קישורים ליום ראשון, ומצבו העגום של הומור הלוח

כי יום שלישי עורר בו קנאה, כנראה. קנאה עזה, קודרת, ממעמקי נשמתו התפרצה היא כמעיין שטנה!

המשחקון מעורר ההשתאות הזה הוא אחד הדברים מעוררי ההשתאות ביותר שראיתי מקרב משחקוני הפלאש. משחקוני פלאש רבים מבוססים על רעיון מבריק, אבל הרובוטים הנוסעים בזמן של Chronotron עושים לי את זה במיוחד.
מגזין המשחקים המכובד (עם הכתבות המעט משעממות, בתכל'ס) The Escapist, שידוע בעיקר בזכות טור הביקורות החד והמעולה Zero Punctuation, מציג טור שבועי חדש: Unforgotten Realms, חידוש של סדרת סרטוני פלאש מלפני כשנתיים, אשר עוסקת באידיוט וחברו שמנסים לשחק משחקי תפקידים באופן פרמיטיבי ביותר.
שי זלדיס, ידיד ותיק ומגודל שיער, סיכם בעברית ובנוחות (ובויגיימס) את תמצית ההיסטוריה של העולם של Warcraft. מומלץ למי שרק שמע, או מי שמשחק כבר זמן רב, אבל בעצם לא מכיר את שורשיו. עולם מצוין.
חובבי הקונסולות, התאחדו – למרות הבטחות חוזרות ונשנות מצד מיקרוסופט ישראל, האקסבוקס מעולם לא הגיעה לארץ, וסמני הגירתה אפילו לא נראים באופק. הצטרפו למאבק וחיתמו על העצומה שנהגתה בויגיימס, ותוגש לסטיב באלמר עם ביקורו הקרוב בארץ.

אני מתוסכל ממצבו של הומור משחקי הלוח ברשת. משחקי תפקידים ומחשב חוגגים בינות עשרות וובקומיקסים ושטויות דומות, אבל למשחקי הלוח יש רק את Board2Pieces (קישור ינתן כאשר BGG יסיים את התחזוקה), וובקומיקס בינוני מינוס לטעמי.

למה זה? משחקי הלוח פונים לקהל אינטלגנטי ולא פחות משועשע ומשעשע ממשחקי התפקידים והמחשב. תגידו שרבים משחקני הלוח הינם מבוגרים, והם כבר מעל all that nonsense, אבל גם רבים מיוצרי הקומיקס של משחקי תפקידים ומחשב הם מבוגרים (25+ נחשב מספיק מבוגר?), כשחלקם גם מבוגרים בהחלט, נשואים ומיושבים עם ילדים וכו'. (לדוגמא: Goblins, Chainmail Bikini ועוד).

אז מה הסיבה שאנשים צוחקים פחות על משחקי לוח? האם זה נושא פחות משעשע באופן אינהרנטי? האם יש בו פחות פוטנציאל לבדיחות?