דניס האיכר המקופח

היום אומנם לא יום ציטוט המונטי פייתון הבינלאומי, וזה לא תוכי, אבל עדיין:

ארתור: גבירתי הזקנה!
איכר: גבר!
ארתור: גבר, סלח לי. מיהו האביר אשר מתגורר בטירה הזו שם?
איכר: אני בן 37.
ארתור: מה?
איכר: אני בן 37, אני לא זקן.
ארתור: ובכן, אני לא יכול פשוט לקרוא לך "גבר".
איכר: יכולת לומר דניס.
ארתור: לא ידעתי שקוראים לך דניס.
איכר: לא טרחת לברר, מה?
ארתור: התנצלתי כבר על ה-"גבירתי הזקנה", אבל מאחור אתה נראה כמו-
איכר: מה שאני מבקש להתנגד לו, הוא האופן בו אתה אוטומטית מתייחס אלי כאל נחות.
ארתור: ובכן, אני בכל זאת המלך.
איכר: אה, מלך, איזה יופי. ואיך הגעת למעמד הזה, הא? על ידי ניצול הפועלים. על ידי דבקות בעקרונות אימפריאליסטים שאבד עליהם הכלח, אשר משמרים את הפערים הכלכליים והמעמדיים בחברה. אם ברצוננו להשיג קידמה כלשהי–
איכרית: דניס, יש כאן לכלוך נהדר, פה למטה! הו… שלומות.
ארתור: שלומות גם לך, גבירתי היקרה. אני הוא ארתור, מלכם של הבריטונים. למי שייכת הטירה הזו?
איכרית: מלכם של מי?
ארתור: של הבריטונים.
איכרית: מי הם הבריטונים?
ארתור: כולנו, כולנו בריטונים. ואני הוא מלככם.
איכרית: לא ידעתי שיש לנו מלך. חשבתי שאנחנו קולקטיב שיתופי עצמאי.
איכר: היית רוצה. אנחנו חיים בדיקטטורה! אוטוקרטיה המשעתקת את עצמה, בה מעמד העובדים —
איכרית: נו נו, הנה שוב אתה מתחיל עם המעמדות.
איכר: אבל זו מהות העניין! אם רק אנשים היו-
ארתור: אנא, אנא מכם אנשים טובים! זמני קצוב. מי מתגורר בטירה הזו?
איכרית: איש לא גר שם.
ארתור: אז מי הוא אדונכם?
איכרית: אין לנו אדון.
ארתור: מה?
איכר: אמרתי לך, אנחנו קיבוץ אנרכו-תאגידי, אנחנו מתחלפים בתפקיד האחראי בפועל על בסיס שבועי.
ארתור: כן,
איכר: אבל כל החלטותיו של אותו אחראי, חייבות לעבור אישור בפגישת מועצה דו-שבועית מיוחדת,
ארתור: כן, בסדר,
איכר: בידי רוב פשוט במקרה של ענייני פנים,
ארתור: בלום פיך!
איכר: ובידי רוב של שני שליש במקרה של-
ארתור: בלום פיך! אני פוקד עליך לבלום את פיך!
איכרית: פוקד עליך, מה? מי הוא חושב שהוא?
ארתור: אני מלככם!
איכרית: ובכן, אני לא הצבעתי בשבילך.
ארתור: לא מצביעים עבור מלכים!
איכרית: אז איך נעשית מלך, אם ככה?
ארתור: גבירת האגם, זרועה עטופה במשי עדין ובוהק שאין כדוגמתו, הרימה בגאון את אקסקליבר מן המצולות, מבשרת בשם שמיים, שעלי, ארתור, לשאת את אקסקליבר. זו הסיבה שאני הוא מלככם!
איכר: שמע נא, לא ייתכן שנשים זרות השוכבות באגמים ומחלקות חרבות יהוו בסיס לשיטת ממשל. כוח הרשות המבצעת נובע ממנדט הניתן בידי ההמונים, לא מאיזה טקס מימי מגוחך.
ארתור: בלום פיך!
איכר: אתה לא יכול לצפות להחזיק בסמכות ביצועית עליונה רק בגלל שאיזו שרלילה באגם זרקה עליך חרב!
ארתור: שתוק כבר!
איכר: שמע, אם אני הייתי מסתובב ואומר לכולם שאני קיסר, רק בגלל שאיזו זנזונת לחה השליכה איזה סכין לעברי, יזרקו אותי לכלא.
ארתור: שתוק כבר! למה אתה לא שותק?!
איכר: אה! עכשיו אנחנו רואים את האלימות הטבועה בשיטת הממשל!
ארתור: שתוק כבר!
איכר: בואו לחזות באלימות הטבועה בשיטת הממשל! הצילו! הצילו! מדכאים את זכויותי!
ארתור: איכר ארור!
איכר: הא, איך נתפסת במילה עכשיו, שמעתם את זה? שמעתם? על זה אני מדבר. ראיתם אותו מדכא את זכויותי? ראיתם את זה, נכון?