Happiness is Mandatory

ננסק היא סדרה בהמשכים, לא בדיוק סיפור. לא כל עולם ועולם שאליו מגיע ננסק יפורט במדוקדק, ולא כל מעבר ביניהם, אלא רק הדברים המעניינים. אחרי הכל, מדי פעם עוברים ננסק וסטייסי גם בעולמות משעממים כמו שלנו…  או בשיטות משעממות כמו Fading Suns.

Happiness is Mandatory

"אוף!" פלט הגובלין כשהתרסק על הקרקע.
"אה, כמו חדש." אמרה סטייסי מתוך כיס חגורתו של ננסק.
ננסק מלמל משהו.
"מה אמרת?" שאלה סטייסי. "לא שמעתי."
"ומוטב שכך." אמר ננסק. השער הבין-מימדי שמאחוריו עשה "וווש!" והתפזר לנקודה בודדת ששלחה גלים ביקום ונעלמה.
ננסק התרומם, משפשף את ישבנו הכואב, והביט סביבו. "בסדר סטייסי, איפה אנחנו עכשיו?"
"חכה רק רגע." אמרה סטייסי ודף הדמות של ננסק הופיע בידו שוב. האותיות התערבלו אל תוך קשקוש אחד גדול, ואז בחזרה למילים מובנות.
"אני לא מצליח לקרוא את זה." התלונן ננסק.
"כי אתה טיפש." אמרה טרייסי בהגיון. "רשום שם… פאראנויה."
"מה זה אומר?"
"פחד מאחרים, מבגידה, דברים כאלה."
"אה, עולם כלבבי."
"דווקא לא כל כך."
"את תהיי בשקט!" התרעם ננסק על אבן החן. "אחרי העולם הקודם, אני לא חושב שיש לך זכות הבעת דיעה בכלל! אמרת שזה מקום שקט ועתיק!"
"נו, היה שם שקט." אמרה סטייסי.
"כן, כי כולם היו מתים!"
"טוב… אבל זה היה עתיק."
"כן, רשע עתיק שהתעורר והשמיד את האנושות!"
"תראה…"
ננסק קטע אותה במחאה, והביט סביבו שוב. "הממ. אנחנו בתוך מסדרון. מזכיר לי את העולם ההוא… מירוצללים."
"כן, כשכמעט התפוצצנו. אתה צריך להודות לי שהעברתי אותנו בדיוק בזמן."
"סליחה? אמרת לי שזה לא בשליטתך! שזה אקראי לחלוטין!"
"טוב… נו."
היה שקט קצר.
"אוקי, תפסת אותי."
"ששש!" השתיק אותה ננסק.
"מה קרה?" שאלה סטייסי. ננסק גילה באותו רגע שאי אפשר לשים יד על פיה של אבן. יש להן מחסור באיבר שכזה.
"חשבתי ששמעתי רעש." הוא אמר בלחישה.
"יופי, אקשן!" צעקה סטייסי בהתלהבות.
"מי שם?" נשמע קול עצבני ממעבר לפינה ואדם, לבוש חולצת קצרת שרוולים שחורה וברדס עבודה אדום, קפץ אל תוך המסדרון.
"אההה!" הוא צעק באימה כשראה את ננסק. "קומוניסט!"
בטרם הספיק הקומוניסט להגיב, לחץ האיש על ההדק באקדח הלייזר שלו וריסס את המסדרון בפרצי אנרגיה. ננסק נפגע, ועוד לפני שהספיק להגיד איזו הערה צינית בקשר למוות בטרם עת, הוא מת.
"אה, ננסק?" שאלה סטייסי בדאגה.
"מי מדבר שם?!" שאל האדם בפחד וקפץ להסתתר מעבר לפינה שוב. "אהה! הקומוניסטים חוזרים לחיים! זומבים קומוניסטים!"
"תהיה בשקט!" אמרה סטייסי בכעס. "אני חושבת שהרגת את ננסק!"
ברקע נשמע קול שדומה ל"וווו….." ושבריר שניה אחר כך נפתח חור בקיר וננסק נפל אל תוך החדר, מפגיש בין הריצפה לפניו.
"אח." הוא אמר.
"רגע, זה לא קומוניסט…" אמר האדם ממעבר לפינה, אחרי שהעז להציץ. "לקומוניסטים אין עוד קלונים…"
"מה זה היה!" קרא ננסק בשאלה זועמת. הוא חיפש אחר סטייסי בכעס, והבחין שהיא אחוזה בידו המתה של… ובכן… שלו.
"אני אסביר אחר כך." אמרה סטייסי. "אני חושבת שכדאי בינתיים שתיקח אותי."
ננסק הנהן ברעד ושלח יד זהירה להרים את סטייסי. היה משהו מטריד מאוד בלראות את עצמו מת, ועוד כל כך מקרוב. זה אמר שסיבת המוות קרובה גם כן, ואין לו שום חשק לפגוש בה שוב.
"מה אתה?" שאל הקול הרועד ממעבר לפינה.
ננסק הרים אליו את ראשו. "אה, אני גובלין." הוא אמר בזהירות, ושם את סטייסי בכיס כתפייתו. הי, רגע, היתה לו כתפיה.
ננסק שלח מבט מהיר בעצמו. הוא היה לבוש בבגדים שחורים ומעליהם ברדס אדום. היה לו גם איזה סוג של נשק בחגורתו.
"מה השם שלך, קלון?" שאל הקול הרועד.
"אה, ננסק, אני חושב."
"את השם המלא!"
"אה, ננסק. כן."
"הממ. ננסק…" אמר הקול בהירהור. "ומה אמרת שאתה?"
"גובלין."
"Go-B-LIN?"
"אה, כן?"
מומלץ לעצור לרגע על מנת לתת הסבר קצר על השמות בקומפלקס אלפא. כל שם מחולק לשלושה חלקים:
החלק הראשון יכול להיות כל דבר, החל מ-P ועד ל-KingMushooshoo.
החלק השני הוא הדירוג הבטחוני של הקלון, החל מ-R, בשביל אדום, ועד U בשביל אולטרא סגול. הדירוג הבטחוני קובע את חשיבותך בקרב שוכני הקומפלקס.
החלק האחרון הוא שלוש האותיות שמייצגות את הגזרה ממנה בא הקלון. מכיוון שיש אלפי גזרות בקומפלקס אלפא, הצירוף יכול להיות ממש כל צירוף שתרצה.
Go-B-LIN, לדוגמא, בא מגיזרת LIN, השם האישי שלו הוא Go, והוא-
"אתה בדירוג כחול?" אמר הקלון בהפתעה מוחלטת וקפץ אל תוך המסדרון, מיידית יורד לכניעה. "א-אני מצטער אדוני, לא ידעתי…"
""לא ידעת מה?"" רצה ננסק לשאול, אבל אז השתלט עליו השכל הישר. הי, יש כאן בן אדם שמוכן לעבוד אותו כאילו היה אל. מה רע?
"בוודאי! בוודאי. אני סולח, אה…"
"Shlomo-R-TZI." אמר שלמה בתחינה.
"כן, שלמה…" אמר ננסק.
"אדוני?" אמר שלמה כשהביט על ננסק. "אה, אני יודע שזה לא מתפקידי, אבל אתה לבוש בחליפה אדומה. לא כחולה. זוהי בגידה."
"אני.. אה… במשימה סודית." אמר ננסק במהירות. זה תמיד עובד.
"כמובן אדוני!" אמר שלמה. "גם אתה מטפל-בצרות?"
"כמובן." שיקר ננסק בקלילות.
"יפה…" לחשה לו סטייסי. "חלק מאוד."
"תסתמי."
"סליחה אדוני!"
"לא דיברתי אליך, אהבל. מה אתה עושה כאן בכלל?"
"אני כרגע במשימה למצוא בסיס בוגדים בגיזרה POM, הו קלון נערץ." מלמל שלמה, ראשו קבור בברכיו של ננסק.
"המפף." אמר ננסק.
"קדימה, בוא נלך איתו, יהיה כיף." לחשה סטייסי. "ונראה שהאומלל הזה יזדקק לעזרה."
"טוב, בסדר, בוא נלך כבר." אמר ננסק ברטינה, בעט את שלמה הצידה והתחיל לצעוד.
"אדוני, אתה לא חושב שעדיף שנודיע למחשב לפני כן?" שאל שלמה בחשש. "אם נפעל על דעת עצמנו זה עלול להיחשב כבגידה."
"אה, כמובן." אמר ננסק כבדרך אגב. "ידעתי את זה. קדימה, לך תודיע למכשף."
"מחשב, אדוני."
"בדיוק."

השאר תגובה