קטגוריות
אישי

רשמי מסעי השני, חלק ט"ו; עם תום תנומתי

עם יורדי על פני גרם מדרגות העץ, נזהר שלא להשאיר חותמי בשטיח החום שזה מכבר הוברש, הבחין בי אדינגטון ממקום עומדו בתחתית.

"הוי! הנעמה עליך שנתך?" התריס בי בחיוך נועז.

"די די, רגלי הזקנות אינן מורגלות עוד בסיור שכזה, נעמה חברתך היתה ככל שהיתה." נאנחתי בעודי משים רגלי על תחתית המדרגות, משתעל רק קלות. "היתה זו תנומה ולא עוד, בל נפריז."

אדינגטון נבח את צחוקו הקצר בעודו מלווה אותי אל ההסבה. "כבר חששתי כי אורפאוס עצמו ישב ליד מיטתך, ובאוזנך שר תרדמת שכזו, עד שלא תקום עוד לעולם!" המשיך העלם להפריז, שכן, בכל הרצינות, נמתי רק שעות ספורות, ואולי אפילו היתה זו לא יותר משלושת-רבעי השעה.

עם שבתנו על כורסאות הזמש רכן אדינגטון לעברי. המשרתת הנעימה, אותה אחת שנבוכתי לגלות כי היה זה יום הולדתה אתמול, והרי ברח מזכרוני, הגישה לנו מאפי שקדים המצופים בדבש, לצד כריכי פרוסות מלפפון דקות בקרם גבינה על לחם שיפון טרי.

"ישנו עניין," החל אדינגטון, "שלא היה זה המקום להעלות עת ישבנו עם הלורד בשעות הבוקר, אך בכל זאת מן הראוי להביאו בפניך."

נדתי בראשי, שכן לא אדבר בפה מלא מאפה, לבטח! די עם גרגרנותי – התחייבתי בפני עצמי זו הפעם האינספור – לעס בזהירות ובנגיסות קלות, כפי שגם דורש ממך הרופא.

"זכיתי לאחרונה להתנסות בדבר מה חדש, מהסס אני לכנות זאת 'המצאה', יותר כמו 'חידוש'." אמר הבחור, ברק קל בעיניו. "אמור לי, האם שמעת על וילון אמבט?"

הגיחוך הקל שבקע משפתי לווה במטר פירורים קל, לבושתי הרבה. הוצאתי מכיסי את מברשת הביגוד והסרתי אותם מעל זקני ומקטרוני בתנועות קלות. "וכי מה מקומו של וילון באמבט, תמהני. לבטח מתכוון אתה למקלח העומד, מתקון המקובל מעבר לתעלה, כמדומני."

אדינגטון הנהן. "אכן, כזה חוויתי גם, מתקן עומד ובו הזרנוק, ראשו מחורר, עומד ממעל כמו מגדלור המשגיח על הקירצוף. אך לא, לא בזאת כוונתי."

"מה עוד יכול להיות הוא, הדבר?" שאלתי, שולח את ידי לעבר כריך המלפפון, ומוסיף תנודת תודה של ראשי לעבר המשרתת הנעימה, שעמדה בפינת החדר והשיבה קידה. "אולי בכוונתך ל…" נאלמתי דום לרגע. "תיפח רוחי, המילה אבדה לי, והרי היתה על קצה לשוני."

"אולי בלעת אותה לצד המאפה," צחק אדינגטון, "שכן החליקה על פני זיגוג הדבש במורד גרונך!"

"הס, הס," היסיתי, "אה כן. כוונתי היתה לשמפו, מקצף עשוי סבון והשד יודע מה עוד, הנראה כנוזל בגוון כזה, עד שלו היה עומד כאן על השולחן לידי, לבטח הייתי חושב אותו כקרם מתקתק ומורח על המאפה!" התבדחתי מעט על חשבוני, הלצה שכזו עוזרת להקל מכובד האגו המצטבר לעיתים בירכתי הדעת.

אדינגטון צחק מהבדיחה הטובה, אך נד בראשו. "לא, שמפו שכזה, בעודו מרווה את העור ומעניק לשיער תכונה של בריאות וכושר עמידות, אינו במרכז ענייננו כעת. הקשב נא, שכן כוונתי תואמת במלואה את דברי כפי אומרם: וילון, המצוי באמבט, ובהסתה נע על פני מחצית החדר ומסתירו, מפריד בין מתחם המקלחת, הרטוב, לבין שארית המקום, אם כי בל נא ישתמע מדברי כי החלוקה חייבת לחלק את המרחב באופן שווה, ולהבנתי, נהוג לכלול בתחומה רק את האמבט."

לא הפרעתי לידידי בזמן דבריו, שכן אינני נוהג במנהג הברברים הממהרים (או הצעירים הפוחזים), ועל כן המתנתי עד שיסיים את שטף הדיבור בטרם הבעתי פליאתי. "בהסתה? הסתה של מה, במטוטא? מדוע לך להסיט וילון, ואז… הזכר לי?"

"לחלק את החדר, כמו היה–"

"כן כן, לחלק את החדר, כזה או אחר. שהרי לו הייתי רוצה את חדר האמבט מחולק, הייתי מרכיב קיר במרכזו! הרמם!" נאנחתי במלוא ההומור.

אדינגטון לקח אצבעו לפיו, כשוקל את דברי. הוא נד מעט, מחשבותיו בוודאי מתערבלות למול תובנתי המצוינת. "כך הוא," אמר לאחר רגעים, ובטון שלא אגזים אם אכנה מהוסס. "אך במקומות מסוימים עשוי השוכן בחדר האמבט, בעת קילוחו, לבקש את מניעת זרימת המים אל מעבר לגבולה הצר של קערת האמבט, ועל כן יבחר לכסות בוילון, שכן תועלת בו בעוד משפריץ הברז מימיו, כך שעל הוילון יותזו ולא על הרצפה."

"במקומות מסויימים, שוכן כזה או שוכן אחר," נחרתי, "מהו לי ולאלו. מקלחתי מצוינת, וכך גם מקלחתך, אם יורשה לי לשבח." אדינגטון נד בתודה, "וגודלה, צורתה ואף צלילה אינם הם אלא בחירות אסתטיות המנעימות את העין והגוף."

"והאוזן." הוסיף.

"כך כך, לבטח." מצמצתי בשפתיי, אות שהתקבל אצל המשרתת הנעימה כסימן נכון להבאתו של תה אחר הצהריים.  "איזה 'חידוש' של ממש מצאת לנו, אך מהי תועלת בחידוש שאין בו תועלת! הרמם!" נחרתי בשנית, ונקודתי הובהרה. אדינגטון המובס הרים ידיו, אומנם קלות, אך בתבוסה בכל זאת.

"אם כך הדבר, שיוותר כפי שהוא." אמר.

"אכן, אכן." המהמתי, נשען בחזרה לאחור כמו תואם הדבר מראש עם ידידי, אשר נשען גם הוא בכסאו. 

הבטנו מחוץ לחלון בעודנו חולפים על פני ירחו הפחות של מארס.

קטגוריות
אישי

כמה מחשבות על מוסר וליפשיץ

כתב אורי ליפשיץ (נעים מאוד) כמה מחשבות על מוסר, דת ומדע, ובדרכם של בלוגים של עיתונאים ואנשי דעות ופובליציסטים ודברים מפוצצים דומים, אכתוב את תגובתי בבלוגי, ויהיה זה מלחמת בלוג ובלוגוג!! רק שהכל ידידותי, אז יותר כמו קרב גוגואים בארגז חול. 

הבעיה העיקרית שלי עם הפוסט היא כולו, אז בואו נעבור על זה בשלבים.

"אני חושב שהשאלה שתמיד עניינה אותי היא איך זה שהדת עדיין ממלאת מקום כל כך משמעותי סביבי למרות שבכל התנגחויות של צדדי דת ומדע אני רואה את המדע יוצא עם ידו על העליונה."

כמי שלימודיו בסוציולוגיה ופילוסופיה מיצקו את השקפתו על העולם, לא פחות, אני נותן כמובן תחילה תשובה סוציולוגית נורא: כי לדת יש עוצמה חברתית כבירה (ומבוקשת בידי כולם בערך, ואין לה תחליף קל בעולם היותר ויותר אינדיבידואלי שלנו) ולכן היא ממלאת תפקיד עצום בכל מקום. וכאיש רטורי מהמצטיינים, אני בטוח שאורי גם יודע שאין שום קשר, בעצם, לכך שהמדע "צודק" יותר, כי אנשים משתכנעים ומאמינים במגוון דברים חסרי ביסוס צודק. למעשה, כדי לגרום שיהיה להם בכלל איכפת במה עובדתית נכון, צריך להתאמץ מללללאאא, וראה לדוגמא את כל פייסבוק תמיד.
אז הייתי מתפלא אם הדת לא היתה חשובה נורא לרבים מאוד, או אם היתה הערכה פופולרית רבה יותר במדע כתחליף.

"אני הגדרתי לעצמי… דת כ”מוסר שלא כפוף לשיפוטו של ההיגיון” ולעומת זאת מדע כ”היגיון שלא כפוף לשיפוטו של המוסר”."

הראשונה אינה הגדרה טובה בעיני, והשנייה קצת מפספסת (לא הייתי מכניס את המילה מוסר בכלל לתוך הגדרה של מדע), אבל לא חשובה לנו בעצם, אז נדלג. הראשונה לא טובה בעיני, כי היא מתעלמת לגמרי מכך שדת היא מוסד חברתי בראש ובראשונה (סוציולוג!) ולמרות שהיא בהחלט קונסטרקט רעיוני שנושא טענות מוסריות, לא הייתי אומר שהן "לא כפופות לשיפוט ההיגיון". אני בטוח שיש בהן מללללאאא היגיון. למעשה, ייתכן (ואני די בטוח שגם למעשה) יש מלא טענות מוסריות דתיות, בכל דת, שלא נבנות על בסיס מיסטי או על טענות בדבר קיומם של דברים על-טבעיים. או במילים אחרות, שיש בדת טענות מוסריות שעובדות היטב באותה מידה ממש גם ללא כל הקונסרקט הדתי. הן פשוט יופי של טענות מוסריות. בנוסף, יש בה גם טענות מוסריות שבונות על הגדרות, ובכן, בואו נגיד בנחמדות, חסרות כל ביסוס. וזו אולי הבעיה, שאין בתוך הדת עצמה הבדלה בין שני סוגי הטענות, והן נחשבות כזהות. 

"נכון שדת מכילה לרוב יותר מאשר רק תפישה מוסרית אבל אני רואה את השורש המרכזי של הדת כהשקפת עולם מוסרית וחברתית שנגזרים ממנה טקסים ונורמות"

אני רואה את השורש המרכזי של דת כארגון חברתי, וככל ארגון חברתי הוא שואף דבר ראשון לשמר את עצמו (הישרדות כערך עליון אינה מאפיין של יצורים ביולוגיים בלבד, רעיונות ומם-פלקסים מרגישים אותה א-סימפטיה לגבי האפשרות של כיליון), ולספק משמעות למחזיקים בו (בכך לא שונה מלאומנות), ואכן נגזרים ממנה טקסים ונורמות. כלומר, בניגוד לאורי, לדעתי דת אינה השקפת עולם אלא קונסטרקט חברתי, כי אי אפשר לנתק דת מהפן החברתי שלה – שזה קצת לא הוגן מצידי כי כן צריך להפריד בין המושגים דת לבין ממסד דתי (אני יכול לדמיין מישהו שסוגד לאל שהוא המציא, עם טקסים ומסורות שהוא המציא, והשקפה מוסרית משלו, שהוא לא חולק עם אף אחד, ולאיש הזה בכל זאת ארצה לקרוא "דתי"), אבל אני חושב שמה שאורי מדבר עליו בכל הפוסט תואם יותר למוסד הדתי. 

מדע יכול לומר לנו מהי הדרך היעילה יותר לעשות משהו אבל הוא לא מתעסק בשאלה האם זהו הדבר שנכון לעשותו (“נכון” פה הולך להיות פונקציה של כדאיות או סיכויי הצלחה).

יאי הסכמה יאי! אם כי אני חושב שמדע הוא הרבה מעבר למציאת דרכים יעילות לביצוע דברים. 

הדת (או כל תפישת מוסר אחרת לצורך הדיון) תענה על השאלה של האם זהו הדבר הנכון לעשותו אבל לא תתעסק בשיקולים של יעילות ובחינה שאין להם הקשרים דתיים.

יש כאן איזו טאוטולוגיה, הדת לא תתעסק בדברים שאין להם הקשרים דתיים. באותו אופן המדע לא מתעסק בדברים שאין להם הקשרים מדעיים. אבל חשוב מכך, בכך שאורי משווה בין דת לכל תפיסה מוסרית, בעצם נשאלת השאלה, למה להתייחס בפוסט כולו ספציפית לדת, אם הנקודה עליה אתה רוצה להתדיין היא תפיסה מוסרית (ומקודם אורי דאג להראות לנו שכשהוא מדבר על דת, הוא בתכל'ס מדבר רק על הפן שלה כמערכת מוסרית). בואו נראה אם אורי עונה על זה בהמשך. 

הסוגיה “איך יותר קל לשמור שבת?” לא תשודרג אף פעם לשאלה “האם צריך בכלל לשמור את שבת?”

"האם צריך בכלל לשמור את שבת" היא דווקא שאלה מוסרית, לפחות עבור מוסר כמו שאני מכיר אותו – שזה התחום שעוסק במה צריך לעשות, ולכן, האם צריך לשמור שבת יכולה להיות שאלה מוסרית. "איך" זה כבר עניין של ניואנסים, או אפילו, של טקסים ומנהגים חסרי משקל מוסרי. 

מבחינתי, חלק נרחב מהבעיה שיש לי עם אתיאיזם היא שהתפישה האתיאיסטית משאירה חלל גדול מאוד של שאלות מוסריות שכל אתיאיסט צריך לענות עליהן בעצמו.

אני לא חושב שיש דבר כזה "תפישה אתיאיסטית", אתאיזם זו תווית כמעט ריקה מתוכן. הבעיה שאתה מציין נכונה ומצוינת, אבל אני לא חושב שזה משהו שכל אתאיסט צריך להתמודד איתו, אלא משהו שכל אדם בכלל צריך להתמודד איתו, כשאנשי דת (בין היתר) נמנעים לעשות זאת מתוך בגלל שהדת טוענת שהיא מספקת תשובות מוכנות. להגיע בעצמך למסקנות מוסריות (ובכלל) זה לדעתי משהו שכל אדם צריך לבצע, אבל להגיד שזו "בעיה" בקרב אתאיסטים ספציפית נראה לי כדורש גיבוי, כי אני לא רואה מהי בעצם, בהתחשב בכך שכמעט כל אתאיסט ספקן שאני מכיר הגיע כבר למסקנות ונעשה משהו דומה להומניסט.

שלא תבינו לא נכון, אני חושב שלהגיע בעצמך למסקנות מוסריות מושכלות זה אחד התהליכים הכי החשובים בעולם. אבל זה תהליך ארוך ומתסכל מאוד שדורש כלים, ידע וקצת הכוונה (אחרת הוא נהיה עוד יותר ארוך ומתסכל).

הכל נכון, אבל זה נכון לגבי כל האנשים תמיד בלי קשר לאיזו תווית מודבקת להם.

רובנו מקבלים את תפישת מוסר מהדת והערכים שהיא מנחילה לנו מגיל צעיר

מי זה הרובנו האלה עליהם אתה מדבר?..

רובנו לא נחשפים לתפישות מוסר אלטרנטיביות לתפישה הדתית.

אני סקרן לפגוש את הרובנו האלו, כי הם לא דומים כל כך לאנשים שאני רואה סביבי, שנחשפים מדי יום לתפישות מוסר אלטרנטיביות. לא באופן מושכל או מודע, אבל מספיק לראות פרסומת X כלשהי בעלת מטען דמוי מוסרי, או לחוות את תרבות הטלוויזיה הארה"בית, כדי לקבל הסתכלות אחרת לגבי ערכים מוסריים. 

אני הכרתי תפישות מוסר אחרות ומוגדרות רק בגיל מאוחר כשהתחלתי לקרוא תפישות מוסר לא מוגדרות היטב ורק כשהתחלתי ללמוד פילוסופיה באוניברסיטה התחלתי להיחשף לרעיונות

אה, כשאמרת תפישות מוסר אלטרנטיביות התכוונת ממש תפישות אלטרנטיביות, לא רק ערכים שונים, אלא הצדקה אחרת לכל העניין וכו'. בחייך, זה דורש מלא מחשבה, למה שמישהו יתאמץ? אבל הרי גם על תפישת המוסר הדתית אליה אנחנו נחשפים בגיל צעיר אנחנו לא באמת חושבים. "אלוהים אמר אז ככה" זה לא בדיוק הבסיס המוסרי עליו בונה היהדות, למשל (טוב, לך תברר על איזו יהדות אתה מדבר). אז שוב, הבעיה עליה אתה מדבר היא לא שהתקבענו בשיטה A הבעייתית, אלא שהתקבענו בכלל. הבעיה היא שאנשים עצלנים, לא שהם גדלו לתוך מערכת מוסר A.

רק במסגרת הזו קיבלתי לראשונה משהו יותר חשוב מאשר היכרות עם הנושאים. קיבלתי כלים להעריך את התפישות המוסריות האלה.

כשאהיה נשיא, לימודי חשיבה ביקורתית ומבוא לפילוסופיה יהיו א'-ב' בכל כיתה ג'-ד'.

כמו לבדוק האם תפישה מוסרית מכילה בתוכה חלוקה לקבוצה של “מועדפים”. ואם כן אז איך תפישת המוסר הזו עובדת כלפי אדם ששיך לקבוצת ה”מועדפים” של חברה (לדוגמה יהודי בארץ ישראל או אזרח שומר חוק), ואיך היא עובדת כלפי מישהו מקבוצת מהלא מועדפים (לדוגמה אזרח ערבי בארץ ישראל או פושע) והמבחן האולטימטיבי של ניידות: האם אנשים יכולים לעבור מקבוצה אחת לשנייה ועד כמה זה פשוט. הניסוי המחשבתי הפשוט הזה כבר נותן הרבה תובנות לגבי הישימות של תפישת מוסר ומה המטרות האמיתיות שלה גם אם היא לא מצהירה אותן.

אין לי מה להוסיף על האבחנה הזו ואני משחזר אותה כאן מטעמי שלמות ובגלל שהיא חשובה בפני עצמה.
אה, כן, וזה מחזק את מה שאמרתי מקודם על כך שהדת, כמערכת שמשתמשת בחלוקה לקבוצות, היא חברתית תחילה – "המטרה האמיתית" וכו' – ומערכת מוסר רק לאחר מכן.

אני חושב שיש לכולנו הרבה מה ללמוד מהדת (אני מתייחס לדת היהודית כי זה רוב מה שאני מכיר).

ובכן, זו אמירה נורא כללית, וככזו אין לי מה לומר עליה. לכולנו יש הרבה מה ללמוד גם מיבשת אסיה, כן. 

רוב המצוות של בן אדם לחברו ביהדות הן רעיונות מצוינים ופירוט תמיכת הקהילה היא מאוד טובה.

ובכן… לא יודע אם "רוב", וגם אם בבסיסן הן רעיונות מצוינים, זה משהו שלאו דווקא ראוי שנלמד מהיהדות. למה שלא נלמד את זה ממקור שבו, למשל, אין סכנה שנגרור איתנו גם רעיונות לגבי ישויות על-טבעיות? אני חושב שזה שבדת יש כמה רעיונות מצויינים, לא אומר שצריך ללמוד אותם דווקא מהדת, במיוחד בהתחשב בסיכון בכך ש-"נלמד" עוד כמה דברים, כמו למשל ההצדקות שהדת נותנת לרבות מהטענות המוסריות, נהדרות ככל שיהיו, או פעולות שבינן לבין מוסר אין כל קשר, אבל לטענתה דווקא יש (שמור על יום השבת לקודשו). כנ"ל לגבי תמיכת הקהילה. כן, היא טובה, אבל גם… בגרמניה הנאצית היתה תמיכה חברתית מעולה (פיו! חששתי שלא תהיה לי דוגמא!). ואני לא חש, אינטואטיבית, שתמיכת הקהילה היהודית יותר מומלצת לי בחיי היום-יום המודרניים, כבסיס, או אפילו כבעלת ערכים ראוייים במיוחד לשיעתוק, יותר מאשר קהילות אחרות, דתיות או לא. גם במעגלים חברתיים בפייסבוק יש תמיכת קהילה מצוינת. אם זה בכל זאת יש משהו מצוין יחודי שאפשר לקחת מהיהדות – נא להראות זאת. (אגב, אני משער שיש)

אבל כמובן שכל זה בא רק בכפוף לכך שנוכל להתעלות מעל לרעיונות כמו “אנחנו העם הנבחר” שאני חושד שכל מטרתם היא להצדיק התנהגות שסותרת את מצוות בן אדם לחברו כלפי אנשים אחרים.

אני לא רואה למה צריך "להתעלות" מעל רעיונות כאלו, אם בכל מקרה, כנאמר לפני רגע, אנחנו עושים צ'רי פיקינג למה שאנחנו רוצים מתוך עקרונות המוסר היהודיים ולוקחים רק את מה שמוצא חן בעינינו (מה שכמובן אומר שיש לנו בעצם כבר סולם מוסרי לשפוט לפיו, אבל בחיי, בואו נשים את זה בצד). 
אה, ולא צריך לחשוד, זאת בדיוק הסיבה.

יש לי חשש שהרבה מאוד אתיאיסטיים נוטים להסתכל על פרקטיקות דתיות ולדחות אותן ברמה שלל שאט נפש שגורם להם לזרוק את הטוב עם הרע.

נכון, כמו שאפשר לראות בהרבה קבוצות פייסבוק. כל מה שתחת התגית "דתי" נזרק, גם אם זה אומר שזורקים רעיונות טובים. אבל זה לא נורא חשוב, לדעתי, אם אחרי הזריקה הזו האדם נשאר בכל זאת עם רעיונות טובים, רק ממקור אחר. אם אנשים היו אומרים "פחחחח, לא תרצח? זה יהודי, זה טפשי!", היינו בבעיה. אבל אנשים בכל זאת עדיין מאמינים שלא טוב לרצוח, גם אם הם חושבים שעשרת הדברות הן לא מאלוהים, או שהן לא טקסט מוסרי ראוי, או וואטאבר. כך שלמרות שחבל שאתאיסטים רבים נעשים אנטי-דתיים במידה קיצונית, הייתי חושש שהם מאבדים ערכים תרבותיים מעניינים, ולא מוסריים וחשובים. כאמור, סדרות טלוויזיה ארה"ביות עדיין משפיעות על כולנו. החברה שלנו עמוסה טענות מוסריות שמתקבלות כמובנות מאליהן, ורוב האנשים חיים איתן יופי. אני חושב שזו בעיה שאנשים לא חושבים לעומק על התפיסות האלו, כמו שכבר אמרנו מקודם, אבל, כמו שגם הוספנו מקודם, זו בעיה נפרדת לגמרי מהגדרות של דת או אתאיזם.

סוג כזה של התנהגות הרסנית ולא רציונאלית היא משהו שמאוד לא מתחבר לי עם תפיסת העולם שלי כאתיאיסט.

אתאיסט זה לא תפיסת עולם, אבל כבר היינו כאן ולא נחזור. לדעתי אתה מתכוון "ספקן".

אני רוצה לחשוב שאני לא מאמין בדת בגלל שבחנתי את הנושא לעומקו והגעתי למסקנה שאין סיבה להאמין בקיומו של כוח עליון.

אז אתה בטוח מתכוון "ספקן".

אבל אם מישהו יציג לי תפישה מוסרית חדשה (גם אם מקורה בדת כזו או אחרת) אני אשתדל לתת לתפישה הזו זמן חסד שבוא אני אנסה להבין את הרעיון שלה ולראות האם הרעיון מכיל סתירות או עקרונות שאני לא מסכים איתם.

אז אתה אחלה ספקן. אם כי יש בעיה שם בסוף – אם קיימים בשיטה החדשה עקרונות שאתה לא מסכים איתם, זה אומר שכבר יש לך תפיסה מוסרית, לפיה אתה שופט את העקרונות החדשים, ולא נראה לי שאפשר לשפוט מוסר עם מוסר.

בגלל שאני מאמין שהתהליך של לנסות להבין מהי בדיוק הנקודה שמפריעה לנו בדעה אחרת הוא התהליך שבו אנחנו מזקקים את הדעות שלנו ומגיעים למשהו טוב יותר. לא על ידי דחיית רעיונות פסולים אלא על ידי הבנת מהו הדבר שהופך אותם לפסולים כדי להימנע ממנו.

כותרת חדשה לפוסט: כמה מחשבות על החשיבות של חשיבה ביקורתית בתפיסה המוסרית שלנו.

עד כאן לערב זה.

קטגוריות
אישי

מהדורה חדשה לנשגבים

עקב ההכרזה על מו"ד 5, החליטו בזאב הלבן שלא להשאר מאחור! הו לא! על כן פנו אלי וביקשו ממני לעצב גרסה מצומצת, אדוקה ומדויקת יותר של הנשגבים, שתתאים לדור החדש. זאת הזדמנות נפלאה להראות את יכולות העיצוב שלי!

תכונות
כן, יש. 

קאסטה
מספיק אחת, "שיכור".
אה כן, זה משחק פיראטים עכשיו. 

יכולות
לצמצם הכל! הכל!
חקא"פ, חקירה וקפא"פ. זה כשמישהו בא לך לפנים ושואל מה עשית ב-15 בינואר.
התגנבפעה, כשאתה באופן חרישי-חרישי מופיע בפני קהל של אלפים.
תורת החמיקה, כשאתה נרתע ככל האפשר מללמוד סודות נסתרים.‬
קשפות, כשאתה יורה במדויק את הנקודה בטיעון שאתה מנסה להעביר.
אבחידע: אם כבר שמת לב למשהו, אתה יודע עליו הכל.
מלחמברה: שהרי מהי הזירה הפוליטית אם לא זירת קרב!
פשיתנגדות: כשאתה בוזז בתים. בעודך בוער.
נוכפואה: לרפא מחלות בכוח מבטך החודר.
שיט: הפלגה בכלי תחבורה ימיים. 

רקעים
עתק: אתה מקבל ממתק.
משכן: אתה מקבל כבשן.
משאבים: אתה מקבל ילדים.
חסידים: אתה מקבל ילדים. גם.

כוח רצון
משמש כעת רק על מנת להתמודד עם השאיפה לעוד שוקולד.

מעלות
גבורת רוח: כשאתה במלוא האומץ נשאר רגוע.
נחימלה: כשאתה במלוא המרץ מלטף כלבלבים.

מהות
הוחלפה בתרד. פנימי וחיצוני.

בריאות
במקום לכתוב קווים קטנים על דף הדמות אתה עכשיו צובר קופונים לשימוש ברכישת PDF-ים של תמונות יפות של נשגבים בפוזות.

פגם אופי
בחר אחד משניים: מתפרץ, מתפוצץ. 

כלי נשק ועתקים
הוחלפו במשקפיים. כעת אפשר להרכיב משקפיים, אבל לא צריך, אתה נשגב!
אלא אם תשחק במשחק ההרחבה החדש, "עלובים", שבו משחקים נשגבי ירח אנשים דפוקים מהרחוב.

עולם המערכה
כעת הוא בצורת עגלה (המוקפת בפראא מכל עבר!!), עם שלושים ושישה קטבים (אדמה, מים, גבוה, צהוב, חלבן, עשוי היטב, מציץ, תמורה, בא לעזרתו, GPS, ומים). השמש הבלתי מחונך שולח את בניו, הפיראטים, לשרת את העולם, או להביס את האלים, או שהם בעצם רק מקבלים רסיס מהנשמה שלו, או שהוא לא מדבר איתם בעצם, או שזה לא היו הם מלכתחילה. נו, מה אפשר לצפות, הוא לא גמר תיכון, וזה בא לידי ביטוי. 
אה כן, יש עכשיו לקח למשחק: ילדים, סיימו תיכון.

סוגי נשגבים נוספים
לסיום, אם נמאס לכם לשחק את אותו סוג נשגב שוב ושוב, צפוי גל של הרחבות שיכסה את כל סוגי הנשגבים שהכרנו בעבר וכן חדשים, שנקבעו באמצעות פלייטסט ושאלת דעתו של הקהל ומענה לצרכיו, כנהוג היום בעיצוב משחקים: נשגבי אוצר, נשגבי מפלצות, נשגבים חזקים, נשגבים מיוחדים, נשגבים טובים ונשגבים שעירים. אלו האחרונים מגיעים מאל-חזור, שזה כמו אל-מקום, אבל בקצה.

קטגוריות
אישי

הפסקה קצרה לטובת ריקודים

פעם היה הפוסט הזה, בבלוג בלון דיבור, עוד בתקופה שגם אני השתתפתי בו. הוא מובא כאן בקצרה:

"השבוע אביב רוקדת שוב את ריקוד מעבר הדירה הידוע, ובזמן הזה יש לה פחות גישה למכשירי הפלא איתם היא יוצרת סטריפים. בינתיים, הגיע הזמן לחשוף פרויקט סודי שחשבתי עליו כבר מזמן. אני חושב שמתחשק לי סטריפ משלי, איזה וובקומיקס שרק אני אחראי עליו, ולא רק כפילר לוי בריבוע אלא פשוט כמשהו שיפורסם כאן בבלוג. אך דבר שכזה חייב להתחשב בגורמים הבאים:

א. אני לא יודע לצייר, כלומר זה צריך להיות משהו כמו קומיקס ספרייטים. כמו בוטנים, רק אפילו פחות מושקע.
ב. הוא יהיה באווירה הומוריסטית ביאזרית משהו. כמו בוטנים, רק אפילו פחות מושקע.
ג. אני לא מסוגל להתחייב ללו"ז, ולכן הוא כנראה יופיע במועדים אקראיים, בדומה להודעות השגיאה של האקספלורר שלי. כלומר, כמו בוטנים, רק אפילו פחות מושקע.

חשבתי על מספר קונספטים, ובעוד שאני לא מתחייב לעשות אף אחד מהם, אני מתלהב מהרעיון כרגע אז לכו תדעו.

1. Melan-chloriens: שילוב בין מלנכוליה למידי-כלוריאנים, זהו סטריפ של שלוש משבצות עם דמויות צ"יבי של גיבורי סרטי מלחמת הכוכבים (שאביב תצייר מראש, ואני אעתיק שוב ושוב), שנאבקים עם סוגיות פילוסופיות קשות באופן דבילי, דכאוני אימים וקצר.

2. Burvixese Caster: על שם מכשיר התקשורת השימושי מ-Starcontrol 2, כל סטריפ מורכב מאוסף של תמונות מסך של שיחות עם החייזרים, והדבקת בועות דיבור עליהן, כך שהם בעצם מדברים אחד עם השני (דרך ה-caster העל-חללי, כן?). המון שטויות דביליות להפליא ensues.

3. בוטנים, המחזמר: לא באמת. אבל אפשר יהיה לקחת את בוטנים לרמה הבאה (למעשה, רמה אחת למטה) ולהשתמש בבובות המשעשעות כספרייטים: העתק, הדבק, העתק, הדבק, העתק, וכן הלאה… כמו חלום שמתגשם! בשבילי, כלומר!"

 

מה שבסוף קרה הוא קונסולה, שהחזיקה מעמד בערך 4 סטריפים (אפשר למצוא אותה בארכיון וי בריבוע, לקראת הסוף). היא היתה רעיון חמוד, אבל לא הצלחתי למצוא מה באמת עושים איתה. הסיבה שאני מעלה את הנושא היא, שלאחרונה התחלתי לחשוב שוב על מלנכלוריאנים, שתמיד מצא חן בעיני במיוחד. (גם את רעיון הסטארקון אני אוהב מאוד, אבל קהל היעד שלו מצומצם, מצומצם כל כך). אני לא מתכוון להתחיל להשקיע בזה עכשיו, במיוחד שרק הרמתי פודקאסט שעוד צריך להוכיח את עצמו כמשהו יציב, אבל שווה להעלות את הרעיון לתודעה. ואולי בעתיד, אולי בעתיד.

קטגוריות
אישי

שאלון: האם אתם אוהבים גבינות?

שבוע חדש, שאלון חדש מבית ישראבלוג.

מה אתם מעדיפים, גבינות קשות או רכות?
ראשית, אבקש להתחיל את דברי בהבעת שביעות רצון, שלא לומר תמיהה, מהנושא שנבחר הפעם לשאלון. האם זוהי תחילתה של הדרדרות באיכות מסורת השאלונים המפוארת? או שמא, כפי שנכון יותר להניח, המשכה של מסורת ההדרדרות המפוארת?
ולשאלתכם, אני מעדיפים גבינות קשות. כי קשה, קשה לי.

האם אתם חובבי עובש?
ועכשיו ברור למה קשה לי.

איזה סוג גבינה אתם הכי אוהבים? (עיזים, פרות כבשים, גמלים וכו..)
אני הכי אוהב גבינת פרות כבשים, כי הבנתי שעושים אותן מפרות כבשים אמיתיים.

יצא לכם פעם לטעום חלב ישר מן העטין?
בטח, הרי זאת שאלה מתבקשת בשאלון שמיועד לבנות 14-16 מישובים עירוניים במרכז הארץ. היא גם קשורה בגבינות! איזה יופי. כשמתאמצים, אז אפשר.

מה הולך הכי טוב עם גבינה צהובה?
מסרק רדיואקטיבי.

מהיא הגבינה האהובה עליכם?
איך ניחשת?! גבינת המהיא היא אכן הגבינה האהובה עלי!! ווואווו מדאאיייים ואני חשבתי שאף אחד לא מכיר את גבינת המהיא.
אני חוזר בי מכל מה שכתבתי מקודם, התחקיר מאחורי השאלון הוא מקיף להדהים.

ואיזו גבינה אתם לא סובלים?
אה, זה קל – גבינה לבנה.