פרק 56 – להריץ לילדים, חלק א'

על כתפי גמדים הוא פודקאסט שבועי, בו אורי ליפשיץ וערן אבירם מדברים על משחקי ושחקני תפקידים, מתמקדים מדי פרק בנושא מסויים או במייל שקיבלנו.

לחצו להאזנה לפרק הנוכחי:
[audio:http://pod.icast.co.il/8b55177e-3d42-4de5-bb60-9f13472c88c5.icast.mp3]

(לחצו כאן בכפתור ימני כדי להוריד את הקובץ).

בתוכנית הפעם
איך להריץ לילדים? איך מתכוננים למשחק, איך פותרים בעיות, ואיך מכניסים אותם לחוויה? חלק ראשון מתוך שניים.

עקבו אחרינו בדף הפייסבוקבעמוד הגוגל+, או בטוויטר.
הרשמה לפרקים עתידיים: דרך iTunes או iCast. (ניתן להירשם גם ב-RSS)
כתובתנו למשלוח מיילים: gamadim@roleplay.co.il. שלחו לנו תגובות לדברים שאמרנו, שאלות לגבי דברים שקרו במשחקכם, או הצעות לנושאים שמעניינים אתכם. 
 

פתיחה
האורחים שלנו הם נועם אברהמי (מייל), מחברת קרן השפע, ויותם אבני (מייל), שמריץ עצמאית בעיקר במרחבי הצפון (חיפה, עמק יזרעאל והגליל המערבי) ובתל-אביב.

3:11 הקדמה לנושא
כשעבדתי ברומ"ח, הרצתי במשך כשנה ומשהו לילדים, לחלקם למטרות טיפוליות.
הרצה לילדים היא לאו דווקא רק בשביל הכיף (שלך, בעיקר). המטרה יכולה להיות גם חינוך, טיפול, או כי זו עבודה (כסף), והשיקולים האלו משפיעים על, ובכן, הכל.
איתי קפון, יונתן כרמי, עמיחי גונן ודניאל זולוטניצקי הם רק חלק מהאנשים ששאלו אותנו לגבי הרצה לילדים.

7:11 הכנה לפגישה
לדעת מה אתה רוצה להשיג, לרשום לעצמך בפירוט, כדי להישאר ממוקד בזמן המפגש. זה עוזר להתגבר על אי-הודאות והחששות, בפעמים הראשונות.
לילדים כדאי להריץ כשעה עד שעה וחצי, בהתאם לגילם.
נועם מכין את הנושא שהוא רוצה להעביר, וחושב איך "להשחיל" את זה לתוך המפגש מבלי שהילדים ישימו לב.
יותם מריץ לילדים את אותו סוג תוכן שהוא מריץ למבוגרים, ומציע להריץ בסביבה נוחה להם.
הפוסט שכתבתי על הרצה לשחקנים מתחילים.
10 הדקות הראשונות של המפגש הן חלק מההכנה, כדי למנוע סיבוכים בהמשך. למשל לדאוג לסידור ישיבה.
פרק 25, ריקאפ ותחילת המפגש.
יותם ממליץ להכניס את הילדים מיד לתוך האקשן, בבום, שלא יהיה להם זמן להתחיל להתווכח על מי בוחר באיזו דמות ודברים שכאלו.

16:45 תפעול בעיות בזמן המפגש
נועם משתדל למנוע בעיות לפני שהן מתפשטות לכל הקבוצה. צריך להיות ערני, ולפעול במהירות – באופן גלוי, פתוח, מול כל השולחן – כדי לפתור את הבעיה מיד, בכך שמציעים לילד כמה דרכים אלטרנטיביות לחזור למשחק.
יותם מציע לדבר עם הילד על הבעיה. כמו כן, הוא מתנגד למתן עונשין בצורת הורדה בנק"ן או בכל צורה אחרת. הוא מעדיף לתת חיזוק חיובי, למשל באמצעות "נקודות לבנות" שמאפשרות לגלגל מחדש – מה שגם עוזר להמנע מתוצאה של חוסר אונים בקוביה.
ילדים בדרך כלל מגיעים למשחק תפקידים כדי להרגיש שהם יכולים להשפיע, ולכן הם מחפשים דמויות חזקות שמצליחות בפעולותיהן. שחקנים בוגרים יותר עשויים לרצות דברים נוספים מהמשחק – דרמה (שדורשת מפלה כלשהי), חוויה, בילוי לשעת פנאי, או אלף דברים אחרים. אבל אצל רוב הילדים, הרצון להשפיע הוא המניע העיקרי, ולכן כדאי לכוון את ההרפתקאות והשיטה לכיוון הזה. (וזו אחת הסיבות שאני חושב ששיטות כמו מו"ד אינן מתאימות, וארחיב בהמשך).
נועם מדגיש את החשיבות של יצירת אווירה חיובית, מעצימה ובונה, באמצעות מתן פרסים על התנהגות רצויה.

26:00 להעביר סצינת קרב
נועם אומר שכאשר באים לתת תיאור, במיוחד לסצינות אלימות או חזקות, חשוב להתחשב בילדים הספציפיים שבקבוצה, ולהתאים אותו במידת הצורך. הוא גם מציע לשמור על הסצינה קלילה ועם הומור, במיוחד אם המצב לא נוטה לטובת הדמויות, והשחקנים מתחילים להאשים זה את זה, כדי להקל על הלחץ.
יותם מברר עם הילדים אם יש משהו שהם מפחדים ממנו במיוחד, כדי לוודא שהוא לא נוגע בנקודות רגישות, אבל חשוב לו לשמור שיהיו במשחק דברים מבהילים או מרגשים, והוא אומנם חוסך בתיאורי דם, אבל לא מאוד.
נועם מדגיש כמה חשוב להישאר ערני, לחפש מי מהשחקנים משפיל את העיניים או נע באי-נוחות. לילד קשה להסביר את עצמו, אתה צריך לשים לב אליו.
ניתן להתכונן לשחקנים שכאלו, בשלב תכנון המפגש – לשים להם דברים אחרים להתעסק בהם, חידות או שיחות, בזמן שהאחרים נלחמים. זה חשוב מאוד, כי זה נותן להם תחושה של עשייה ושהם תורמים להתרחשות, מבלי שהם עושים משהו שגורם להם אי-נוחות.
נועם מציע לתת בופה של אפשרויות לילדים, וללמוד מהבחירה שלהם איזה סוג של משחק הם בעצם מחפשים.
סנאי נוראי.
פרק 24, גיבורי על! חלק ב'
Avengers
Batman: The Brave and the Bold, סדרה מצוינת! פרק המחזמר.

39:40 חדשות ועדכונים
יש תגובות מעניינות על פרק 53, לשחק פלאדין, וגם כאן.
המרתי את 'מחווה אחרונה למת' לשיטת כישוף וחרב במיוחד בשביל להקל על הרצה לילדים, כל הפרטים כאן.
אורי כתב על איך הופכים למומחה, במשחקי תפקידים ובכלל.
קבוצת Israeli Roleplayers
הכתבה של אבנר: בחן את עצמך, איזה מין שחקן אני?
Deeper in the Game
הכנסת עתקים למערכה
להחזיר את תחושת הפליאה
אודות ההנחיה האולימפית
טורניר חוקרי המבוכים 
אחוות מגלי הארצות, המשחק המאורגן של Pathfinder Society – הצטרפו להנחות ולשחק! דברו עם יהודה.
למאבאטי
כנס עולמות

4 Comments on “פרק 56 – להריץ לילדים, חלק א'

  1. מבלי לגרוע מהעיצות לטיפול בקרבות ואלימות בכלל, השאלה המטרידה אותי, היא: למה קרבות ואלימות בקבוצה של ילדים קטנים?
    לא רק שמשחק מבוכים ודרקונים לא מחייב את הדמויות לזחול במבוכים ולשדוד דרקונים (וזו שאלה נוספת: למה החוגים הם בדרך כלל "חוג מבוכים ודרקונים" ולא "חוג משחקי תפקידים"?), גם פעילות כזו לא מחייבת שימוש בתמרוני קרב וגלגולי פגיעה. מצועצעים ככל שיהיו.

  2. אני אתן את הזווית שלי:
    1. קרבות ואלימות הם דברים פשוטים וברורים, שקל לבצע אותם ולשחק אותם. לכן רוב המשחקים עוסקים בהם מלכתחילה. עם זאת, אני חושב שבמקום "קרבות", אפשר להרחיב את זה ל-"פעולה" בכלל – ומשחק יכול להיות מלא אקשן ומהומה גם בלי חרבות והתקפות. מרדף מרגש על גגות בתים, או התמודדות עם ספינה בסערה בים, הם סצינות אקשן סוערות שלא דורשות גלגולי התקפה. הבעיה היא עם *הבחירה בשיטה מלכתחילה*, לטעמי – כאשר בוחרים בשיטה שבה העיקר (אם לא הכל!) הוא מכאניקה לגלגולי התקפה, אז הדבר העיקרי שיתרחש, הוא גלגולי התקפה. לכן בדיוק אני ממליץ על דברים כמו עולמות פראיים, EotE, ועולם המבוך, וממש מתנגד לשימוש בשיטות כמו-מו"ד.
    2. קוראים לזה חוג מבוכים ודרקונים כי הקהל המוגלגי לא יודע מה זה משחקי תפקידים, ומשייך את מו"ד (וכתוצאה מכך גם פנטזיה ככלל) עם התחביב. זה עניין שיווקי, וזו החלטה נכונה לקרוא לחוג מבוכים ודרקונים, כי אחרת, פשוט לא תמשוך קהל.

  3. נראה שאנו תמימי דעים בנוגע לקרבות ותיאורי אלימות במשחק תפקידים של ילדים קטנים, ואני מקווה שדיברתם על כך בחלק ב', כי מאד מעניין אותי מה דעתם של בעלי הניסיון והאם ניסו לעשות משהו בנידון.
    לדוגמא:
    גם אם זה נקרא "חוג מבוכים ודרקונים" (הנחתי מראש שזו הסיבה), לא חייבים לשחק מו"ד ואפשר להעביר כמה דקות בתחילת החוג, במקום להסביר מה זה מו"ד, להסביר שמו"ד זה משחק תפקידים ולהציע דברים אחרים.

  4. קוראים לזה חוגי מבוכים ודרקונים, כי עד לפני שנים מעטות, זו היתה השיטה היחידה שעברה תרגום והופצה בחנויות הספרים.
    זה מה שההורים ראו, ולכן זה גם מה שמכרו.
    כיום ניתן למצוא את חץ הזמן, ואנור, ואפילו תרגום לשיטה המקוצרת של עולמות פראיים. ללא ספק יש אלטרנטיבות טובות מ-מו"ד, שאומנם גדלתי על השיטה (לכל דורותיה), אך אני מסכים ביותר עם ערן, שזו לא בהכרח הדרך ללמוד ו/או להכנס לעולם משחקי התפקידים.

השארת תגובה