מה זה בעצם משנה לאן בעצם…

בפרק הקודם נתפס ננסק על ידי קבוצת רצי צללים ונחטף אל תוך מכוניתם, שיצאה אל הכביש המהיר בחריקת גלגלים. מסוכן? בהחלט. אבל בהתחשב בכך שממש מאחוריהם היו כעשר ניידות משטרה, אז

מה זה בעצם משנה לאן בעצם הם בורחים?

"מה… מה…" מלמל ננסק ופתח את עיניו בזהירות. הוא החל למקד את מבטו בגופים שמעליו.
תיקרה.
פרצוף. של גמד. איכס.
עוד פרצוף. בן אדם. אישה. עוד איכס.
הוא עבר על האירועים האחרונים בזכרונו. בוא נראה, הוא הועף אל תוך מסדרון, נחטף על ידי קבוצת מטורפים, ובסוף הופל מגג בניין.
לפתע פתאום עברה במוחו מחשבה נוראית. האבן נעלמה!
"איפה האבן?" צעק ננסק בפחד והתרומם במיטתו.
"תרגע בחור." ניסה להרגיע אותו הגמד. "האבן בידיים טובות."
"בדיוק מזה אני חושש." מלמל ננסק.
"שטוטגארט חוקר אותה עכשיו." אמרה האישה במבטא לא ברור.
"אה, בסדר, אז זה מרגיע אותי." אמר ננסק. "מי זה שטוטגארט לעזאזל?!"
"זה הדקר שלנו." אמר הגמד. "בוא, קום. אני אפגיש אותך עם שאר החבורה."
הוא הושיט את ידו לעזור לננסק לקום מהמיטה אך הגובלין התעלם ממנו וקם לבדו.
"אני ג""ייק." אמר הגמד. "נוהגים לקרוא לי שורטי. אני פחות או יותר מנהיג את חבורת רצי הצללים הזאת."
"לא שאני מבינה למה." אמרה האישה. היא פנתה לננסק והציגה את עצמה. "אני וייפר, סמוראית רחוב להשכרה, ורק חשבון הבנק שלי יודע למה אני עדיין הולכת עם המטורפים האלה. שורטי אוסף כל יצור אומלל שיוצא לנו להתקל בו, ורחמנות זאת לא תכונה טובה לרץ צללים. בלי לפגוע, כמובן." הוסיפה.
"דווקא כן נפגעתי." אמר ננסק והסתכל מסביב. "לא ממש חמישה כוכבים, הא?"
"זה מה שהצלחנו להשיג בינתיים." אמר שורטי. "הבחור שם שליד השולחן, זה שמדבר עם האבן, זה שטוטגארט. הוא קוסם מתלמד, דקר מתלהב, וריגר חסר מעצורים."
"הוא גם… די גדול.." ציין ננסק.
"הוא טרול." אמרה וייפר בפשטות. "אי אפשר לפספס. וזאת ששם היא טרולולולו, שאמאנית של קיפוד."
ננסק עקב אחרי אצבעה אל אישה שישבה בפינת החדר, עסוקה במין מדיטציה ועטופה בכל מני פרוות מטופשות.
"טרולולולו..?" שאל ננסק.
"טוב, קוראים לה מרי וויספטון," הודתה וייפר, "אבל היא ממש טרולולולו."
"והאחרון בקבוצה שלנו יצא לקנות אוכל." אמר שורטי. "קוראים לו ניסים, והוא בלש לשעבר שפנה לריצת צללים."
"ניסים…?" שאל ננסק.
"הוא ישראלי." אמרה וייפר במשיכת כתפיים. "לך תבין."
"אה.. טוב." אמר ננסק, אם כי לא הבין. "תודה שהצלתם אותי, אם כי זה אשמתכם שבכלל הייתי בסכנה, אז בעצם, ארורים תהיו. ועכשיו אלך לדבר עם האבן."
"יצור חסר נימוסים שכמוך." אמרה וייפר בכעס. "מה אתה בכלל?"
"אני גובלין, צריך להצדיק את המוניטין." אמר ננסק במשיכת כתפיים והלך אל שטוטגארט הענק.
"אה, סליחה שאני מפריע," אמר ננסק ותפח על כתפו של שטוטגארט, "אבל לי ולסטייסי יש שיחה קצרה. נכון סטייסי?"
"אני חייבת?" שאלה האבן בצער.
"כן." אמר ננסק והצר את עיניו. "יש לך כמה דברים להסביר."
"שלום גם לך בחור קטן!" אמר שטוטגארט בחביבות, כפותיו האדירות סוגרות על ידיו של ננסק כמו מלקחיים תעשיתיים. "אני שטוטגארט, כמה נעים להכיר! ואתה?"
"ננסק, קרוי אחרי סבי מצד אימי שמת בחדר מספר ארבע במבוך המוות של זנדור, אחרי שהגן בחירוף נפש על ערימת אוצר מסוג ח"""" מידי קבוצת הרפתקנים קטלנית במיוחד."
שטוטגארט שרק. "זה שם מאוד ארוך שיש לך שם.." הוא אמר בחיוך וצחק צחוק לבבי. "אתה מוצא חן בעיני, ננסק!"
"זה יעבור." מלמל ננסק ותפס את האבן בידו. "בואי סטייסי, אנחנו הולכים."
"למה?" שאלה סטייסי בצער.
"כי הבנתי מה אני צריך לעשות." אמר ננסק. "אין שום סיכוי שאני אהיה נושא האבן שלך, אה-אה, שכחי מזה. אני הולך עכשיו למכור אותך, לקבל מליונים, ולבלות את שארית חיי הנוחיות שלי במימד הזה, כמה שיותר רחוק ממך!"
"אתה אדם רשע." אמרה סטייסי.
"גובלין רשע." תיקן ננסק ופנה אל הדלת. "וזה בא עם הגדרת הנטייה."
"אוו, זה מאוד לא נחמד מצדך, בחור נמוך." אמר שטוטגארט. "סטייסי היא בחורה מעניינת מאוד, שכיף לשהות במחיצתה!"
"אתה באמת חושב ככה?" שאלה האבן והסמיקה בבירור. "שיו, תודה…"
"כבר עוזב?" שאל שורטי.
"למי איכפת." הוסיפה וייפר. "שילך."
"אני אוהב את הגישה שלך." אמר לה ננסק. "ועכשיו, להתראות כולם, אני הולך להתעשר."
הוא פתח את הדלת וצעד החוצה, הישר אל תוך ניסים.
"אני רואה שקמת, יופי." אמר ניסים במבטא ביזארי, ודחף אותו פנימה. "חבר""""ה, חייבים לזוז."
"למה, מה קרה?" שאל שורטי.
"מישהו הדליף." אמר ניסים והתחיל לאסוף את הציוד שלו. "האנשים של אצטכנולוגיה עלו עלינו, והם יהיו פה תוך חמש דקות."
"לעזאזל." מלמל שורטי. "בסדר כולם, להתקפל!"
הרצים החלו להתארגן לתזוזה.
ננסק חייך בלבביות. "טוב, אני מקווה שתהנו עם החבר""""ה האלה של שמצטכנומוגיה. אני זזתי." הוא התחיל להתקדם אל כיוון הדלת, אלא שיד נחתה על כתפו. הוא הביט מעלה וראה את וייפר.
"שכח מזה גובלין, אתה בא איתנו." אמרה הסמוראית במבט צר. "אני לא אסתכן בכך שתספר להם עלינו, ואתה נראה בדיוק כמו הטיפוס הבוגד."
"לא בלי סיבה." הודה ננסק ונאנח. "אז אני מניח שאתם גוררים אותי לעוד הרפתקה מסמרת שיער?"
"כן." גיחכה וייפר.
"יייש." נאנח ננסק בציניות.
"יייש!" קראה סטייסי באושר.
"מרי, קומי!" צעק ניסים על השאמאנית.
היא מצמצה קלות והחלה להתרומם. "למה הערת אותי, ישנתי כל כך טוב-"
"אצטכ"""" עלו עלינו, אנחנו חייבים ללכת." אמרה לה וייפר. "קדימה טרולולולו, תתארגני!"
"אני שונאת כשאת קוראת לי טרולו-"
"תתארגני!"
"הבניין מוקף, רצים!" נשמע לפתע קול מבחוץ. "צאו עם הידיים למעלה!"
שקט השתורר בחדר.
"ייייש." אמר ננסק ביובש.
ובצעד פחדני מדהים, הרביץ ריצה מטורפת לכיוון היציאה השניה.
"רעיון טוב." אמרה וייפר וקפצה אחריו.
"וייפר!" קרא מאחוריה שורטי בכעס.

"צאו החוצה כבר, אין לי את כל היום!" קרא בכעס מפקד מחלקת הבטחון של אצטכנולוגיה, הפקד הראשי ויימס.
"המפקד, הם יוצאים סוף סוף." אמר טוראי פיקנס שישב לידו, מכוון רובה אל דלת הבית.
"סוף סוף." נאנח ויימס.
חמשת רצי הצללים יצאו מהבית בידיים מורמות, ובשקט מוחלט. ויימס נופף לעברם בידו, ומספר אנשים קפצו ממקומם והתקרבו אליהם. ברגע שהראשון נגע בשורטי, הוא נעלם כאילו לא היה שם.
"לעזאזל!" צעק ויימס כשנעלמו שאר הרצים. חריקת גלגלים נשמעה מרחוק. "אשליות זולות! קדימה אנשים, למכוניות!"
"אולי כן היינו צריכים להביא קוסם." אמר פיקנס כשנכנס למושב המכונית לצידו של ויימס. פיקנס עוד היה חדש במחלקת הבטחון, ולא היה לו את הנסיון לדעת ש-אסור-בשום-פנים-ואופן להעיר לקצין גבוה ממך, ביחוד אם הוא כועס, ביחוד אם רימו אותו כמו ילד בגן חובה, וביחוד אם קוראים לו הפקד הראשי ויימס.
"כן…" סינן ויימס ולחץ על דוושת הגז.

"אוי, זה היה כל כך קל." אמר ניסים בחיוך שטני.
"אני זאת שעשיתי את כל העבודה, אתה יודע." אמרה מרי וויסמפטון, הידועה גם כטרולולולו בקרב חבריה הקרובים. טוב, בקרב האנשים שהם כמעט חבריה הקרובים.
"טרולולולו, זה היה יופי של טריק." אמרה וייפר בהכנעה וצימצה את עדשת עיניה הביונית. "אני מודה בהכנעה, את שימושית לפעמים."
"מרי שלנו בחורה אדירה!" אמר שטוטגארט בקול גדול והסיט את המכונית אל הנתיב הראשי. "כל הכבוד!"
"אני רוצה הביתה." מלמל ננסק. "לא רוצה מרדפים מהירים באוטוסטרדה." ננסק אולי לא היה חכם במיוחד, אבל את הסכנות שבסביבתו, ואת שמותיהן, הוא למד לזהות מהר מאוד. הוא חשב שחשוב לדעת ממה צריך לברוח.
"יפה שכבר למדת מילה חדשה!" אמרה סטייסי, שישבה בחיקו. "אבל אל תדאג יותר מדי. אני מרגישה הצטברות… המממ…"
"התבצרות של מה?"
"הצטברות, לא התבצרות. של אנרגיה, אתה יודע… המממ…"
"לא, נו, תסבירי."
"יש לך כישרון להרוס רגעים דרמטיים, כבר אמרו לך את זה?"
"לא, אבל אמרו לי-"
באותו רגע טסה המכונית בסיבוב עשרה מטרים הצידה, מתנגשת קלות במספר מכוניות אחרות.
"הם עלו עלינו!" נבח שטוטגארט. "אני לוקח את המסלול הנגדי!"
"לא!!" צעקו ניסים ומרי ביחד.
"לא שוב!" מלמלה וייפר. "פעם שעברה כמעט הרגת אותנו!"
"כמעט זאת מילת המפתח." אמר שטוטגארט בחיוך רחב ועבר לנסוע נגד כיוון התנועה, מתחמק מהמכוניות הבאות מולו במהירות מטורפת.
"בעיני "הרגת" זאת מילת המפתח!" אמר ננסק באימה.
"המממ…" אמרה סטייסי, מתעלמת משאר העולם.
"אהההה!" צווחו כולם ביחד, חוץ משטוטגארט, חיוך מתלהב-משהו על פניו, בעוד הוא מוביל את הואן ישירות אל תוך מכונית המשטרה המובילה.
"אהההה!" צווחו ויימס ופיקנס ביחד.
בשבריר שניה האחרונה סטה שטוטגארט הצידה, חלקה האחורית של מכוניתו מתנגש במנוע של הניידת המשטרתית במהירות אדירה, וכך מעיף אותה בסיבוב לאורך המסלול.
"הא-הא!" קרא שטוטגארט בניצחון וקפץ במקומו.
המכונית נתנה עוד סיחרור, כשלפתע התחילו לפגוע בה מטחי כדורים ממכוניות המשטרה. אחד מהם פגע בגלגל, והסחרור יצא מכלל שליטה.
"אהההה!" צעקו כולם שוב, חוץ משטוטגארט שהיה עסוק מדי בלנסות לשלוט במכונית.
לאחר עוד סיבוב מדהים אחד, התנגשה המכונית באיזה אופנוע חף מפשע, וישירות אל תוך עמוד חשמל, לעצירה מלאה.
עברו להן מספר שניות שבהן ניתן היה להבחין בגלגל המכונית המסתובב המסורתי, שחייב לבוא לאחר כל התנגשות דרמטית.
"אחחחח." אמר ניסים וניסה להבין למה העולם הפוך.
"מרררר…" פלט ננסק.
"אוי לא." אמרה לפתע מרי. "אה, שטוטגארט? איפה שמת את הניטרו?"
"ניטרו-גלצרין?" שאל שטוטגארט.
"כן."
"במכונית, למה את שואלת–…  אה, כן."
"לברוח!" צעק שורטי ובעט את הדלת לפתיחה.
"שטוטגארט, אהבל אחד!" צעקה וייפר בכעס וחתכה לעצמה פתח בגוף המכונית בעזרת טלפיה המתכתיים. "איך יכולת להיות כל כך חסר זהירות?!"
"אני מפצה על כך באישיות חביבה?" הציע שטוטגארט וזחל החוצה.
הרצים התחילו לברוח מהמכונית בריצה. הם טובים בזה. אחרת לא היו קוראים להם רצים.
"רגע," עצר לפתע שורטי. "איפה הגובלין?"

"מרררר…" פלט ננסק.
"המממ…" המשיכה סטייסי. בתור אבן, היא גילתה שיש המון דברים בעולם כולו מהם היא יכולה להתעלם, והמון מצבים שיוכלו להמשיך בלעדיה.
"איזה-" התחיל ננסק, ונקטע על ידי פיצוץ אדיר שהשמיד את המכונית, עמוד החשמל, וחצי אוטוסטרדה.

One comment on “מה זה בעצם משנה לאן בעצם…
  1. zipdrive הגיב:

    אהבתי. במיוחד את ויימס.
    עם זאת, כדאי שתבוק למה כל מקום שבו יש גרש באמצע מילה האתר מתחרפן.

השאר תגובה