הלינק הרב שכבתי

סיני גז מהשאלון החל פרוייקט של לינקים מתגלגלים מבלוג לבלוג. בגדול, הרעיון הוא ליצור שרשרת לינקים ארוכה בין בלוגים פעילים ומגניבים, בה כל חוליה מקשרת לחוליה הבאה בתור ומוסיפה איזו פיסת תוכן משלה בדרך: תמונה, טקסט – משהו נחמד שיתן תוכן לטיול בשרשרת. את ההזמנה קיבלתי מאביב, מהבלוג בלון דיבור.

הנה היצירה הקטנה שלי, קטע שנכתב עבור fan-zine שלא יצא לאור, לכבוד יום המגבת בשנת 2001 או 02 (ותודה ליערה על היוזמה ההיא).

"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" מדגיש מספר פעמים את חשיבותה של המגבת לתייר הבין חללי. עם זאת, מעטים הם המשתמשים במדריך שמביעים עניין בהיסטוריה של המגבת, וחבל. הסיפור הבא מופיע בין דפי המדריך, ומספר על טרמפיסטים, מגבות, ודרכו של הטבע.

כבר לפני זמן רב גילה המדע שבכל צורת חיים טבוע יצר נדודים בסיסי. אצל חלק מהגזעים הוא בסיסי עד מאוד, כמו למשל אצל הקרמבגוזים, גושי אבן בקוטר של חמישים קילומטר, שמיום היוולדם ועד יום מותם נעים במהירות טקטונית מטורפת של עשרה מילימטרים לשנה. הגחים, לעומתם, פיתחו את המסע בחלל בתקופת הברונזה, קצת לפני המעדר. בתוך ארבעה ימים עזבו כל הגחים את כוכבם, כאיש אחד, ופשוט יצאו החוצה, אל החלל הגדול. איש עוד לא שמע מהם.
ברוב הגזעים הגלקטיים, יצר הנדודים מתבטא בעיקר אצל פרטים בודדים שאינם מייחסים חשיבות לדבר מלבד תנועה ברחבי הגלקסיה (ובכך מרגיזים מאוד את היקבועים*). לאותם אנשים קוראים טרמפיסטים.
למעשה, הטרמפיסטים מתאפיינים ביותר דברים במשותף בינם לבין עצמם מאשר עם שאר בני גזעם. כך ניתן לראות בנמלי חלל סלורבני תלת-זרועות וצ'פק פלסמתי רותח מנהלים שיחה עניינית בנושאי הוצאות כספים, מרחב מחייה, יחסם המנכר של היקבועים ו-,כמובן, מגבות.
למעשה, הקשר הטרמפיסטי הבין גזעי חזק כל כך, עד שפעם אחת התכנסה קבוצה של טרמפיסטים שנפגשו, לגמרי במקרה כמובן, על ירח קטן של רייגל, והחליטו להכריז על עצמם כגזע נפרד: גזע שמאוחד בתכונותיו הסוציולוגיות, ולא הביולוגיות.
אותה קבוצה נדדה במשך זמן מה בגלקסיה (על ידי לקיחת טרמפים, כמובן), אוספת לקירבה יותר ויותר טרמפיסטים, שנסחפו בהצהרה הפוליטית הנועזת. הקבוצה גדלה עד כדי כך, עד שבזמן מסע אחד בעל-חלל נמאס לבעל הספינה מכל הרעש שהם עושים ומכך שהם גילו את מיקומו של ארון המשקאות שלו, והוא פשוט נטש אותם על פלנטת ג'ונגל קרובה.
מיד נחלקה הקבוצה לשני מחנות. מחנה אחד התלהב, והכריז על הפלנטה ככוכב הבית של "עם הטרמפיסטים": טרמפיסטה. אך המחנה האחר, מונהג על ידי זביקי עצבני במיוחד בשם הגוטא, טען שבהיותם טרמפיסטים, אין לביטוי "כוכב בית" משמעות לגביהם, והם אמורים לבלות את חייהם בנדודים בחלל, אחרת מה בכלל הטעם בהכל.
המחנה הראשון ענה שהטרמפיסטים, בהיותם גזע, צריכים כוכב בית.
המחנה השני כעס ואמר שהטרמפיסטים, בהיותם טרמפיסטים, צריכים לתפוס טרמפ.
המחנה הראשון אמר כן, אבל-
בשלב הזה הבין המחנה השני שהויכוח יאלץ להיפתר בדרכים המקובלות, ולכן הפציץ את המחנה הראשון במספר רימונים, ונסוג אל תוך עלטת הג'ונגלים.

ככל שעברו השנים נעשו הקרבות בין שני המחנות קשים יותר ויותר, עד אשר בסופו של דבר אזלה לכולם התחמושת. המחנות החלו במלחמת גרילה מתוחכמת, שבה קבוצות קטנות היו מוצאות דרכן למחנה האוייב ולועגות לו על ידי נפנוף מגבותיהן בתנועות מגונות.
הגוטא שמר על מיקומו כמנהיג המחנה הרדיקלי (שקרא לעצמו "הטרמפיסטים האמיתיים"). הוא הבין שהמלחמה התדרדרה למשחק ילדים, ואין זה לכבודם של העקרונות הנעלים מאחוריהם עומד מחנהו. הגוטא החליט שעליו לבצע מהלך טקטי מחוכם כל כך, עד שהמחנה האחר (שגם הוא קרא לעצמו "הטרמפיסטים האמיתיים") ישאר מולו פעור פה, ובתקווה, גם שכוב על הרצפה בפיסוק איברים וללא פעילות מוחית.
טרמפיסט בלבו, ידע הגוטא שעליו לפנות אל אותו מקור שלא הכזיבו מעולם: המגבת שלו. אותה מגבת ספציפית הייתה עשויה בד עז זביקית סגולה, ארוג בצורת ספירלה מתוחכמת שבתוכה ארבעה כיסים אלקטרוניים, שנפתחים כל אחד אל תוך חלל חוץ-מימדי קטן.
הגוטא נעל את עצמו בתוך בקתתו, והחל בניסויים גנטיים מתקדמים. בלילות היה אפשר לראות הבזקים מבעד לחריצי הדלת, ולפנות בוקר היו נשמעים לפעמים קולות גרגור עמוקים.
לאחר שעבר שבוע והגוטא עוד לא יצא, נעשו שאר הטרמפיסטים שבמחנה מודאגים. הם התכנסו מסביב לדלתו של מנהיגם, והמתינו בציפיה. אחד מהם, אמיץ מחבריו, החל להתקדם אל הדלת אט-אט, בזהירות, על קצות אצבעותיו. האחרים הביטו בו בדריכות, בזמן ששלח את ידו אל הידית. כל הבעתו מביעה חרדה, הוא דחף בעדינות את הדלת…

שלושה ימים מאוחר יותר הגיעו השורדים אל מחנה הטרמפיסטים האחר, בגדיהם קרועים והם מדממים מעשרות פצעים בגופם. בפיהם היו סיפורי אימה על מגבות עצמאיות, שמסתובבות חופשי ברחבי הג'ונגל, רודפות אחריהם, יום ולילה, ללא מנוחה.
תושבי המחנה ההמומים הבינו במהירות שמשהו השתבש בצורה נוראה. אך עוד באותו ערב, לפני שהספיקו להתארגן למגננה, עטו עליהן המגבות מתוך חשכת הג'ונגל. הן היו ענקיות ודקות, בשלל צבעים, כמו סדינים מהגיהנום. הן נעו באופן עצמאי לגמרי, מרחפות מעל האדמה, זזות במהירות וגמישות מפלצתיות, במרכז גופן פעור פה אדיר מלא שיניים, והן שואגות "גררררראאא!"
מספר מגבות תמרנו דרך האוויר מסביב לקבוצת טרמפיסטים חסרת אונים, מזנקות עליהן וטורפות אותם שלמים, אל תוך החלל החוץ-מימדי הקטן שהכילה כל מגבת, שם יעברו תהליך עיכול מחריד.
"כל כך דק, כל כך רך," מלמל אחד הטרמפיסטים, כשהצל מכסה עליו, "אך עם זאת כל כך אכזר…"

כיום מוכרז על "טרמפיסטה" עוצר ביולוגי מלא, והוא נמצא תחת שמירה של הצי השלישי של הקרטוד. מספר משלחות מחקר נשלחו אל פני הכוכב. אף אחת לא חזרה.

"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" אומר שדברים שכאלה קורים כל הזמן, ואין מה לדאוג בנושא מאחר ואנחנו בכל מקרה חסרי ישע מלמנוע אותם. הוא ממשיך ואומר שאם בכל זאת הקורא מרגיש מתוסכל, ישנם מספר מרכזים קהילתיים שידועים בשירות הפסיכיאטרי שלהם, ומוסיף רשימה של מרכזים אלו. למקרה וגם זה לא יעזור, הוא ממשיך, ישנם מספר תאי התאבדות מומלצים במיוחד, בכנסיות הגרופנקיות המפוזרות לנוחיותך בכל מרכזי המסחר של הגלקסיה.

* יקבוע: שאינו טרמפיסט.

את השרשרת אני מעביר לשני בלוגים משחקיים במיוחד:
המשחקיה, שלמרות היותו בלוג חדשותי-ביקורתי, יאלץ עכשיו לפרסם גם משהו יצירתי
משחק בתיאוריה, כי אני סקרן לראות איזו פיסת קריאטיביות יפרסמו חגי אלקיים וחבר מרעיו

עם התגית:
3 comments on “הלינק הרב שכבתי
  1. mek31 הגיב:

    אח… המגבות האלה…
    סיפור משעשע, כל הכבוד.

  2. יונתן הגיב:

    שמע, ככל שאני קורא את הבלוג הזה יותר ויותר, אני מבין כמה…בעיות יש לך. כמובן, הקטע גאוני. אבל אני לא מאמין שהיה לך זמן לחשוב על זה, לכתוב את זה, לשפץ את זה, ולא היה לך זמן לשלוח לי מייל סיכום יומי. אם היית אשה, הייתי מתחתן איתך רק בגלל הקטע הזה.

  3. ננסק הגיב:

    אה, כתבתי את זה מזמן-מזמן, רק עברתי עליו בזריזות והעלתי. את המייל היומי אני פשוט שוכח לשלוח תמיד =)

השאר תגובה