יומן עבודה #4 – העלילה! או שלא

בפעם הקודמת דיברנו על ראשי פרקים, והפעם לא נדבר על עלילה.

הנה הבעיה: העלילה המרכזית היא הסוד הגדול של המשחק. "לב הקריסטל" הוא לא עולם מערכה, כמו שהוא לא מסלול הרפתקאות. הוא שילוב של השניים, עולם מערכה שנבנה עבור מסלול הרפתקאות מסויים. משחקים כ-12 הרפתקאות ראשיות, המובילות אחת לשנייה (פחות או יותר, יש שלב די רציני של סנדבוקס), מגלים את רוב או כל התוכן בעולם בהרפתקאות צדדיות, עושים שינויים משמעותיים בהכל, וכשההרפתקאות נגמרות, בתכל'ס נגמר גם העולם. הוא לא מיועד ליותר מזה, כמו שהעלילה לא מיועדת לעולמות אחרים.

אז על העלילה אני לא יכול לדבר.

אבל אני כן יכול לדבר על שתי דילמות מעניינות שנגעו לגביה: עד כמה להסליל את המשחק, ואיך נסגרנו על מבנה העלילה. על הנושא השני, איך החלטנו לעשות את עץ ה-Plot Points, אדבר בפעם הבאה. כנראה.

חופשי לעומת מוסלל

כששיחקנו את לב הקריסטל במקור, שיחקנו אותו בדרך מסוימת. אלא מה, שכעת צריך לכתוב מוצר שאמור לאפשר מרחב פעולה מסויים, שאפשר יהיה לשחק בו בכמה דרכים. אלא מה, שזה לא עולם מערכה כללי, אלא עלילה מתוכננת מראש, שלמרות שהיא פתוחה, היא לא לגמרי פרוצה, כך שצריך לכפות על השחקנים והמנחה כללים מסויימים בכל זאת.

אני לא יודע איפה עובר הקו, אבל יש לי תחושה שאומרת שעדיף מעט להרחיב מאשר לצמצם – התוצאה הסופית צריכה לאפשר לצרכני התוכן מרחב אפשרויות בתוך מסגרת, יותר מאשר להתנות מסלול.

אבל המסלול, המסלול הוא אחלה. אם תעשו את זה ממש כמו שאני מציע, כמו בחזון שלי, תהנו מאוד. בהנחה ואתם נהנים מסוג משחק כמו שלי, כלומר. אז, נגיד, 25% מהקוראים? בהנחה שיש כ-4 סוגי גיימרים. (חלוקה מעניינת, שלא ניכנס אליה כרגע, בעיקר כי היא לא לגמרי מתאימה למה שאני מדבר עליו כאן ולכן לא ממש תומכת בטענה נו נמשיך הלאה)

אז הבנתי שאני בעצם חושב על Director's Cut של משחק תפקידים.

גרסת המנחאי

אני המנחאי! זה מנחה במאי. אז.

כרגע אני חושב על הפורמט הבא. לאורך כל הספר מוצגת אפשרות המשחק שאני מכנה "חופשית" – זו שאמרתי שצריכה להיות. הנה קווים כלליים, הנה הכשרונות שאפשר לקחת, הנה הקריסטלים שאפשר להתחיל איתם, צאו לדרך, לכו לאן שאתם רוצים, היפגשו בכל אתגר שאתם רוצים. 

לצד אפשרות זו, בתוך פסי-צד המלווים את התוכן במקומות הרלוונטיים, אציין את אפשרות המשחק "המוסללת", כתוספת אפשרית. אפשר להתחיל את המסע בכל ארץ, אבל אמליץ להתחיל אותו בבוגוביה, והנה הסיבות למה (בקצרה). אפשר לבנות איזה דמויות שרוצים, אבל כדאי שבחבורה יהיו דמויות בסגנון הזה והזה. אפשר להמשיך לכל ארץ, אבל אמליץ להמשיך לפיורדסטאד, וספציפית דרך ההתקלות הבלתי-נדרשת (שאינה PP, כלומר) הזו, מאחר והיא תורמת לחוויה באופן רצוי בשלב הזה בסיפור. כשמגיעים לעיר החצויה ופוגשים אחד המורדים, כדאי שהוא יהיה האח של אחת הדמויות, והנה כמה הסברים על הסיבות לכך, וכיוונים אליהם כדאי להתקדם איתם.

כדאי לכם לפעול לפי הסדר הזה. אם אתם מעוניינים לקרוא את פסי הצד, כלומר.

אז בקצרה: סגנון חופשי: בגדול ארגז חול, מסתובבים בכל אזור ונעים ביניהם איך שרוצים. בחלק מההרפתקאות נתקלים, הן קורות לך כי אתה באזור.
סגנון מוסלל: החבורה קיבלה תוכנית פעולה מוגדרת מ-Syn, והם צריכים לנוע לפיה, עם חריגות מומלצות בדרך (בעיקר ההרפתקאות מונעות התנאי).

בפעם הבאה אני מתכוון להרחיב על האופן בו החלטנו לבנות את ה-Plot Points – העלילה המרכזית. ואולי ארחיב על סגנון המשחק האפיזודי, שנמצא בתוך התחום המוסלל, כהמלצה להרצה.