הבריון הקרוב ומתחיל קרב במהלכו הבריונים נהרגים, דנטה דוקר היטב את צייד הראשים, והוא נתפס ומעולף. איומים נוראיים מוציאים מדנטה המבוהל כל פיסת מידע שהוא יכול לחשוב עליה, ואז, רק כדי להבהיר לכל המעוניין שלא מתעסקים איתם, מעיפים אותו לאותו קבר פתוח ביחד עם גופות שני הבריונים, כדי להבעית אותו קצת. אה, וצייד הראשים מוציא לו עין. יש איזו בעיה עם צייד הראשים. שאר החבורה חושבת כך גם.

חבורת הצעירים, ולמה בעצם אני משתמש בגיל בתור המאפיין העיקרי. בחבורה הזו יש גמד רוקח, גמד סוכן, ואלף נציג. חבורה לא לוחמנית ובהחלט זרה לאימפריה. כמו מקודם, הם מקבלים הודעה והולכים לבית הקברות, ודנטה מופיע ופוצח בנאום הפתיחה. אך החבורה הזו חוששת לחייה, למול שלושה טיפוסים שבבירור יודעים איך להניף חרב סייף, אלה ורובה קשת. עם זאת, יש לה גם סך של בערך 15 נקודות בעורמה וקסם אישי. הקבוצה מניחה את כלי הנשק על הרצפה לבקשתו של דנטה, אך כל אחד שומר שיהיה לו נשק נסתר במטווחי יד, ואז מתחיל הליך החקירה. בתוך כמה שאלות נוקבות הם גורמים לדנטה, כעת בטוח בעצמו עד מאוד, לפלוט בערך כל מה שהם רוצים. לאחר שהמצב מתברר להם, ואחרי שהם מנסים לברר האם יוכלו להרשות לעצמם פשוט לשלם לא יותר (לא, בשום סיכוי), הם מבהירים לדנטה שיש מצב שבעצם רימו אותו, ולסוכן המסתורי אין שום כוונה לשלם לו, כי הם בעצם קבוצה דיפלומטית לגמרי ולא מהאזור, בוודאי לא עשו שום דבר לאף אחד, והאם בעצם הוא קיבל מקדמה?
דנטה נעשה חשדני מאוד כלפי שוכריו, מחליט ללכת לבדוק את העניין (זה יקח בערך יום), ובינתיים דורש מהדמויות להישאר בפונדק בעיירה עד שיחזור. הן מסכימות, ומיד אחרי שהוא הולך, מוצאות אלמנה עשירה ועוברות להתגורר אצלה.

חבורת הבוגרים, מורכבת מסוכן חברתי, כוהנת של מור אל החלומות והמוות, וגנבת צועניה צעירה. את הסיפור הבסיסי אתם כבר מכירים – אך כאשר דנטה חושף את עצמו הפעם, הגנבת נמצאת על ראש עץ, מוסתרת למדי. החבורה מביעה מוכנות עקרונית להיכנע, ודנטה, שיודע שהם אמורים להיות שלושה, משתעשע ושולח את אחד מבריוניו לוודא שהיא יורדת, ויאללה, צריך להגיע עד הערב לפונדק הרמחים המוצלבים. הבריון לא מצליח לנער אותה, ודנטה והבריון השני שולחים מבטים לתוך בית הקברות ברטינה. הכוהנת של מור מנצלת את ההזדמנות ובן רגע שולפת את החרב ומתנפלת על דנטה. הסוכן מלווה אותה בפגיון וקללות לא נעימות על אימו של הבריון (יש קלף פעולה כזה), והגנבת בינתיים נעה בזהירות על פני הגדר החיה הענקית, מתכופפת מאחורי הבריון שלידה, ומרימה את רובה הקשת שהשעין בצד. הלחימה נעשית מלוכלכת כאשר דנטה תופס את הסוכן כמעין בן ערובה ודורש שכולם יניחו את נשקיהם, אך קליע מכוון היטב מרובה הקשת נכנס לו בכתף וגורם נזק רציני, ובעיטה מהסוכן שולחת את שניהם על הרצפה. דנטה, חושש לחייו, קם וקורא לנסיגה, מצהיר שרק קללות ודברים נוראיים יפלו על ראשי הדמויות, ושני הבריונים, מעט חבולים גם הם, נסוגים ביחד איתו.

כל החבורות שיחקו "נכון" את האירוע. מבחינה מכאנית, כולם השתמשו במה שהם טובים בו כדי להתגבר על האתגר שמולם – צייד ראשים זר, מיומן אך בטוח מדי בעצמו, שהפתיע אותן בסביבה לא צפויה. מבחינה תמתית, כולם פעלו באופן שבו החבורה שלהם "חושבת", נשארו נאמנים לאופי אותו אימצו לקבוצה, או החלו לפתח לעצמם אופי קבוצתי במקרה של חבורות חדשות יחסית. השיטה הדגימה שהמכאניקה מסוגלת לייצג נאמנה את האופי התמתי של הדמויות – אם כי זו דרישה מינימלית משיטה מבוססת מיומנויות, לא סיבה למחוא לה כפיים, פשוט טוב לראות שזה המצב.

היחוד של וורהאמר הוא בתוצאות קוביה מיוחדות ובעייפות\לחץ. אז עייפות ולחץ לא הספיקו להצטבר בהתקלות יחידה ועוד קצרה שכזו, אבל בכל ההתרחשויות, כוכבי כאוס וכוכבי סיגמאר, וגם סתם נשרים וגלגולות, הביאו למצבים מעניינים שאני לא חושב שהיו קורים אחרת: קן צרעות שהופרע והתמקד באשף באופן שדרש ממנו לנסות לגרש אותן, בור קבר פתוח לתוכו נפל גמד, תחושת ביטחון עצמי מוגזמת של דנטה כשמלקקים לו כמו שצריך שאפילו עוזרת לו להיזכר בפרטים ששכח, והנשק שננעץ לדנטה בקיר, בזווית שאפשרה לו בכל זאת לתפוס את הסוכן כמגן אנושי (שני נשרים), והפך את הסצינה למעניינת יותר. 

אז וורהאמר זה אחלה, ודנטה הוא נהדר ובוודאי עוד יחזור לחלק מהחבורות האלו, אבל לא נראה לי שבפעמים הבאות שאריץ את ההרפתקה ששמה-ישאר-חסוי אשתמש בו שוב בתור פתיחה. נראה לי שראיתי את כל הדרכים העיקריות בהן אפשר להיפטר ממנו, וכאמור, הוא בכל מקרה לא באמת קשור לכל הדברים הנוראיים שעתידים לקרות בהמשך.

[למען ההבהרה, למרות שבוודאי הרצתי אותו נהדר והכל, לא דנטה ולא ההרפתקה הם המצאות שלי, אלא של Sami Uusitalo, שאת הרפתקאתו הנהדרת הורדתי מאתר המהדורה השנייה של Warhammer Fantasy.]

[ועוד יאמר, שדנטה קרוזיני אמור בכלל להיות טילאני, כמשתמע משמו האיטלקי. אבל אני לא חזק במבטא הזה, אז הוא that's that]

עם התגית: , , ,