פרק 77 – כוהנים ודתות

על כתפי גמדים הוא פודקאסט שבועי, בו אורי ליפשיץ וערן אבירם מדברים על משחקי ושחקני תפקידים.

בתוכנית הפעם: הכוהן הוא תפקיד מגניב בכל שיטת משחק, ודתות הן כוח עצום וחשוב בכל עולם מערכה.

(לחצו כאן להורדת הפרק)

הרשמה לפרקים עתידיים: דרך iTunes, או בכל אמצעי אחר.
עקבו אחרינו:
 בדף הפייסבוקבעמוד הגוגל+, או בטוויטר.
כתובתנו למשלוח מיילים: gamadim@roleplay.co.il. שלחו לנו תגובות לדברים שאמרנו, שאלות לגבי דברים שקרו במשחקכם, או הצעות לנושאים שמעניינים אתכם.

הקדמה
פסטיבל האלתור הגדול באדינברו
למאבאטי
הרשמה מחודשת לעדכונים עתידיים בפודקאסט
ראיון על התרגום העברי של פאת'פיינדר באתר הפונדק

 

2:36 כוהנים ודתות
לשחק פלאדין, פרק 53.

3:20 יונתן כרמי

דת לרוב משחקת תפקיד חשוב במשחק בין אם יש או אין אלים, הדמויות יכולות להשתמש בזה לשפר את הסיפור שלהן ולרוב קיום הדת משנה בצורה דרסטית את העולם (תנסה להכניס אלים לשר הטבעות ותשנה לגמרי את העולם אפילו אם הם קיימים או לא)

4:02 איתי קפון

הכוהן! עשיתם פרק על פלאדין שמראה שהוא יותר מאביר מעצבן. אבל מהו הכהן חוץ מפלסטר אנושי? אז פה ושם הוא מגרש אל- מתים. אני שיחקתי כוהן במהדורה 3.5 לפני pathfinder  והאל שלי, אובד-היי, נתן לי כוחות שהפכו אותי להרבה יותר משפיע מפלסטר. זה נושא חשוב וכדאי שתעלו נקודות שיעשיר את המשחק.

4:40 דת בעולם המשחק
דת היא אחד הכוחות החברתיים המשמעותיים ביותר. כוחות חברתיים נפוצים נוספים בעולמות פנטזיה הם גזעים ומדינות – אבל דת מתייחדת בכך שהיא יכולה בקלות לחפוף בין גזעים\מדינות.
איומדה!
דת היא גם בסיס מצוין לפיצול חברתי, באמצעות פילוגים פנימיים (schism) שיוצרים בעצם תת-דתות.
הכנסייה (לא במובן של מבנה נוצרי, אלא במובן של גוף דתי מסודר) היא גם כוח מניע חשוב בעולם.
הכוח המנחם – משהו שמנחם ועוזר.
הכוח במלחמת הכוכבים הוא דוגמה מצוינת לכוח עליון שאינו האנשה של שום דבר, ולכן האמונה בו היא יותר כמו פילוסופיה מאשר דת. בסרטים המוקדמים אנחנו גם רואים כיצד זוהי פילוסופיה ממוסדת, עם קווים מאוד דומים לדת ממוסדת – יש להם מקדש ג'די מרכזי ומועצה מרכזית שעושה החלטות, והיא מופרדת מהמדינה (הרפובליקה).
הערפילאים, סדרת קריאה שהמלצנו עליה בפרק 42. (וגם משחק תפקידים מצוין)
Civilization 5, לרכישה בסטים.

10:00 כשהאלים באמת קיימים בעולם
זהו אלמנט חשוב בעולם פנטזיה, אין ספק לגבי קיומם של אלים.
ממלכת ישראל ההיסטורית.
יש עוד המון מה להגיד על הנושא הזה שלא אמרנו, בעיקר כי מדובר בדברים די בסיסיים, שכבר מופיעים בכל דיון שנערך בנושא הזה בספרי משחקי תפקידים. ראו את הספר Faiths of Eberron (ב-PDF) לכמה גישות מוצלחות במיוחד. שלחו לנו מייל עם בקשה לפירוט נוסף, אם אתם תקועים בכל מני שאלות כמו "אז מה הטעם באמונה, אם אני יודע שיש אלים!"

12:00 לפתח דמות באמצעות הדת
כשאתה בוחר לדמות אמונה, אתה בוחר תפיסת עולם. ואז אפשר להתחיל לשחק עם זה, למשל, להטיל בה ספקות.
זה נכון לא רק לכוהנים, כמובן.
Fullmetal Alchemist
תחושת שליחות והכוונה מוסרית של הדמות עוזרים לקדם את העלילה. אמונה היא מניע לפעולה מעצם טיבה. אלופים וכוהנים יכולים בהחלט להיות הדמויות העיקריות שדוחפות את החבורה קדימה.
נזירי האיזון של עולם הדיסק.

18:45 התפקיד המכאני של הכוהן
במו"ד 4 ו-5 כוהן יכול לרפא כפעולה משנית או נוספת, כך שהוא יכול לעשות גם משהו מעניין בתורו.
בחבורה שלנו בפאת'פיינדר אנחנו נמנעים מלרפא בזמן הקרב, כי זה סתם מרגיש כמו בזבוז זמן. רק אם המצב נראה חמור, מישהו מקדיש לזה את הפעולה הנדרשת; אחרת, אנחנו משתדלים להתרפא אחר-כך. זה מעט מסוכן, אבל הסכנה הזו מותחת. קל יותר לעשות את זה כשאתה בדרגה 6 לעומת 1, כמובן.
יש לכם הצעות לחוקי בית לריפוי בפאת'פיינדר? שלחו לנו, נשמח.
כוהן הוא תמיד כוהן של משהו.
בפאת'פיינדר יש לכל אל מספר תחומי השפעה – ובהחלט ייתכן שישנם כוהנים שסוגדים לפנים שונים של אותו האל, עם תחומי השפעה שונים כל אחד.
זה גם מקום טוב להתפתחות דמות. כשהקונספט של האל של הדמות מספיק רחב, אפשר לשנות את הגישה שלך לגבי העולם, ולגבי האופן בו האל מתבטא בעולם, מבלי שהדמות תהיה חייבת לעבור לאל אחר או לסבול ממשבר אמונה דווקא. אתה יכול פשוט ללמוד ולהתפתח בתוך אותו תחום. אל בהגדרה רחבה זה יותר מעניין מאל בהגדרה צרה.

25:35 הכוהן כהרפתקן
שוב נזכיר שהעובדה שהחוקים מאפשרים X, לא אומר שדווקא כדאי לעשות X. במקרה של מקצוע הכוהן, יחסית קל ליצור דמות שאינה טובה כהרפתקנית. שזה סבבה, אבל רק אם כולכם מסכמים שאתם רוצים משחק שכזה, כי זה לא ברירת המחדל של משחקי כמו-מו"ד.

27:40 ההבדל בין כוהן לאלוף
לדעתי ההבדל המעשי הוא מכאני בלבד, אין סיבה להתעקש למצוא ביניהם גם הבדל פנים-עולמי.
אורי מציע להמנע מהגדרה עצמית באמצעות המקצוע בכל מקרה.

30:10 דתות לא רגילות
צ'ליאקס
Emerald Spire

35:22 כוח הקודש האינסופי
כוהנים הם יותר מאוסף של לחשים, יש להם קו ישיר לאל עצמו. האל הוא לא רק מקור לחידוש הקסם היומי שלך.
Dungeon Crawl Classics, לרכישה ב-PDF.

 

4 Comments on “פרק 77 – כוהנים ודתות

  1. אורי שאל אם למישהו יש הצעות איך לא להיות המרפא – אל תרפא. ברצינות, מי שאומר לך לרפא *טועה*. אם אתה נהנה לרפא אנשים, זה סיפור אחר. אבל מבחינת "כמה זה מועיל לחבורה"? לא מאוד. הסיבה היחידה לרפא מישהו זה אם הוא עומד ליפול לנק"פ שלילי בסיבוב הבא. גם אז, אתה יכול להטיל לחשים שמרפאים לאורך זמן כמו סדרת לחשי vigor (שהחבורה תקנה ביחד שרביט, ותוכל להשתמש ביחידות הלחש שלך לדברים שימושיים באמת). באופן כללי לרפא במהלך קרב זה בזבוז זמן, הדרך הכי טובה למנוע נזק זה להרוג את המפלצות שמולך. בתור טרובדור אתה מאוד חשוב לחבורה כשאתה נותן בונוסים להתקפות ולנזק (היית יותר מועיל ב3.5 בלי הנרף המיותר להתקפת עוצמה, אבל זה לא המקום למלחמת מהדורות). דיבאפינג כמו האטה או באפינג כמו הייסט\מעוף (למרות הנרף..) משמעותית יותר מועיל לחבורה מאשר ריפוי. אני לא מכיר PF כל כך אז אני לא יכול לתת פה שמות, אבל אני מאוד מקווה שיש כשרונות תמיכה לטרובדור שמאפשרים לו להלחם טוב (סטייל snowflake wardance שמאפשר לנצל מוזיקה טרובדורית בשביל להלחם יותר טוב, או מכה מאגית שנותן לך לשרוף לחשים בשביל התקפות חזקות יותר).

    הנה עץ במינמקס שמדבר על הנושא של ריפוי בהקשר של 3.5, אולי חוץ מהדוגמאות הכל שם עדיין נכון בפתפיינדר – http://www.minmaxboards.com/index.php?topic=6656.0

  2. בעולם מרובה אלים שקיומם לא מוטל בספק, המאפיין 'נטיה' מיותר ואפילו שגוי.
    'רע' זה תמיד האחר, אף אחד לא מזהה את עצמו כ'רע', בטח לא כי מישהו אחר הגדיר אותו כך.

  3. 'נטיה' זה לא מטאפיזי, זה מטא-משחקי. זה ייצוג של דעת השחקנים על הכוחות הפועלם בעולם המשחק.

    אלא אם חלק מהעולם זה מאבק בין כוחות המעוניינים בהפסקת קיום החלק בעולם בו פועלות דמויות השחקן, לבין הכוחות המנסים למנוע זאת, להגדיר אידיאולוגיה בתוך עולם המשחק כ'טובה' או 'רעה', זה בסך הכל שיפוט אותה אידיאולוגיה לפי ערכי השחקנים. בתוך עולם המשחק, המחזיקים באידיאולוגיה שהשחקנים מגדירים כ'רוע', יגדירו את עצמם כ'טוב' כי הם פועלים לפי ערכים שונים.

    למעשה, 'טוב' ו'רע' זו חלוקה הנובעת מתאולוגיה דואליסטית (שאומצה ע"י תיאולוגיות הקוראות לעצמן מונותאיסטיות אבל למעשה הן פוליתאיסטיות\מונולטריסטיות), המשייכת את ה'טוב' לישות המעוניינת בשגשוג המאמינים, ואת ה'רע' לישות שמטרותיה הפוכות.
    בעולם פוליתאיסטי, על אחת כמה וכמה בעולם בו קיום הפוליתאיזם אינו מוטל בספק, 'טוב' ו'רע' כרעיונות אריסטוטליים של משהו מוחלט או נקודות קצה מובהקות של טווח העדפות מוגדר היטב… לא יעלו על הדעת.
    הסוגדים לאלה א' יודעים שאל ב' קיים ומשפיע בעולם, וכל עוד אין מאבק של בעד ונגד קיום העולם בו פועלות דמויות השחקן, הדמויות עצמן לא יחשבו שהסוגדים לאל\ה המתחרה הם 'רעים', אלא רק שהם סוגדים לאל\ה שעונה על צרכיהם, השונים.

    אם דמות המגיעה מתוך קבוצה הסוגדת לאל 'רשע' ופועלת לפי ערכי אותה קבוצה אבל מוגדרת 'טובה' כדמות, כפי שאמרת בעצמך ב-31:00, המאפיין 'נטיה' בצורתו הנוכחית של חלוקה גסה ל'טוב', 'רע' ו'לא מתחייב', הוא חסר משמעות מבחינת הדמות, מיותר לחלוטין מבחינת המשחק, ושגוי מבחינת השחקן, כי הוא כופה שיפוטיות "מונותאיסטית" על מערכת היחסים הבין-תרבותית המורכבת שבעולם פולתאיסטי, וזה מגביל את החשיבה.

השארת תגובה