קטגוריות
אישי

איגרת מבת"הילדה לת"ורן איירונשיילד

את הטקסט הבא קיבלתי משחקנית שלי, אחרי בקשה שתתן פירוט לגבי ההיסטוריה של דמותה הלא שגרתית – גמדת שמסתובבת מחוץ למעוז גמדים. אותה שחקנית גם ממלאת את תפקיד אשתי בשאר שעותיה.

איגרת מבת"הילדה לת"ורן איירונשיילד,

בבוא הימים חלק מספר הטינה

לגמד או בן-אדם המוצא איגרת זו,

אישי היקר,

אם מצאת איגרת זו בין חפצי, משמע כי נשמתי כבר איננה כלואה בגופי, אלא ניצבת כעת לצד גרימניר, עם גרזן שלוף ותחבושות מוכנות לכל. אם מוצא האיגרת הזו הוא במקרה ג"וזף, דע לך כי אני מורישה לך בזאת את מעט מטבעות הכסף והנחושת שבנרתיקי, לזכר החברות שלנו. הרגש חופשי להמר בהם כרצונך, אולם בעת המשחק, אנא לגום מפעם לפעם מלוא הפה לגימת בירה לזכרי. היו לנו זמנים טובים יחדיו. בין אם אתה הוא ג"וזף ובין אם מוצא הגון אחר, בקשתי האחרונה היא כי תמסור את האיגרת המצ"ב לת"ורן איירונשיילד, מנהיג המבצר קרק ארגראז – מעוז הגרזינים ללא חטא.

– – – – – –

לכבוד ת"ורן איירונשיילד,

המנהיג הגמדי הדגול של קרק ארגראז,

ת"ורן,

אני כותבת לך את האיגרת הזו בידיעה ברורה שאתה חושב אותי לפחדנית ובוגדת. אך אני מקווה שדברי יזכו אותי במעט מחילה ממך ויסבירו שלא יכולתי לנהוג אחרת.

כידוע לך, הייתי הספרית-מנתחת הטובה ביותר במבצר. עבדתי יומם וליל כדי לשמור על לוחמינו כשירים למאבקינו רב התהילה בירוקי-העור, ועמלתי שמספר האבידות שלנו יישאר קטן ככל האפשר.

אולם כפי שנכחת לראות בעצמך, בשנים האחרונות האבידות שלנו בקרבות רק הלכו וגדלו. היה זה כאילו האדון המשמיד עצמו נועץ בנו את שיניו המדממות. נדמה כי בכל קרב ידם של ירוקי העור על העליונה. נראה כאילו הם יודעים בדיוק היכן נתקוף ומתי, מהו מספרנו ומהו טיב נשקינו. אך לא הצלחנו לגלות כיצד הדבר ייתכן.

ואילו לילה אחד הוזעקתי מחלומי על-ידי אולפר שהודיע לי כי אחיו, סקאלף, חולה עד מאוד. רצתי אליו, ובמהלך מחצית מן הליל נאבקתי בעיקשות על חייו של המסכן, שהיה מכוסה כולו באבעבועות ירוקות שנזלו מוך צהוב כאשר פוצצתי אותן.

אך לאחר שהשהתי את ידו של נורגל מן הנער– מי ייתן וידו של אדון החולי תמיד תרחק מאיתנו! – חזרתי אל עבר חדרי. ולפתע ראיתי דמות חולפת על פני אל עבר המסדרון שלימיני. הבטתי אל המסדרון וזיהיתי את מיגרא דראקי, אחיינו של ראש שבט דראקי המכובד כל כך. הירח הלבן כבר החל לשקוע, השעה הייתה כה מאוחרת, כך שחשדיי התעוררו: משהו בתנועותיו לא מצא חן בעיני, ואף פעם לא חיבבתי אותו – הוא שותה בירה בגמיעות מדודות, כמו היה אלף חלק-סנטר וצר ירכיים. לכן כשראיתי אותו נוהג באופן הזה, מיד התחלתי לעקוב אחריו.

תוך זמן קצר חשדותיי אוששו – מיגרא פנה אל מחוץ למבצר, והמשיך אל עבר ההרים. החשתי אחריו, אף על פי שעצמותיי כבר כאבו מהמאמץ וחוסר השינה. מיגרא  ניסה להביט לאחור ולוודא כי הוא לבדו, אך הצלחתי להיחבא בין הצללים.

לאחר כשעתיים של הליכה בין שבילי ההרים, ראיתי את מיגרא עוצר תחת מדף אבן ארוך במיוחד. בזכות עיני הגמדים שלי, החשיכה הקשה לא הצליחה לסמא את עיני: אורק מגודל ירד במעלה השביל אל מיגרא, ונהם אליו. אולם במקום לשלוף את נשקו, מיגרא הוציא מתיקו מגילה מגולגלת. האורק נטל את המגילה והושיט למיגרא שק מלא בדבר מה מצלצל, אשר כנראה היה מטבעות.

נמלאתי זעם וכמעט והתנפלתי על שניהם בו במקום. אך שכלי לא נטש אותי לחלוטין, ובכל זאת המתנתי בכסות העלטה עד אשר מיגרא החל לחזור כלעומת שבא. כאשר מיגרא התרחק דיו, מיהרתי אחרי האורק. השגתי את האורק בטרם הספיק להגיע אל מחנהו, ובאיבחת גרזן חדה שמתי קץ לחייו המתועבים. שליתי מכיסו את המגילה ופתחתי אותה – כפי שחששתי, היה רשום עליה את פרטי ההתקפה הבאה שלו.

רצתי חזרה אל המבצר, נחושה בדעתי להעיר אותך, ת"ורן, לספר לך את כל אשר אירע ולהביא את המגילה הזו כהוכחה לדברי. אך כאשר הגעתי אל שערי המבצר, חפץ כבד היכה בראשי, ומישהו התנפל עלי מאחור. איבדתי את הכרתי, וכאשר התעוררתי, מצאתי את עצמי קשורה לסלע גדול במרחק מה מן המבצר. מולי עמדו מיגרא ואשתו אלריקה. הם נטלו ממני את המגילה, כמובן, כמו גם את שאר חפצי.

הבנתי כי מיגרא הבחין בי כאשר חלף על פני וטמן לי מלכודת. קיללתי אותם ואת זקנם והבטחתי להם כי לא יעבור זמן רב בטרם יפול עליהם חרוננו, ירקתי לרגליהם וקראתי בכל תרועה לאבותינו. צעקתי עליהם שאם הם לא רוצים להיחשף, כדאי שיהרגו אותי כאן ועכשיו כי אני אספר את קלונם בקול תרועה ברגע שתינתן לי ההזדמנות.

אולם למרבה הפתעתי, הם צחקו ואמרו שלא אעז לחשוף אותם. הם הסבירו לי שמותי ימשוך תשומת לב רבה מדי, אך שהם בטוחים בשתיקתי, משום שיש להם חברים טובים באלטדורף, והחברים האלו כבר ביקרו בנפחיה של אחי בראנד.

למשמע המילים הללו הדם הציף את פני וניסיתי ביתר שאת להשתחרר מכבלי. נשבעתי שאם הם יעזו לפגוע בשערה מראשו של בראנד, אנקום בהם בעינויי זוועה שלא אתארם כאן, משום שהנייר הזה היה מתלקח בלהבות אילו הייתי מעלה אותם על הכתב.

מיגרא צחק את צחוקו הצורם ואמר כי דבר עדיין לא אירע לבראנד, אך אם אפצה את פי או אפריע להם בצורה כזו או אחרת, בראנד ימצא את מותו בדרך איטית ומלאה ייסורים. בראותם את התסכול שממלא את פני לצד הזעם, הם שחררו את כבלי ושבו על עקבותיהם. לא העזתי להתנפל עליהם.

אך גם לא יכולתי להמשיך בתפקידי כאילו כלום לא קרה. חשתי את חרפתה האיומה של גמדת שאיבדה את כבודה. הייתי מודעת היטב לכך ששתיקתי הופכת אותי לשותפה לחטא הנורא של מיגרא ואלריקה, ושל – אני חושדת – שבט דראקי כולו. אילו יכולתי במותי לחשוף את קלונם ולמחות מעליי את החרפה הזו, כמובן שהייתי נוטלת את נפשי בן רגע. אך לא יכולתי לכפר על דבר במותי. ליבי העיק עלי יותר ויותר עם כל יום שעבר. שיוויתי לנגד עיני את אחי ואחיותיי נהרגים בקרבות כמו ארנבים שנכנסו למאורת ציידים, ומצד שני את אחי מעונה למוות, ואוזלת ידי וחוסר הכבוד שבהתנהגותי הביאו אותי על סף טירוף.

רק מוצא אחד נותר פתוח לפני. באישון הלילה ארזתי את חפצי והסתלקתי מקרק ארגראז. יצאתי בחיפוש אחר אחי, בניסיון למצוא דרך להציל אותו ואותכם גם יחד, ולהשיב בכך את כבודי.

אך אם אתה אוחז באיגרת הזו כעת, משמע שנכשלתי. אם נהרגתי, הרי שגם מותו של אחי לא יאחר לבוא, וכבר אינני יכולה לעשות דבר בשבילו. לכן כל שנשאר לי הוא לקוות שהאיגרת הזו אכן תמצא את דרכה אלייך, ובכך תחזיר לי ולמשפחתי מעט מן הכבוד שאיבדנו. תפילותי איתך, ת"ורן, אני מפללת בכל ליבי שהאיגרת הזו לא תגיע מאוחד מדי.

שלך תמיד,

מצדיעה לך מחיקו של גרימניר,

בת"הילדה פורג"פליימר

3 תגובות על “איגרת מבת"הילדה לת"ורן איירונשיילד”

השארת תגובה