היה היה גובלין

"פעם פעם, לפני שנים רבות", כך מתחילות כל האגדות. אך כיצד הן מסתיימות? האם הגיבור מנצח את המפלצת? האם מצליחה הנסיכה להסיר את הקללה מעל הנסיך? האם בסוף הסיפור למדנו לקח חשוב?

כל אחד רוצה לספר אגדה משלו, כל אחד רוצה להביא את העלילה לסיום אחר. אך יש רק סיפור אחד.

 

היה היה גובלין

 

פעם פעם, לפני שנים רבות, מעבר להרים גבוהי פסגות ויערות רחבים, היתה מערה גדולה. בתוך המערה שכנה מפלצת אפלה, שחורה משחור, שאף אדם מעולם לא ראה.
בכל פעם שהיה נכנס גיבור אל המערה היתה המפלצת מסתתרת מאחורי אבן, או בתוך חרך, או שהפכה את צורתה כדי שתראה כמו צל טועה.
רבים חשקו את האוצר הרב שהסתירה המפלצת עמוק בתוך המערה, אך המפלצת הטעתה את כולם עד אשר הלכו לאיבוד, ולאחר שנעשו תשושים ועייפים, בלעה אותם!

כן, היא בלעה אותם שלמים, בנגיסה אחת!
אנשים רבים פחדו מהמפלצת, ורצו להרוג אותה. בקרבת המערה היה כפר, שהתושבים שבו חיו בפחד מתמיד מהמפלצת.
בכפר גר איש זקן אחד, והיה לו ספר גדול בו היו כתובים דברים חכמים רבים. הוא קרא רבות בספר, בחיפוש אחר פתרון לבעיית המפלצת המסתורית.
יום אחד הגיע לכפר גיבור אגדי, רכוב על גבי סוס אצילי.

הוא היה נמוך ומכוער,

רגע רגע–

אין רגע רגע, הפרעה זה הפרעה.
בכל מקרה, הוא היה נמוך ומכוער – וירוק! שכן הוא היה גובלין.

איך לעזאזל גובלין יכול להיות גיבור אגדי? אתה לא יכול לסתור את מה שנאמר עד עכשיו.

הוא היה גובלין שעבר עליו הרבה, בסדר? וגם… היתה לו גם אבן חן אדומה, קסומה, שהיתה יכולה לעשות כישופים רבים ומופלאים.
הגובלין התקבל בקרב אנשי הכפר בשמחה רבה…

…כן, הם מאוד שמחו לראות את הגובלין, אבל בעיקר את הסוס, כי הם היו רעבים מאוד בגלל שהיו שלושים שנה של בצורת, אז הם אכלו את הסוס, כולל עצמות והכל, אתם לא תאמינו כמה רעבים הם היו. אחר כך הם ניגשו לגובלין וניסו לאכול גם אותו, אבל הוא ברח מהם במהירות – נו, בטח, ישר לתוך המערה. כשהוא הגיע למערה היה כבר אמצע הלילה…

…לילה זרוע כוכבים, עם שמיים בהירים וריקים מענן. הגובלין שמע מרחוק את יללותיהם של אנשי העיירה המטורפים, והאיץ את ריצתו אל עבר המערה. בגלל אפילת הלילה היתה המפלצת השחורה בלתי נראית ממש, והגובלין רץ ישירות לתוכה.
"זה כאב!" אמרה המפלצת.
"אני מתנצל," אמר הגובלין, "לא התכוונתי. אך עם מי אני מדבר? אינני רואה דבר."
"זה בגלל שאני מוסתרת,"

אפשר להגיד שהיא מוחבאת?

לדעתי אפשר.

מצוין.
"זה בגלל שאני מוסתרת," אמרה המפלצת. "אני מאוד שחורה, וגם הלילה שחור, ובגלל זה."

"אה," אמר הגובלין, "זה מאוד מעניין והכל. תוכלי לעזור לי להסתתר מאנשי הכפר? הם מנסים לאכול אותי."
"למה?" שאלה המפלצת.
"כי הוא מאוד טעים." אמרה אבן החן.

הא הא! החפץ הזה מדבר!

לעזאזל.

"אם הוא כל כך טעים, אולי אוכל אותו בעצמי." אמרה המפלצת.
"ארורה תהיי." לחש הגובלין לאבן החן.
אך במלוא העוז, התריס בפני המפלצת. "חשפי את עצמך בפניך, מפלצת מסתורית, כדי שאוכל לחזות בפניך!"
המערה כולה נרעדה כשענתה המפלצת, קולה נורא ואיום. "איך תעז לדרוש כי אתגלה במלואי, בעוד אתה אינך אלא יתוש לעומת עוצמתי!"
אך הגובלין, ששמו היה ננסק, לא נרעד, ולא פחד. בזכות ליבו הטהור יכול היה לשמוע את היגון שבצעקה, את הכאב שמאחורי היללה. מפלצת זו, כך הבין, אינה מפלצת כלל, כי אם נפש כלואה.

אפשר לשחק גרזן?

לא אמרתי גרזן.

אבל אני רוצה להרוג את עצמי.

אני רוצה להרוג את עצמי גם.

תוך שהוא מתעלם מהספקות והקולות המציקים בראשו, פנה ננסק הנועז אל האפלה פעם נוספת, והרים את אבן החן הקסומה שבידיו. "אורי! אורי ו–"

כן?

לא אתה, אורי.
"אורי! והטילי את עוצמת האמת הבוהקת אל תוככי המאפליה! חשפי סודות כמוסים וגלי נסתרות! את הנעלם הפכי גלוי, את פצעי העבר עשי-"

היא יכולה להאיר כבר??

..וכאשר האירה האבן לתוך המערה בעוצמתה הקסומה, התגלתה בפני הגובלין הגיבור דמותה האמיתית של המפלצת!
היא הרימה את ידיה אל פניה כדי להסתיר את האור הבוהק…

אז היא היתה עיוורת! יופי, ו–

אבל עוד לא הספקתי לתאר את המפלצת!

זה לא משנה, אמרת שהיא התעוורה.

אבל, אבל, המפלצת!

כן, היא שלי עכשיו. הגובלין התחיל לצרוח כשהבין–

אבל אי אפשר להשתמש בזה בשביל "התעוורה", זה אמור להגיד שמישהו כבר היה עיוור.

אין שום הבדל!

בטח שיש! באחד זה תיאור, בשני זה פעולה.

אתה סתם מנסה-

רוני! רוני!

אוהו…

רוני, כנסי לכאן רגע בבקשה!
רוני, תסתכלי על זה רגע. תגידי להם שהכוונה היא שמישהו כבר עיוור, לא שהוא עכשיו מתעוור. תגידי להם.

תראה לי רגע.
לדעתי אין בעיה עם זה. כרגיל, אם יש ספק, תפתרו את זה בהצבעה.

בעד!

בעד!

אוף.

והגובלין צרח זעקה מחרידה כשהבין שהמפלצת היא נורא נורא מכוערת!
וגם מרושעת!
וגם יש לה גרזן!

אורי…

אוקי, אין לה גרזן.
אבל היא בעצם גם היתה המלכה.

אוווו….

אבל הגובלין לא ידע את זה כי הוא בא מארץ אחרת.

גם בארץ אחרת היו יודעים מי המלכה של הארץ הזו.

אוקי, אז עולם אחר, בסדר?
והגובלין, אמרת שקוראים לו ננסק? נו בחייך. טוב, אז ננסק מסתובב למלכה ואומר "מה, את כל כך מכוערת ומרושעת, אני אחסל אותך!"
והאבן אומרת "מצוין, איזה יופי!"

אתה לא יכול לשחק יופי.

ניסיתי.
והמלכה נבחה ונהמה וכל מני, אבל בכל פעם שננסק ניסה להתקיף אותה הוא לא הצליח, כי הוא שכח להביא איתו גרזן.

אפשר לשחק רק מה שמשתתף בסיפור, לא מה שלא משתתף בסיפור.

נו, יש בסיפור גרזן!

הרגע אמרת שאין!

טוב, אז המלכה המפלצת מתנפלת עליו וחובטת לו בראש…

…אז מישהו נפגע, כן? ואז הוא התעלף, והמפלצת טיפסה עליו וערפה לו את הראש ואכלה אותו, ואז היא ניסתה לאכול גם את אבן החן, אבל זה היה מגעיל, אבל הסוס החדש שלו היה בחוץ אז היא הלכה לאכול אותו גם, אבל! אבל מסתבר שכל הכפריים היו שם! הם באו לבדוק לאן ברח הסוס, והם היו נורא מופתעים כשהמפלצת יצאה החוצה ואכלה אותו קודם.

מה לעזאזל קורה פה.

אבל אז הם נזכרו שהמפלצת גרה פה ופחדו שהיא תאכל גם אותם, ואז הם החליטו לחזור לכפר, אבל ביקשו לקחת את הסוס, והמלכה אמרה בסדר.

הפרעה!

תודה לאל.

בעוד המלכה, אשר מגדולתה נפלה והתהפכה זה מכבר למפלצת מן השאול, נושאת ונותנת עם הכפריים המבוהלים והחושקים בכל מאודם לשוב לביתם-

זה היה משפט? בעברית?

דבר מה נע בתוככי המערה, תחת צילה של אבן החן המטילה עדיין את אורה, לקול תחנוניה המתייפחים, הקוראים "עור, ננסק! קום נא, התאושש!", שכן בתמימותה לא היה מקום בליבה להכיל את הצער המלווה את מותו.
היה זה ראשו של הגובלין, אשר בדרך פלא עוד היתה חיות בו. בכוח לסתו בלבד הרים עצמו והתגלגל עבר הגוף, ובזרועותיו הירוקות אחז בקודקוד וחיברו מחדש על פני הגרון שותת הדם.
שכן, הגובלין בורך בידי נסיכה מופלאה, אשר הבטיחה כי לא יוכל למות מידיה של המפלצת! שכן אותה הנסיכה היתה בתה של המלכה, ובכל מאודה רצתה להשיב את אימה מקללת המפלצת הנוראה, עד אשר בכוח קיסמה בירכה את ננסק האמיץ, שישרת את מאוויה וישמש כזרועה היציבה בפני הרשע!

בבקשה תגיד לי שיש לך משהו.

יש לי חלון.

הגובלין קם על רגליו ואמר, "איזה מזל ש-"

אה, יש לי גם מזל.

זה לא נחשב!

באמת מזל.

רוני!

מההההה.

אי אפשר לנצל את דבריה של אחת הדמויות שארגתי לתוך המבנה הנרטיבי! נכון?

וואטאברררר.

רוני, אני רוצה לנצל הזדמנות זו כדי להגיד לך כל הכבוד על יכולתך להתמודד עם אח שכזה.

אני לא יוצאת איתך לסרט.

ניסיתי.

אפשר להמשיך? אז הדרקון-

איזה דרקון!

אה, רגע. כן, אז הגובלין קם על הרגליים ואז הוא ראה שיש חלון במערה, חלון קסום, ובצד השני היה אחו או גבעות או משהו.

זה לא קורה.

והגובלין אמר "וואי, נראה לי שהרבה יותר בטוח שם," אז הוא עבר דרך החלון, והמשיך כמה ימים, והוא נעשה נורא רעב, ובסוף הוא הגיע לארץ עם ארמון.
ובארמון היה נשף, והגובלין היה נורא מרוצה כי סוף סוף הוא יכול היה לאכול, כי הוא אביר, אז נתנו לו להיכנס כמובן! הם נותנים לאבירים להיכנס. והוא הציע גם לאבן אבל היא לא רצתה, כי היא אבן!

חזק! מצחיק.

נכון? ובכל מקרה, היה נשף, וכולם מאוד נהנו, והגובלין הראה להם סיגנון ריקוד מארץ מולדתו, שבו יש מוזיקה אבל לא ממש זזים.

הו לא. הו לא, זה מגיע.

ועד כמה שאני יודע, אולי הם רוקדים בלי לזוז. ה-סוף!

תביא את זה רגע.
זה "עדיין רוקדים", אידיוט.

ומה קרה לגובלין?

התאבד.

לא, הופיע שער קסום והוא נעלם לתוכו ולא ראו אותו שוב לעולם. אתם לא גוועים ברעב, בואו נזמין פיצה.

רוני, אנחנו מזמינים פיצה!

"זה היה העולם המוזר ביותר אי פעם." אמר ננסק לסטייסי, מתנשף, ונכנס אל השער הבין-מימדי.

עם התגית: ,
2 comments on “היה היה גובלין
  1. איתמר הגיב:

    אהבתי. בהנחה שזה משחק שהתרחש באמת, מתי הוא קרה?

  2. ננסק הגיב:

    זה יותר כמו אסופה של כמה מהגרועים שבמשחקים ששיחקתי.

השאר תגובה