שליט קאטאן

הרחק מעבר לחופים המערביים נמצאת קבוצת איים בה איש עוד לא ביקר. עשירים הם האיים, ומלאי כל טוב. מכוסים הם שדות ירוקים, מלאה הארץ שיבולים שיבולים, מתכות יקרות קבורות בשורשי ההרים.

כעת מגיעים לאי הגדול מכולם מספר קבוצות מתיישבים, כל קבוצה חושקת באוצרותיו לעצמה. מי יהיה אדון האי? מי יהיה…

שליט קאטאן

יום 35 למסע.

היום התגלה על סיפון ספינתי נוסע סמוי. אינני יודע כיצד עלה על ספינתי, מאחר והפעם האחרונה שהיינו בקרבת אדמה הייתה בעת שיצאנו למסע, לפני שבועות ארוכים כל כך. ייתכן ששרד זמן כה רב בבטן הספינה על ידי אכילת ג""וקים בלבד, אם לשפוט לפי מראהו הירוק והמבחיל.

הורתי מיד להשליכו מעבר למעקה, אך הוא התחנן וטען כי יש ברשותו מגוון תכונות מועילות, כמו למשל היכולת לנשק לי בתחת כל כך הרבה עד שלא יוכלו לדעת איפה אני נגמר והוא מתחיל. אכן, אותו יצור נאלח נגע בנקודה רגישה אצל קפטן ספינות ותיק כמוני, והחלטתי להעסיקו בתור נער סיפון. בכל בוקר הצהרתי בפניו את האימרה הבאה:

"ווסלי," כך אמרתי לו, "אתן לך לחיות היום, אך בוודאי אהרוג אותך מחר בבוקר."

הוא נראה מבולבל ואמר ששמו אינו ווסלי, אך התעלמתי. זה טריק שלמדתי מהשודד האכזר רוברטס, ואם זה הוא הצליח להפוך נער סיפון לנינג""ה בתוך חמש שנים הרי שזה כנראה עובד. לקראת ערב הכריז הצופה על התורן כי אדמה לפנינו. חושש מפני כניסה לאזור סלעי לא מוכר תחת מעטה החשיכה, הורתי לעגון את הספינה למשך הלילה.

יום 42 למסע.

פריקת הציוד מתקדמת על פי התכנון. אנשי הטובים סיימו לבנות את הבקתה הקטנה שלי, והם בדרכם לבניית מחנה כריתת עצים קבוע בתוך היער. אנחנו מתכוננים לקחת את שאר הציוד ולהעבירו עמוק יותר אל תוך האי, קרוב יותר אל המשאבים החשובים באמת, אלו שיעזרו לנו לבנות תרבות לתפארת על אי פרימיטיבי זה. קנביס, למשל.

יום 50 למסע.

במהלך שיטוט באתר הבניה פגשתי את ווסלי, נוחר בקול רם על גבי מספר שקי קמח. בעטתי בו עד שהתעורר, והוא צווח משהו ומיהר לזנק לעבודתו. לאחר רגע ניגש אלי מנהל העבודה ואמר שהיצור המזוויע רק מפריע למהלך הבניה התקין, ואם אפשר להרוג אותו. אמרתי שלא, ושאנו זקוקים לכל כוח אדם מיומן שנוכל להשיג. מנהל העבודה העיר לי שמיומן הוא לא, וכנראה שגם לא אדם. אמרתי למנהל העבודה שימסמר את השפתיים של עצמו לפני שאני מעיף אותו לעבודה במכרות, והעפתי את ווסלי לעבודה במכרות. לפחות שם הוא לא יוכל לעשות נזק.

יום 52 למסע.

המכרות התמוטטו, והכל באשמת ווסלי. הוא אמר שהוא ניסה להכפיל את היקף העבודה פי שתיים בעזרת

פיצוץ חלקים נרחבים מההר. שאלתי אותו איפה לעזאזל הוא גדל ומי האימא שחינכה אותו ולמה לא כולאים כאלו לפני שהן עושות יותר נזק. שאלתי גם איך לעזאזל הוא פוצץ חלקים מההר כשעוד אין לנו חומר נפץ (בתהליכי פיתוח). ווסלי מלמל משהו לגבי מיתקון מיוחד שיש לו, אך כששאלתי אותו לפרטים מדוייקים הוא הידק את אחיזתו על גוש לא ברור שהחזיק בידו, ופנה לברוח. שלחתי אחריו את השומר, אך היצור הארור נמלט. אין דבר, עוד נתפוס אותו.

יום 57 למסע.

לפני ימים מספר גילינו שישנן עוד שלוש משלחות יישוב על גבי האי, והתחלנו איתן יחסים דיפלומטיים. כמובן שהורתי מיד להכפיל את גודל הצבא שלנו, וכעת הוא מונה שני חיילים. המשלחות האחרות לא מראות סימני אלימות בינתיים, אם כי נראה כי כולם שמים עין על אספקת העץ הגבוהה שלנו. לא כולם חכמים אסטרטגיים כמוני! רק אני מצאתי את המקום הכי טוב באי להתיישב בו!

בחדשות אחרות, הלחם מתחיל להגמר, והאנשים נעשים ממורמרים. הבגדים הקרועים שכולנו לובשים לא עוזרים למצב הרוח. אני חושב שאולי אפשר יהיה לסחור עם הישובים האחרים ולהחליף משאבים. נגיד, חיטה וכבשה תמורת שני עצים. צריך לעבוד על הניסוח הדיפלומטי, אבל זה הכיוון המחשבתי.

יום 58 למסע.

זיהיתי את ווסלי היום, מסתובב בשיחים שמסביב למחנה. נראה שהוא מתכנן משהו.

יום 59 למסע.

ידעתי, ידעתי! אתמול בלילה ווסלי גנב מהמחסנים שלנו ארבעה טון עצים! זה חצי מאספקת העצים שלנו! היו לנו שמונה, עכשיו נשאר חצי… אין לי מושג איך הוא הצליח להרים כל כך הרבה עצים. הוא נראה כזה חלוש וקטן.

יום 62 למסע.

מסתבר שווסלי ניסה לגנוב גם משכנינו. אלו הן דווקא חדשות מעודדות. החלטתי לרכב על הגל ושלחתי את חיילי שיתחזו ליצורים ירוקים ונמוכים, וישדדו מהמושבות האחרות. התוכנית עבדה יפה להפליא! ברגע שאאמן חייל נוסף אנסה זאת שוב. אינני יודע מדוע לחכות זמן רב כל כך, זאת פשוט תחושה השורה בעצמותי.

יום 65 למסע.

אני חושב שגיליתי תבנית מסויימת בנסיונות השוד של ווסלי. כל יום ישנה סבירות של 16.67% שהוא יכה באחת מהמושבות. מוזר אבל נכון. גם הפרודקטיביות של כריתת העצים וכריית המחצבים גדלה בימים מסויימים על פני אחרים. משהו כאן חשוד.

יום 67 למסע.

היום שלחתי קבוצת מתיישבים חדשה אל עבר הנקודה בה נחתנו על החוף, בכוונה לפתוח נמל ימי. הדבר יכפיל את איכות ההמרה שלנו אל מול המתחרים פי שתיים!

כמו כן, בזמן ששקלתי היכן להקים את היישוב החדש, גיליתי שאינני רוצה שהוא יהיה קרוב מדי לישוב הנוכחי. אינני יודע למה. דבר מפתיע נוסף שגיליתי הוא שכל אחד ממתחרי שומר על דרכי העפר שלו באופן פאנאטי ממש, חוסם באופן פעיל את המעבר של אנשי המושבות האחרות. לא רוצה לפגר אחרי האחרים, הורתי גם אני שכל אדם המתקרב אל הדרכים שלנו יגורש מיד.

אני חושב שכולנו נעשים קצת פאנאטים,  אבל מילא.

יום 69 למסע.

תפסנו את ווסלי אתמול, והורתי להרוג אותו מיד. הוא התחנן בפני שוב, ועשה זאת כל כך טוב עד שהחלטתי רק להעיף אותו מכל המדרגות כמה פעמים, ואז לראות אם הוא עוד מחזיק מעמד. להפתעתי הוא עוד היה מסוגל לדבר, אם כי לא הצליח לגבש משפטים שלמים בעלי משמעות. לא היה לו שום דבר מעניין להגיד, בכל מקרה. העפתי אותו לכל הרוחות. הבוקר שמעתי שהוא גנב ארבעה טון צמר כבשים מהשכנים שבצפון. איך לעזאזל הוא עושה את זה?

יום 82 למסע.

החלטתי לקרוא לכל אחד מהשכנים שלנו לפי צבע מסויים. זה יקל על היחסים. עם הצהובים נשבעתי שלא לעסוק עוד ביחסי מסחר, לאחר שהם הקימו ישוב בדיוק במקום בו רציתי אני. בתור עונש, שלחתי את אחד החיילים שלי שיתפוס את ווסלי וישליך אותו לכיוונם, גונב מהם טון של לבנים. מגיע להם, למניאקים.

יום 90 למסע.

היום הצלחתי להשיג מונופול על כל שאר המתחרים, ואספתי אלי את כל החיטה. אני גאון פיננסי!

חבל שאין לי מושג איך לעשות את זה שוב. אולי אם אני אשחזר את הצעדים ואשרטט תרשים זרימה מפורט; אסור לתת להזדמנות שכזו לחמוק ממני שוב.

יום 101 למסע.

אני נואש. אין לי מושג איך עשיתי את המונופול. הכי נורא הוא שהצהובים עשו היום בבוקר את אותו הדבר, ולקחו את כל מצבור העצים שלי. מתחשק לי לבכות.

יום 120 למסע.

בניית בית המשפט מתקדמת יפה. כשהבניין יהיה גמור כולם על האי ידעו מי השליט כאן! הבוקר החלפתי שלושה עצים עם האדומים, בתמורה להבטחה שהם ישתמשו בנמל העצים שלהם בשביל להמיר לי שניים מהעצים לעפרה. אני זקוק לעפרה על מנת לפתח את עיירת הנמל שלי לעיר של ממש.

רגע! הרי יש לי עיירת נמל! יכולתי להחליף דרכם עצים ביחס של שלוש לאחד מבלי לתת שום דבר לאדומים! לעזאזל, אני טמבל. איך שכחתי.

יום 132 למסע.

הכחולים ואני הסכמנו שלא לשלוח את ווסלי אחד כנגד השני, בתמורה לאקסלוסיביות במסחר בינינו. אולי זה לא היה חכם. שדות החיטה שלהם מייצרים חיטה בהסתברות של 8.33% לכל יום, משום מה, ואני דווקא זקוק לחיטה שלהם על מנת לפתח את העיירה החדשה שלי לעיר משגשגת.

יום 139 למסע.

היום גייסתי את ווסלי להיות אחד מיועצי. הבנתי שאין טעם להמשיך להלחם כנגדו, מאחר ובכל פעם שתפסנו אותו הוא הצליח לברוח. כששאלתי אותו כיצד הוא מבצע מעשי פריצה וגניבה מדהימים שכאלו, הוא ענה שגם לו אין מושג, ושאפילו סטייסי לא מבינה איך הוא עושה את זה. סטייסי, למיטב הבנתי, היא רוחה של אימו עליה השלום, איתה הוא מדבר על בסיס יומיומי. אני לא אחד שפולש לפרטיות של אחרים.

ביקשתי מווסלי – סליחה, הוא ביקש שאקרא לו ננסק מעכשיו – ביקשתי מננסק שמאחר והוא עכשיו איתנו, עם הלבנים, כדאי שיביא לנו את כל טונות המשאבים אותם גנב לאורך החודשים האחרונים. הוא אמר שאינו יודע היכן הכל נמצא, שהשלל נעלם לאחר שלקח אותו.

ניערתי אותו כהוגן עד שצרח לרחמים, והודה שהחביא את הכל במערה בהרים. הגעתי לשם עם פלוגת חיילים ולקחנו הכל חזרה לבסיס. אנחנו עשירים במידה שלא תאמן.

יום 140 למסע.

איכשהו, אין לי מושג איך, הצלחנו לבנות ביום אחד עשרה קילומטר של דרכים, שני ישובים חדשים, ועיר. בכך סיימנו להשתמש בכל המשאבים אותם השגתי אתמול. ננסק הציע שנבנה חומות מסביב לערים שלנו, אבל אין לי מושג מה פירוש המילה הזאת, "חומות". זה לא מופיע על כרטיס הבניה שלי.

יום 145 למסע.

כבר שלושה ימים ברציפות שיוצא חמש בקוביות! זה כבר בלתי אפשרי סטטיסטית. הצהובים האלה נעשים עשירים יותר ויותר, ממירים את כל העפרה שלהם במשאבים אחרים וקונים צבא חיילים ענק. שלהם כבר יותר גדול משלי. אני רוצה את היותר גדול! אני רוצה!

יום 148 למסע.

בשם שבעת הימים! עוד פעמיים יצא חמש בקוביות! אם זה ממשיך ככה, אני הולך להביא את ה-ק6 האישיות שלי ולזרוק אותן.

יום 152 למסע.

היום פתאום הבנתי איך לבנות ספינה. לא ידעתי את זה לפני כן. ככל הנראה כל שאר המתיישבים הבינו זאת גם, מאחר ולפתע נפסקו כל ניסיונות ההתרחבות אל פנים האי. בנינו ספינה (ביום אחד, הישג יפה) והעמסתי עליה את ננסק. הוא התעקש להביא עימו את סטייסי, עליה השלום. עודדתי אותו ואמרתי לו שהיא תמיד תהיה איתו, בליבו. "לא, היא בכיס" הוא התעקש, ומי אני שאגיד לו אחרת. אין ספק שהוא סובל מאוד, ואם לא, אז יסבול בקרוב. העפתי אותו לים בבעיטה, עם הוראות מפורשות שלא לחזור עד שיגלה מקום מעניין.

יום 153 למסע.

ננסק חזר היום, בדרישה לבנות ספינות נוספות, שיעמדו לאורך הים. אני לא יודע למה, אבל זה נשמע לי הגיוני. הסכמתי.

יום 160 למסע.

הקמנו ישוב חדש על אי מרוחק, והסתבר שיש שם זהב! לא סתם זהב, זהו זהב קסום שמסוגל להפוך לחומרים אחרים. משום מה, הזהב יכול להפוך אך ורק לעפרה, לבנים, חיטה, עצים או כבשים. זה ממש מוזר כשהוא הופך לכבשים. ממש מוזר.

יום 164 למסע.

מסתבר שהזהב יכול להפוך גם לדברים אחרים, אך רק בנוכחותו של ננסק. הוא אומר שסטייסי גילתה שהיא יכולה לשלוט בתנועת הקסם ההרמונית של הזהב. אמרתי לו שילך לראות פסיכיאטר, והוא נראה מרוגז.

יום ראשון לשלטון הגובליני

סטייסי הפכה את הזהב לתותח אלקטרונים, שכיוונתי הישר לפרצופו העקום של הקפטן. העפתי אותו ישירות לתא הכלא והכרזתי על עצמי כמפקד במקומו! האהא! כל מי שהעז לומר משהו חטף זרם חלקיקים שאידה את המכנסיים שלו.

הבנתי שצריך לרשום בספר הזה כל מני דברים שקורים, אז אני רושם עכשיו. סטייסי מתקנת את שגיאות הכתיב שלי, והיא גם מכתיבה לי את המילים המסובכות, כמו "סטייסי הכי יפה וחכמה בעו-

לא חשוב.

בכל מקרה, הבנתי שהמשחק הדבילי הזה של מסחר עם שאר הסוחרים שעל האי יכול להמשך לנצח, ולגמרי נמאס לי מהפרצופים הטיפשים שלהם. סטייסי אומרת שנשאר על האי הזה עוד חודשיים לפחות, והחלטתי שאם כבר אנחנו תקועים פה אז נוכל להנות קצת. אנחנו צוברים הרבה זהב, וסטייסי עומדת לעשות ממנו כמה דברים מעניינים.

יום שני שאני כאן

לא כל יום יוצא זהב מהמכרות, סטייסי אומרת שהיא תנסה להשיג שליטה על הקוביות.

זה גם זהב, וגם כל דבר שאני רוצה!! זה כמו חלום שמתגשם. אני כבר לא בטוח שאני בכלל רוצה לעזוב…

יום שישי, אני חושב

סטייסי עשתה מהזהב מוסקט. היא אומרת שזה כמו רובה, אבל ישן, כי סטייסי חושבת שזה מתאים לתקופה. היא אומרת שהיא רוצה לשמור על קונ-טינ-יו-איטי, ושהכל ישאר כמו שהוא צריך להיות. ממש לא איכפת לי. העיקר שזה יכול יעשה את החיילים שלנו מרשימים ומסוכנים יותר. כל הסוחרים האחרים יפחדו.

יום אחד אחרי זה

קיבלנו עוד שלושה טונות זהב היום. שכנעתי את סטייסי לעשות מהזהב עוד תותחי אלקטרונים, שיחליפו את המוסקטים האלו. סטייסי התעקשה שזה יהרוס את כל האווירה, ואני אמרתי שאם היא כבר עשתה תותח אלקטרונים אחד בשבילי אז זה כבר לא משנה, ומה איכפת לה לעשות עוד. היא רטנה, כרגיל כזה, אבל בסוף הסכימה.

יום שבת כלשהו

היום כבשנו את ישוב החוף של הכחולים. הם חשבו שבאנו לסחור בשני עצים בתמורה לשלושה חיטה, שזה שער המרה מצויין, אבל במקום זה החיילים שלנו ירדו מהספינה והתקיפו את תושבי הכפר. השלב הבא – השתלטות על דרכי המסחר. סטייסי אומרת שאני גאון אסטרטגי, אבל אני חושב שהיא סתם אומרת ושהיא בעצם גאה בעצמה על זה שהיא עשתה לכולם תותחי אלקטרונים.

שבועיים אחר כך

היום הפכה סטייסי את הזהב לשלושה טנקי לייזר מדגם XC-17. היא אמרה שהיא ראתה את זה באיזה מימד. הזהב של מחר יהפוך ללהק מטוסי תקיפה אוויר-קרקע עם מטען פצצות בונקר, והזהב של מחרתיים יהיה שלושים טילי טווח קרוב בליסטיים עם ראש נפץ כימי-גרעיני. אחר כך כבר נראה.

כמה שבועות אחרי פעם קודמת

היום חיסלנו את ההתנגדות הצהובה, כוחותינו מפטרלים ברחובות עריהם ההרוסות. הבערנו את שדות החיטה שלהם ושיטחנו את מכרות הברזל עד שהפכו לפנקייק. כל הכבשים נעשו שישליק עוד בהפצצת האטום הגדולה של שלשום בלילה. אומרים שראו את ענן הפטרייה עד לאי השכן.

סטייסי הבינה היום שאם אפשר היה להפוך את הזהב לכבשים הרי שאפשר להפוך אותו לכל דבר חי אחר גם כן. שלושה טון זהב הפכו לצבא של אלפים קוסמים-טלפטים נאמנים מוטאנטים, שיהוו מעכשיו את משטרת המחשבות שלנו. הם יסתובבו בעיר הבירה ויוודאו שאף אחד לא חושב מחשבות כנגד "הגובלין הגדול". אלו שיעזו לזמום נגדי יקבלו מטח קליעי קסם שיחורר את גופם מעלה העשן וישליך אותם על הרצפה כמו בובת-קרעים ישנה.

מוהאהאהא!!!

כמה שבועות אחרי זה

לוויני השליטה המוחית המצויים במסלול גיאוסכרוני דיווחו היום למפקדה הראשית שאותר עוד כיס מתנגדים באי מרוחק הנמצא צפון-צפון-מערב מקאטאן. יחידת דרקונים-קיברנטיים נשלחה לשם, לעשות להם "הדגמת אטלנטיס", כמו שאני אוהב לקרוא לזה.

למרות שניסיתי עם כל משאב שברשותי, לא הצלחתי למצוא את היבשה ממנה יצאה המשלחת מלכתחילה. כל העולם הזה עשוי איים-איים, ועל כולם מתיישבים חדשים! מאיפה?! אני עוד אמצא את הפתרון.

זהו, היום האחרון

סטייסי אומרת שהיום בערב אנחנו עוזבים את העולם הזה. אני מאוד שבוז מהחדשות האלו. רציתי להשאר אבל סטייסי אומרת שהשינויים שהיא בצעה בזהב הקסום לא יחזיקו מעמד הרבה זמן, והמסה האדירה של זהב מותמר (סטייסי אומרת שזה כמו "שעבר שינוי", רק יפה יותר) עומדת להתפוצץ ולמחוק את העולם הזה מעל פני הגלקסיה. שאלתי אותה מה זה גלקסיה אבל היא לא אמרה לי.

הדבר הכי מרגיז הוא שבדיוק היום גיליתי מאיפה מגיעים כל המתיישבים האלה – מהחלל! יש שם מושבות שלמות של מתיישבים חדשים, שעסוקים כל הזמן במציאת פלנטות חדשות להתיישב עליהן. משהו ממש מופרע בשכל של האנשים ביקום הזה. בכל מקרה, סטייסי לא רוצה ליצור מטח טילים בין-פלנטרי, בגלל שהיא אומרת שמספיק שהרסנו את העולם הזה, ושמה שקורה בחלל זה משחק אחר בכלל. אה, וגם אחרי כל הזמן הזה, כמעט נגמר הזהב.

אותו יום, לפנות ערב.

עכשיו אני אומר להתראות לעולם הזה, רק כותב אזכור אחרון ביומן. סטייסי אומרת שחשוב שאני ארשום שהייתי שליט קטן, כי זה אומר שניצחתי. אני לא מבין על מה היא מדברת – זה ברור שהייתי שליט קטן, זה הגובה שלי, ככה כל הגובלינים, אנחנו אמורים להיות כאלו. התחלתי להיתווכח איתה אבל היא אמרה לי לשתוק ולקפוץ אל תוך השער. אז עכשיו אני קופץ. אם מישהו מוצא את היומן לפני שהעולם הזה מתפוצץ, שתדע לך – גובלינים שולתים!!1
סטייסי צועקת עלי.
אני הולך.

One comment on “שליט קאטאן
  1. Hugh הגיב:

    ערן תעשה לי ילד! (צריך עוד לעבוד על הניסוח הדיפלומטי אבל זה הכיוון המחשבתי)

השאר תגובה