Categories
אישי

מילון חבורה-עברי, מהדורת 2015

השפה, כידוע לכל בלשן, היא ישות חיה ומתפתחת ללא הרף. ואכן כך: שש שנים עברו מאז שפרסמתי את מילון חבורה-עברי הקודם, ובינתיים התפתחו מושגים חדשים.

ג'יג'י, אני מת, אני מת (פתגם): משחק טוב, יפה, מעולה, נהניתי, מה-זה נהניתי, עד כדי שמתתי.
לחילופין, אני מת כי שמעתי חדשות מזעזעות, וספציפית, שאין מפגש השבוע.
כן, אותו פתגם יכול להגיד שני דברים שונים, הפוכים לגמרי זה מזה, בתלות בזמן בו הוא נאמר, בין אם בסוף מפגש או במהלך שיחה בקבוצת הוואטסאפ של החבורה.

מקור: ג'יג'י על בסיס GG, קיצור של "משחק טוב" בלעז, סלנג מקובל הנאמר בסופה של פעילות משחקית חברתית, כדוגמת פשיטה על נבל-על במשחק מרובה משתתפים מקוון.

"רועי מוסר שהוא לא יכול להריץ בשבת."
"אני מת, אתם הורגים אותי, מתתי."

"וזהו, הרגתם את הדרקון! איזה קרב יוצא מהכלל."
"ג'יג'י!"
"ג'יג'י, אני מת, אני מת."

הילת כישלון (ש'): תופעה פנים-חוץ-משחקית מופלאה, לפיה שחקנים שדמותם קרובה לדמות של שחקן שמגלגל גרוע, יגלגלו גם הם גרוע.
מקור: לפלאדינים יש בדרך כלל יכולת שמשפיעה ב-"הילה" סביבם. יכולת ההילה של דמות הפלאדין אותה אני משחק היא, כך מסתבר, לגרום לכשלון בגלגולים של השחקנים של הדמויות שקרובות אליה.

"אני לא מאמין, שוב פעם החטאתי!"
"עד כמה אתה קרוב לזמלופיה?"
"שיט, צודק, לא שמתי לב שאני בטווח הילת הכישלון."
אני: "כולכם נבלים."

דרוש [מקצוע] (פתגם): הכרזה הנאמרת בידי אחד מחברי הקבוצה, לאו דווקא בהיעדרו של בן לאותו מקצוע, אלא בדרך כלל כאשר אותו אדם לא מבצע את המצופה ממנו כתלות באותו מקצוע.

מקור: שוב חוזרים אנו לסלנג המקובל במשחקי אונליין, בהם נוהגות לעתים חבורות להכריז בראש חוצות, בערוץ השיחה המרכזי, "דרוש כוהן (לדוגמא) עבור פשיטה על [מבוך כלשהו]".

"בן, נו, תטיל עליהם כדור אש כבר, הם מתקרבים!"
"דווקא נראה לי שאמשיך לקרוא את הכתבים על הקיר, לדעתי זה חשוב מאוד."
"דרוש קוסם!"

X מיתי (ת'): הכי X.

מקור: במערכה בה אנחנו משחקים כעת, בשיטת פאת'פיינדר, יש מנגנון התקדמות נוסף מעבר למנגנון ההתקדמות הרגיל. הדמויות אותן אנחנו משחקים הן "מיתיות", מסוגלות למעל ומעבר ממה שיכולות דמוית רגילות (יותר לכיוון של הנשגבים, פחות לכיוון של למות מאיזה קוץ חלוד במבוך נשכח), וזה מתבטא בצורת "רמות מיתיות" בהן מתקדמים לצד הדרגות הרגילות, ובלי קשר אליהן. עקב כך, מיתי זה יותר – לא חשוב במה מדובר, זה פשוט יותר.

"יהודה מוסר שהוא עוד רגע מצטרף, שנתחיל בלעדיו."
[שעה וחצי לאחר מכן]
יהודה: "הי כולם, הגעתי!"
"איזה עיכוב מיתי."

אסייתי (ת'): שחקנים בקבוצה שגרים ביבשת אסיה.
דורש התייחסות מיוחדת, כי בחבורה שלנו יש לפחות שני שחקנים שגרים ביבשות אחרות.

מקור: היסטורי.

איבדת ת'בושה (פתגם): ביצעת הישג משחקי מכאני בלתי סביר בעליל, אבל טכנית חוקי. למשל, גרמת 45 נקודות נזק בסיבוב אחד, כשאתה בדרגה שלישית והאויב הוא שד אימתני עם הפחתת נזק.

מקור: הקו המבדיל בין פאוור גיימר, שחקן שנהנה ממיקסום יעיל של השיטה, לבין מנצ'קין, שחקן שסוחט לה את הצורה באופן שבבירור מפספס את כוונת המשורר, עשוי לעיתים להיות דק למדי. הראשון לגיטימי, השני מביש – ולכן, כאשר אתה מוכן לשים את עצמך במקום בו אתה מותח את יכולות השיטה עד תומה אבל עדיין הכל תקין לגמרי מכאנית ואפילו נשאר נאמן לקונספט הדמות, אתה עדיין בצד ה-"נכון" של הקו, אבל בבירור לא איכפת לך לדחוף אותו ככל האפשר. איבדת את הבושה.

"זה נוכרי מרושע?"
"מה, השד? כן, הוא מסוג נוכרי מרושע."
"סבבה." [מגלגל] "אז ברין עושה חמש התקפות בקשת ארוכה, שתיים פגיעות קריטיות, אישרתי את שתיהן, 124 נזק. הוא מת?"
"איך לעזאזל–"
"סיירת עם התמחות בקשתות, נוכרי מרושע כאויב מועדף, כשרון ירי רב, חצים מברזל קר שחודרים הפחתת נזק, כישרון לוידוא פגיעה חמורה. הכל מספר החוקים הבסיסי."
"איבדת ת'בושה."
"דרוש קברן."

עלינו דרגה? (פתגם) ברכת שלום בסוף מפגש.

מקור: עממי.

"יפה, איזה כיבוש מטורף. בפעם הבאה נפגשים ביום שבת."
"ג'יג'י, ג'יג'י!"
"עלינו דרגה?"
"עליתם דרגה לפני חצי שעה!"
"אוקי, אז?"
"איבדת ת'בושה, בחיי."

Categories
אישי

חג סוכות כהלכת מו"ד

ואמר הרבי השה"ם, חג זה לכם, תטבחו ותסעדו. או משהו, לא הקשבתי.

במבוך תשבו שבעה ימים
בליל החג הראשון מצווה לאכול במבוך. זו עלולה להיות בעיה, שכן לא מצויין מיהו אשר מצווה לאכול במבוך, והרי יש כל כך הרבה דברים במבוך שרוצים לאכול אותך. ולו היית זה אתה אשר מצווה היה לאכול, בכל זאת מצבך ביש הוא, שכן רפשים לרוב סביבך, ורובם דורשים הצלת קשיחות עם כל ביס וביס.

ארבעת המינים
ואלו הם:
מניין הגיע הרעש הזה?
מי נתן להם להיכנס?
מינוטאור? אבל זה לא לדירוג האתגר שלנו!
(לא) מנעתי ממנו להתקיף כשיכולתי, איזה טמבל אני, כל הזמן שוכח שיש לי את הכוח הזה.

אוחזים בשרביט ריפוי פצעים קלים (והמהדרין מוסיפים שיקום פחות וקליע קסם) ביד ימין ומברכים "על שהטעין מטען". אחר כך לוקחים ביד שמאל את שיקוי הריפוי ומברכים "שהחיינו". בסיום הברכה מצמידים את השיקוי לשרביט ואז מחלקים את כל האוצר בין החבורה באופן הוגן.

שמחת חדר 36
מצווה מיוחדת לשמוח בחג הסוכות, לכן עורכים בכל לילה רשימת שמירה מסודרת ומוודאים שמטילי הלחשים ישנים כמו שצריך.
מה, חשבתם שנשיר ונרקוד? במבוך? באמצע הלילה? השתגענו? השמחה היא מכך שהתעוררנו בבוקר וכולם עדיין בחיים.

אושפיזין
אנחנו קוראים לזה "מפלצות משוטטות", ומעדיפים שלא יגיעו, תודה.

חג שמח, וחג אייקון שמח, לכולם!

Categories
אישי

שינוי גישה בתרגום של מבוכים ודרקונים 5

את העם יש לחנך, את הילדים – לרומם. את הדעת – לפתח. על כן הוחלט לקרוא למקצועות המתורגמים על שם ארכטיפים ידועים, או ידועים למחצה, מהמיתוס הציוני. 

Paladin – שרמן, על שם הטנק ששרת את צה"ל במלחמותיו המוקדמות, והפך אחר כך למטרת אימונים עבור טנקים חדשים יותר. 
"אני רוצה לשחק שרמן עם היכולת הכאת עמלקים."

Sorcerer – פלישתי, שכן רק גויים מנוולים סוגדים לכישוף שחור!
"היזהרו, הפלישתי מטיל עלינו את חץ החומצה של דגון!"

Fighter – בן גוריון, שכן לא היה אמיץ ונועז כמותו. בנוסף, הוא יכול לעמוד על הראש, ולשרוד בתנאים הקשים ביותר. כלומר הנגב.
"בשביל הבן גוריון שלי אני לוקח כישרון שליטה בנשקי מפא"י."

Rogue – השואה, שכן חייבים לזכור ולא לשכוח.
"ראית שם בצללים? יש שם איזה שואה."

Bard – אח"י דקר, כי טרובדור הוא הכי אח"י.
"אני קורא לדקר שלי בנט, כדי שיהיה הכי אחי אח"י."

Monk – רוטשילד, כדי שלא נשכח את אחינו שבגולה, שתרמו לפיתוח הארץ. 
"לקחתי רוטשילד בגלל שאני הכי אוהב את המהלך שלו, חומה ומגדל! חומהומגדל! חומהומגדל!!"

Wizard – אצטגנין.
"אצטגנין!"
"לבריאות."

Druid – קק"ל, עבור שצימח, ולא הביל.
"כל קק"ל יכול להכיל לא-כלום בקלי קלות."

Cleric – לוי. מספיק נתנו קדימות לכוהן.
"אני לוי של אל הלהביורים."

Warlock – סרג'יו.
"סרג'יו, תביא בורקס! אני הטלתי לחשים דרגה 3 כשאתה עוד היית בשא"ש."

Ranger – באזל, שכן שם נוסדה מדינת היהודים. מדינה, כלומר אזור גדול, כלומר מקום שסייר מסתובב בו. רואים!? הכל מסתדר.
"לקחתי דרגה כבאזל, וגידלתי זקן שחור עבות רק ליתר ביטחון."

משחק נעים.

Categories
אישי

קיבוץ נוף גנים – הצעה לפיילוט

רני שמשון
חבר ועד הקיבוץ השמנמן, בעל השפם האפור העבה, שנוהג לשלב את ידיו על חזהו ולצמצם את שפתיו לפני כל שיחה.
"אני פועל כבר שנים מבפנים כדי להפריט את הקיבוץ'. בניין המועצ'ה הזה? בז'בוז' של מקום. צ'ריך להיות ביתן להש'כרת קייקים."

צביה חבצלת
כאחראית הפעילויות של מחלקת הבידור, צביה דואגת לארגן את הסרט של יום שלישי במועדון לחבר, את פסטיבל "אביב הגיע" בחול המועד פסח, ואת הלפתן המתחלף בחדר האוכל, בין היתר. נראה שאין גבול למרץ וליצירתיות של הגברת הקטנה הזו!
"אני מאמינה שגולדה מאיר סללה את הדרך לנשים נוספות בפוליטיקה הישראלית. נכון, עברו כבר שלושים שנים, ומאז כולם היו גברים– אה, ארבעים? טוב, ובכן, שלושים, ארבעים, מה זה משנה, זה רק עניין של זמן עד שאני אהיה ראש ממשלה. או מישהי! כל אחת יכולה להיות ראש ממשלה. כלומר, לא כל אחת, רק מישהי עם כישרון שמוכנה להתאמץ. אבל אישה! כבר הראתי לכם את ציורי הקיר המדהימים שלנו, שמתארים את תקופת חומה ומגדל של הקיבוץ? הם צוירו בידי אמן מקומי! בואו, זה כאן."

סתיו אריאלי
תלמידת תיכון שעושה את הקיץ אצל דוד שלה בקיבוץ, כי ההורים שלה חושבים שזה יעשה לה רק טוב: המרחבים הפתוחים, האוויר הנקי, ועוד מני דברים שסתיו לא ראתה כבר שבועות כי היא נשארת בתוך המשרד כל הזמן, מתכתבת עם חברים בטלפון הנייד.
"אמא שלי תימניה. שמחת החיים האדירה שלי זה משם."

הארולד ליוואי
מתנדב שחור עור מארה"ב, שמנסה להכניס את תושבי הקיבוץ לכל האופנות האחרונות, בהצלחה חלקית אם בכלל. אך זה לא מונע ממנו לנסות! הארולד מבחין בהזדמנויות עסקיות לרוב, ומקווה להקים בארץ אימפריה יחצ"נית על שמו, הוא הבין שזה חזק כאן, ונראה שיש מלא פוטנציאל.
"כשאני מגיע למועדון בשפיים, כל הבנות פונות להסתכל עלי. אין, אין אף אחד עם מכנסיים כאלה בארץ. עד הפופיק זה הדבר החדש, אני אומר לכם! עכשיו שניים במחיר אחד במרכול. הנחה לחברי קיבוץ!"

שרית ביטון
אחות הקיבוץ, בחורה נחמדה ויפה שנהגה פעם לצאת עם איתמר, ומאז יצאה בערך עם כל אחד אחר.
"צביה היא אדם מקסים. פשוט מקסים. קצת חונקת. טוב, מאוד חונקת. אבל מקסימה."

איתמר יוגב
אחרי שהשתחרר, חזר איתמר לקיבוץ, ומאז בעיקר בזבז את זמנו בחדר המועדון, לפעמים מנסה להרים את הלהקה שלו (לשעבר "חדוות העמקים", "הנוקמים במחרשה", ועוד; כיום "עכבר-ברוש"). במהלך הסדרה הוא עובר בין ענפים שונים במשק, עוזר פה ושם, בעיקר כחוואי מלפפונים.
"וואו! אתם מבינים מה אפשר לעשות עם זה? צריך למכור את זה לצבא, או משהו!" (אחרי שראה לראשונה עגבניה מתפוצצת כשמטיחים אותה בקיר)

דינה 
שמנה ומסופקת, דינה מסתדרת בקיבוץ בדרכים שמעטים מצליחים להבין, ולעיתים מעט מעוררות חשד.

יוסל'ה מכנסיים
חבר הועד השמנמן, שתמיד משתבש לו הכל. נשוי באושר למלכת היופי של ישראל 1983, עם שלוש בנות קצינות בתפקידי מפתח במודיעין.

אשר לייבוביץ'
איזה מישהו שאחראי על משהו ואז הוא הולך אחרי שתי עונות ולאף אחד לא איכפת בכל מקרה.

תקציר העונה הראשונה: "הבור"

לאחרונה החלו חפירות בשדה על גבול הקיבוץ, כהכנה לבניית בניין משרדים מתקדם, שאמור להוות אבן פינה לקריית היי-טק עתידית, כדי למשוך סטארט-אפיסטים. אך כבר בתוך כמה ימים התגלו במקום שרידים מתקופה קדומה, מה שמשך למקום את אנשי המכון הישראלי לארכיאולוגיה, שעצרו את תהליך הבנייה כליל. במהלך העונה מנסה צביה להילחם גם באנשי המכון וגם בועד הקיבוץ, כדי לאפשר את המשך הבנייה במקום, ולוודא שישתל שם שדה אוכמניות חדש במקום בניין המשרדים.

דמויות חדשות החל מהעונה השלישית:

חגי שפר
שליח ממשלתי שבא כדי לוודא שהקיבוץ ישאר על הרגליים. דתי בכיפה סרוגה, מלא התרגשות וחדוות מולדת. הוא דואג לשמור על כושר, עושה הקפה מסביב לקיבוץ כל בוקר לפני שחרית.
"אתה בא להשלים לנו מניין? זה יהיה, בלי נדר, המניין הכי מדהים שהשתתפת בו."

בני אגמון
בצעירותו נבחר לראש הנוער העובד בראשון לציון, והרים פורימון שאפתני כל כך, שרוקן את התקציב של הקן לכל השנה הקרובה. כשליח מטעם משרד האוצר, אגף הקיבוצים, הוא ישתדל לסדר את ההתנהלות בקיבוץ, בניסיון למנוע פשיטת רגל.
"אוף, בגלל מופע סוכות אני עומד לפספס את אייקון. לא? לא מכירים? לא חשוב."