קטגוריות
אישי

ארגז ירקות שבועי

לפני כשלושה שבועות עבר כאן איזה בחור והציע למכור לי שירות דו-שבועי קבוע שבו מביאים לדלתי ארגז קטן עם ירקות ופירות. נשבתי בפיץ' המכירות שלו, ובמיוחד בכך שאפשר לבטל בהמשך מתי שאני רוצה, ואמרתי, מה איכפת לי, שיהיה, נבטל אחר כך. אך אז הסתבר שהבחור מבקש שאתחייב לפעם הראשונה, והנחתי, נכונה, שזה עניין של עמלה שהוא מקבל על כל הרשמה. כאן כבר נכנסו כל מני שיקולים\רציונזליציות: ב-12.5 פאונד זה לא יקר בשביל כמות כזו של ירקות כאן; אנחנו בכל מקרה לא אוכלים מספיק ירקות וזה נושא שכבר העסיק אותי לפני כן; הבחור היה נחמד למדי והרגשתי שאם כבר אחליט להמשיך בשירות מגיע לו לקבל על זה; וכו'.

השבוע הגיע הארגז, ובדרכו של השירות הזה, אי אפשר לצפות מה בדיוק יהיה בו, זה אפילו משתנה משבוע לשבוע. הפעם היו דברים כגון קישואים ומלון. לא היה לי מושג מה לעזאזל עושים עם קישואים. אבל אני חושב שהגישה הנכונה היא להתייחס לזה כאתגר: אוקי, אז מה באמת עושים עם קישואים? והתשובה התגלתה היום כשחיברנו אותם עם סטייק ורוטב בלסמי ויצא נהדר.

זה כנראה לא יחזור בזמן הקרוב, כי מי יודע מה נקבל בפעם הבאה. וגם זה סבבה – כי פתאום זה כיף לתהות מה נקבל בפעם הבאה, כי זה אומר שגם נאכל משהו חדש, כי אצטרך למצוא איזה מתכון חדש להכין. בעצם נרשמתי לשירות "סיבה טובה לעשות משהו חדש ולאכול משהו חדש מדי שבוע" שאפשר להפסיק מתי שרוצים. כל כך הופתעתי להבין את זה, שישבתי לכתוב פוסט בבלוג, וכתבתי אותו עד שהגעתי לסוף.

השארת תגובה